עטרת חכמים חלק א יד

שמסיק הפר"ח בעצמו ולכך א"ש הא דמחייב הרמב"ם מלקות בבונה ביו"ט אף דלהרמב"ם מגבן בשבת חייב משום בונה וביו"ט מותר מדאו' לפי שיטתו דבמלאכת או"נ עצמו אף באפשר לעשות מעי"ט מותר מדאורייתא ואין במגבן ביו"ט אלא איסור דרבנן עכ"ז יש חיוב בבונה ביו"ט כיון דסובר דלא אמרינן כלל מתוך רק בהוצאה והבערה ומ"ש השעה"מ בפירוש דברי המ"מ הנ"ל הוא רחוק לשמוע למה לי להיות כמעייל פילא בקופא דמחטא

עוד מילין בפי שלפי דברי רבינו זרחי' הלוי ז"ל על מימרא הנ"ל דמהו לגבן ביו"ט כ' בזה"ל וכן ההוא דבעי מיני' אביי מרבה מהו לגבן ביו"ט א"ל אסור ומ"ש מלישה התם לא אפשר הכא אפשר כלומר הגבינה אפשר בלעדי' כי החלב טוב ממנו כו' ע"כ יעו"ש יש סברא לומר דמדאורייתא אסור לגבן ביו"ט דבכלל אשר יאכל לכל נפש הוא דבר המכשיר לאכילה כמו שחיטה ובישול ואפיי' משא"כ מגבן שקודם הגיבון טוב יותר לאכילה מלאחר הגיבון א"כ שהגיבון אסור מדאוריי' ביו"ט ממילא ליכא מתוך גבי מלאכת בונה וגם בחידושי פנ"י מס' ביצה דף כ"ב כ' טעם דלא נימא מתוך גבי מלאכת בונה

היוצא מכל הנ"ל שלדעת הר"י בתוס' פ' המצניע לא מצאתי חבר בפוסקים קדמונים אשר ספריהם מצוי בידי וגם לכמה בעלי התוס' לפי המבואר מדבריהם כמ"ש למעלה לא שייך מתוך בבונה או משום דבגיבון ליכא איסור דאורייתא מטעם דאין בנין וסתירה בכלים או כדברי הריטב"א דבאוכלין לא שייך בנין או דבאמת גם גיבון אסור מדאורייתא ביו"ט ופלוגתא דר"א ורבנן אינו אלא במכבד ואינך ולשיטת הר"ן והרמב"ן והראב"ד בלא"ה יש מקום לומר דלא שייך מתוך להתיר בנין בקרקע וכנ"ל

ועל הטעם שכתבתי דבגיבון כיון דאוכל הוא ליכא מלאכת בונה ממילא לא שייך מתוך להתיר בנין אין להקשות דבלאו גיבון יהי' בנין מותר מטעם מתוך שהותר לעשות כלי לצורך מכשירי או"נ דפסק הלכה כר"י ז"א דלא אמרינן מתוך אלא מה שהותר לצורך או"ל עצמו אבל מצד היתר מכשירין לא אמרי' מתוך להתיר מחמתו גם באינו מכשירי או"נ אף היכא שישבו צורך קצת וגם לא אפשר לעשותן מעיו"ט וכן כ' הפנ"י במס' ביצה דף י"ב ולחזק דבריו אלו גם מה שקיימתי מסברא דנפשאי דלפ"ד הראב"ד והרמב"ן לא שייך הואיל גבי מלאכת בנין בקרקע שיצאתה מכלל היתר ביו"ט אף לצורך או"נ כגון תלושה כל מלאכת עבודה כנ"ל מצאתי ת"ל און לי מדברי הר"ן בפ' א"ל בסוגי' דהשחזת סכין דין תתק"א שכ' בזה"ל וקסבר הלכה ואין מורין כן דנהי דהלכה דמותר להשחיז הסכין במשחזת של עץ אפי' לחדדו כר"י אפי' הכי אין מורין כן לכל כדי שלא יבוא להשחיז במשחזת שלה דבכה"ג אפי' ר"י מודה לפי שהוא עושה כלי ומשמע לי דהיינו טעמא דמודה ר"י שאסור לעשות כלי אע"ג דכיון דשרי רחמנא מכשירי' מדכתיב לכם ודאי מלאכה גמורה היא ולא שרי בהו ה"ט לפי שא"א להתיר במכשירי' יותר מאוכל נפש עצמו וכיון שאסור לטחון ולרקד אלמא לא שרי מלאכת הנעשה לזמן מרובה בין שתאמר דהוא מדאור' או מדבריהם עפ"י אשר כתבתי למעלה וכיון שכן א"א להתיר מכשירי' יותר מזה וכל שהוא עושה כלי הדבר ברור שהוא מלאכה נעשית לימים רבים ומש"ה רבא דס"ל כר"י לא הוי מעביר סכינא כו' אבל במשחזת לא דהוי ליה עושה כלי עכ"ל

