עטרת חכמים חלק א ד

שאלות ותשובות אורח חיים תשובה א

בדבר עשיות בתים של תפילין תשובה ע"ד שאלתך נידון התפילין עיניך תחזינה העתק ממודעה רבה אשר שלח והפיץ בישראל כבוד הרב הגאון מופ"ה אבד"ק ניקלשפורג והיות שמעתי כי התחכמו לנגדו איזה רבנים ובתוכם הי' גם כבוד הרב הגאון אבד"ק פלאצק בהיותו בק"ק פ"ב לסתור דבריו והתווכחותם בזה לא נודע לי לכן אשים משטרי בזה ובפרט שכבר נתפשט המנהג מכמה דורות להניח מטלית עור על קציצה של ראש והחששות בזה תלוי' בדעת הפוסקים והספיקות מבוארים במרדכי ובכגון זה וכ"מ שהלכה רופפות הולכין אחרי המנהג והירא דבר ה' והשם אורחותיו מניח תפילין מעור אחד העשוי כמבואר ברש"י ורמב"ם וא"צ להנחת מטלית שעושין הסופרים רק לחיזוק מחמת שעושין הבתים באופן אחר מעור אחד ויש חתיכה בצידי הקציצה שנחברים בדבק וצריכין עור לחזקם אמנם זאת חקרתי כן הוא זאת לפנים בישראל וגם עתה מנהג סופרים כשרים שחותכים המטלית מעבר לעבר בשלשה מקומות מכוון נגד חריצי הקציצה כדי שיהיה חריצי הקציצה ניכרת ומי שעושה כן ניצול גם מחשש ביטול הד' בתים ע"י המטלית שלדעתך שייך גם כשאינו מקיף מכל סביביו כיון שהמטלית חתוכה ואינו כ"א כרצועה על כל בית בפ"ע אבל באין החיתוך מעבר לעבר לדעתי אין מקום להכשירם ופסולם מבואר מחמת שאין חריצי הקציצה ניכרים והרושם או החריץ מה שעל העור שע"ג הקציצה בודאי לא יקרא בשם היכר חריצי התפילין ונדמה לי בזה כמו העושה איזה ציון באיזה דבר אחר איך שיש תחת המטלית ארבעה בתים היועיל חלילה בפירוש איתמר בגמ' מנחות ל"ד ואם אין חריצן ניכר פסולין וכן מבואר מדברי כל הפוסקים שכתבו שצריך שיהיה החריץ ניכר בה"א הידיעה וביותר מבואר מדברי האגור למעיין בו ובפרט משו"ת הרמ"ע סי' ל"ח. ואתפלא מאוד על כבוד הרב המשיב שערב לבו לכתוב בתשובתו בזה"ל מדברי רש"י שם משמע דשרי לעשות בית א' שלם לשל ראש ולהבדילו רק בפנים לד' בתים ולשרטט בחוץ נגד המחיצות עכ"ל בוודאי כונתו היה לדברי רש"י במנחות דף ל"ד בד"ה ואם אין חריצן וכו' לדעתי נהפוך הוא שמטין דברי רש"י שצריכין היכר חריץ ובשרטוט למעלה אינו היכר חריץ רק סימן ויעוין בפירוש שסביב האלפסי בדין זה ואף אם נדמה לו איזה דיוק קלוש לא היה לו להמציא מזה דין חדש אשר הוא מתנגד לדברי כל הפוסקים ולא יעשה כן בישראל: תשובה ב

שתי קושיות שהקשה אותי כבוד ש"ב הרב הגאון המפורסים מוהר"ר דוד דייטש אבד"ק עיר חדש בארץ הגר ז"ל הגאון הנ"ל קשה לי על דברי התוס' מס' שבת דף קי"ד ע"א ד"ה חלבי. אומר כל היכא דקתני תרי שבי בהדדי אתיא כאחרים וא"כ ר"ע דאמר יכול אף ביוה"כ וכו' ג"כ ס"ל כאחרים וק"ל מסוגי' דבכורות דף נ"ח ע"א ר"ע סובר אדר הסמוך לניסן זימנין מלא וזימנין חסר וכו' ואי נימא דר"ע ס"ל כאחרים א"כ מתחיל הקביעות מתשרי או מניסן ותמיד הוא אחד מלא וא' חסר ואיך שייך זימנין מלא וזימנין חסר עכ"ל דמר

