עטרת חכמים חלק א יג

למ"ד יש בנין וסתירה בכלים יש חילוק במנורה של פרקים בין אם צריכים להדוק יפה או לא וגבי קרקע אף בחיבור כל דהוא חשיב בנין כמ"ש רש"י במס' עירובין ד' ק"ב ע"ב אבל בהנחת לבינים בלא טיט אף שמונחים על הקרקע כיון דליכא כלל שום חיבור לא יעלה על דעת שיהי' עליו שם בנין מדאורייתא ולכך מקרי אוירא דליבנא אוהל עראי אף שכל הבית עומד על הקרקע ועאכו"כ שאין בהנחת סכך שם בנין אוהל מדאורייתא ויש פתחון פה לצדד להתיר ע"י נכרי לצורך קיום המצוה כמו כל שבות דשבות במקום מצוה ומדאין איסור דרבנן בעשיות דופן כקביעות לסוכה אף שנעשי' על כל ימי החג מבואר דתוספת אוהל קבוע לאסור מדרבנן לא מקרי רק בקבוע לזמן מרובה כמו דלת שבמוקצה שאינו עשוי' לפתוח אלא לזמני' רחוקי' וסמוכין לדברי גם ממ"ש התוס' במס' סוכה דף י"ג ע"ב ד"ה אם פסולת מרובה יעו"ש ויש לדקדק בסוגי' דביצה דף ל' ע"ב ור"ש מתיר והא קא סתר אהלא הא י"ל ר"ש סובר כר"מ ובפרט לפמ"ש התוס' ביצה דף ל"א ע"ב ד"ה ונפחת כו' דלא חשיב סתם משנה כר"מ דלא מצי למימר דברי ר"ש דהא אפשר דר"ש ס"ל אף פוחת לכתחלה כו' והיינו כר"מ ויש ליישב ואכ"מ וגם דברי הפנ"י שם צ"ע

וע"ד בנין הדפנות ע"י נכרי הן אמת שדעת התוס' במס' שבת דף צ"ה ע"א ד"ה והרודה שגם בנין בית לצורך היום מותר מדאורייתא ביו"ט מטעם מתוך שהותרה מלאכת בנין בגובן יעו"ש. אמנם ז"א רק לפי סברת התוס' בפ' א"צ וכן דעת הר"ן והרמב"ן שם דגבי מלאכת אוכל נפש עצמו אין לחלק בין אפשר לעשותו מעיו"ט או לא ומה דאיתא במס' שבת ד' קל"ה דאסור לגבן ביו"ט משום דאפשר מעיו"ט ז"א אלא מדרבנן שהחמירו לגבי גיבון דמעלי יותר כשמגובן מקודם יו"ט וע"כ דעת התוס' שם בשבת בפלוגתא דר"א ורבנן דר"א מחייב חטאת בשבת ומלקות ביו"ט ורבנן סוברים דאינו אלא משום שבות לא קאי אלא אמכבד והמרבץ והרודה חלת דבש ולא ארישא דברייתא דהחולב והמרבץ והמגבן. וכן הוא בשו"ת הריב"ש סי' קכ"א בשם הרא"ש והרמב"ן וסוברים התוס' דכ"ע מודים דהמגבן בשבת חייב משום בונה וביו"ט מותר מדאורייתא כמו כל מלאכות אוכל נפש וממילא גם בנין בית לצורך מותר מדאורייתא מטעם מתוך אבל בתו' במס' מגילה דף ז' ע"ב ד"ה כאן אי' בזה"ל משמע מדלא פליגי אלא במכשירי כו' וא"כ קשיא דאמר בפ' המצניע החולב והמחבץ והמגבן והרודה חלת דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה ארבעים אע"ג דהוי או"נ ואפי' לרבנן דאמרי התם א' זה וא' זה אין בו אלא משום שבות מ"מ מודים היכא דאיכא אב מלאכה דלוקה כו' ע"כ יעו"ש הרי מבואר להדיא שדעתם שם דפלוגתא דר"א ורבנן קאי גם ארישא דברייתא דרבנן סברי דליכא כלל שם מלאכה דאו"נ בהנך. וכיון דהלכה כרבנן דליכא כלל איסור דאורייתא בגובן אף בשבת לא מחשיב כבונה וממילא לא שייך כלל לומר מתוך להתיר מלאכת בונה והנה מלאכת בנין ביו"ט בכלל כל מלאכות שאינם במלאכת או"נ

ובחידושי הריטב"א למס' עירובין דף ל"ד ע"ב ד"ה אביי ורבא כו' אי' בזה"ל ובודאי מאי דאמר מרן ז"ל דבמאי שהוא חיבור גמור דינו כאוהל להיות בו בנין וסתירה דין אמת שאף במגבן הוי ס"ד התם לומר שיש בונה אלא דהוי אוכלא כדפרישית בפ' הבונה כו' עכ"ל הרי מבואר מדבריו שלפסק הלכה אף מגבן בשבת ליכא איסור בנין מטעם דאין בנין באוכלי' ואפשר כוונתו שהוא ע"ד דאמרי' אין עיבוד באוכלי' וע"כ צ"ל שהוא הי' מפרש דמה דתני בברייתא הנ"ל וחכ"א א' זה וא' זה אינו אלא משום שבות קאי גם ארישא דאף במגבן פליגי ר"א ורבנן דר"א סובר דגם באוכלי' שייך מלאכת בנין ורבנן סוברי' דבאוכלא אין שם מלאכת בנין וע"כ אף בשבת ליכא איסור דאורייתא אלא שבות וכיון שהלכה כרבנן לא שייך לומר מתוך לענין מלאכה דבונה גם לשיטת הפי' רש"י בר"פ אין צדין דלפי שפירשו התוס' שדעתו דאף מלאכת איסור עצמו לא הותרה התורה ביו"ט אלא היכא שאין טוב לעשותו בעי"ט י"ל במגבן דטוב לעשותן בעיו"ט דאסור הכוונה שאסור מטעם זה מדאורייתא ודברי חכמים גבי פלוגתא דר"א דאמרו א' זה וא' זה אינו אלא משום שבות לא קאי רק אמכבד כו' ולא ארישא דברייתא או שסובר רש"י כאשר כתבתי בכוונת הריטב"א דרבנן סוברים דליכא מלאכת בנין באוכלי' ואף בשבת ליכא איסור דאורייתא במגבן. ובכל אחת משני אופנים אלו לא שייך מתוך לענין מלאכת בונה

ובפשיטות יותר יש לומר עוד דלרש"י לא שייך בבונה מתוך כאשר אבאר ואקדים מ"ש הרשב"א בחידושיו לשבת דף ק"ב ע"א בזה"ל בד"ה האי מאן דעייל כו' וי"מ דכי אמרינן אין בנין וסתירה בכלים ה"מ בכלים שנתפרקו כגון מנורה של חוליות וכדשרי ב"ה לזקוף את המנורה ביו"ט אבל לעשות כלי לכתחלה אין לך בנין גדול יותר מזה ואין זה נקרא בנין בכלים שהרי אינו כלי רק עשה כלי ובזה ניחא הא דאמרי' לעיל דמגבן חייב משום בונה ואם אין בנין בכלים האיך אפשר שיהי' בנין באוכלין אלא שהעושה כלי מתחלתו חייב משום עושה כלי והוא הבונה ולפי"ז כ' הרמב"ן ז"ל דאפשר שכל כלי שצריך אומן בחזירתו מחייב משום בונה דה"ל כעושה כלי מתחלתו עכ"ל וכעין זה דעת התוס' במס' עירובין דף ל"ד ע"ב ד"ה ואמאי כו' לחד תירוצא ובתוס' שבת ד' ע"ד ע"ב ד"ה חביתא כו' ולזה הסכים גם הריטב"א כנ"ל

אמנם דעת רש"י דלמ"ד אין בנין וסתירה בכלים אף בעשיית כלי מחדש ליכא איסור משום בונה רק משום מכה בפטיש כמ"ש להדיא במס' שבת ד' הנ"ל ד"ה דאין בנין בכלים ובמס' ביצה ד' י"א ע"ב תוס' ד"ה מ"ד נטה לדעת רש"י הנ"ל ולפ"ד הא דתני בברייתא דהמגבן כגרוגרת חייב ומפרש לה בגמ' דהיינו משום בונה א"כ לא אתיא אלא כמ"ד יש בנין וסתירה בכלים משא"כ לפסק הלכה דאין בנין וסתירה בכלים לפי פי' רש"י ותוס' במס' ביצה הנ"ל דאף בעשיית כלי מחדש ליכא משום לתא דאיסור בנין ובחידושי הרשב"א הנ"ל מבואר שכן גם דעת רבינו האי וכן הוא דעת הר"א ממיץ בספר יראים ומובא בהגה"מ בהלכות שבת ובהגהת מרדכי דשבת פ' הבונה וכן דעת הריב"א בעה"ת שמובאי' דבריו שם בחידו' הריטב"א הנ"ל ולדעתו אין בנין וסתירה אלא בכלי גדול שמוחזק מ' סאה. וכן דעת הרשב"א בשבת ד' קמ"ו ע"א דהוי אוהל ויש בו משום בנין וסתירת אוהל שהוא תולדה דבונה וסותר גם בר"ן פ' המצניע מביא דעת הסוברי' כנ"ל דבכל ענין אין בנין וסתירה בכלים ובודאי לכל הנך רבוואתא הנ"ל אין בגיבון משום בונה וממילא ליכא למימר לענין איסור בנין מתוך שהותרה לצורך כו' גם לפי שיטת הראב"ד דתלישה אסור ביו"ט מדאורייתא אף בהפירות שטובים יותר בני יומן וז"ל בהשגות בפ"א מה' יו"ט הלכה ח' א"א כו' והירושלמי סומך אותו על אך אשר יאכל לכל נפש הוא יעשה לכם וסמיך לי' ושמרתם את המצות שהוא מלאכה בתלוש עכ"ל י"ל דגם מתוך ל"א אלא בדבר שהותרה התורה לצורך או"נ שמוסיפין להתיר אף שלא לצורך או"נ מטעם מתוך שהותרה לצורך כו' והיינו כשהיא בהשתוות. משא"כ גבי איסור בנין כיון דמצינו שהמלאכות במחובר אסרה התורה אף לצורך או"נ מכללה גם האב מלאכה דבונה כשהיא בקרקע א"כ אף שמגבן שהיא בתלוש מותר כשהוא לצורך או"נ עכ"ז אינה גורמות להתיר במתוך מלאכת בנין בקרקע דהא אף לצורך או"נ גמור אין היתר ביו"ט במלאכה שאינה בתלוש ולא עדיף מתוך מאלו היה בנין בקרקע בעצמותה לצורך או"נ

