עטרת חכמים חלק א טו

בתוכו שלא יכנו שרב ושמש ע"כ וקשה לי דהא התוס' בעצמם במס' ביצה ד' כ"ב ע"א ד"ה ההוא כו' כתבו דהלכה כר"י דמכשירי או"נ היכא שלא אפשר לעשותן מעיו"ט מותר לעשות ביו"ט וגם מבואר שם דכיבוי בית היכא שאין לו בית אחר לאכול מיקרי מכשירי או"נ ומותר לכבות ביו"ט שהוא בכלל לכם לכל צרכיכם וכן מבואר להדיא לפסק הלכה ברמ"א בסי' תקי"ד סעיף א' וא"כ באמת מהראוי שיהי מותר לבנות ביו"ט בגוונא שכ' התוס' שצריך לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש משמע שאין לו בית אחר ובכה"ג לא צריכין להטעם מתוך. רק לטעם מכשירי' יהי' מותר וצ"ל שהרמ"א בעצמו נחית לזה דמדאור' מותר לבנות כה"ג מדין מכשירי' והא דמעשים בכל יום דאף בכה"ג אין מתירי' הוא משום דאף דהלכה כר"י מ"מ אין מורי' כן ומדרבנן הוא דאסורי' כמה מכשירי' אף שיש בהם צורך. וכמ"ש הרמב"ן במלחמות המובא גם בר"ן בפ"ב דביצה ובפרט לפי דעת היש"ש במס' ביצה פ"ג דין י"ט שחלק על הר"ן שכ' דגם לר"י אסור מדאורייתא עשיית כלי מדין מכשירי' ומסיק שר"י אוסר מדרבנן עשיות כלים וכמו שאסרו שאר דברים ולזה היה מתמה הר"י דכיון דשייך מתוך במלאכת בנין. אף מדרבנן אין לאסרו דלא מצינו איסור דרבנן אלא באיזה מכשירי' ולא בדבר שהוא מותר מטעם מתוך וע"ז תירצו בתוס' דגם היכא דשייך מתוך מ"מ במלאכה גדולה כזו דדמי לטחינה והרקדה אסור מדרבנן ואפי' באוכל נפש עצמו ולפ"ז אתי שפיר ביותר מש"כ לעיל דבכה"ג אף שבות דשבות אסור ובפרט בדין סוכה שנפלה דאינו אלא צורך מצוה ולא צורך אכילה דבנפלה סוכתו יכול לאכול בביתו ואין מניעת בנין הסוכה מעציר אכילה. ויעוין בש"ע או"ח סי' רע"ו ובמג"א ס"ק ח' ודבריו שם צ"ע קצת העיר בא"ר ומש"כ שם שהרמב"ן שמתיר לומר לנכרי לעשות שופר ביו"ט של ר"ה חפשתי ולא מצאתי ואדרבא שהרמב"ן אוסר אפילו שבות דשבות במקום מצוה וכ"כ הר"ן בשמו בפרק ר"א דמילה ויעוין באו"ח סי' תקפ"ח שכ' בזה"ל אבל דבר שאסור מה"ת ליכא מאן דפליג דאסור לומר לנכרי לעשותו ואפי' לצורך ובסי' ש"ז מביא ב"י בעצמו דברי הר"ן בר"פ ר"א דמילה בשם בעה"ע שמותר לומר לנכרי להדליק נר לצורך סעודת שבת מזה מוכח כסברת המג"א שציינתי לעיל בשם המ"כ דאף המתירין שבות במקום מצוה לא הותרו אלא היכא שגופו נהנה ממנו ובסוכה היכא שיכול לאכול בביתו דליכא צורך הנאת הגוף רק קיום מצוה לבדו אין היתר אמירה לנכרי אף לדעת הבעה"ע: ובלא"ה רבו החולקים עליו דלא שרי שבות במקום מצוה ובמ"א חדשתי לומר דלא נשמע מדברי בעה"ע דמתיר לומר לעכו"ם להדליק נר בסעודת שבת והיינו שלא לישב בחושך אלא מטעם דחי' דבעידנא דמתעקר השבות מקיים המצוה ובמכשירי מילה כיון דנכרתו עלי' י"ג בריתות אף בעידנא לא בעינן משא"כ לדחי' שבות היכא דלא הוי בעידנא ויעוין בר"ן סוף מס' ר"ה שכ' דלמ"ד דאין יו"ט עשה ול"ת הא דאין עולין באילן הטעם משום דלא הוי בעידנא ולהכי גם בנין סוכה ע"י עכו"ם ליכא בעידנא