תשובה פפי המבואר בסנהדרין דף י"ג ע"ב יעו"ש ברש"י ובבעה"מ ובחידושי הר"ן בשם הרמב"ן וכמפורש במס' ר"ה דף כ"א ע"א שלח ליה ר"ה כו' היכא דמשכא תקופת טבת עד חמשה עשר בניסן עושים לאחרים חודש אדר מלא יעו"ש בסנהדרין בתוס' ד"ה ולעברי' לאדר שמבואר מדבריהם שם דלרבה בר שמואל לאוקימתא דרבא בר"ה דף כ' שקאי בשיטת האחרים ולכך סובר אין מעברין ולא מקדישין לצורך גם היכא דמשכה תקופת טבת כו' לא מעברין ולכך הניחו שם בתימה עכ"ז אין בידינו לדחות הסוגי' דשם שמקשה הגמ' גם לאחרים ולעברי' לאדר וא"כ ע"כ רבה בר שמואל מודה דלצורך התקופה שנלמוד מקרא דשמור את חודש האביב מעברין היינו שעושים אדר מלא ועכ"פ אין דוחק לומר כן אליבא דר"ע אף שסובר כאחרים דלא מעברין ומקדישין כי היכא דלא ליקלעו תרי שבי בהדדי מ"מ מעברין מפני התקופה כו' כמשפט הכתוב שמור את חודש האביב ויעוין עוד בערכין דף ט' ע"ב דגם לאחרים איכא יומא דשעי דשלשה שנים טפי חד יומא וצריכים שתהא אותה השנה חמשה ימים ולפענ"ד פשוט שביד הב"ד להוסיף בשנה זו הוספת אותו יום באיזה חודש מחסירין שירצו ויכולין לעשות אדר מלא למ"ד שאין קפידא שיהיה אדר לעולם חסר א"כ יש גם לאחרים עוד גוונא שיהי' אדר מלא ובזה תניח דעתי ליישב מה שתמי' לכאורה בדברי רש"י במס' ר"ה דף ו' ע"ב בד"ה ואם היתה שנה מעוברת חמשה שכ' בזה"ל קסבר חודש עיבור לעולם חסר ואינו דוחה את המועדים אלא יום א' עכ"ל וקשה מי הכריח רש"י לזה הא מפורש בערכין ד"ט ע"ב סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת לה אמר רב משרשי' כגון שהית' שנה מעוברת ועיבור שנה שלשים יום. דל ירחא לבהדי ירחא ע"כ. הרי דעת רב משרשי' דלאחרים חודש העיבור היינו חודש אדר ראשון הוא שלשים יום ועכ"ז ליכא בין עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה רק חמשה ימים דנגד הוספת היום הוי ניסן ואייר חסירים. אמנם לפי דברי הנ"ל הי' לרש"י הוכחה מוכרחת שסוגי' זו דר"ה דמוקי ת"ק דברייתא דלא חשיב שנה בלא רגלים כאחרים. ע"כ סוברים דלא כרב משרשי' רק דחודש עיבור לעולם חסר דאל"כ גם לאחרים עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה ששה בשנה פשוטה א' מלא וא' חסר ושבעה היכא שעיבור החודש הוא מלא ונגד זה מחסרין חודש ניסן והוי שניהם חסירים וחל עצרת בשבעה וחמשה היכא דטפי חד יומא כו' יומא דשעי ולפמ"ש לעיל שביד הב"ד להוסיף אותו יום באיזו חודש שירצו משכחת שיהיו שניהם מלאים. א"ו דחודש עיבור לעולם חסר ולא יחול כלל עצרת בשבעה בסיון כ"א בחמשה או בששה ותו אין קפידא לבאר בברייתא דבשנה בלא רגלים עובר ג"כ בבל תאחר דלפי מה דפסקינן דנונ"ד אין קריבין ביו"ט כשעברה השנה ולא הקריב בע"כ יעבור גם כל שלשה דהא לא משכחת אליבא דאחרים אלא חמשה וששה ומשכחת ששנה הראשונה הי' עצרת בחמשה בסיון והקדיש קרבנו למחרתו בששה בסיון וכלתה השנה במקצתן ששה בסיון שנה השניה שהוא אז עצרת וממילא יעבור אותו יו"ט בלא הקרבה דביו"ט אין קריבין והרי יש גם תאחר דרגלים. משא"כ לרב שמעי' שעצרת פעמים חמשה פעמים שבעה משכחת שהוקדש בששה