עטרת חכמים חלק א לה

כל דם שיוצא ממנו בעת שהוא למטה ממקומו לא יטמא משום נדה דאין דרך אשה לראות כך זה דבר שאין הדעת סובלתו ועוד מה גבול הגבלת לו כו'

אמנם כל הקושי' שהקשה בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ד אפשטן של דברי ר"ש צריכי' ישוב אבל עכ"ז מה שפי' הוא שהמקור כולו ירד לבה"ר מחמת רפיון קשריו זהו דבר שאין הדעת סובלתו והוא עצמו הוצרך להגי' בדברי הר"ש חתיכה בשר במקום חתיכות. ובכ"ז לא הועיל דלמה הוזכר הר"ש חתיכה כלל ודי באמרו שנעקר המקור ונופל למטה לבה"ר כו' עכ"ל יעו"ש. הרי גדר הגאון הנ"ל בעדתו שלא להקל בכה"ג וגם המ"צ בעצמו לא רצה לסמוך ע"ז להקל

ולולי דמסתפינא הייתי ממציא פשר דברי דכשנופל למקור על הפה למטה והדם יוצא מתוך פי המקור אין להתיר דמחשיב ג"כ דרך ראי' כיון שבא דרך פי המקור אבל בפאהרפאל שנתהפך המקור ופי המקור נשאר למעלה וגוף המקור למטה בכה"ג אם מחשבי' שיציאת הדם הוא מחלק המקור שבפרוזדור כיון שבא שלא דרך פה הוי שלא כדרך ראי' דסתם ראי' היא דרך פי המקור ולא שיצא לחוץ שלא דרך הפה ולכך טיהר הר"ש וא"ש גם תיבות חתיכות כי בפאהרפאל כזה מצוי להיות בחתיכה אחד או באיזה חתיכות וכנ"ל ומה שלא חיישינן שמא יוצא דם גם ממקצת המקור שנשאר למעלה בתוך הגוף דרך הפה הנשאר קבוע במקומו דזה הוי דרך ראי' ממש צריכי' לסברת הרמ"א דתולין יותר שהדם הנוזל הוא רק מדופני המקור שבתוך הפרוזדור כמו דתולין במכה כי באומווענדונג מצוי שהי' נזילות הדם אף שלא בזמנו מדופני המקור התלוים מצד חלישת אותו חלק נדחה ואינו במקומו ואף שדם הבא ממקור מצד חלישת המקור דם נדה היא כנ"ל מ"מ ש"ה שאינו בא דרך ראי' שדרך ראי' אינו אלא כשבא הדם להדי' דרך פי המקור וכנ"ל לפרוזדור ודמי למכה לתלות בה יותר מלספק שבא הדם שלא בזמנו מחלק המקור שבפנים דרך פי. ובזה סרו כמה קושי' כי צריכי' להיתר זה טעמו של הר"ש דהוי שלא כדרך ראי' וגם סברת הרמ"א דתולין במכה דמטעם מכה לבד אין להתיר דהא בכה"ג ליכא מכה של בועה רק של חלישת המקור ודם כזה מחשיב דם נדה כנ"ל וכן כתב הנוב"י בסי' הנ"ל ודלא כש"י וצריכין להתיר מטעם דהוי שלא כדרך ראי' ואכתי הי' לחוש דלמא בא גם דם מלמעלה דרך פי המקור ולזה מועיל טעמו של הרמ"א דתולין במכה דהיינו חלישות חתיכות המקור שנדחו חוץ למקומם והמה תלוי' בפרוזדור וצדקו יחדיו ב' הטעמים בצרופים יחדיו יש היתר טהרה להאשה וחידוש דינו של הש"י דלגבי פאהרפאל כנ"ל אמרינן א"א לפה"ק בלא דם לא ברירא לי דהא דאמרי' א"א לפה"ק בלא דם אינו מטעם כיון שיש דם במקור בודאי יוצא ע"י פה"ק. דהא בררתי לעיל דשלא בשעת ווסתה ליכא כלל דם במקור ויעוין בפי' המשניות להרמב"ם ר"פ המפלת שכ' בזה"ל שר"י אומר שא"א לפה"ק בלא דם מעת שיצאה מהרחם דבר א"א מבלי שיצא דם בהכרח כו' עכ"ל הרי להדי' דמשכחת פה"ק בלא דם והיינו כשנפתח ולא יצא ממנו כלל. ומזה דחיתי כבר מש"כ בשו"ת נ"ש בסי' ט' באשה שאחזוהו צירי לידה וישבה על המשבר ואח"כ פסקו חבלי לידתה ולא ילדה עד אחר ד' שבועות שהיא טמאה לבעלה ואתי' לי' מהא דאי' במס' שבת סוף פ' מפנין מאימתי פה"ק אביי אמר משתשב על המשבר כו' וכיון דא"א לפה"ק בלא דם ע"כ טמאה לבעלה כן תורף דברי הנ"ל ולפ"ד הפי' משניות אין מקום לדבריו דלא אמרי' א"א לפה"ק כו' אלא כשיצא מהרחם דבר והדעת נותן דאף שבמקור תמיד נקי מדם מ"מ היה קים להו לחז"ל שבהתעוררת כח הדוחה במקור להוציא דבר ממה שכנוס בתוכו אינו מוצא לבדו אלא עם דם ואין לדמות לזה אם המקור אינו מוצא כלל רק שבעצמותו מתהפך בדרך אומווענדונג כנ"ל אף שמציאות ההיפוך הוא דרך פי המקור אפשר שתהי' בלא יציאת דם עמה

גם מה שמקשה דלפי טעמו של רמ"א משום מכה הו"ל לומר דבשעת ווסתה טמאה ג"כ יש לדחות דהא דמחמירין בשעת ווסתה אף דווסתות דרבנן הוא מטעם דעכ"פ מצוי' בשעת ווסתה יציאות דם המקור מפיות גידין או וורידין הנפתתי' בשעת ווסתה ויציאות דם מן המכה אינה מונעת יציאות דם הווסת הבא מן המקורות ע"כ לא שייך לומר לתלות במכה דאיכא הא והא דם מכה ודם מקור דאורח בזמנו בא אבל כשנעקרו חתיכות מן המקור לתוך הפרוזדור על דרך אומווענדונג כנ"ל ויוצא תמיד ממנו דם כאשר הי' מעשה דר"ש לפי המבואר בטור ור"י בזה"ל. ולא היתה פוסקת לראות כ"ז שזה החתיכות הי' בבה"ר ולפי מה שבארתי הדם הזה הוא באמת דם המקורות שנפתחו פיות הוורידי' שבתוך בשר המקור ומוצא הדם דרך חלקי חתיכות המקור התליות בפרוזדור ומה שטיהר אותן הר"ש אינו אלא מטעם הנ"ל, דאף שבא ממקורות מ"מ לא דרך ראי' היא וכן מחלק המקור שנשאר בתוך הגוף אפשר שתצא נביעות הדם ממנה דרך החתיכות התלוים בפרוזדור ומשם יוצא וא"כ יכולין לספק שמא לא יצא כלל שום דם דרך פי המקור וא"כ הוי כאין לה ווסת דמה בכך שהיתה רגילה קודם שאירע לה מקרה נפילות החתיכה לראות דם מזמן לזמן יוצא דרך פי המקור הלא מצד הנפילה שבא הזלת דם מן החתיכות שבפרוזדור אפשר שתהיה שייכי נזילות הדם אף חלק המקור שבפנים הנשאר בדביקות ובשלימות עם אותן חלקים שבפרוזדור דרך אותן החתיכות ולא פסיקא מילתא שיוצא כלל דם גם דרך פי המקור ואוקמינן האש' בחזקת טהר' ומחשבינן כל הדם שיוצא ממנה מהמקורות אינם יוצאים רק דרך אותן חלקי המקור שבתוך הפרוזדור שבזה ליכא כלל התנגדות לקביעו' ווסת שהי' לה דהא באמת אנו מחשבין שגם עתה לא נשתנה מוסתה ודמים בא ממקורות כדרך נביעות בוסתה רק שנשתנה מה שאינו בא דרך פי המקור דעי"ז יש מדין טהרה לדם זה מחמת שאינו דרך ראי' אבל בעצמותו נביעות הדם אין נשתנית שגם בשעת וסת נובעת ממקורת דמה כאשר היתה רגילה תמיד ורק שכיון דלא הוי דרך ראי' אינה טמא' בזה טומאת נדה לבעל' כי בפאהרפאללען כנ"ל ליכא ריעותא וחסרון כלל בכל המקור ולא בוורדיהן שהם המקורות הנובעין דם עת יפתחו פיותיהם ונשארי' קשורים בהתחלות שרשי' בכל המקור ולמעלה בשרשי' באיברי הגוף כאשר הי' באותה המקור על מכונו בתוך הגוף ובע"כ אם הפה שב למקומו ברפואות או ע"י מעשה ידי רופא המקור במקומו לא נפקד דבר ממנו מכפי שהי' מקודם הוצרכתי לאריכות דברים אלו כי ראיתי לגדול א' בספרו ששגה בזה גם סברת התוס' והפוסקים שמוזכר בהרמ"א סי' קכ"ז ס"ה דאל"כ לא תטמא לעולם לא שייך הכא דאף בעודנו הפאהרפאל בתוך הפרוזדור ג"כ יש מציאות שתטמא אם תרגיש שיוצא הדם מפי המקור שנשאר במקומו

וליתר שאת פניתי לשמוע מפי ישראל מומחה רופא גדול בחכמת הנתוח וקרא לפני דברי ספר חבור בגדולי רופאים חכמי אומות שמחליט בפשיטות דבאומווענדונג ליכא מציאות שבשר המקור יתהפך ויצא מתוך הפרוזדור אלא כל האומווענדונג המה עור הדק הנקרא שליימהיט המכסה פנימות המקור שכשנחלשת אותו הקרום נשתרבבת חלק ממנו או חלקים ויוצאת דרך פי המקור ונראה שמה כתמונת כוס נפוח וכשמחזירי' אותו לתוך הגוף מתכווצת משרבובה ושוה להיות במקומו כמקדם ובנפילה דרך זה לא שייך א"א לפה"ק בלא דם דהא העור דק ונמשך ביציאות מעט מעט וביציאות תתיכה קטנה כעין שפופרת דק דעת הפוסקים דאפשר להיות פתיחות המקור בלא דם. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא שיש עוד צדדים חזי לאצטרופי. גם דעת הרמב"ם שפוסק כמ"ד דאפשר לפה"ק בלא דם. אבל לא לבי הולך לחוות דעי להתירא בפאהרפאללען על אופנים הנ"ל ע"כ לא אאריך עוד יבוא בעל נפש ויורה הטוב וישר בעיניו ומימי לא הוריתי היתר רק שני פעמים בזקינות שהי' הפאהרפאללען שלהם רק בבשר הפרוזדור כאשר נתברר לי כן מפי עדות רופא ישראל שהי' מוחזק אצלי לנאמן ובקי. כי הרופא בקל יכול להבחין בראי' חושיות אם שאיננו רק מפרוזדור וכשהוא נפוח יוצא בודאי ממנו דם בחיכוך מקום דחוק בצדדים וכשהוא פאללקאממען דהיינו כשהוא משוך עד למטה מוציא דם אף חיכוך וכדומה וכשמתגבר בו החום שבה להיות כטבע מכה בועה מציאות דם ומוגלה ויעוין בנוב"י סי' הנ"ל שמחמיר בפאהרפאללען של הפרוזדור לבד כשאינו ידוע אם הוא כמכה המוציא' דם. ונראה פשוט דבזקינה שכבר פסקה מלראות קודם שבא לה הפאהרפאל וודאי אין להחמיר דעדיף מאשה שאין לה וסת באשר היא מוחזקת ומסולקת דמים ובשו"ת ד"ש סי' פ"ז מתיר להדיא בזקינה לתלות במכה אף שא"י שמוציאה דם ונכון הוא דהא בזקינה כ"ע מודים דדי שעתה ובאשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה יש פלוגתא: ובסי' ק"צ קי"ל דזקינה תולה הכתם בילדה אף שהילדה היא אשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסת גם במנקת יש להקל בגוונא הנ"ל בפרט שלפי משפט הרופאים דם פאהרפאל של הפרוזדור עשוי הבשר להתקלקל ולהוציא דם ומצד עיגון האשה ראוי לצדד להקל שעכ"פ תהי' טהורה בזמן מניקתה וביני ביני תעלה לה רפואה מן השמים

ומה שהקשה כבודו על הש"ך בסי' קפ"ד ס"ק כ' שמחלק בין רואה מ"ת ולטהר לבעלה. וכ' וכן הרב לא הקיל כו' והיינו רמ"א: והרי רמ"א בודאי לא נחית לסברא זו דא"כ מאי מקשה על הב"י בסי' קפ"ח מהא דתלינן בסי' קפ"ד עכת"ד לק"מ דהסברא לחלק בין רואה מ"ת או לא אינו אלא במכה שא"י אם מוציא' דם שאין סברא לתלות בו אלא משום עיגון אשה גבי רואה מ"ת שאינו אסור אלא מדרבנן דוסתות דרבנן הקילו אבל אם ידוע שמוציא דם ששורת הדין שיש לתלות מה מקום יש לחלק אם המכה במקור או לא ואדרבא לפי הסברא עדיף כשהמכה במקור דאיכא ס"ס דלאו שם חד הוא ספק מהצדדי' ספק מהמקור ואת"ל מהמקור שמא מן המכה אבל כשהמכה בפרוזדור הרי כל הפרוזדור עם המכה בכלל צדדים והוי רק ספק אחד מן הצדדים או מן המקור מה לי צדדים או מכה שם צדדים הכל שם אחד הוא