עטרת חכמים חלק א מג

אינו מבטל הקנין כמש"כ לעיל מ"מ לא כן לפי משפט ונמוסי הנכרים ואף כשנמכר לאחד בקנין כסף אם חזרו המוכר והלוקח וגמרו קנין על חפץ אחר בכסף שנתן על הקנין ראשונה ועי"ז מחלו זל"ז הקנין ראשון בודאי לא נשאר לפי נמוסיהם עוד חיוב על המוכר להעמיד גם קנין ראשון ומתבטל מכל וכל הקנין הראשון וא"כ בנ"ד אין לצדד לפטור מבכורה מחמת שהכסף הוא עכ"פ כקנין סטומתא דהא כמו שהי' שם קנין מצד המנהג כ"כ נפקע הקנין לפי מנהגם שאף לשון מחילה בטל הקנין שנגמר מעיקרא ובפרט בכה"ג שהמחילה היפה מחמת שהמוכר הראשון הקנה להנכרי פרה אחרת שהיתה טובה יותר לפני הנכרי מהפרה הראשונה וא"כ אין ספק שלפי מנהג הסוחרים נפטר הישראל מהנכרי שלא יצטרך ליתן לו עוד הפרה הראשונה ובטל הקנין שע"י הסטומתא ואין לנו עוד לפטור מהבכורה רק מצד דינא דאורייתא דד"ת קנין הנגמר כדין אין נפקע אף כשמחלו זל"ז כנ"ל. הלא ממילא נשאר בספק מחלוקת רש"י ור"ת דלדעת ר"ת וסייעתו ליכא קנין כלל בדאורייתא לנכרי רק במשיכה וליתר שאת הנני לאמת סברתי הנ"ל בדברי הרמ"א בתשובותיו סי' פ"ד שכ' בזה"ל ואין לומר דאע"ג דמד"ת אין מעות קונות לא גרע מעות מאיסטומתא דקנה מדרבנן כדאי' בפ' א"נ דף ע"ד דז"א חדא כו' ועוד דאפי' דלא קנה הישראל רק מדרבנן מכח המנהג א"כ מה שאמר לי' הכותי לשלם נמי הוי קנין לכותי מכח מנהג שאמרו שארי כותי' שצריכין לשלם החצי א"כ החצי שלה משעת גניבה והוי שותפת הכותי דפטור בבכורה ע"כ. הרי להדי' כעין דברי הנ"ל דמנהג נכרי מבטל קנין איססומתא

ומלבד כל הנ"ל אחר בקשת מחילה מכבוד הגדולים אחרונים באיזה ספרי שו"ת ובפרט הגאון בעל פנים מאירות שבח"ב משו"ת שלו סי' נ"ד מחליט בפשיטות שיש כדאי במכירה להפקיע מחיוב בכורה ע"י קנין איסטומתא ודלא כשו"ת מהר"מ מיכל סי' ל"ה ודחה בקו' דברי המג"א בסי' תמ"ח ומכולם נעלם תשובה ארוכה בספר שו"ת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן סי' רכ"ה שמפלפל בדברי הגמ' ע"ז ד' ע"א ובבכורות ד' י"ג ומסיק בזה"ל וא"נ שנהגו לקנות במשיכה וא"ה קאמר ר"ל דישראל הקונה מהם בהמה בכסף ולא משך חייב בבכורה כיון דמדאורייתא קני לי' ישראל קמה ליה ברשותי' משעת מתן מעות וחייב בבכורה וכן נמי נכרי שנתן מעות לישראל בבהמתו אע"פ שלא משך ודרכם למשוך אפ"ה ישראל מכי שקיל זוזי אסתליק לי' ולא קמה לי' ברשותי' הילכך אינה חייבת בבכורה דלאו דישראל הוא ולר"י דאמר לעמיתך בכסף לכותי במשיכה ישראל שנותן מעות לנכרי בבהמתו פטורה דהא לא משך ואפי' נהגו לקנות בכסף וכותי מששקל מסתליק ליה מ"מ ברשותי' דישראל לא קאי להתחייב בבכורה עד דמשך כדינו דאורייתא אבל ודאי לחייב הנכרי לתת לו לישראל בהמה זו שקנה ממנו חיובי מחייבינן לי' בדינא דכדיניהם דיינינן לי' וכדאי' אם אתה יכול לחייבו בדיניהם חייבהו עכ"ל הרמב"ן הרי שמפשיט פשיטא לי' להרמב"ן דקנין איסטומתא אינו מועיל רק לחייב הבע"ד לקיים המקח אבל לענין חיוב או פטור בבכורה לא אזלינן רק בתר דינא דאורייתא ובדברי הרמב"ן הנ"ל יש תפיסה גם מה דפשיטא לי' להצ"צ בתשובתו סי' ס"א ס"ב דהיכא שיש לעכו"ם זכות תפיסה בבהמה אף דרך גזל ואלמות הוי כיד נכרי באמצע לפטור מהבכורה והרי דעת הרמב"ן דאם ישראל נתן מעות להנכרי ולא משך אף היכי שבדיניהם ליכא קנין רק במשיכה. עכ"ז כיון שהישראל קנה מדאור' בכסף הוי של ישראל ולא נפטר מהבכורה מחמת מנהג עכו"ם דצריכין משיכה ואי כדעת הצ"צ י"ל אמאי לא נפטר מהבכורה מטעם דעכ"פ יד נכרי באמצע שהוא מוחזק בפרה. ולפי דיניהם לא נגמר המקח כיון שעדיין לא משך הישראל ואין הנכרי מחויב לקבל עליו לדון בדיני ישראל הרי דאף בכה"ג לא מיקרי יד נכרי באמצע עאכו"כ היכא דאין להנכרי שום זכות אפי' בדיניהם כ"א באלמות וגזילה ובלא"ה לא ירדתי לסוף דעת הצ"צ בסימני' הנ"ל ומחזיק לראי' ברורה מדברי התוס' במס' חולין דף ל"ט ע"ב ד"ה רישך והרי דהיכא שקנה הנכרי מישראל פרה במעות בלא משיכה אף למה שפוסק ר"ת דנכרי אין קונה מישראל וכן להיפך כ"א במשיכה ולא במעות מ"מ אם הנכרי אלים ויכול ליקח באלמותו את הפרה מישראל הוי כיד נכרי באמצע לפטור מהבכור כן תורף דבריו והמה נפלאים לפענ"ד דהאיך אפשר ללמוד להקל באיסור תורה בפרט בקדושת בכור שהוא בכרת מהא דאחמירו רבנן לחומר איסור ע"ז לאסור במחשבת כותי לע"ג היכא שנתן מעות על בשר כשהוא אלים ואין ישראל יכול לדחותו דכיון דמחזי כאלו יש בו תפיסת יד אוסר במחשבתו מדרבנן ומה גם שלפ"ד הרמב"ן המובא שם בחידושי הרשב"א שם דסוגי' אזלי אליבא דרב אשי דסובר מעות בנכרי קונה אין ראי' כלל שאלמותו של הנכרי יהי' נחשב כתפיסת יד אף לחומרא בעלמא מדרבנן עאכו"כ שאין להעלות על הדעת לומר כן להקל גבי בכור וגם לפי פי' רש"י שם בחולין בד"ה ואי לא כו' אין ראי' לסברת התוס' שאלמות הנכרי יגרום שיהי' נחשב כתפיסת יד לחומרא מדרבנן והחילוק שמחלק שם רב אשי בו אם הכותי הוא אלים הוא להיפך דאם אינו אלים אף שקנה הכותי במעות מ"מ כיון שאינו אלים הי' ביד ישראל לדחותו לומר לו לא לעוותי שדרתיך ומש"כ בחידושי הרשב"א שהרמב"ן הקשה על פירש"י דכיון שהוא קונה ממילא איתסר דהא ע"כ שותף הוא ואוסר ונלפע"ד די"ל דרב אשי לשיטתו שסובר דגזל עכו"ם מותר ואינו אסור אלא היכא דאיכא חילול השם כמבואר בב"ק דף קי"ג ע"א וע"ב וא"כ אף שהכותי קונה חלק בבשר במעות מ"מ ביד הטבח ישראל לזכות באותו הבשר בתורת גזילה מהנכרי וחילול השם ליכא בכה"ג דהא מחזיר לנכרי מעותיו וצריך הוא לבטל שותפתו של עכו"ם מפני שהעכו"ם הי' אוסר כל בהמה של ישראל במחשבתו לע"ג ומה"ת לא יציל הישראל את עצמו בגזל כהאי שאין הפסד ממון להנכרי ובפרט שפשוט לומר דהיכי דהישראל מבטל בשעת שחיטה שותפת הנכרי למען שלא יהי' יכול הנכרי לאסור בהמתו מותר לו לישראל ליתן להנכרי אחר השחיטה חלק בבשר בעד הד' זוזים שנתן לו הנכרי ואז לא יתגלה כלל לפני הנכרי שהישראל ביטל באלמות דרך גזילה קניית חלקו בבשר דהא כל עיקר צורך כוונת הגזילה שנתכוון לו הישראל אינו אלא כדי שלא יהי' להנכרי שם שותף בשעת שחיטה. ונכון מאד בזה החילוק שמחלק ר"א אם הכותי אלים או לא. דכשהכותי אלים אין ביד הישראל לגזול ממנו ואף אם מחשב הישראל לגזול לאו שמי' גזילה ונשאר חלק הבשר קנוי להנכרי ממילא איתסר בהמה במחשבתו של נכרי כיון שהשותפת אף גזילה לא נפקע משא"כ כשאין הכותי אלים שבכח הישראל לגזול את זכות הכותי וקם ברשות של ישראל בדרך גזילה

ויש להוסיף דרש"י ורמב"ן כל אחד לשיטתי' אזיל דבר"פ לולב הגזול בסוגי' דאוונכרי אי' שם סתם כותי גזלי ארעתא נינהו מפרש רש"י ארעתא דישראל כוונתו דאם גזל עכו"ם מותר הי' יכולי' הגוזזים ישראל לצאת בו מצות אסא אף דבעינן אסא משלכם דעת רש"י דלמ"ד גזל עכו"ם מותר אם גוזל ישראל מן העכו"ם קונה הישראל לעצמו הגזילה והוי שלו ממש ומיקרי לכם גבי מצות לולב והדם לכך הוצרך רש"י לפרש דסתם כותים גזלי ארעתא מישראל נינהו אבל הר"א ממיץ בספר היראי' והרמב"ן במלחמות שם בסוכה כתבו אף למ"ד גזל עכו"ם מותר מ"מ לא מיקרי לגבי ישראל שלכם דהיתר דגזל עכו"ם אינו רק לענין איסורא דגזל אבל לא לענין קנין והרי הוא כשל עכו"ם אף לאחר שבא ליד ישראל דרך גזילה וא"כ הרמב"ן לשיטתו שפיר הי' קשה לו על פרש"י הנ"ל דכיון שהנכרי קנה חלק בבשר ממילא איתסר דאף אם העכו"ם אינו אלים וביד ישראל לגזול ממנו ומתכוון בשעת שחיטה לבטל דרך גזילה מקחו של העכו"ם לאו כלום הוא סו נשאר העכו"ם בזכותו בחלק בשר כנגד דמיו ויכול העכו"ם לאסור במחשבתו אבל לרש"י לשיטתו ל"ק דמיד שמתכוון הישראל לבטל שותפת של עכו"ם דרך גזילה פקע זכות העכו"ם באותו חלק בשר וקם בחזקת ישראל והוי שלו וכיון שיש ישוב נכון לפרש"י לא צריכין כלל למש"כ התוס' דהיכא שהנכרי אלים אוסר מדרבנן וא"כ אף אם היה מקום לדברי הצ"צ לפי דברי התוס' א"א לסמוך ע"ז להקל כיון שלפי' הרמב"ן שם וכן לפי' רש"י לפמש"כ בכוונתו אין צריכין כלל לסברת התוס' ובאמת אף מדברי התוס' אין צד משען ומשענה להמציא מחומרא דרבנן שבע"ז קולא להתיר איסור קדושת בכור

עוד כ' הצ"צ בסי' ס"ב בזה"ל וה"נ איתא להדי' בפוסקי' ובמהרא"י סי' ק"ל בשם התוס' דא"נ כו' ומקשי' שם התוס' דמ"ש מבהמות ארנונא וכו' ומתרצי' התוס' שאני לפי שגוף הבהמה של ישראל הוא אבל הכא גוף הבהמה של נכרי היתה כל מה דאי"ל לעכו"ם צד זכות בגזל פטור בבכורה יעו"ש עכ"ל הרי כ' בהדי' שאפי' אין לעכו"ם זכות אלא בגזל פוטרי' מן הבכורה כו' עכ"ל הצ"צ דברים אלו מרפסין איגרא שהביא ראי' לסתור דהא כל יסוד פלפולו של מהרא"י שם הי' ע"ד השואל במעשה שהי' שישראל מסר פרתו לנכרי עד שישלם שכר פעולתו והנכרי לא רצה במעות רק חלק הולד ועלה ע"ד השואל לצדד לפטור הולד מבכורה והביא ראי' דדמי לבהמות ארנונא שדעת אלפסי לפטור מבכורה אף שיכול ישראל לסלק בזוזי ודחה מהרא"י ראי' זו בזה"ל ל"ד דהתם הארנונא מוטל רק על הולדות עצמן אלא שכן הוא דבר המלך ודתו שכל מי שירצה לתת דמיהן יקבל במקום הולדות וכעין זה מדויק בש"ע ס"י שכתב בזה"ל מאחר שעיקר שיעבוד העכו"ם על הבהמות והד"מ שם כ' בזה"ל וכן פסק מהרא"י בסי' ק"ל ומשמע שם דיוקא דעיקר חיובו על הבהמה ולכן סבר דכל כמה דלא סילק לי' ידו שייך בגווה אבל בנ"ד דלפי דברי הישראל לא הוי לי' לנכרי מעולם שותפות בולדות כלל שצריך לתת לו דמיהן איכא למדחי דבכה"ג לא מיקרי יד נכרי באמצע ע"כ וכ' מהרא"י עוד שם ואשר הבאת ראי' ממקבל צ"ב כו' ההיא מתני' דבכורות כו' בפ' א"נ כו' ומקשה שם בתוס' דמ"ש מבהמות ארנונא כו' ומתרץ דהתם שאני לפי שגוף