וכעין דברי הר"ן הנ"ל בטעם איסור עשיית כלי לענין מכשירי' שייך לומר גם במתוך דהא אף דמותר בנין במגבן לצורך יו"ט לעשייתו אלא הוא ליומו ואין להתיר מלאכת בנין בית שהוא מלאכת עבודה הנעשית לימים רבים ועכ"פ מבואר להדיא מדברי הר"ן הנ"ל דלעשות כלי שלא לצורך מכשירין בודאי אסור ביו"ט מדאור'

הרי שסובר דאף בעשיות כלי לא שייך מתוך מכ"ש בבונה אבל קשה דלמה באמת לא שרי עשיית כלי במתוך שהותר במגבן לשיטת ר"ן. שמדבריו בר"פ א"צ מבואר שפלוגתא דר"א ורבנן לא קאי אלא אמכבד והמרבץ ומגבן בשבת חייב חטאת וכסתם רישא דברייתא וביו"ט ליכא במגבן אלא איסור שבות כמו שהשיב רבה לאביי והא דמותר מדאורייתא לגבן ביו"ט אינו משום דגיבון באוכלי' ליכא דא"כ למה יש חיוב חטאת בשבת אלא הטעם דבאו"נ מותר ביו"ט אף היכא דאפשר לעשות מעיו"ט ומה"ט דעת הר"ן שם דגם קצירה וטחינה מותר מדאורייתא ביו"ט ודלא כדעת הרמב"ן וא"כ אין (מקום) לשיטת הר"ן שום טעם מטעמים שהעליתי כנ"ל ומהראוי שיהי' גם עשיית כלי מותר מדאורייתא ביו"ט במתוך שהותר לגבן ביו"ט ולתרץ זה אקדים דבכתובות דף ז' אי' דבעילה ראשונה של מצוה מותר ביו"ט במתוך שהותרה חבורה לצורך או"נ ואי' שם בתוס' ד"ה א"ל כו' וקשה לר"י דאמר בסוף פ"ב דביצה (דף כ"ב) מאי לכבות הנר מפני ומסיק דאסור הא הכי שרי משום דצריך לכל נפש וי"ל כו' ועוד י"ל דכיבוי הנר מפני ד"א הוי כמכשירין דאפי' באו"נ אסור וכן מוכח התם דפרכינן עלה מהא דתני' במכבין את הבקעת כדי שלא יתעשן הבית ומשני ההוא ר' יהודא הוא דשרי מכשירי או"נ כי קאמינא לרבנן ע"כ וכן הוא בהרא"ש במס' ביצה ד' י"ב והא דאמר לקמן בפרק שני לכבות הנר מפני ד"א משום דהוי כעין מכשירי' ע"כ ובדף כ"ב אי' שם בזה"ל אע"פ שהתירו בעילת מצוה מתוך וה"נ יתירו כיבוי לצורך בעילה ע"י מתוך שהותר כבוי לצורך או"נ כגון גריפת תנור או שלא תשרוף הקדירה כו', א"נ כיבוי זה חשיב כמכשירי או"נ עכ"ל הנראה לי בכוונת דברים אלו דלא אמרינן אלא היכא שהצורך קצת הוא בעצם הדבר שמלאכה נעשית בו כמו השוחט עולת נדבה שבעולה זו נעשה ע"י שחיטה צורך קצת שלא יהי' שולחנך מלא כו' וכמו בעילה ראשונה של מצוה שבעשיות החבורה נעשית המצוה משא"כ בכבוי הנר לצורך ד"א ז"א צורך קצת שהצורך הוא התשמיש וע"י כיבוי יכול לבוא לצורך זה ע"כ נקרא מכשירי' כמו גריפת התנור ולכך אינו מותר אלא לר"י והוא הטעם בדעת הר"ן באיסור עשיית כלי היכא שהי' אפשר לו לעשות מאתמול דבכה"ג א"א להתיר מדין מכשירי' ומתוך ג"כ לא שייך כיון שאין הכלי אלא למכשירי' לצורך ד"א שיעשה בה וזה שלא כדעת הר"י שבתוס' פ' המצניע הנ"ל שמתיר בנין בית במתוך אם הוא צריך לאכול סעודתו שם שלא יכנו שרב ושמש דהא גם בכיבוי נר לצורך ד"א מיקרי מכשירי' ואינו מותר אלא לר"י ולשיטה זו צ"ל דשאני הוצאת דאמרי' בהו מתוך אף במכשירי' משום דכל עיקר של הוצאת אף באוכלין עצמן אינם אלא מכשירי' להאוכלי' וישתנו בדינייהו מכל מכשירי' ושאר מלאכות הן לר"י והן לרבנן לר"י אין הותר במכשירי' בכל מלאכה אלא בשא"א לעשותן מעיו"ט ובהוצאת אוכלין ומשקין מותר בכל גוונא ולרבנן כל מכשירי' אסורי' לעשותן ביו"ט והוצאה דאין בה אלא מכשירי' מותרי' הן ביו"ט גם לרבנן דר"י וגם אם כשהיה אפשר לעשותן מעיו"ט. ויש לי בזה אריכות דברים ואכ"מ ויש ליישב בזה קושי' התוס' על רש"י במס' ביצה ד' י"ב ד"ה ה"ג רש"י מסוגיא דהאופה מיו"ט לחול יעו"ש דהא זה פשוט דלפי דעת התוס' והרא"ש ר"פ אין צדין בכוונת רש"י שם דאף מלאכה באו"נ אם הי' אפשר לעשותן מעיו"ט אסור מה"ת לעשות ביו"ט: ואפי' ביו"ט אינו מותר אלא מחמת דטוב יותר לאפותו ביום אכילתו. וע"כ בוודאי לא שייך להתיר במתוך כשאינו צריך כלל לאוכלו ביו"ט ע"כ אי לאו הואיל הי' חיוב מלקות משא"כ במלאכת הוצאה שמותר בהוצאת אוכלים בכל גוונא אף שהי' אכשר לעשות מעיו"ט וי"ל מתוך להתיר אף שלא לצורך כלל

