עטרת חכמים חלק א לא

תחילה שם הלואה לא מקרי מכירה ואין היתר רק שעדיין יש מקום עיון בכה"ג שלבסוף נכתב

עוד יש לפקפק מצד דינא דמלכותא שלדעתי יש בוואחער פאטענט איזה חוק לענין קבלת מעות דרך היתר מכירת החפיצים. אמנם גם עצה"ע יש חוקי' וממש לא יושאר צד היתר אם נדון. ע"כ נכון שכבוד הב"ד יפשרו בטוב את הצדדים ותיתי לי שבהיותי בק"ק ווישניצא עלתה לי לבטל מכל וכל היתר הזקוקים כי נתוודע לי שהמון עם לא ידעו על מה הם חותמים כתיקון מור"ם שאף כמה לומדים לא ידעו אופני התיקון בתקנתא שיוכתב הכל באר היטב בגוף השטר וגם כשהי' משפט אודות הריוח בחפיצים שנמסרו דרך מכירה משכתי א"ע מלהיות דן בדבר אבל לבטל ההיתר מכל וכל לא עלתה על דעתי כי ראיתי שקדמוני' הגאונים המציאו א"ע בעשיות ההיתר מפני תקנות הלוי' ולגדור מפני חשש איסור רבית דאורייתא ומוטב שיהי' המון עם שוגגים כו' ומה טוב להורות להם ענין ההיתר בביאור היטב וידעו את המעשה אשר יעשון ולבבם יהי' כפיהם ונא יזכירו כלל שם הלואה ודו"ק

תשובה טו

תשובה לק"ק בריגיל על דו"ד שבין האשה מ' גיטל מק"ק בריגיל חמותו של כבוד הרב המופלג מ' יוסף נ"י מו"ץ דק"ק הנ"ל ובין האשה מרת מלכה אודות החפיצים שהשכינה כבר מ' מלכה ביד האשה מ' גיטל בהיתר מכירה לפי מנהג עירכם. ועפ"י פשר ראשון שנגמר בקגא"ס שיצא עפ"י נבררים נמסרו החפיצים תחת יד שליש א' שיהי' בידו ליתן החפיצים בשבתות ויו"ט להאשה מלכה לקישוטים. והאשה מ' מלכה התחייבה נשלם לאחדים סך ששה וששים זהובים מעות כסף ועוד בכל שבוע תשעה פגים וינר ווערג ועתה כי הוזלו החפיצים מאשר הי' שוה בזמן הפשר רוצית האשה מלכה שיוחזר לה סך ששה ושלשים זהובים מ"כ שנתנה לאחדים והחפיצים יהיו שייכים להאשה מרת גיטל ואחר עיוני במכתב הרב הנ"ל ומ"ש לעומתו כבוד המופלג ושנון ובקי מו"ה ישראל הילל נ"י רואה אני שעפ"י הפשר הראשון שבו החפיצים להיות של האשה מלכה ולמשכון ע"ס ששה וששים זהובים מ"כ דמי קרן שהי' עלי' לשלם להאשה גיטל: והתשעה פגים שיין לכל שבוע לא הי' רק לאגר נטר ואף אם לא שבו החפצים להאשה מ' מלכה רק דרך מכירה בסך שבה וששים זהובי' מ"כ ואגר נטר דמי המכירה תשעה פגים לכל שבוע דינו מבואר בחו"מ סי' ר"ח שהמקח קיים ליתן כשער של היתר ע"כ שורת הדין שהחפיצים שייכים כפי הפשר הראשון להאשה מלכה והמכירה ראשונה שקודם הפשר נפקע מעת הפשר ויעוין בשו"ת צ"צ סי' כ' ובט"ז או"ח סי' רמ"ו ס"ק ה' ובא"ר שם ובבכור שור ב"מ] ועלי' היה לשלם סך ששה וששים זהובים מ"כ אבל לא התשעה פגים שהמה רבית על ההלואה או על דמי המכירה ממילא נשמע שכל הסך ששה ושלשים זהובים מ"כ שהשיגה כבר האשה מ' גיטל לאחדים יוחשבו לפרעון ולנכיון על דמי החוב ששה וששים זהובים מ"כ ונשאר מגיע לה עוד על החפיצים של האשה מלכה סך שלשים זהובים מ"כ ולא יותר ואם לא תסלק האשה מ' מלכה המותר סך שלשים זהובים מ"כ ביד האשה מ' גיטל לתבוע שיומכר בשומת ב"ד מן החפיצים לתשלום חובה שלשים זהובים מ"כ ומה שיושאר מהחפיצים אחר פרעון חוב זה יומסר ליד האשה מרת מלכה

גם נכון לדעתי מטעם הכמוס עמדי בענין גוף הפשר הראשון שיותן להאשה מלכה הרחבת זמן מה לפי ראות עיני הב"ד על תשלומי סך שלשים זהובים מ"כ הנ"ל אבל מובן מאיליו שכ"ז שלא תהי' האשה גיטל נפרעת כל החוב סך שלשים זהובים מ"כ עד פ"א אין ביד השליש למסור אף חפץ א' מהחפיצים ליד האשה מלכה אף בשבתות ויו"ט דזכות זה כבר נתבטל באשר לא שמרה האשה מלכה קיום הפשר כאשר יצא מפי הפשרני' בפרט שמפסדת עתה האשה גיטל התשעה פגים לכל שבוע

אגב אודיע להחריף מ' ישראל הילל שלפי דמיונו לא הי' לו לפסוק בזה דין מי שפרע כאשר עיניו יחזו המבואר בחוה"מ סי' ר"ט ס"ו עוד אמינא שלא ירד למה שיש להסתפק אם גם בגוונא כזה היכא שהמוכר והלוקח נתרצו מיד בשעת מכירה ופוסק הדמים שיהי' מטלטלי' מח"י אחר דרך שלישות לטובת הלוקח יהי' שייך ג"כ תקנת חז"ל בביטול קנין במעות שיסוד לתקנה זו אינו אלא מטעם שלא יאמר המוכר נשרפו חיטך בעלי' ולפום רהיטא מצאתי כבר מקור עיון לזה עפ"י דברי חדושי הרמב"ן למס' גיטין ד' למ"ד ע"ב על פי' רש"י בד"ה כור מעשר וצ"ע ובפרט בכעין גוונא זה שהי' החפיצים מסורים ביד השליש כפעם בפעם ליד הלוקח לתשמישה ומידה הוחזרו ליד השליש ולא להמוכר יעוין גם בחידושי הרשב"א שם וכעת אין ספר חדושי הרמב"ן ת"י ע"כ לא אוכל לכלכל דברים שהעליתי כבר מתוך דבריו אבל האמת יורה דרכו שהמכירה הראשונה שנעשה בין הנשים הנ"ל פסקה מזמן הפשר ע"י הפשרנים ושבו החפיצים להיות של האשה מלכה ובמשכון ועל רווחים בלא היתר ואם תשאנוני עוד בדבר הזה לא אמציא א"ע מחויב להשיב עוד מה לי להורות במקומות אחרים בעניני איסור רבית הכ"ד הדו"ש

תשובה טז שלום לכבוד אהוביי הרבני' המופלאים וכו' כש"מ מ' יוסף נ"י ומ' מרדכי בד"צ דק"ק בריגיל

אמש הגיעני גיה"ק והנני להשיב מיד לענ"ד במקבל מעות בעיסקא שדנין פלגא מלוה ופלגא פקדון כשטוען המתעסק שהי' הפסד הקרן של הפקדון בעסקיו כפי התנאי חייב לישבע ש"ד: כדין שבועת שומרי' ואין חילוק בין זה ובין חיוב שבועה של ש"ח על טענת גניבה ואבידה ושל ש"ש בטענת נאנסו וכן מוכח מסוגי' דשטר כים במס' ב"ב ד' ע' יעו"ש דאף בטענת החזרתי מחויב לישבע כעין ש"ד כיון שאין להאמינו רק במגו דנאנסו הרי מבואר שאין בעיסקא טענה להיות פטור בלא שבועה ומצאתי כן להדיא בשערי רב אלפסי שער שביעי כשהמתעסק טוען שהפסיד הפלגא פקדון בעסקי' מחויב ש"ד. והטעם נראה דעיקר שבועת שומרי' לדעת הרבה מקדמונים הוא שבועה שאינו ברשותו ומה לי כשבא לפטור אף בטענת גניבה ואבידה או אונסין או בהפסד ע"י המסחר כיון שידוע שבא הפקדון לידו של זה והוא רוצה להפטר א"ע מזה. עליו להשבע ש"ד וכן מורה גם דברי המרדכי המובא בש"ך תו"מ סי' ע"ה ס"ק ב' וגדולה מזה דעת רב אלפסי בשערים הנ"ל שער ח' כשטוען שהפסיד העיסקא על אופן שעליו חיוב תשלומין אף בפלגא פקדון ורוצה לשלם מ"מ יש ג"כ עליו ש"ד מחשש שמא הי' ריוח באותו פלגא פקדון ועיניו נתן בו כדי שיחזיק לעצמו הריוח ויש לי אריכות דברים להסביר טעם האלפסי בזה

ועכ"פ נראה פשוט דאם רוצה להיות פטור מפלגא פקדון בטענה שהפסיד וכלה ואבד בעסקי מסחריו עבור הנותן עניו חיוב ש"ד כדין שבועת שומרים ע"כ כשטוען החזרתי אין לו מגו להפטר משבועה וכמבואר בשערי ר"א ש"ז כנ"ל ודברי ר"ת שבתוס' מס' שבועות ד' מ"ח ובמרדכי פ' כל הנשבעין אמנם רק היכא שהמתעסק נחשד מן הנותן בשמא החזיק לעצמו בהוראת היתר מן הריוח או אף בהעסק עצמו בגוונא שאין להנותן טענת ברי שיש לו עוד מדמי הקרן ביד המתעסק שבכה"ג ליכא לתא דשבועת שומרים דבשבועת שומרי' איכא עכ"פ טענת ברי מהנותן כך וכך מסרתי לידך משא"כ בגוונא דלעיל דאינם אלא טענת חשד בשמא ופטר הר"ת את המתעסק משבועת המשנה בדין שבועת השותפי' וכו' וסברתו כיון שנוטל שכר לא שייך חשש הוראת היתר אבל בבא בטענה שהפסיד הקרן גם ר"ת מודה שצריך לישבע ש"ד כמו כל שומר שצריך לישבע לאמת טענתו אף שאין המפקיד מכחישו בברי

וראי' נוספת לזה שהסמ"ג בעשין סי' פ"ב מביא דברי שערי ר"א הנ"ל לדינא ומביא גם דברי הר"ת הנ"ל הרי דליכא מחלוקת ביניהם אמנם אף כשמשלם הקרן וטוען לא הרוחתי מ"מ כבר נתפשט המנהג בכל בתי דינין להשביע את הלוה מצד תקנת הגאון מו"ה מענדל אבד"ק קראקא בתיקון שטר עיסקא שעשה בקראקא והוא בדפוס בתקוני שטרות דפוס קראקא ובספר נחלת שבעה וכן כ' בס' נה"מ סי' צ"ג בזה"ל והנה אף שהביא כאן שני דיעות אי צריך שבועה במקבל עיסקא מ"מ פוסקי' בממרמות הנעשים עצה"ע שבועה דתקנת מור"ם הי' כך בוועקסליך להשביע כשטוען לא הרוחתי עכ"ל ובזה בודאי תנוח דעת המתעסק שלא לבעוט עוד נגד פסק כ"מ כי הקילו עליו לפוטרו משבועת היסת וע"ד השטרות פשוט שאם א"א למצוא קוני' כפי השומא אין לסלק בהם גם פשוט שליכא דין גלגול שבועה ע"י שבועה דתקנת הגאונים ומחמת גודל טרדותי אפסוק הכ"ד: תשובה יז שאלה באשה שמצאה קורטין דקין על עד הבדיקה

תשובה ע"ד שאלתו דמר נידון החלטת בעל שו"ת נוב"י מהד"ק בסי' מ"ג לסמוך על בדיקת מוך דחוק לפענ"ד המעיין במהרי"ו סי' כ"ה יראה מבואר שלא סמך על בדיקה זו רק במעשה שנשאל שהי' מי רגלים מצערת אותה ונמצא דם בתוך הספל וכפל ושלש שם צדדי היתר הנ"ל וע"י בדיקה הנ"ל וכן מבואר באריכות בשו"ת צ"צ סי' צ"ד ומחמת שבעסק שכתב הנוב"י תשובה הנ"ל לא הי'