בסיון וכלה השנה תוך יום השש' שבשנה השני' שהוא אז ערב עצרת יום החול ובידו עוד להקריב קודם עצרת ולא יעבור בב"ת דרגלים ולא קאי רק בב"ת דשנה בלא רגלים ויעויין עוד ברש"י שם ד"ה א' מלא שדייק בדבריו להעמיד הגוונא כגון שעצרת הראשון הי' בחמשה והקדשת הקרבן היה בששה ובשנה השני' בשבעה שוב עיינתי בס' טורי אבן וראיתי שעמד על דברי רש"י הנ"ל בד"ה קתני רב שמעי' גם בד"ה מאן תנא והניח בקושי' דגם לאחרים משכחת שבעה אכן לא שת לבו דיוק דרש"י בד"ה ואם היתה שכ' שם בפירוש להיפך מדברי רב משרשי' שבמס' ערכין ולפי דברי הנ"ל א"ש הכל בפשיטות. וישבתי בזה גם קושית הח"צ בסי' י"ב יעו"ש ואין להקשות דהא לפי דברי רש"י בסנהדרין דף י"ג ע"ב היכא דמשכה תקופת טבת עד ט"ו בניסן ועושים מחמת זה חודש אדר מלא מחסרין לעומתו מחדשי הקיץ א"כ גם לאחרים משכחת שיהיה עצרת בשבעה בסיון כגון שנעשה אדר מלא וחודש ניסן חסר ז"א דדברי רש"י שם אינם רק אם נאמר דגם לאחרים מעברין או מקדישין כדי שלא יהיה אד"ו ראש אבל לפי הסוגיא דסוף פרק החליל דלאחרים קבעינן תרי שבי בהדדי וכדברי רבה בר שמואל דאין מעברין ואין מקדישין לצורך ממילא אף אם מפני התקופה מעברין כו' כיון דאתיא מקרא דשמור וגו' ועושין אדר מלא מ"מ נשארים חדשי הקיץ בקביעתן א' מלא וא' חסר אף אם יהיה אד"ו ראש ולא משכחת כלל לאחרים שיהא עצרת בשבעה בסיון וכן מדויק שם בר"ה דף ו' ע"ב דברי רש"י בד"ה אלא ארבעה ימים כו' ואין מעברין ואין מחסרין שום חודש לצורך כו' וכיון דאין מחסרין משום צורך זה שלא יהיה אד"ו ראש נשאר ניסן מלא ואייר חסר וחל עצרת בששה ולא משכחת שיחול גם ביום אחר כ"א בחמשה כו' היכא דטפי חד יומא דבע"כ מההכרח להוסיפו באיזה חודש. אבל בשבעה בסיון לעולם אינו חל כו' אבל לתנא דברייתא דערכין שאמר שר"ה חל ביום הנף ע"כ צ"ל כמו שמתרץ רב משרשי' והיינו שסובר החודש העיבור עושים מלא וסובר דאין בין עצרת כו' לכל היותר רק חמשה ימים וכדי שלא יהיה הפרש בשנת העיבור ששה ימים בין אותה שנה לשנה שלאחרי' צריכין בע"כ לחסור מחדשי הקיץ אבל לפי ההלכה דחודש העיבור יכול להיות חסר אין הכרח בשום שנה לחסור מחדשי הקיץ דאם משכה תקופת טבת עד ט"ו בניסן די בעיבור חודש היינו שעושים אדר מלא ממילא לא יהיה דחיית הקביעות בין עצרת לעצרת רק חמשה ימים ואם משכה התקופה עד ששה עשר בניסן שעושים עיבור שנה עושים חודש העיבור חסר וליכא בדחיות הקביעות רק חמשה ימים כל זה כתבתי לרווחא דמילתא לפי מה שהחליט רופ"מ ביסוד קושי' דר"ע ע"כ סובר כאחרים

אמנם לפענ"ד אינו כו דלפ"ד ממילא לר"ע כל חודש אלול חסר ויוקשה לפ"ז משנה שלימה בר"ה דף כ"ה ע"א במעשה דר"ג שעשה החודש חסר עפ"י עדים שנראה לר' יהושע שהעידו בשקר ושלח לר"י שיבא אליו ביו"הכ שחל להיות בחשבונו הלך ומצאו ר"ע מיצר. ל יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי כו' יעו"ש תיפוק לי' אף בלא עדים מהראוי הי' לעשות אלול חסר וכל חדשי השנה הולכים על דרך שוה א' מלא וא' חסר גם הי' מקום עיון במה שמצינו בברכות דף ס"ג דר"ע קידש חדשי' בח"ל מפני שלא