שוב ראיתי בשעה"מ הנ"ל שרצה להרכיב דין מתוך ודין מכשירי' ולהסב בזה כוונת התוס' הנ"ל ולא יכולתי לעמוד לסוף דעתו סוף דבר לבנות בנין הדפנות ע"י נכרי בודאי אין לנו להתיר אבל הנחת הסכך אם לא יהי' נעשה בהנחתו שום מלאכת איסור כגון מחתך וכדומה ולפענ"ד יותר לצדד להתיר לפמש"כ לעיל דאין בהנחה כזו בלי קישור וחיבור לתא דאיסור בנין דאורייתא

אגב ארשום מ"ש על גליון הפנ"י במס' ביצה ד' י"ב ע"א ד"ה בגמ' כ' שם דמגבן לאכילה בו ביום לא מיקרי בונה דלא גרע מבונה ע"מ לסתור כתבתי עה"ג בזה"ל יעוין או"ח סי' ש"ז לענין החיוב בקשירה

דאי' בירושלמי פ"ז על הלכה ב' הדא אמרה בנין לשעה בנין יעו"ש אבל קשירה מאורגי יריעות למידין ומבוארי' הדברים להמעיין שם בירושלמי שעם פי' הק"ע בד' כ"ט ע"ב ובדף ל' ע"ב ויעוין בשבת דף ע"ד ע"ב קשירה במשכן היכי הוי כו' גם צ"ע דא"כ בתריסי חניות אף למ"ד יש בנין וסתירה בכלים לא יהי' כבונה דהא בכל עת שמחזיר התריסין דעתו לסלקן לצורך אף תוך רגע או שעה וכן בסילוק התריסין. יעוין בתוס' מס' שבת ד' צ"ד ע"ב ד"ה וכי דרך אריגה כו' שכתבו בתירוץ השני דלא מיקרי אריגה כיון שאין סופו להתקיים שעומדים לסתירה עכ"ל ומשום בונה מחייב ר' יוסי הרי דמיקרי בונה אף שאין עומד להתקיים וגם שדעת הבונה לסותרו. ובלא"ה גבי מגבן שחיובו משום בונה הוא מטעם שקיבץ החלקים יחד אשר יתלקטו ולא יתפרדו עוד ונעשה גוף אחד הוא תולדת בונה כמו שביאר הרמב"ם בפ"ז מהלכות שבת הלכה ו' ולא כדברי המחבר שכ' אם מכוין לעשותן כמו בנין ומ"ש המרדכי בפ' חביות ומובא בב"י סי' רנ"ט דבשריקת דף בתנור בטיט ליכא איסור לסותרו מפני שלא נעשה לקיים אין ראי' דהתם לא מיירי מאיסור סתירת בנין רק מדין סתירת חותם כמו בחותמת שבקרקע ומה שאין אסור מצד סתירת בנין מבואר בתה"ד סי' ס"ה בשם רש"י וא"ז דלא שייך סתירה דאוריי' אפי' בקרקע היכא דהוא אין עושה אלא פתחא בעלמא ודברי התה"ד מועתקים בב"י בסי' שי"ד ויעוין בסוגיא דנגר עירובין דף ק"ב ע"א ברש"י במתני' בד"ה והמונח כו' הוי בנין ממש והתם אינו אלא לשעה ומדברי האלפסי לפי פי' הר"ן בפ' תולין בדין טלית כפולה מבואר להדיא דאף אוהל שאינו עשוי' לקיום אם נתחבר בקשירה ויש בגגה טפח מיקרי אוהל קבוע לחיוב סקילה מדאורייתא עכ"ל עה"ג. וע"ד פלפול יש לכאורה עוד מקום עיון ובפרט לפ"ד הפנ"י הנ"ל דהגבינה עשוי' היא כבנין ע"כ המגבן חייב משום בונה. א"כ אמאי אינו אסור גם סתירת גבינה כגרוגרת. מה לי בונה מה לי סותר. ואף שביו"ט מותר מצד צורך או"נ אכתי קשה למה מותר בשבת. ומשנה שלימה הוא בפ' כל הכלים ומגרה לגור בה את הגבינה וסתם גבינה שמופרדת במגרה קשה היא נעשית לימים רבים ונחשב ככלי. וכעין קושיא זו הקשה הר"א ממיץ בס' יראים על שיטת הסוברים דיש בנין וסתירה בכלים שאינם כעין מנורה שעשוי' לפרקים מהא דרב דמתיר להסיק ביו"ט כלים ואין סתירה גדולה מזו ומה שמתרץ שם ע"ז בביאור הגאון מהר"א מווילנא זצ"ל סי' שי"ד ס"ק ד' בזה"ל י"ל דגרמא שאני ע"כ ז"א אלא בהסקה משא"כ בגבינה הנגררה במגרה ונאכלת גם באיזה תירוצים ראשונים הנאמרים בזה במג"א סימן תק"א ס"ק י"ג לא שייכי' הכא ותירוץ השלישי דלכך מותר להסיק הכלים דהוי מקלקל קשה גבי גבינה דאמאי מותר לכתחלה בשבת דהא כל המקלקלים פטורים אבל אסורים וכעין קושיא זו מקשה הרשב"א בחידושיו במס' שבת ד' קמ"ו גבי שבירת חביות ואף לפי תירוצו דשם דלצורכי אכילה התירו אף בשבת במקלקל עכ"ז תמוה בעיני למה לא מצינו כלל רמז בשום פוסק שיהי' בשבירת גבינה כגרוגרת שם איסור סתירה ונ"מ גם ביו"ט בגבינה האסורה לישראל וביותר קשה לפי דעת הפר"ח ביו"ד סי' קי"ח ס"ק י"ח דמקלקל לא מיקרי אלא מה שהוא דרך השחתה אבל בקורע אגרת כדי שיוכל לקרות מה שכתוב בתוכו לא מיקרי מקלקל דרך השחתה ויש חיוב מדאורייתא ויעוין בשו"ת ח"צ סי' ל"ט שחולק על הפר"ח ויעוין בזה במשבצות זהב לאו"ח סי' רי"ג ס"ק י"ח] ולכאורה נראה שדין זה הוא במחלוקת בין הקדמונים דבמשנה במס' ביצה ד' ל"א במשנה דהבית שנפחת מבואר מדברי רש"י דרק אוירא דליבנא שאין איסור סתירתו אלא מדרבנן ע"כ אם נפחת הבית הפירות מותרים וכן דעת איזה מבעלי התוס' שם. אבל הרמב"ן והר"ן הקשו על רש"י דהא גם בבית מבונה בטיט אין בסתירתו אלא איסור דרבנן היכא דסותר שלא ע"מ לבנות אבל לפי דברי הפר"ח הנ"ל יש לומר דדעת רש"י וסייעתו כדעת הרמב"ם שמדבריו בכמה מקומות בהלכות שבת מבואר דמקלקל לא מיקרי אלא כשעושה דרך השחתה וללא צורך ואף שלדעת רש"י דסובר להלכה דאין בנין וסתירה בכלים גם בעשיית כלי חדש וליכא בגיבון גבינה איסור בנין וסתירה כמש"כ לעיל עכ"ז קשה לרב בשבת ד' ק"ב ע"ב דמחייב במעייל שופתא בקופינא כו' משום בונה וכ' שם בחידושי הרשב"א שלדעת הסוברים להלכה דאין כלל בנין וסתירה בכלים י"ל דרב פליג בהא וסובר דרק בתריסי חניות וכדומה אמרו ב"ה דאין בנין משא"כ בכלי שלם וא"כ לרב יש במגבן משום בונה וא"כ כ"כ מהראוי שיהי' בגבינה משום סתירה וכוון לפמש"כ לעיל לפי דפת הפר"ח ונשמע שכן דעת רש"י דהיכי דאינו דרך השחתה לא מיקרי מקלקל נשאר קשה כנ"ל לשיטת רב על דברי משנה הנ"ל מגירה לגור בה את הגבינה וכן פסק הלכה

עוד הארכתי בדרך פלפול עפ"י דברי הפנ"י במס' ביצה ד' ל' ע"ב סד"ה בגמ' אין מביאין כו' ובדף ל"א ע"ב ד"ה בגמ' אמאי דסותר ע"מ לבנות תלי' בפלוגתא דאמוראי ומה יענה מ"ד דמחייב בסותר אף ע"מ שלא לבנות אמאי שרי סתירת גבינה בשבת ובפרט לפי מ"ש דלר"ש אף בסותר דרך קלקול חייב וע"כ לדידי' יש חיוב דאוריי' בסתירת סוכה אף שלא ע"מ לבנות ולפי הנ"ל מהראוי שלא יהי' מותר לר"ש סתירת גבינה הנעשית לימים רבים אלא ביו"ט לצורך או"נ ומתוך שהותר הסתירה לצורך יהי' מותר כל סתירת אוהל לצורך קצת ואחכה לשמוע איזה סברא לחלק בין סתירת כלים ובין סתירת גבינה לפי לשון הפנ"י שכתב דהיכי דנעשה לימים רבים דבכה"ג מכוון לעשותן כמו בנין כו' יעו"ש

עוד עלי להזכיר לענין היתר הנחת סכך על ידי עכו"ם מטעם שבות דשבות במקום מצוה עדין לא ברירא לי אם יהיה מותר לסכך ע"י נכרי אף יותר משיעור הכשר סוכה דאפשר לומר דאף דיתרון אינו אלא הוספת אוהל עראי והוספת אוהל עראי ליכא איסור כלל מ"מ איכא למבעי' דבכה"ג שגם עיקר אוהל עראי לא נעשה קודם יו"ט ודין כזה לא מצאתי מבואר: