עטרת חכמים חלק א מ

עטרת חכמים שאלות ותשובות יו"ד אמנם לכאורה קשה ע"ז מדברי הגמ' במנחות דף למ"ד ע"ב רשב"א אומר משום ר"מ אין כותבין את השם לא על מקום הגרר וכו' כיצד הוא עושה מסלק היריעה כולה וגונזו. ע"כ למה נגנז כל היריעה הא אפשר בסילוק אותו הדף שבו הגרר ונעשה יריעה חדשה של דף א' ובפרט לפ"ד הטור יו"ד בסי' רע"ב דלכתחלה נכון לנוי הס"ת שיהא סתם יריעה לא פחות מארבעה דפין אם נמצא הגרר בא' מהדפין יכולין לסלק ב' דפין ולהשאיר מיריעה ב' דפין ולעשות יריעה חדשה של ב' דפין וגם ברמב"ם ובפוסקים מבואר בכמה מקומות במציאות פסול שמסלקי' היריעה ואמאי הא אפשר לסלק הדף שבו הפסול ויומנע הגניזה בדפין הכשירים שבאותה יריעה אשר ע"כ צ"ל דהיכי דכבר הפסול לפנינו ביריעה לא קפדינן למנוע הגניזה וחוששין יותר להרבות בנוי הס"ת שיהיה כל יריעותם לא פחות מבת שלש שלש דפין ול"ד למה שכ' החמ"ח באה"ע סי' קכ"ה ס"ק ח' דהתם בהפרד הנגיעות נשארת הס"ת בכל יופיו ע"כ מפרידים בכדי למנוע הגניזה. ודבר זה מוכח מדברי הט"ז בעצמו ביו"ד סי' ר"פ ס"ק ה' שמכשיר בדיעבד בסילוק יריעה א' לכתחלה צריכין לסלק שלש יריעות וקשה הא תמיד הוי כדיעבד למען הציל היריעות הכשירים מגניזה א"ו כמש"כ כעין זה יש להוכיח מכמה מקומות בהלכות ס"ת וחפשתי ומצאתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן פ"א שהוכיח מתשובה אחת בשו"ת הרא"ש כלל ג' דאף דהלכה כט"ז שכשר בדיעבד יריעה בת ב' דפין ואף בדף א' כדברי מהר"מ מינץ: מ"מ היכי שהיריעה צריכה תיקון מסלקינן כולה ואם א"א שישאר ממנה שלשה דפין כשירים ושהחדשה תהי' ג"כ בת שלשה דפין ואף שלא הוסבר טעם בזה מ"מ הדין ק אמת וכמו שמבואר גם בשו"ת ח"צ הנ"ל

ולפענ"ד י"ל עוד טעם מתקבל דידוע שקדושת ס"ת גדולה מקדושת חומשי' אף שנכתבו בגלילה ואיתא במגלה ד' כ"ז שאסור לגלול חומשים במטפחת ס"ת דמעלין בקודש ולא מורידין וי"ל שלכך נכון להכשיר ס"ת שיש בה יריעות בת ב' דפין אף שמבוטל בזה קצת נוי' ס"ת מ"מ אסור לסלק היריעה של ב' דפין שבסלוקה מס"ת תורד מקדושת ס"ת אשר עליה כשהיא מחוברת בס"ת שלימה וכשירה אבל ביריעה שנמצא בה פסול שבלא"ה כבר נפקעה ממנה קדושת ס"ת כדאי' ברמב"ם פ"ז מהלכות ס"ת דין י"א דאף בחסרון אות א' בס"ת אין לה קדושת ס"ת ודינו כחומשי' ומה"ט מקיל הריב"ש בסי' רפ"ה ומובא בב"י או"ח סי' קנ"ג בס"ת שנמצא בו איזה טעות כו' למכרה בזט"ה במא"ה דכיון שנפסל אין בו קדושת ס"ת והרי הוא כחומשים יעו"ש וכיון שליכא הורדת קדושת ס"ת ואותה היריעה כשמסלקינן אותה בעודה פסולה מהס"ת שאף בהיותה תפורה להס"ת אין עליה קדושת ס"ת ראוי לחוש יותר על נוי הס"ת שתהיה ביתרון הכשר כדת של תורה בכל נוי האפשרי ומשתדלין שיהי' היריעות של שלש שלש דפין

הן אמת שלכתחלה עלה על דעתי שמדברי הרמב"ם במ"ש אם כתב המלא חסר לא נשמע רק אם בתחילת הכתיבה נחסר תיכף אות אחת או נעשית בפסול אחר שלא ירד כלל לאותו ספר קדושת ס"ת. אבל אם כבר היתה הס"ת בשלימות הכשרות ואח"כ אירע בה איזה פסול אפשר לומר שלא נפקעה ממנה קדושת ס"ת וארווח לי בזה במה שנוהגין היתר לגלול להס"ת שנפסלה במטפחת שלה שאם נאמר שנפקעה מקדושת ס"ת מהראוי לאסור הגלילה אף במטפחת שלה שנגללה בה בכשרותה ונעשית מטפחת ס"ת ועכשיו תשמיש לחומש אבל אי משום הא לא ארי' די"ל דלב ב"ד מתנה ע"ז והראיה שגוללין אפי' במטפחת ספר אחר לס"ת שנמצאה בחסרון אות מתחלת הכתיבה ויעוין דברי רשב"א שמובא בס"י

ובלא"ה מסתימת דברי מהרש"ל שמובא בב"ח או"ח סי' קנ"ג ובמג"א סי' קנ"ד במ"ש ותדע שהרי מעולם נהגו להניח בארון יריעות פסולי' כו' נראה דבכל יריעות פסולים ליכא קדושת וצ"ל שדמי לקדשי מזבח דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ולא אמרינן קדושה שבהם להיכן הלכו וכמבואר במס' מעילה דף י"ב ע"ב וא"כ נכון הטעם הנ"ל שחדשתי בעזה"י ואף אם לא יהיה דברי רצוי' או אי' להו פירכא מ"מ לדינא ולהלכה ולמעשה אין לזוז מדברי הח"צ והשבות יעקב שבארו בפירוש שצריך שיושאר מהיריעה שלשה דפין דברי הדו"ש

תשובה כג לכבוד שארי הרב הגדול החריף ובקי מוהרר בער אופנהיים נ"י אבדק"ק דרעזניץ

הנני להשיב לכבודו דבר על אופנו פתח דבריו יעיר בקושי' השא"ר בסי' כ"ט על דעת הרמב"ם דלפי דבריו דכהן שלבש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקה משום כלאים שלא הותרה אלא בשעת עבודה שהוא מצוה בציצית כו' דהאיך נימא דמטעם דחי' הותר כלאים אצל בגדי כהונה והא מבואר בכמה דוכתא דלא אמרינן עשה דוחה ל"ת כ"א בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה והכא בבגדי כהונה מיד כשלובש הוא עובר על ל"ת דכלאים והעשה אינו מקיים כ"א בשעת עבודה אע"כ דכלאים הותרה עכ"ל

תשובה קושיא זו לק"מ וכאשר רשמתי כבר בגליון השא"ר שלי דאישתמיט לי' דברי התוס' במס' יבמות דף ה' ע"ב ד"ה כולה משעטנז נפקא כו' שכתבו בזה"ל וא"ת והיכי ילפינן בעלמא מהכא. שאני כלאים דהותרה מכללה אצל בגדי כהונה ואור"י דהתם נמי משום דאתי עשה דבגדי כהונה ודחי לאו דכלאים ואין זה הותר מכללו כו' עכ"ל הרי דאין הדחי' משום עשה דעבודה אלא המ"ע שיש בעצמות לבישות הב"כ בשעת עבודה היא הדוחתת ל"ת דכלאים ובזה נדחה עוד איזה קושי' של השא"ר שם ובמנין המצות להרמב"ם מ"ע ל"ג מונה להדיא למצוה בפ"ע ובזה"ל שצוה הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת ואז יעבדו במקדש כו' יעו"ש וא"כ מיקרי שפיר בעידנא כשלובש הכהן במקדש בזמן עבודה בגדי כהונה שיהיה בידו לעשות עבודתו וגדולה מזו נשמע מדברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות תמידין ומוספין הלכה א' שפוסק להלכה כרב ששת במס' יומא דף כ"ד ע"ב דכל בני משמר הי' מלובשים בגדי כהונה בשעת הפייס. ומי שלא זכה פשט בגדי כהונה ולבש בגדי חול הרי שדעת הרמב"ם דבכלל מ"ע דלבישת ב"כ היא שיהי' לבוש בעת שיהי' אפשרות שיגיע לעבודה וע"כ אינו חייב מלקות מפני האבנט אלא כשהוא לבוש בו שלא בשעת עבודה והיינו בזמן שאין במקדש דבר העומד לעבודה בבגדי כהונה דאז אין מ"ע על הכהנים שילכו מלובשים בבגדי כהונה

ומה שכ' הרמב"ם בפ"ח מהלכות כלי מקדש הלכה י"א וי"ב בזה"ל בגדי כהונה מותר ליהנות בהם לפיכך לובשין ביום עבודתו ואפי' שלא בשפת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז י"ב. אסור לכהן הדיוט ללובשו אלא בשעת עבודה כו' עכ"ל מורה להדי' דרק לכהן הדיוט איכא איסור כלאי' מצד האבנט ולא בכה"ג וכבר העיר ע"ז הכ"מ שם ומיישב בדוחק דלאו דוקא כהן הדיוט אבל לע"ד פשוט דעת הרמב"ם דבכה"ג ליכא כלל איסור כלאים בבגדי כהונה ואדרבא מ"ע עליו בעת שהוא במקדש והי' מלובש בכל שמנה הבגדי' אף שאינו עובד כלל וכן מורה לשון הרמב"ם במנין המצות מצוה הנ"ל אחר שמזכיר מצות בגדי כה"ג כ' בזה"ל וכבר בא בספרי שלבישת בגדים אף היא מ"ע והוא אמרם מנין שאין אהרן לובש בגדי' אלו לגדלותו אלא כמו מקיים גזירת המלך שנ' ויעש כאשר צוה ד' את משה כלומר לבישת הבגדים ואע"פ שהם בתכלית היופי שהם מזהב שוהם וישפה וזולתם מהאבנים הטובות והיפות לא יכוון בהם היופי אלא לקיים הצווי שציוה השם יתעלה למשה לבד והוא שילבוש בגדים אלו תמיד במקדש כו' עכ"ל. סתימת דבריו מורי' שמ"ע על הכהן הגדול כשהוא במקדש יהי' לבוש בשמנה בגדים לכבוד ולתפארת אף בלא צורך עבודה ע"כ אין איסור כלאי' בב"כ לגבי כה"ג אף שלא בזמן עבודה ולפ"ד נכון לכאורה התוספתא דמס' כלאי' שהביאו התוס' במס' מנחות פ' התכלת לראי' דב"כ שרי לגמרי אף שלא בשעת עבודה יש אדרבא להיפך ראי' לשיטת הרמב"ם וזה"ל התוספתא בגדי כהונה ובגדי כה"ג אין בהם משום כלאים בגדי כה"ג שיצא במדינה חייב במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור ע"כ ויפלא לכאורה דפתח בתרתי בגדי כהונה ובגדי כה"ג ומסיים בחדא בגדי כה"ג אבל לשיטת הרמב"ם א"ש דבכהן הדיוט חייב על האבנט אף במקדש כשלובשו שלא בשעת עבודה אבל בכה"ג אינו חייב משום כלאי' באבנט והאפוד והחשן אלא כשיוצא בהן חוץ למקדש כי שם ליכא מצות עשה דלבישות אותן הבגדי' אמנם מילת פטור אינו מדוקדק גם סיום דברי התוספתא שם מפני שהן ראוי' לעבודה איני מובן ויעוין בתו' חגיגה ד' י"ד ע"א ד"ה אין כהן מתלבש בכלי' כו' ועכ"פ אין ראי' מדברי בתוספתא הנ"ל אלא שאין כלאי' בב"כ בשעת עבודה שאף הכהן שאינו עובד אם לבשם אינו חייב משום כלאי' כיון דראוי' לעבודה אבל שלא בשעת עבודה י"ל כדעת הרמב"ם

ובאופן אחר י"ל דברי התוספתא שיש לחלק בין כה"ג לכ"ה והיינו אם נאמר דהחילוק שמחלק הרמב"ם בין שעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה אינו אלא לגבי כהני משמר שמשמרתם אז וראוי' הם לעבודה בזמן משמרם שיש אז במקדש אבל כהנים שאינם באותו משמר אף בזמן עבודה חייבים כיון דאין להם חלק בזכות לגשת אל המזבח לעבודה המוכנת אז השייך רק לאנשי המשמר ואפשר לזה מדייק הרמב"ם וכ' ביום עבודתו ממילא נשמע שכה"ג שמקריב בכל עת שירצה אינו חייב אלא כשלבשן שלא בזמן עבודה. ומדויק בזה לשון התוספתא הנ"ל בגדי כה"ג כו' ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת פטור משום שהן ראוי' לעבודה. כלומר דכשלובש