עטרת חכמים חלק א לב

לפניו שו"ת מהרי"ו כאשר כתב בעצמו בתשובתו לכן עלה בדעתו שאין שום ספק בבדיקה הנ"ל ויש לסמוך ע"ז אף כשאין הדם בא במי רגלים ולית לה כאב המכה והעלה כן להלכה ולא נטה עוד מדעתו אף אחר שהעירו הרב הגאון המנוח האבד"ק פ"ד בדברי שו"ת מהרי"ו ורצה לחזק דבריו בפרושי' דחוקי' בדברי מהרי"ו כאשר מבואר בתשובותיו בסי' נו"ן אבל אין הדעת סובל להסב דברי מהרי"ו לזה ואנו אין לנו רק דברים ככתבן וכאשר ביאר בשו"ת צ"צ הנ"ל וכמבואר מדברי הש"ע יו"ד סי' ק"צ שלא נזכר בדיקה זו רק באשה שיש לה חולי הארין ווינד ואינה מוצאת רק אחר הטלת מ"ר

ומה שכתב הנוב"י סי' מ"ג וז"ל לכן נ"ל בכוונת מהרי"ל דודאי להיות מסופק בבדיקה זו אין להעלות על הדעת דכיון דמוך דחוק לה על הרחם ודאי דם הנמצא בשעת השתנה אינה מן המקור דאיך יעבור דם המקור דרך המוך ויבוא למטה וריש מס' נדה ד' ג' ע"א אמר אביי מודים ב"ש במשמשת במוך ואפילו רבא דפליג עלי' וסובר מוך נמי אגב זיעה מיכויץ כויץ מודה הוא במוך דחוק מכ"ש שיעבור הדם דרך המוך למטה וימצא למטה והמוך ישאר נקי זה דבר שא"א שהרי במעביר הדם דרך מוך ודאי שיצטבע כו' יעו"ש עכ"ל. תמהני דע"כ ליכא הוכחה שהמוך הוא מעכב בודאי לצאת הדם מהמקור כי אף אם יש אפשרות שהמוך יעכב הדם ממילא בסל טעמו אם איתא דהאי דם מעיקרא הוי איתא שמחמת זה אומרי' ב"ש די' שעתה ורבא שחולק על אביי ואמר מוך נמי אגב זיעה כו' סובר כיון דכך טבעו של המוך בודאי נכויץ ונשאר מקום פנוי לזחילת דם וליכא ספק עיכוב כלל שזה מפרש רש"י שם בד"ה מיכוץ כויץ בזה"ל ויש מקומות לדם לצאת ר"ל שבודאי יש כן דאם הי' ספק בדבר אולי לא נשאר מקום לצאת הי' גם ב"ש מטמאי' מספק למפרע בשמשה, במוך אבל במוך דחוק י"ל אולי מעכב הדם לצאת ולא שייך אם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי ולכך מטמאי' אף ב"ש למפרע ובטל ראיתו של הנוב"י

