עטרת חכמים חלק א כה

דממשנה בתרומות פ"ה משנה ט' סאה תרומה שנפלה כו' מבואר דבמזיד קנסי' ולא בשוגג וע"ז כ' מעלתו בזה"ל וכחזות קשה נ"ל בדבריו כי לפי כוונתו והבנתו לא על הב"י תשובתו כ"א על הש"ס גופא יותר קשה דר"מ אדר"מ דבמטמא כו' ס"ל קנסינן שוגג אטו מזיד ובסאה סתם משנה ס"ל דלא קנסינן וכל שני פרוצים דמשני הגמ' על המעשר בשבת והמטביל בשבת נפלו בבירא וקושי' במק"ע והוא קושיא חזקה ע"כ דברי כ"ת

תשובה טרם אענה אעתיק מה שכתבתי כבר בגליון הפמ"ג בס"ק הנ"ל בזה"ל על הט"ז לק"מ וז"ל הירושלמי שם דתרומות ר' אבוהו בשם ר"י כל איסורין שריבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור. ולא מתניתא הוא שוגג מותר מזיד אסור מתניתא בתרומה אתא מימר לך אפי' שאר כל הדברים ע"כ הרי דס"ד דשאני בדין זה שאר איסורי' מתרומה וע"כ הוצרך ר"י לאשמעינן דגם בשאר איסורי' הדין כן ולזה לא הביא הט"ז ראי' ממתני' דתרומה לענין שאר איסורים ע"כ הביא דברי ר"י שאמר להדיא שכך הדין אפילו בשאר איסורים ויעוין תשובת רשב"א ח"א סי' תס"ג ע"כ דברי בגליון ועתה הנני מעתיק לך גם תשובת הרשב"א על שאלת הרא"ש ממנו למה התירו בסאה תרומה שנפלו לתוך חטים דליכא מאה לטחון לכתחלה כדי שיעלה התרומה במאה הא הוי מבטל איסור והשיב הרשב"א בזה"ל אלא שעוד יש לי בזה שלפי שהחמירו בתרומה ואסר עד מאה וסמכוהו אקרא הקילו בה במקומות שלא להחמיר עלי' כל כך וכגון קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט ונותן טעם היינו ששים וכו' וג"כ הקילו לבטל בטחון וראינן כאלו של חולין הי' מרובה בשעת נפילה או כפי שנפלו חולין בשוגג לאחר מיכן והיינו דלא תני הכין ברישא דתנן נפלה למאה וטחן ונפחתו כשם שפחתו חולין כך פחתו תרומה ומותר ולא תני בה ואם ידוע שהחטים של תרומה יפה אסור שאני אומר של חולין פחתו של תרומה לא פחתו כו' אלא שהתרומה שהחמירו בה מצד אחר הקילו בה מצד דיני' אחרים כדי שלא להחמיר עליו כ"כ וכמו שהקילו ר' יהושע ור"א בתאינים עכ"ל

ועפי"ז מיושב גם קושי' מעלתו דאף דר"מ קניס בדרבנן גבי מטמא שוגג אטו מזיד מ"מ אין ענין לזה גבי תרומה דמצינו שהקילו בה הרבה כנ"ל ובלא"ה ל"ק קושי' מעלתו שאין לדמות דין איסור ביטול איסור דרבנן לשארי דרבנן כי ידוע שהקילו הרבה באיסור זה שלא לבטל א"ד ורבו שיטת הפוסקים יש מחולקי' דהיכא דמקלי קלי ויש מחלוקת היכא שיש לו עיקר או אין לו בדאורייתא ומהם שסוברי' שבדברים הנ"ל מותר לבטל לכתחלה בעירוב בידים חד בתרי מפני שאין איסורו בכל מקום. הרי דאיסור זה דאין מבטלין א"ד אינו בחומר סתם שארי אד"ר דלא פלוג רבנן בהם ושפיר י"ל דכמו כן הקיל ר"מ שלא לקנוס בזה שוגג אטו מזיד דהא גבי סאה תרומה שנפלה בפחות ממאה אם הוסיף אף במזיד לא עבר רק על איסור קל אמנם מטיבותי' דמר אמינא שלא דקדק יפה במה שתלה קושיתו דסתם משנה דתרומה שהוא ר"מ שסותר דברי ר"מ דבמטמא ס"ל קנסי' שוגג אטו מזיד אשר יש לסתור כלאחר יד כנ"ל טפי הו"ל למעלתו להקשות מדברי ר"מ גבי נתפצעו דמיירי ג"כ בעיקר איסור של ביטול דרבנן וכדברי הגמ' שם בגיטין דמדאורייתא ברובא בטל וקשה למה הקניס שם ר"מ שוגג אטו מזיד לגבי סאה של תרומה שנפלה כו' סתם מתני' דלא קנסי' בריבוי שוגג אטו מזיד אולם לדברי הרשב"א בתשובה שהבאתי לעיל גם זו ל"ק דבתרומה מצינו שהקילו רבנן טפי בבטולה מה שלא מצינו קולות כאלו בשאר איסורין ולא בערלה ויש להסביר קצת דבאמת תרומה מיקרי איסור קל שאין איסורו אלא לזרים וכעין דאי' ביומא ד' פ"ג ע"א מ"ם טבל חמור אבל תרומה חזי לכהן ומ"ס תרומה חמורה אבל טבל שאפשר לתקוני הרי דנגד איסור שאין לו תיקון נקרא לכ"ע תרומה איסור קל ואצ"ל ערלה שאסור אף בהנאה ומצותו בשריפה כמו כה"כ כדאי' בסוף תמורה יעו"ש בתוס' וגדולה מזה מצינו באס"ז לב"מ ד' נ"ג ע"א ד"ה ואסורי' לזרים שמפרש הירושלמי דמתני' אתי לאשמעינן דאף ח"ש אסור לר"י מדאורייתא ולר"ל מדרבנן ומקשה למה הוצרך לאשמועינן גבי תרומה דחצי שיעור אסור הלא בכל איסורים גם ח"ש אסור כתב ע"ז בשם הרמב"ן בזה"ל ונ"ל דאיצטרך משום דמרבינן ח"ש מכל חלב וספיקא דאורייתא דומי' דחלב דאיסורי' שוה בכל ולר"ל נמי סד"א הכא לא החמירו דשרי לכהנים קמ"ל הך מתני' דאין חילוק עכ"ל ולפי"ז מה שמצינו שצריכי חכמים גבי תרומה בביטול במאה אינו מצד חומר האיסור של תרומה דהא תרומה מיקרי קל נגד שאר איסורי' מצד שאינו שוה בכל אלא משום שמצאו סמך מקרא ואת מקדשי ממנו הצריכו לבטולו מאה ומשום שהחמירו מצד א' הקילו מצדדים אחרים משא"כ בערלה מה שאסרו חכמינו עד מאתים הוא מצד חומר איסור ערלה בעצמותו ובפרט שאסור גם בהנאה ומצותו מה"ת בשריפה ולזה דייק רשב"א מ"ש וסמכוהו אקרא ואף שגם הפמ"ג לא נחית לכל הנ"ל עכ"ז אין לתמוה עליו בקושי' כבוד מעלתו דאפשר נחית הפמ"ג לדברי הפ"י שם בגיטין ד' נ"ד שהאריך לפרש דקושי' הגמ' שם ממשנה המעשר בשבת וממשנה דהמטביל בשבת אינו מצד הכלל סתם מתני' ר"מ אלא שיש ראי' שהך מתני' ר"מ יעו"ש

עוד על זכרוני מה שראיתי בספר מלחמות להרמב"ן דמצינו כמה וכמה פעמים סתם משניות שר"מ חולק עליהם ולפי דבריו כל היכא דמצינו לאוקמא סתם מתני' כר"מ מהדרינן אבל היכא שיש הוכחה שאפשר לדחותה בשנוי' ופרוקא יוצא מכלל סתם משנה ומוקמינן דלא כר"מ וא"כ אם לא הי' מצינו תי' על קושי' הנ"ל לא לזר הי' לומר דהך מתני' דתרומה אתי' דלא כר"מ אבל באמת עלתה לי בדברי הנ"ל שי"ל דגם הך סתמא דסאה תרומה ר"מ היא ואין נסתר מחמתו ממה שאמר ר"מ גבי אגוזים שנתפצעו דקנסי' שוגג אטו מזיד. עוד יש סברא דבתרומה אין לקנוס שוגג אטו מזיד כיון שבידו להסיר התערובות ע"י שאלה לחכם על התרומה להפריש עלי' ממקום אחר אשר ע"כ ס"ד דגמ' במס' נדרים ד' נ"ט ע"א דבתרומה מהראוי שיהי' דינו כדשיל"מ ומסיק דלא הוי דשיל"מ דלאו מצוה לאתשולי עלה עכ"פ כיון שבידו להתיר ע"י שאלה מה"ת יעשה איסור במזיד להוסיף בביטול עד למאה וכעין דאי' במס' יבמות ד' פ"ח ע"א לענין דאף אם ע"א אינו נאמן נגד החזקה מ"מ בטבל נאמן כיון שבידו לתקן והוא ע"ד שאמרו בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה כשלו הוא בכל מקום דהיכא דהוא בידו אמרי' דלא שביק היתירא ועביד איסורא ואף שבתרומה שבא ליד כהן ל"ל היתר בשאלה ולא הוי בידו. י"ל כיון דהשתא על ביטול במזיד אינו רק בכהנים לבד לא גזרו חכמים דכהנים זריזים הם וסמך לזה במס' ביצה ד' י"ח ע"א כהנים זריזים הם ומפרש רש"י לחד פירושא ולא אתי למשרי יעו"ש גם י"ל דלפי מה דמסיק הגמ' שם בגיטין אליבא דר"י דקניס גבי ערלה שוגג אטו מזיד משום דאתי לאיערומי ומפרש רש"י בזה"ל ולהתכוין ואמר שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותן י"ל דגם ר"מ מה"ט החמיר לקנוס גבי ערלה בשוגג אטו מזיד אבל בתרומה שנפלה לפחות ממאה ל"ש אתי לאערומי להוסיף חולין ולומר שלא נתכוון לבטל דא"כ למה הפסיד א"ע בידים בהוספת החולין לתוך התערובות שנעשה גם החולין שהוסיף בידים מדומע ע"כ ליכא חשש הערמה גבי תרומה ובאפס חשש הערמה לא החמיר ר"מ לענין איסור ביטול איסור דרבנן וכמ"ש לעיל דאין לדמות איסור זה דקיל למטמא ומדמע שהחמיר בה ר"מ מדרבנן: עוד בהשקפה ראשונה עלה בלבי שיש לומר לפי דברי התוס' במס' פסחים ד' ל' ע"א ד"ה אתי למיעבד שכתבו בזה"ל לעיל לא גזור שלא במינו אטו מינו דהא לא שכיח שיתערב לו חמץ אבל הכא להתיר לבטל בהם איכא למיגזר ע"כ מעתה י"ל כאשר השכל שופטת דבשום איסור לא שכיח שיתערב בהיתר דיכול אדם מישראל להיות נזהר בתערובות בזה וכיון דלא שכיח לא הו"ל למיגזר בדרבנן על התערובת שוגג אטו מזיד וצ"ל דנולד הגזירה הוא משום התחלת הביטול ע"י תערובות שאם הי' הדין דבנתערב איסור בהיתר בשוגג מותר יהי' לחוש דלמא יפשע להטיל איסור בתוך התערובת להיתר כדי שישוב איסור להיתר אבל בתרומה ליכא למיחש לזה דהא לא ירויח כלל בהטלת תרומה לתוך מאה חולין דאף שתשוב התרומה להיות חולין יהי' מחויב להוציא בכמותו וליתן לכהן מפני גזל השבט ולא שייך לחוש רק שאם נתערב מאליה תרומה בחולין פחות ממאה שנעשה הכל מדומע יוסיף עוד כדי להתיר את המדומע והרי תערובת בחולין מאלי' מילתא דלא שכיח הוא כנ"ל

אמנם אני בעצמי סותר דברי אלה ואקדים קושי' הפליתי בסי' צ"ט דלשיטת הפוסקים דאיסור דאין מבטלין אינו אלא מדרבנן למה הוצרך שם בגמ' ד' נ"ד לומר דמדאורייתא חד בתרי בטל תיפוק לי' דאף לבטל לכתחלה בידים אינו אלא מדרבנן בעירוב איסור בהיתר ותרצתי כבר דהיכא שיש מ"ע דאורייתא לבער האיסור כ"ע מודים שאסור מדאורייתא לערבו בהיתר דהא עי"ז לא יקיים מצות ביעור והבאתי כמה ראיות לזה ואחד מן הראיות הוא מדברי ר"א במס' פסחים שני דברים שאינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו המה ברשותו חמץ בפסח וקשה למה אמר ר"א שחמץ אינו ברשותו הא בידו להפקיע מאיסור חמץ ע"י ביטול בתערובות לשיטות הסוברי' דמדאור' מבטלין איסור אפילו לכתחלה ומצאתי און לדברי אלה דבכה"ג שיש צד מציאות תיקון מיקרי ברשותו ולכם מדברי הריטב"א בחידושיו בר"פ לולב הגזול גבי לולב של ע"ג יעו"ש או כמש"כ דכיון שיש מ"ע בביעור חמץ בודאי אסור מדאורייתא לבטל לכתחלה בתערובות כ"כ גבי ערלה שמצותו בשריפה ומיושב קושי' הפליתי

אמנם לפי הנחה זו אם נאמר כסברתי הנ"ל דכל תערובת איסור בהיתר מיקרי מילתא דלא שכיח ואין לחוש במזיד רק על התחלת התערובת שיפיל איסור לתוך היתר מרובה כפי שיעור הביטול כדי להתיר האיסור א"כ קשה למה קניס ר"מ גבי ערלה ונתפצעו אגוזי' שוגג אטו מזיד הא ר"מ לשיטתו לא קניס אלא בדרבנן אבל