עטרת חכמים חלק א יט

ר"ח ולכך הוצרך הגמ' לומר שהקדימו ר"ח כדי לפרסם שהוקבע ר"ח בזמנו ומחמת זה עבדינן ליה האי חשיבותא להקדים שירו קודם השיר של שבת אבל הרמב"ם שתפס להלכה דלא נאמר רק שיר א' ואם הי' אומרים שיר של שבת לא הי' אפשר לומר שיר של ר"ח די לטעם שלכך נאמר השיר של ר"ח כדי ע"כ לפרסם שהיום ר"ח ועפי"ז מיושב על נכון מה שמקשי' התוס' שם בסוכה בד"ה ואמאי כו' שכתבו בזה"ל בלא רב ספרא יכול להקשות כן עכ"ל אבל לפי הנ"ל א"ש דבלא רב ספרא שהמציא לומר שאומרים שיר של ר"ח ושל שבת ומאי דוחה דוחה להקדים לא קשה ואמאי תדיר כו' די"ל כטעם הרמב"ם דהוצרך לומר של ר"ח כדי להודיע שיום זה ר"ח רק לדברי רב ספרא שאומרים תרווייהו ומקדימין שיר של ר"ח ולענין הקדמה לא שייך טעמו של הרמב"ם ולכך מקשה הגמ' ואמאי כו' ומשני כדי לפרסם שהוקבע בזמנו שע"כ עשו חשיבות בקדימה לשיר של ר"ח ויעוין ברמב"ם בפ' הנ"ל ד"ג שכ' ושל ר"ח נותנין על המזבח כו' כדי לפרסומי שהוא ר"ח כו' יעו"ש

נשמע מזה שגם לפי טעמו של הרמב"ם לפרסם שאותו יום הוא ר"ח שקדו לעשות תרי הכירא וכדאי' שם בסוכה ד' נ"ה ע"ב תרי הכירא עבדינן דחזי האי חזי דחזי בהאי חזי ע"כ וכיון דאתינן להכי י"ל דאף לפמ"ש לעיל שהתוס' סוברי' דהטעם כדי לפרסם שנקבע ר"ח בזמנו לא שייך רק לענין השיר בבהמ"ק כשנקבע הר"ח בקידוש ב"ד מ"מ י"ל דלענין הקריאה בס"ת ההלכתא להרבות בקרואים בשל ר"ח כלומר לקרות שלשה בשל ר"ח הוא כעין טעם הרמב"ם משום לפרסם שהיום ר"ח והרבו בהכירתו ברבוי הקרואים דאיכא דשמע בקריאתו של זה ולא של זה ולפי"ז אין עוד הכרעה מדברי הגמרא במגילה והילכתא כו' ור"ח עיקר מיירי מהקריאה בר"ח בחול בחנוכה בדין קדימה בתדיר ופרסומי ניסא דהתם שקורין שלשה בר"ח ואחד בחנוכה להרבות בקרואי' בשל ר"ח חזי לאצטרופי מעלת התדיר להטעם כדי לפרסם בהכירות יסירה שהוא ר"ח משא"כ אם לא הי' קורא בשל ר"ח רק א' ולעולם י"ל דהיכא דלא שייך טעם דלפרסם כנ"ל יש דין קדימה לדבר שיש בו פרסומי ניסא לדבר שהוא תדיר לכך לא העמידו תוס' בשבת דבריהם בפלפולים בדין קדימה רק ממה שמקדימי' בר"ח של טבת שחל להיות בשבת לקרות של ר"ח קודם לשל חנוכה דאז אין קורי' רק א' בשל ר"ח ומ"מ נתנו דין קדימה לקרואי' בשל ר"ח אף דלענין הקדימה לחודא לא שייך כלל טעם הרמב"ם לפרסם שהוא ר"ח דהא פרסום זה יהי' ג"כ כשיאוחר קריאתו אחרי הקריאה של חנוכה ואדרבא אפשר יהי' יותר פרסום לר"ח כשיקרא גם המפטיר בנביאי' בשל ר"ח וי"ל דרך פלפול כוונה מיוחדת בסיום דברי התוס' שכתבו ויפטיר בנרות דזכרי' דדברי הרשב"א בסה"ד המה אף אם נאמר דגם לענין קדימה פרסומי ניסא עדיף ולהך סברא צריכין לומר דלכך בר"ח טבת בחול קורי' של ר"ח בספר ראשון כדי לקרות שלשה בשל ר"ח ומטעם הנ"ל שלהרבות בהכירא שהיום ר"ח וא"כ קשה בר"ח טבת שחל בשבת יקדים קריאת חנוכה מצד פרסומי ניסא ויאוחר קריאת ר"ח כדי שהמפטיר יקרא ג"כ בשל ר"ח ויהי' בזה לר"ח להכירא יתירא לכן סיימו התוס' ויפטיר בנרות דזכרי' כלומר שפרסומי ניסא כי האי שהוא מענינא ממש דנרות עדיפא נגד ר"ח אף ששייך בו מעלה בהכירא יתירה אבל בקריאה בס"ת דליכא כ"כ פרסומי ניסא מאחרין של חנוכה ומקדימין של ר"ח דמטעם הכירא יתירה יש לקרות שלשה בשל ר"ח וממילא צריכין לקרות של ר"ח בס"ת הראשון וכמו שמוכח בספר טורי אבן שהקריאה בשלשה צ"ל בס"ת שקורין בראשונה יעו"ש. ובסגנון הנ"ל עלת לי ליישב בקיצור בישוב בסבר' בעלמ' לחלק בין בין העדפת ר"ח ברבוי הקרואים ובין הקדימה היכא שאין נקרא בשל ר"ח רק אחד ובקצת סמך מדברי הגמ' במגילה ד' כ"ט ע"ב קרי' תלתא בענינא דיומא וארבעה בדר"ח יעו"ש בס' ט"א תן לחכם וגו' ואגב אציין מה שהרגשתי שהגאון מהרי"פ זצ"ל לא דק שבתוס' במגילה ד' כ"ג ע"א ד"ה חד כו' כדאי' בילמדנו דחנוכה כ' על הגליון וכן לקמן בסוגיין כ"ט ע"ב ולא שת לבו שבגמ' דידן אי' אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר ובילמדינו דחנוכה אי' אין משגיחי' בחנוכה כל עיקר ומלשון זה נשמע להתוס' דאין להקפיד אף אם לא יקרא כלל בשל חנוכה אבל בלשון הגמ' לא משמע להו כן ותדע דאל"כ לא הי' צריכין למה שכתבו בד' כ"ט ע"ב בתוס' ד"ה והלכתא

תשובה יא

וקושית מעלתו על דברי התוס' במס' תענית ד' כ"ז ע"ב ד"ה רב שדבריהם בסוף הדבור סותרי' מ"ש ראשונה הוא לכאורה נפלאה וכמדומה שלקושי' מעלתו נתכוון בעל הגהמ"ר בפ' בני העיר שכ' בזה"ל ותימא יתחילו כמו בר"ח דמתחילין בפרשת תמיד ומה שמתרץ ע"ז בט"ז או"ח סי' רפ"ג ס"ק א' יעו"ש אינו מובן דעיקר הקושי' כמ"ש מעלתו דמדלגין בר"ח ולא מתחילין לקרות למעלה צריך לומר דלמעלה לא הוי מחד ענינא אבל פרשת התמיד שייך עם פ' ר"ח כמ"ש הר"ן בפ' ד' דמגילה א"כ גם בשבת נחשב פ' התמיד כחדא עם פ' שבת וליישב דעת הט"ז צ"ל שסובר דפ' התמיד לא מיקרי שייך לפרשת שבת ולא לדר"ח ועכ"ז קוראין אותה בר"ח מצד הצורך למנין הקרואים ומה שאין מתחילין לקרות למעלה מפרשת התמיד דמהראוי שיהי' קריאת השלשה קרואי' שקודם התחלת הקריאה בפי' ר"ח בחד ענינא ולכך מדלגין ונקראי' כל השלשה עכ"פ בענין א' של קרבנות. ומ"ש התוס' אבל פ' דר"ח לעיל מיני' לא מישתעי כלל מחד מנינא כו': כוונתם שאף אם פ' התמיד אינו מחד ענינא לזה דייקו לא מישתעי כלל כו' ובסה"ד לענין פ' של שבת כ' דא"ל שנדלג לעיל דלא הוי מחד ענינא כלומר שפ' הקרבנות הנוהג בכל יום אינו נקרא מענינא לגבי פ' דשבת שהוא מענינא דיום השבת ולא ס"ל להתוס' סברת הר"ן הנ"ל דראוי' פ' הללו בראשי חדשים דלפי"ז גם בשבת ראוי' מיקרי. אמנם אכתי קשה על הר"ן שבפ"ד דמגילה תופס סברתו הנ"ל דראוי' פ' הללו בראשי חדשים ובפ"ג דמגילה מביא תירץ התוס' שבמס' תענית בזה"ל ואחרים אומרים דה"ט לפי שאין בקרבנות אלא שני פסוקים ואין קורי' משל למעלה או למטה הימנו לפי שאינו מדבר מענינא של יום ע"כ וצריכין לומר שהר"ן ג"כ סובר שפ' התמיד אינו מענינא דפ' החודש דפ' החודש הוא מחובת היום שאינם באים רק מחמת ר"ח ונקראי' מענינא של יום ההוא משא"כ פ' תמידין שבאין בכל יום דלא מיקרי בדר"ח מענינא דיומא אלא בכלל סדורו של יום כמו בשארי ימים דהא גם בר"ח הקרבת התמידי' והקריאה בפ' ר"ח הוא מענינא דיומא ודמי לארבע פרשיות שקורין תחלה בסדורו של יום ואח"כ בענינא דיומא אבל בכל שבתות השנה שקוראי' השבעה קרואי' תחלה כסדר התורה ואם נוסף לקרות עוד בפ' וביום השבת לא יהי' קריאתו רק מצד שמדובר בה מחובת היום ומענינא. א"כ אין מקום לצרף לקריאה זו פסוקי פ' תמיד שהקריאה בה אינה בכלל קריאה בסדרו של יום ולא מענינא של היום ובסדרו של היום הרי כבר נקראו השבעה קרואי' והמדקדק היטב בלשון הר"ן בשני המקומות הנ"ל יראה שמכוונים דברי אלה שבפ"ד כ' ופ' צו סדרו של יום הוא ובפ"ג כ' לפי שאינו מדבר מענינא של יום ויעו"ש בסה"ד ועכ"פ לפי שיטת התוס' י"ל כנ"ל והרי זה לשונם בתוס' סוכה ד' כ"ג ע"א סד"ה חד אמר ואין להתחיל בפ' של מעלה כו' משום דלא הוי מענינא של יום ע"כ ודו"ק

תשובה יב

ז"ל השואל בגמ' דשבת דף ל"ט ע"ב תוס' ד"ה אלא פניו ידיו ורגליו והקשה התוס' כ"ז הי' יכול להקשות מסיפא ואמרתי לתרץ קושי' תוס' הנ"ל על נכון דקשה לי מאי מקשה הגמרא מאי רחיצה דילמא איירי מתני' ברחיצת כל גופו אבר אבר דאמר רב לקמן ד' מ' ע"א דאם הוחמו מע"ש רוחץ בהם כל גופו אבר אבר משא"כ אם הוחמו בשבת דאסור א"כ שפיר קאמר מתני' דוקא בשבת אסור ואם הוחמו מע"ש מותר אך זה דוקא לרב אבל לשמואל לקמן דס"ל דאפילו מע"ש אסור וכן קיי"ל קשה שפיר והנה הר"ן מדקדק התם על האי ברייתא דקאמר הגמ' תני' כוותי' דשמואל למה לא תני רבותא טפי אפי' חמין שהוחמו מעיו"ט אסור לרחוץ בהם למחר כל גופו אבר אבר ומכח קושיא זו ס"ל להר"ן דהא דפליגי רב ושמואל דוקא בחמין שהוחמו בע"ש אבל כשהוחמו מעיו"ט כ"ע ס"ל דמותר לרחוץ למחר כל גופו אבר אבר ושפיר נקט הברייתא דוקא ע"ש. א"כ לק"מ קושי' תוס' דמסיפא דאיירי ביו"ט לא מצי להקשות דאפשר לומר כמש"ל דמיירי ברחיצת כל גופו אבר אבר אבל מרישא מקשה שפיר דאיירי בשבת ולשמואל

תשובה מ"ש מעלתו בסוגי' דשבת ד' ל"ט ע"ב שקושי' הגמ' מאי רחיצה אינו רק אליבא דשמואל דלרב שסובר לקמן באותו סוגי' דאם הוחמו מע"ש רוחץ בהם כל גופו אבר אבר משא"כ אם הוחמו בשבת א"ש מתני' דדוקא בשבת אסור ואם הוחמו מע"ש מותר כן תורף דבריו ואינם מחוורי' דלרב הוי רחיצת כל הגוף אבר אבר בהשתוות עם רחיצת ידים ורגלים וממילא אף בהוחמו ביו"ט מותר לדידי' רחיצת כל הגוף אבר אבר שהוא לדידי' כעין רחיצת ידים ורגלים וכן מפורש להדיא בירושלמי פ' כירה ובמס' ביצה פ"ב דרב מתיר רחיצת כל הגוף אבר אבר במים שהוחמו ביו"ט ובמים שהוחמו בע"ש ושמואל פליג בתרווייהו א"כ א"ש קושי' הגמ' אליבא דרב גם אסיפא לחודה ורק אליבא דשמואל לפ"ד הר"ן והרשב"א דבהוחמו בעיו"ט גם לדידי' מותר רחיצת כל הגוף אבר אבר ורק בהוחמו ביו"ט אסור ליכא לאקשוי' מסיפא לחודא וכמ"ש מעלתו ומ"מ אין בזה תפיסה על דברי התוס' שהם סוברי' דלשמואל גם בהוחמו