ומה ששפט הנוב"י מצד הסברא להוכחה מוחלטת כיון שהמוך דחוק לא הי' מקום לצאת אחרי שכבר בארתי שמהרי"ו והצ"צ עם הש"ע והאחרונים מבואר שאין לסמוך על בדיקה זו וקשה לומר שכולם שגו בדבר שהשכל אנושית שופטתו ובפשיטות י"ל שסברתם דידוע ומבואר בגמ' ובפוסקים שבפרוזדור יש חורין וסדקין ומעתה י"ל שיש אפשרות שהדם ירד לתוך איזה סדק אשר המוך לא יכנס לתוך אותו סדק ואין מעצור לדם שבסדק לזחול דרך הסדק לחוץ והלאה ממקום המוך כי א"א שתדע שבתחיבת מוך דחוק נתמלאו חללי הסדקין והקמטים ממוך ובלא"ה נ"ל לפי הידוע דבשר הרחם והפרוזדור הוא עצמו מתכויץ ומתרחב בעת הלידה ואף שלא בשעת הלידה וכמבואר גם בשבילי האמונה ובזה מתרץ בשו"ת הריב"ש סי' ק"ל דברי הרמב"ם שפוסק בנפולה א"צ לבדוק בית הרחם ודברי הגמ' בה"ר אין בו משום ריסוק איברים קאי על הולד הנולד ותירץ הריב"ש שבה"ר הוא בשר רך וכמו שאינו מרסק כך אינו מתרסק וזה הוא בהעלם עיין כרתי ופליתי וקיים כן מסברא דנפשי' בסי' נ"ד ובביאור רחב בטבעו של הרחם להרחיב ולהכויץ ובעת הרגש כאב מתרחב לכך כאשר שלט בו כאב הנפילה יתרחב יעו"ש המתקת דבריו מעתה בטל בדיקת מוך דחוק דאולי נתרחב הפרוזדור בעת הילוך דם ולא הי' המוך דחוק ממלא כל חללה ובפרט לפי המבואר בפוסקים המקילים בבדיקת נקבים שלא תצטרך לבדוק עד מקום שהשמש דש לאשר נתברר בהגדת כמה נשים בקי ין שבדיקה כזו קשה מאוד גדול כאב וקרוב לסרט בשר הפרוזדור במשמוש הבדיקה שם בבשר הרך ובמקום צר יכול להיות דדחיקת המוך בעצמו יכול לגרום שמהרגש זה יתרחב הפרוזדור וכמו כן יכול להיות דהרגש ביאת דם ממקור גורם הרחבת הפרוזדור ולפ"ד הנוב"י סמך על בדיקתו אף במקום שצריך שיהי' המוך בפרוזדור בימים ולילות אשר אפשר שבתוך השינה יתעורר יציאת הדם בהרגשה (אשר לא תדע אח"כ) וירחיב הפרוזדור ואון לי מצאתי בשו"ת זכרון יוסף סי' יו"ד בתשובתו על השאלה שנשאל באשה שיש לה חולי פאהרפאל ולזה הכניסה בפרוזדור טבעת שעוה העומד להגן בפני עקירת המקור אם מועיל לה בדיקה שמא הטבעת בחתימתו מעכב הדם הנסרך לשם גם נידון הטבילה כיון שאינן ראוין לביאת מים תחת הטבעת כתב בתוך פלפולו בזה"ל דהא לא ברירא לן הך מילתא דלא עייל מים תותי טבעת כנ"ל ובפרט דבשר הפרוזדור רך ועשוי' קמטין קמטין מתרחב ומתפשט כו' יעו"ש מעתה תנוח דעתי במה שלא עלה בלב שום פוסק קדמון להמציא ולסמוך על בדיקה זו באשה שאין לה מכה ואין בא במי רגלים ונלע"ד במחכ"ת של הנוב"י בטל דעתו נגד כל ספרי שו"ת שהאריכו בספריהם בכל צדדי ההיתר ואיסור בשאלת נשים שלא יכלו לטהר לבעליהם ומהם נשארו עגונות וגלמודות כל ימיהן ולא שום מחבר להורות היתר בבדיקה זו

ובלא"ה יש לפקפק כיון שאין להאשה שום מכה וכאב ואין הדם בא במי רגלים רק מחמת בדיקה זו באנו להוכיח שע"כ יש לה מכה אשר לא תרגיש אי' איפוא הוא כמו כן י"ל אולי הפרוזדור שהיא עם חורין וסדקין נתקלקל ונמשך איזה נקב בעובי הבשר ובאורך סמוך למקור עד לחוץ מקום המוך ודרך שם יצא הדם ולא מתעכב ע"י המוך אף אינו מצבע ובשו"ת מהרי"ו מבואר שמהר"ם חשש פן יש מזחילה מתוך מקוה מי רגלים עד למקור ומדחה מהרי' דעתו דמה"ת לחוש לזה אבל בסגנון זה שמחמת הבדיקה צריכין אנו להמציא שיש לה איזה מכה שאינה מרגשת ממנה שום כאב ולא תדע מקומה כמו כן נוכל לומר כנ"ל לאפשרות מרחב רב בר מן דין סמיכתו של בעל נוב"י מחמת שהמוך נמצא נקי ולא נצטבע כלל מדם וכ"ז אינו רק כשמוצאת טיפי דמים כאשר הי' במעשה שנשאל הנוב"י אבל בגוונא שנשאל לרופ"מ שמוצאת האשה קרטין דמים קטנים מאד כחוט השערה וקרטין כאלו אינם מצבעים עד הבדיקה שהוא בכלל מוך. א"כ נפל ראיית מיעוט הצבעות המוך מה גם שבבדיקה שמבואר בנוב"י מהצורך שתקנח ותדיח באותו מקום ותבדוק קודם הכנסת המוך בכדי שיהיה ידועה שלא נשאר מקודם במקום שחוץ למוך מטיפי הדמים וכ"ש בראיית דמים אבל בקרטין דקים כאלו אף לאחר הקנוח והדחה אין לומר בודאי שלא נשאר במקום ההוא בחורים ובסדקים איזה קרטין והן הן הנמצאים אח"כ על העד

וכזה מצאתי בשו"ת ב"ח החדשות סי' ל"ו והוסכם לדבריו שם הגאון רשכבה"ג מהרש"א זצ"ל פ"ד שאלה במציאת קרטין אחר הטלת מי רגלים מצדד להקל והמציא עוד ספק שאולי באים מאיזה לכלוך במקום שעושה צרכיה וכתב בסוף התשובה בזה"ל ואין לדחות ולומר דספק הראשון אפשר להתברר ולעמוד על מוצא הדבר והיינו לקנח ולרחוץ עצמה טרם שתבדוק עצמה ואם תמצא אח"כ נודע כי מאתה יצא כו' יעו"ש הרי שבסברא זו דן להקל שלא תקלקל ע"י בדיקת הרחיצה ולהחזיק הספק אולי באו ממקום שעשתה צרכי' מכ"ש שנאמר הסברא הזו בכאן שיהי' נשאר הספק ושאין לסמוך על הבדיקה גם אפשר הנוב"י בעצמו הי' מודה שעכ"פ בקרטין דקים כאלו יש לחוש שבאו דרך סדקים ולא נתעכבו ע"י המוך הדחוק ובלא"ה ברוב המקומות אנו מחמירין שלא לסמוך על בדיקה אף המוזכר בגמ' גם בדיקת שפופרת מחמירים הראב"ד והרמב"ן רק המתירין רבו עליהם ועכ"פ אין לנו לחדש בדיקות ובפרט בדבר המסור לנשים ונעשית בבית הסתרים ומי יודע מה יקרא מוך דחוק ומלבד המבואר בסי' קצ"א בדיקה זו כשיש להן חולי הארין ווינד שמחמירין להצריכה בדיקה לא מצאנו בדיקות מוך דחוק רק בסי' ק"צ בבדיקות הפסק טהרה שיבואר שם בזה"ל ולעולם ילמוד אדם להחמיר לכתחלה בתוך ביתו שתהיה בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בה"ש שזו בדיקה מוצאת מידי כל ספק עכ"ל סיום דבריו שזו בדיקה כו' קאי על מש"כ שיהא שם כל בה"ש וכן משמע בב"י וז"ל הדרישה בסי' ק"ד ולענ"ד שתהא ההפסק גם בבה"ש שמא עדיין הוא יום והיינו שתכניס מוך ויהי' שם כל בין השמשות כמו שכתב הרשב"א ואז תצא מידי הספק ויהיה הבדיקה בודאי קודם לילה ובודאי סמוך ללילה עכ"ל הרי נראה מדבריו שהוצאת מידי ספק הוא מה שהמוך מונח כל בה"ש שלא הזכיר כלל מוך דחוק והסביר שהכוונה במה שהבדיקה היא בודאי קודם לילה כו' ודלא כנוב"י שמפרש שהיציאה מכל ספק הוא מחמת דחיקפה דמוך ובזה עשה משען לדבריו ובאמת מ"ש הרשב"א במוך דחוק הוא להחמיר בכל מה שאפשר ואין להוכיח מזה שבמוך דחוק לא שום אפשרות ספק אשר יש לחוש עליו היכא דאיכא ריעותא שמוצאת דם ורוב דם בא מן המקור ושאינו בדיקת הפסק במקום שאין ריעותא. וכמה מהקדמונים הקשו הרבה באותן בדיקות של הפסק ולכל החומרות עדיין יש מקום ספיקות כמבואר למעיין בפוסקים וכללא נקטו כ"א לשיטתו שלא הוצרכה התורה לבדוק רק מה שבסוג האפשר ומהם שהקילו אף במה שאפשר לבדוק בדיקה מעולה מבדיקת החיוב מטעם שמסתמא מעיינה סתום כיון שמרגשת בעצמה שפסק שפעת דמי' יהי' מה שיהי' אין לנו הוכחה שכשמוצאת דם נטהר הדם על סמך בדיקת המוך דחוק ושאני בדיקה שבשפופרת שבדיקה זו מוזכרת בגמ'דולפ"ר הפוסקים הטעם שאין שכיח כלל שיבוא הדם מחמת תשמיש ויש סברא שבא מדוחק הצדדים ולכמה דיעות הבדיקה אינה מועלת רק שלא תאסר לבעלה אבל עכ"ז צריכה טבילה אחר ימי הספירה וכן מחליט הכו"פ והנוב"י מסופק בזה ולדעתי העלימו עיניהם מדברי הרמב"ם בפ"ד מה' א"ב שכ' בזה"ל ואם לא נמצא על המוך כלל בידוע שהדם שרואה מדוחק הצדדים וטהורה היא ומותרת להנשא לאחר כו' מ"ש וטהורה היא ע"כ הכוונה שאינה טמאה נדה דלענין היתר להנשא כ' בפ"ע מותרת להנשא וכדי שלא יקשה דלפי"ז קמה וגם נצבה אלומת קושי' הכ"מ דאמאי סמכינן על בדיקת המוך הא אין כל האצבעות שוות דבשלמא אי לא סמכינן רק להוציאה מכלל איסור מוחזקת רואת דם מחמת תשמיש י"ל כסברת הפוסקים דהקילו בזה כדי שלא לעגנה