הרי מבואר דגם לדעת התוס' בכתובות לחד תירוצא ולדעת הר"ן והרא"ש הנ"ל לא אמרי' מתוך להתיר מלאכת בונה [המעיין בשעה"מ הנ"ל יראה דאישתמיט מיני' דברי התוס' והרא"ש הנ"ל מ"ש מסברא דנפשי' דבמכשירי' מיעטה התורה בהדיא דלא לומר בי' מתוך וכדכתיב הוא ודרשינן הוא ולא מכשירי' הראי' זו לא מחוורת די"ל דהוא ממעט מכשירי' שאין בהן מציאות באו"נ וא"א להתירן מצד מתוך כ"א מצד שהם מכשירי' ובכה"ג לא הותרה תורה אלא בא"א לעשותן מעיו"ט כנלמד ממעוטא דהוא וכן צריכי' לומר לפי תי' ראשון שבתוס' מס' כתובות הנ"ל דלא נחית לסברא זו דבמכשירי' לא אמרי' מתוך אלא בתירוץ השני] ואף לשיטת התוס' בפ' המצניע דאמרי' מתוך בבנין אף לצורך אכילה ושלא יכנו שרב ושמש מ"מ סוברי' התוס' דאסור מדרבנן כמו טחינה והרקדה א"כ נא מיבעי' לשיטת התוס' במס גיטין ד' ח' ע"ב ובמס' ב"ק דף פ' דשבות אף במקום מצוה אסור. בודאי אסור לבנות מדרבנן אף ע"י נכרי ואף לדעת הרמב"ם דמתיר שבות דשבות במקום מצוה ואף אי נימא דלצורך יו"ט ג"כ מותר מ"מ נראה לי דבנין אף לצורך אסור ע"י נכרי כמו שאסור מדרבנן קצירה וטחינה ותלישה לצורך ע"י נכרי ואף אם נעשה ממילא ע"י נכרי אסור לישראל להנות ממנו ביו"ט כמבואר בסוגי' דנכרי שהביא דורן. אף דלרמב"ם גם מלאכת קשירה ותלישה מותר מדאורייתא ואינו אסורה אלא מדרבנן שעוד גרע מינה מלאכת בונה דאף אם הי' שייך להתיר איסור בנין במתוך שהותר במגבן מ"מ כיון דמצוי הוא שיסתעף בבנין כמה מלאכות האסורי' מדאורייתא ביו"ט דלא שייך בהו מתוך כלל יעוין ברש"י מס' ביצה ד' י"א ע"ב ד"ה דאין בנין בכלים ובדף כ"ב ע"א ד"ה אין תורת בנין כלים כו' אף במקום שהוא דשבות אסור וגדולה מזו מבואר בד"מ או"ח סי' ש"ז ס"ק ב' בשם ראבי'. דאף שהראבי' סובר כשיטת הרמב"ם דשבות מותר במקום מצוה היכא דשייך לחוש דילמא אתי לאיחלופי באמירה שאינו אלא שבות א אסרינן גם שבות דשבות ואף במקום מצוה יעוין מ"ש המג"א שם ס"ק ד' בשם הר"ן

ודע דלכאורה צ"ע בדברי התוס' פ' המצניע שכ' בזה"ל ומיהו תימא לר"י כיון דמותר לגבן ביו"ט מה"ת אע"ג דאפשר אפי' לא יהיה מותר מדרבנן אלא בדלא אפשר א"כ נפל ביתו ביו"ט יהיה מותר לבנותו ביו"ט דמתוך שהותר בנין לצורך דמגבן משום בונה הוא כדאמרי' בסמוך הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהיה צורך היום לאכול