עטרת חכמים חלק א לט

תשובה כא שפעת שלום לכבוד או"נ הרבהחריף ומופלג מפורסי' בבקיאות ושנון כש"מ מוה' אביגדור נ"י הינלחאן מו"צ דק"ק טארני

ע"ד ס"ת שכתב בה כס יה בשני שיטין שהכשיר כבוד מעלתו בפשיטות צ"ע להלכה ולמעשה כי יסוד מעלתו הוא ע"ד התוי"ט פ"ד דסוכה משנה ה' ואני כתבתי בגליון התוי"ט בזה"ל צ"ע על המחבר הזה למה לא הזכיר מדברי הפסקי מהרא"י סי' קפ"ח שנסתפק בשם ידידיה הלכה כמאן וממילא כ"כ הספק לדינא בכס יה ודברי מהרא"י הנ"ל מובאים בב"י אה"ע סי' קכ"ט ובבדה"כ בב"י יו"ד סי' רע"ו מביא בשם הרשב"ץ שצידד לדינא בס"ת שנכתב בה כס יה בב' תיבות שלא מלאו לבו לפוסלו משום דדלמא הלכתא כמאן דסבור הכי יעו"ש שמסיים ולצאת מידי כל הספיקות ציוה לתקן בס"ת שכתב בה כס יה בב' תיבות לגרור כס כו' ולכתוב כס בין השיטמי' על יה עכ"ל הרי להדי' שלא כהכרעת התוי"ט כאן ומה שבאמת לא הכריע להלכה כדברי רבא צ"ל כמו שכ' בספר ג"פ סי' קכ"ט ס"ק קל"ד שהגי' הנכונה שם בפסחים רבה בה"א ולא באל"ף וכן אי' בפי' הרשב"ם רבה בה"א גם במנחת שי מביא הגמ' הנ"ל והגי' רבה בה"א. והכרעת הלכה ליכא אלא מרבא ואילך דהלכה כבתראי ע"כ לשונו על הגליון תי"ט הנ"ל

היוצא מזה שמצד הסברא לדינא הי' הרשב"ץ הנ"ל מצוה לתקן אף שלא נכתב כס יה בשני שיטין רק בשיטה א' כב' תיבות: וצ"ל שדעת הרשב"ץ דאם כותבין תיבה א' כשר גם לרבה ובב' תיבות אף בשיטה א' פסול אליבא דר' יוחנן. ע"כ דעתו שיש לכתוב בתיבה א' אמנם מדברי המהרא"י בתשובה הנ"ל נראה שיוצאין ידי ספיקא דפלוגתא דרב ור"י כשכותבין ידיד יה בחד שיטה בב' תיבות רק שעכ"ז מסיים דאם כותבין בתיבה א' בגט לא הפסיד דאף לרב יכולי' לכתוב גם בתיבה א' ומדכ' לא הפסיד נשמע שיותר הי' דעתו לכתוב בב' תיבות אבל בב' שיטין לא ס"ד דבב' שיטין פסול אליבא דר' יוחנן והרי לא הכריע אם הלכה כרב או כר"י וא"ש בזה דברי הב"י בסי' קכ"ט מ"ש דמהרא"י לא הכשיר אלא בשיטה א'. ודברי הט"ז בהשגתו שם על הב"י אינם מובנים לי שבודאי אין להכשיר בכתיבה בב' שיטין דדילמא הלכה כר"י דחד תיבה הוא רק בשיטה א' אף שיכתוב בב' תיבות אף לר"י לא מיפסל דדמי לכדרלעומר דחד שם הוא דכדר בפ"ע אין לו הבנה ועכ"ז אי' בפרק א"ט דף ס"ה דבחד שיטה פסקינן. וצ"ל דאף דבפיבה נחלקת יש פסול לא כן בשם אדם וכגון כדרלעומר וכן נשמע מלשון הר"ן שמובא שם בב"י וכן מורה לשון תשו' הרשב"א שבמיוחסת סי' קמ"ט שאין כותבין שם האיש או האשה בב' שיטין. וראי' מהא דאי' בפ' א"ט דשם א' כגון כדרלעומר בחד שיטה פסקינן לי' בב' שיטות לא פסקינן לי' אלמא אי איפסקא לא מיקרי כתיבה. ובגט כתיב וכתב לה עכ"ל

סוף דבר תוכן מהרא"י כמש"כ ודלא כרשב"ץ שמצריך מספיקא לכתוב בתיבה א' ומנהג סופרי ספר תורה כדעת מהרא"י שחולקין כס יה בב' תיבות ובחדא שיטה ולא בב' שיטין. ע"כ אם כתב בב' שיטין צריכין לתקן כנ"ל לצאת הספק הנ"ל דילמא הלכה כר"י ורב דתרווייהו ס"ל דכס יה חדא תיבה ויעוין בס' השרשים להרד"ק בשורש כסה שדעתו להחליט שהוא מלה א' ובספר אור תורה מאריך להוכיח שהם ב' מילין ונשען על שמצא כן בכל ס"ת במדינתו ובקאטליני' וערבי' ובמצרי' ואשכנז אבל לפמ"ש אין ראי' מזה די"ל דמפני ספיקא דפלוגתא כותבין ב' מילין ובחד שיטה ואפשר שכן גם כוונת הר"מ הלוי בספרו מסורת סייג לחורה שכ' בזה"ל כס יה בנוסחא דייקי כתובי ב' מלין עכ"ל ואין מדבריו הכרעת ראי' שקבע הלכה כרבה אלא השמיע שמצא שהכתיבה הוא ב' מלין והיינו כדי לצאת מידי ספיקא דפלוגתא אבל להכשיר אף בב' שיטין לא נשמע מדבריו ומהמסורת אין להביא ראי' כאשר העידו בעצמם הגדולים באור תורה ובמנחת שי שיש מחלוקת בזה במסורת יש שמסורים הי' ה' פסוקים דאית בהו ה' מינין מן ב' ב' אותיות ואינה מונה פסוק זה עמהן ויש שמוסרת ו' פסוקים ומונה גם זה כי יד על כס יה ואפשר לומר דבעלי המסורת נסתפקו בזה בפלוגתא דר"י ורב לכך לא חשבה במסורה חדא פסוק הנ"ל והמסורה דחשבה גם לפסוק זה לא הי' רק לענין דין הכתיבה בס"ת דהא מצד הספק צריכין לכתוב כס יה בב' ולקדש שם יה. ובא"ר ובמנחת שי מביאים עוד מסורה אחת שאי' בה להדי' שזה הפסוק פלוגתא ובס' מנחת רליל על מסורת פ' בשלח אי' בזה"ל כס יה תרתין מלין כתבי' כו' ובחד שיטה צריך והה"א במפיק כו'. ואם טעה הסופר וכתבה בתרין שיטין עיין בב"י יו"ד סי' רע"ו בהגהות בדה"ב איך יתקן הסופר עכ"ל הרי כדברי הנ"ל שכותבין ב' תיבות. אבל בחד שיטה והיינו ע"כ מטעם הנ"ל דבכה"ג כשר לכל הדיעות כסברת מהרא"י הנ"ל ואם יכתב בב' שיטין צריכין לתקן ואין מציאות תיקון רק כמ"ש הבדה"ב בשם הרשב"ץ כנ"ל דמקצת תיבה יכולין לתלות בין השיטין ומוחקין מילת כס שבשורה הקודמה. ומושכין שם האותיות שלפני' ותולין מילת כס בשורה שלאחרי' על מילת יה וכן ראוי לפ"מ להורות

ויעוין בתשו' מהר"א ששון סי' כ"א בפלפולו שם בכתיבת די תיצביין מביא סוגי' דפסחים ודברי מהרא"י ויש"ש וכ' שי"ל דלכך לא מכריעין להלכה כרבא משום דהגמ' לא קבעו על מלתי' דרבא רק על דברי רב משמע דלא קיי"ל כוותי' דרבא אמנם דחי' זאת לא א"ש רק לפי' הגי' יש"ש ולא לגי' דילן דרבא אמר מרחב יה בלבד וליכא למבעי' אליבי' וכמ"ש הרשב"ם אבל הנכון כמ"ש לעיל בשם הג"פ דהגי' רבה בהא וע"כ הי' מסופק מהרא"י הלכה כמאן ואף דאי' במס' שבת דף כ"ב אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב יעו"ש דה מ' ע"א כקולא דרב לא עביד וכאן הוי קולא לרב דא"צ לקדש שם יה בתיבות כס יה. ויעוין בש"ע אה"ע בסדר שמות אחר סוף קונטרס סדר שמות הנשים מ"ש בדין כתיבת שם ידידיה ומהמסורה שמובא שם ידידיה נראה שאין הלכה כרבא דלדידי' גם ידידיה ב' תיבות הם גם ביש"ש מובא בשם הקדמון מהרי"ב ומהר"י מרפורק שכתבו שלדינא קם בספיקא דפלוגתא בשם ידידיה ועדיף טפי לכתוב בב' תיבות ובחדא שיטה ולשיטתם ממילא כן גם בכס יה

ומה שרוצה כבוד מעלתו לחדש דמי שיש לו ב' שמות כגון ראובן שמעון וכדומה דכחד שמא חשבינן שצריכין לכתוב שניהם בחדא שיטה לא מחוור כלל לפענ"ד דשאני בכה"ג שאינם מורכבים להיות שם א' וכ"א שם בפ"ע ולא דמי לשם כדרלעומר ידידיה והדומה להן שהם מורכבים ומצד ההרכבה נעשה לגמרי שם א' וכן מורה לשון היש"ש פ"ד דגיטין בשמות אות יו"ד שכ' בזה"ל וגדולה מזו נראה אפי' אורי שרגא מאחר שקראו שם לאדם א"כ נעשה כולה מורכבת יאין לכותבו כלל בב' תיבות עכ"ל הרי שעיקר סברתו כיון שהרכיבו משא"כ בשמות ראובן ושמעון דלא שייך בהו לומר שהורכב להיות שם א'. אלא שזה נקרא בב' שמות והתחלות הנחות ב' השמות לאדם הוא להיות נקרא בשם ב' אנשים ממשפחתו וכ"א שם בפ"ע

ומדי דברי בזה מצאתי פלפול בענין הנ"ל בשעה"מ פ"ד מהלכות גירושין הלכה י"ב ולפום רהיטא הי' נ"ל לפקפק בדבריו שם: אבל לא עלתה לי לעיין היטב כי טרידנא טובא שוב מצאתי בשו"ת שב יעקב חלק יו"ד סי' נ"ז שדעתו להלכה ולמעשה כדעת התשב"ץ ולא הי' לי פנאי לעיין בפלפולו. דברי הדו"ש הק' ברוך תאומים פרענקיל

תשובה כב

ע"ד שאלתו דמר בב' יריעות מס"ת שיש בהם ששה דפין ונתקלקלו ארבעה מהם אם נשאר לאותו ס"ת יריעה של ב' דפין שכשר בדיעבד כמבואר בט"ז סי' רע"ב ס"ק ד' דזה הוי ג"כ כדיעבד בכדי להציל אותן ב' דפין מגניזה וכעין דברי החמ"ח באה"ע סי' קכ"ה ס"ק ח' ואשר יתמה עוד על הסופרים שאין מחליפין רק יריעה הפסולה ובטוש"ע יו"ד סי' ר"פ מבואר שצריכין לסלק שלש יריעות

תשובה המעיין בס' שו"ת יראה שגם בדורות שלפנינו כבר נתפשט מנהג זה שלא לסלק רק היריעה הפסולה כי סמכו הסופרים על הוראת הזקן בעל שארית יוסף שמחליט בסי' מ"ט מספרו שלא נאמר דין סילוק שלשה יריעות רק היכא שבלה יריעה אחת אבל בשארי פסולין ביריעה די בסילוק אותו יריעה יעו"ש נמוקו וטעמו ובאמת עוד יותר משען חזק בדברי הח"צ סי' י"ט שמאריך בראיות ובדברים מתוקים שלפי הגי' שלפנינו במס' סופרים בזה"ל יריעה שבלתה לא יטול שנים ויחזור שנים אלא נוטל ג' ומחזיר ג' הכוונה על הדפין כלומר דאף אם לא בלה מן היריעה רק דף א' או שנים אין די בהסרת שני דפין ויחזור יריעה בת כ' דפין כ"א צריך להסיר שלשה דפין ויחזור יריעה בת שלש דפין ומסיים הח"צ בזה"ל וכן נ"ל להלכה ולמעשה כו' בתנאי שישארו גם שלש דפין במותר היריעה הכשירה ואם אין במותר היריעה שלשה דפין מסלקה כולה אבל לא יותר מיריעה א' עכ"ל והנה בודאי לא עלה על דעת הח"צ לחלק על דברי הט"ז הנ"ל שמכשיר בדיעבד ביריעה בת ב' דפין. שהרי כדברי הט"ז מבואר להדי' בסמ"ג ומרדכי ונשמע גם מלשון הרמב"ם ולא מנה זה בכלל הדברים הפסולי' בס"ת וכן מבואר גם במהרי"ק שו"ם ק"ל וביותר בשו"ת מהר"ם מינץ סי' נ"ב שכ' בפשיטות שאף יריעות של דפין יחידות כשרי' בדיעבד דכל מה שכשר לכתחלה ביריטם אחרונה אין לפסול בשארי יריעות ונרמז ג"כ בס' נוב"י חלק יו"ד ובספר תפארת למשה מאא"ז זצ"ל מגאון קדמון מבואר ג"כ בפשיטות דכשם שכשר יריעה של ב' דפין כ"כ כשר של דף אחד: