עטרת חכמים חלק א לג

ובלא"ה ווסתות דרבנן וכמבואר הנ"ל באריכות משא"כ לפ"ד הנ"ל שמחזיקין אותה לטהרה בלי טבילה אמינא בהקדים מה שתמי' לי מאוד על המשאת בנימין מובא בש"ך בסי' קפ"ז ס"ק ט' יו"ד מה שהשיב לבעל הסמ"ע זצ"ל שרצה להחמיר שצריכין להכניס השפופרת בעומק גדול כ"כ עד שיגיע ראש השפופרת בפי האם ממש והשיב הוא באריכות ומסיים בזה"ל ודי בהוכחה זו מצד הסברא שאין להחמיר ולהכניס השפופרת עד פי האם מכ"ש לתוך האם

אמנם מצד הגמ' ודאי נמי לא יתכן דעת מעלתו כלל חדא דאם תכניס המכחול לתוך האם ודאי ימצא דם על המוך כי האם של כל הנשים הוא תמיד מלאים דם וכדאיתא בויקרא רבה בפ' תזריע על פסוק זכור נא כי כחומר עשיתני וגו' ונראה דלהכי דקדק הרמב"ם בלשונו וכ' ומכניס את השפופרת עד מקום שהוא יכולה ר"ל שאין האשה צריכה לדקדק לטרוח ולהכניס השפופרת למקום צר ודחוק כו'. עוד ראיתי בשפופרת של מר שהיא דקה מאד בעובי כו' יעו"ש: והנה בהלכות נדה להרמב"ן פ' ו' דין י"ז כ' כל דברי הרמב"ם בלי שינוי רק במקום שכ' הרמב"ם עד שיגיע המוך לצואר הרחם כ' הוא עד שיגיע המוך למקור וגבי הכנסת השפופרת כ' כלשון הרמב"ם ובזה"ל ומכניס השפופרת במקום שהיא יכולה א"ו דעיקר הבדיקה במוך שדרכו להצטבע משא"כ בשפופרת של אבר שאף שיפגע בדם יכול להיות שלא יושאר בו רושם גם אין אפשרות להכניס כלי שפופרת כ"כ בעומק ועיקר השפופרת הוא לא לצורך הבדיקה רק להגן בפני המוך שלא יתלכלך בצדדין ולזה כ' הרמב"ם והרמב"ן גבי שפופרת ומכניס השפופרת עד מקום שהיא יכולה וגבי המוך כתבו כ"א כשיטתי' כנ"ל וכך היא הבדיקה כמבואר מדבריהם שמעמדת השפופרת במקום שתוכל אח"כ מכנסת בחללי המכחול עם המוך שבראשו ודופקת עד מקום הצריך לבדיקה ומ"ש המ"ב אם כל הנשים מלאה דם לדעתי ז"א ומויקרא רבה אין ראי' דשם קאי על יצירת הולד שהוא בסתם סמוך לווסתה שאז סמוך ליציאתו בודאי מתמלאות הרחם דם אבל שלא בשעת ווסת אינה מלאה דם ולפ"ד השבילי אמונה היא מנוקה מדמים ובבעה"נ להראב"ד בשער ווסתות כ' בזה"ל דקים להו לרבנן דבשעת ימי הנדה מתמרקת מדמים ולא הדרא עד ח"י יום עכ"ל. ויעוין בשו"ת ח"צ סי' מ"ו ובתשובה שלו שמובא בשו"ת מעיל צדקה וברמב"ן עה"ת פ' תזריע הרי שעכ"פ שלא בשעת ווסתה אינה מוחזקת האשה שיהי' ברחמה דם שיהי' בהם שיעור הזלה לחוץ ולדעתי זה הטעם שברואות מחמת תשמיש אסורה אף לשיטת הסוברים דאין חוששין לווסת בקפיצה דלא מתורת ווסת חיישינן שאין לה דרך נשים והיא בטבעה מליאות דם ברחמה וע"י הדפיקת השמש בעת התשמיש נופל המקור וזה כוונת דברי שמואל בנדה דף ס"ו האי ממלאות ונופצת ויש להסביר בזה גם דברי רב שהתיר רואות דם ע"י הפלת חררת דם בבעותי' ותורף דברי אלה מתוך דברי הרמב"ן במלחמות בכתובות בפ' א"נ ומתוך דבריו שם מיושב בפשיטות דברי המרדכי שמביא הט"ז בסי' קפ"ז ס"ק ח' וכתב עליו זה הדבר שאין לו ביאור כלל ודברי הרמב"ן הנ"ל נעלם מבעל הכו"פ והוא האריך בכמה מקומות וכתב בפשיטות שרואות דם הם נגרים מחמת חימוד וחימום תשמיש ובלא"ה נפלאים דבריו דא"כ אמאי מועיל בדיקת השפופרת איזה חימוד וחימום יש בהכנסת המכחול ע"י המוך ולכך הרמב"ן לשיטתו שכ' במלחמות הנ"ל שיש לחוש שמא מחמת דוחק התשמיש בא הדם וא"כ לכאורה אין תועלת במוך שאינו מצטבע בנגיעתו במקור עצמה א"כ אין במקור מלא דם וממילא אמרינן שלא הי' גורם אבר התשמיש הבאת הדם דלא תלינן בזה לחוד כ"א גם הסברא דאשה זו ממלאת דמים כדברי שמואל הנ"ל האי ממלאת ונופצת והרמב"ם אשר סובר שברואות דם מ"ת החשש שיש לה כניסת דם מבין השינים ולפנים מקום שהאבר נכנס בסוף הביאה ואף שאמרו בנדה דף ג' דכותלי בה"ר לא מוקמי דם הלא מבואר ברש"י שם בע"ב שכתב ואי הוי דם מאתמול בבית החיצון נפרך ונפל דעיקר החשש שם לטומאתה למפרע אינו אלא מחשש שכבר יצא מבין השינים ולחוץ דבעודו מונח מבין השינים ולפנים אינו מטמא ממילא י"ל דבין השינים ולפנים מוקמי דם ששם צר ביותר כמבואר בפוסקים. ובזה יובן דברי הרמב"ם מ"ש בפ"ט מה' א"ב הנמצא לפנים בפרוזדור בחזקה שבא בהרגשה והיינו משום דאמרינן שבוודאי ארגשה ומחמת שזה הי' כבר בזמן לאו אדעתה מוכח דסובר דשם מוקי דם ויש לי בזה אריכת דברים ובשיטת הפוסקים בדין ווסת הקופצת אכ"מ עכ"פ מתורץ קושי' הכ"מ הנ"ל ולכך לא הזכירו כלל הראשונים איכות וכמות עובי השפופרת שאינו ענין כלל לעצם הבדיקה ובזה יש לתרץ גם קושי' הש"ך על הא"ר בסי' קפ"ז ס"ק ל"ג די"ל דעדיף בדיקת המוך שמכניסה בכונה למקום הצריך לדעת הפוסקים משא"כ בתשמיש שאין כל התשמישין שוין ואולי בתשמיש זה לא הגיע למקום הדם והא דאין כל האצבעות שוות מפרש במרדכי בזה"ל אולי עקרו גדול והכוונה כנ"ל דלאו כל הכחות שוות ועדיין צ"ע בפי' תשובות מיימוני בסי' ג' ובהוצעת דברי הנ"ל הרבה מופרכים הדברים שבשו"ת נוב"י ובמקצתם העיר הגאון המנוח מ' חיים צאנזיר זצוק"ל

ועתה אימ' לי איזו זה כמה שנים בקש ממנו כבוד הרב המנוח אבד"ק דאמברווע לעיין בדין זה היות בקהלתי אירע מקרה זה בשלשה נשים וקיימתי אז מסברא דנפשי שאולי במקום הרחם ופה שלה יש לכלוך המתהווה מכנים קטנים הנדבקים שמה כמבואר בש"ע סי' קצ"ח סמ"ד ונקלט מזה נקודת קטנים בעד הבדיקה בדרך קודם הכניסה או אחר הוצאת העד בפני אשתו בחוץ במקום התורפה וחפשו הני נשי ומצאו כנ"ל ומאז נטהרו בעצמם וקנחו היטב וברחיצה במקום התורפה ושמרו א"ע בכל האפשר בעת הבדיקת נקיים והותרו שלשתן לבעליהן ואח"כ יצאה הוראה מאתי במעשה שהי' בק"ק ווישניצא ועלתה בזה טהרת אשה לבעלה ואחר זמן רב השגתי שו"ת שב יעקב ושמחתי שמצאתי כדברי ודעתי להקל שמוצאין כך בעד הבדיקה שתולין תמיד שבא מהכנים שנתברר לה שבדקה בעד במקום השערות מוצאים כזה והגאון מהרשש"ך הוסכם עמו וכתב שכמה נשים הותרו בפ"פ דמיין ע"י זה. והגאון מ' גבריאל זצ"ל לא נטה דעתו להתיר במוצאת כן בעד הבדיקה אבל כפי שהוריתי שתהי' נזהרת בבדיקה להפריד ביד קודם הבדיקה שפתי אותו מקום למען תוכל להכניס העד בלי פגישה בגב התורף יצא העד נקי ולא נשאר מקום ספק ופקפוק ומעתה אם עצתי נשמע כבוד רומ"פ ישים הדברים האלו על לבו לכלכל בשכל איך להורות להאשה הנ"ל הנהגות בבדיקת' אולי תנצל בזה ממציאת הדם על עד הבדיקה ונקתה ונזרעה זרע דברי הדו"ש

תשובה יח לגדול אחד שבדורו בענין פאהרפאל

תשובה טרם אענה אודיע לכבוד רופ"מ שמיום עמדי על דעתי לא הוריתי היתר בפאהרפאל של המקור עצמו שבדברי הטור ש"ע בסי' קפ"ח במעשה דר"ש דעת הרבה מחברים דמיירי שנקרע חתיכה אחת או חתיכת מהמקור ונפלו לבה"ר ואינו מענין הפאהרפאל המצוי שאין שום קרע במקור וגם בגוונא דש"ע דעת הב"ח וש"ך שמהראוי לחוש לשיטות התוס' דלא כר"ש

גם יש מבוכה גדולה אם יצא דם להדי' ע"כ פני החתיכה שלא על דרך פלי פלוי ודברי הרמ"א בעצמותו קשה להבין שהוא כתב הטעם להתיר משום דתולין הכל במכה ומדברי הר"ש המובא ברא"ש מבואר דטעמא משום דלא הוי דרך ראי' וכבר פלפלו בזה גדולי חקרי לב בספריהם גם בפליתי בסי' הנ"ל והוצרך ליישב בדוחק ואח"ז כ' בזה"ל ולכן ברור במעשה דהר"ש הי' כמו דשכיחי כעת בנשים שלהיות כי הרחם עומד למעלה בפרוזדור והוא מתקבץ כמו המסס ובה"כ וכאשר נחלשה האשה נפשטו הקמטים עד שהרחם בראשו כמו מעיי נופל למטה סמוך למקום השתן ויש פה ו כמו מקום צאת הדמים והוא פה הרחם ומשם הדם יוצא והוא מהרחם באמת אבל שלא במקומו כי הרחם וחדר שבו הדמים למעלה מפרוזדור ובזה קצת מהרחם נופל למטה לתוך הפרוזדור וקוראין אותו בל"א פאהרפאל כי קצת מהרחם נופל למטה ומשם הדמים יוצאין וזו הי' נדון הר"ש וכך דבריו שנעקר מקור שלו דהיינו שהוא למעלה ונעקר עד שחתיכה הימנו נשתרבב ונופל למטה בבית החלל אבל הי' הכל בחיבור עם הרחם ולא שנעקר ונפרד ממנו כאשר חשבוהו הב"י וד"מ רק מן הרחם קצתו נשתרבב וירד למטה בבה"ר ומשם זב הדם ואין כאן מכה ברחם כלל כ"א חולשת הרחם שנתפשטו קמטין וחדריו כנ"ל ומ"מ כ"ז שלא חזרו לבריאתן וחזר הך חתיכה למקומה כל דם שתראה משם טיהר ר"ש דאין דרך ראי' בכך והראי' הנכונה צ"ל למעלה בבה"ר אבל שיהי' הרחם מתפשט למטה ומשם יזוב הדם אין דרך ראי' כלל וחתיכות בשר לאו דוקא רק צ"ל חתיכה וראי' דקתני נופל לה ולא קתני נופלים וכן בטור אין כאן דקדוק מלשון רבים ליחיד כי הוא שגגת המדפיס וברור דנתכוין להנ"ל ורבינו ירוחם כתב להדי' שאותו חתיכה בבה"ר הרי דמיירי מחתיכה חדא והיינו כמ"ש לעיל כו' וזהו נכון ואין זה ענין למכה ופשיטא דלא שייך כאן הטלת מים דאין חתיכה יפרד כלל ודמים יוצאין לגמרי מהאשה הנ"ל וגם לא שייך כאן א"א לפה"ק בלא דם כמו שטעה בזה ח"א בספרו כי אין זה כלל פתיחת הקבר רק ירד מלמעלה למטה ומשם היא רואה ובעת התשמיש חוזר קצת למעלה מרב חימום והשמש דש עד מקום ההוא וזה שכיח בעו"ה עכשיו אצל נשים ולפ"ד הנ"ל יש להם תקנה לטהרן זה נלע"ד ברור ואמת בפירושו של הר"ש הנ"ל ומצינו לאחותינו תקנה ואף כי יש לפקפק בזה כי מי יאמר באיסור חמור דם נדה לסמוך על הר"ש במקום דיש ס' ותוס' חולקים מ"מ נתתי אל לבי לטהר אשה כזו בבודקת ומצאה בלי הרגשה הואיל ובלא"ה כבר כתבתי לעיל בסי' קפ"ג דדעת הר"מ דבעינן דוקא הרגשה