ועד"ז י"ל ג"כ לפמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות בפ' א"צ בזה"ל אלא הוי יודעים שלא כל המלאכות הותרו ביו"ט אלא הכשר המאכלים לאוכלם כגון אפיי' ובישול וכיוצא בהם אבל לצוד בעלי חיים שאינם ברשות אדם וכן לעקור דבר מגדולו כגון קצירה (תולדותם אלו וכיוצא בהם אסורי' והם בכלל מלאכת עבודה עכ"ל השכל שופט שגם בנין בית בכלל מלאכת עבודה כמו מלאכת עקירת נדבר מגדולו אבל מגבן אף דהוי כבונה מ"מ כיון שהוא מצוי' בידם והוא בתלוש אינה בכלל מלאכת עבודה ולא אתי אלא מלאו דכל מלאכה לא יעשה בהם. ובאותו לאו כתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ולכך מותר מגבן אבל להתיר מחמתו גם בנין בקרקע א"א. וזהו בכלל מלאכת עבודה שאסרה התורה אף באוכל נפש עצמו ויותר יש להסבי' דברי' אלו ע"פ מ"ש הרמב"ן באריכות דברי' יותר בפירושו עה"ת פ' אמור והביא בכעין דבריו גם בשם רבינו חננאל. ומאוד לפלא בעיני על הפר"ח באו"ח סי' תצ"ה ס"ק א' שלא נחית לדברי הנ"ל. בפרט בכוונת דברי התוס' במס' מגילה והאמת יורה דרכו שהתוס' שם מפרשים להדיא דפלוגתא דר"א ורבנן בפ' המצניע הוא גם במגבן

וממה שנסתפק אביי ושאיל לרבה דמהו לגבן ביו"ט ולא פשיט מברייתא הנ"ל ל"ק דהמ"ל דשבות דרבנן בגובן אינו אלא בשבת או ביו"ט לצורך חול ולא במגבן ביו"ט לאוכלו ביו"ט ופשיט לי' רבה דגם זה אסור מדרבנן ומדחייבו ר"א מלקות במגבן ביו"ט אף דא"ל הואיל שפיר הוכרח התוס' שם במס' מגילה דאף באו"נ יש חילוק א אפשר לעשותן מעיו"ט או לא. עוד יש כדי תפיסה בכמה דברים על מ"ש הפר"ח ס"ק הנ"ל ובפרט מש"כ דלדעת המ"מ בשיטת הרמב"ם אמרי' מתוך אף בשאר מלאכות ואתי' לי' ממ"ש המ"מ ושאר מלאכות שהם באכילה כגון שחיטה גופי' אפי' עשאן שלא לאוכלן אינו לוקה: ע"כ המעיין בצדק יראה שנהפוך הוא דדעת המ"מ דהרמב"ם אינו סובר מתוך אלא בהוצאה והבערה ולא בשאר מלאכות ומ"ש המ"מ ושאר מלאכות כו' אינו לוקה כוונתו דאף שעשאן שלא לאוכלן ביו"ט מ"מ כיון שראוי לאכילה שייך בו הואיל ומטעם זה פטור ממלקות ולזה סיים המ"מ בזה"ל כמו שיתבאר בפרק זה ושאם בישל לנכרי או לצורך חול אינו לוקה ע"כ. הרי שדעת המ"מ בכוונת הרמב"ם כמו