עטרת חכמים חלק א קל

שציינתי לעיל בפ"ג דע"ג מקשה ג"כ קושיות הרשב"א הנ"ל על הגמ' דילמא מגבה לה והדר מבטל נה דהא אין בע"ג דין זכי' ומתרץ כיון שיכול לחזור להתירו ע"י ביטול נכרי קודם שבא ליד ישראל מיקרי דין ממון ויעו"ש ובאמת קשה להבין הסברא דאיך יהי' דין זכי' לישראל מחמת שמועיל ביטול הא עי"ז שזוכה בו הישראל לא יועיל עוד ביטול ונראה שלכך מיאן הרשב"א בתירוץ הר"ן עכ"פ פשוט הדבר בע"ז שמועיל ביטול אף אחר שבא ליד ישראל שפיר יש דין זכי' לישראל בו אף קודם הביטול דהוי דין ממון דיכולין עוד לבטלו

ועתה נחזי אנן לסברת הגהות אשר"י בפ' ר' ישמעאל רשב"ם בשם רש"י דמועיל מדאורי' ביטול לע"ג של ישראל שלא עבדוהו רק בא לידו מנכרי [יעוין מ"ש בזה באריכות בס' פ"י בפ' לולב הגזול בסוגיא דאשירה דמשה] שפיר יש לישראל מדאורי' דין זכי' בע"ג של עכו"ם כיון שיש לה תקנה בביטול ע"י עכו"ם. וממילא יש לו מדאורי' זכות ירושה בע"ג כזו. א"כ מוכיח הגמ' שפיר דירושת הגר מדרבנן דאי מדאורי' א"כ הוי חליפי ע"ג וא"ל כנ"ל דאין דין זכות ירושה בע"ג ז"א דהא מדאורי' הוי שפיר דין זכי' בע"ג כזו שיכולין לבטלה ע"י נכרי וממילא בא מאלי' זכות הירושה מדאורי' להגר בע"ג שנשאר מאביו ומה שנוטל עבורה מעות קודם שנתבטלה הוי חליפי ע"ג א"ו דירושת הגר מדרבנן ותו לא הוי חליפי ע"ג. דהא מדרבנן אף ע"ג כזו אינה מתבטלת מיד כשזכה בה ישראל א"כ לכך לית לי' דין זכות ירושה בגווה ולא הוי חליפי ע"ג ומדאורי' אף שיש בהם דין זכי' לא זכה בה הגר כלל כיון דמדאורי' אינו יורש כלל וממ"נ לא הוי חליפי ע"ג

מעתה אפשר לתרץ גם סתירת דברי התוס' הנ"ל דמה שדחו התוס' בקידושין דליכא למימר דהטעם משום ברירה א"כ אף כשבא לרשות הגר יהי' מותר מה"ט יש לכאורה לסתור לפי דעת הט"ז ביו"ד סי' קמ"ו ס"ק ג' ע"ג אף שאינה של ישראל שזוכה בה הישראל בדין קני' מעכו"ם מועיל לה ביטול מעכו"ם כ"ז שלא בא לרשות ישראל וכפשטות דברי הגמ' בע"ז דף ס"ד ישראל שמצא ע"ג בשוק עד שלא באתה לידו אומר לעכו"ם ומבטלה. ומשבאתה לידו אינו אומר לנכרי ומבטלה דנראה דקפידא יש בביאתה לרשות ישראל ולא הזכי' לבד ומינה למ"ד דישראל יכול לבטל ע"ג של עכו"ם לולא הגזירה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה כמבואר מדברי התוס' במס' ע"ז דף ס"ד ע"ב בד"ה מסתברא דפלח וכו' ולפי סברת התוס' בדף הנ"ל ע"א ד"ה זבינו כל מאי דאית לכו כו' ולפי הנראה מפי' הלחם סתרים אף למ"ד דמכירה לא הוי ביטול מ"מ מאיש שאינו עובד ע"ז ומוכרה בשביל כך לאשר הע"ג מאוס אצלו כאזרח כגר הוי הביטול מהם כשמוכר הע"ג. ומעתה מצות ביעור ע"ג דכל מה שאתה מהווה ממנה כאותה אינו מדאורי' רק בע"ג שעבדה ישראל או אף בע"ג של עכו"ם כשבאה לרשות ישראל אבל אם לא עבדה ועדיין לא בא לרשותו רק שזכה בה מנכרי יכול לבטלה במכירה לנכרי טרם שבאה לרשותו א"כ לכאורה הי' אפשר לומר דתנא דמתני' גר ונכרי וכו' סובר דמדאורי' לא אמרינן ברירה רק בדרבנן לכך קודם שבא לרשות ישראל דיכול לבטל מדאורי' הע"ג שיורש מאביו ומכירה הוי ביטול א"כ ליכא עוד איסור דאורי'. דבמה שאומר הגר טול אתה ע"ג ואני מעות נתבטל חלקו שבע"ג. רק בדרבנן אינו מועיל הביטול של ישראל משום גזירה דילמא מגבה לה ובדרבנן אמרינן ברירה אבל כשבא לרשות הגר שב לאיסור דאורי' דתו לא מהני הביטול אף מדאורי' ולא שייך עוד להתיר ע"פ ברירה דבדאורייתא לא אמרינן ברירה ומרא דשמעתא בקדושין הוא רבא דאמר גר אינו יורש אביו מד"ת דתנן גר ונכרי וכו' ורבא בעצמו הוא שאומר הטעם דלכך אין ישראל מבטל ע"ג דילמא מגבה לה והדר מבטל לה כמפורש במס' ע"ז דף מ"ב וקשה דלשיטתי' ליכא הוכחה ממתני' גר ונכרי דילמא מטעם ברירה וכנ"ל אמנם י"ל דרבא לשיטתי' הוכיח שפיר ממתני' דגר ונכרי כו' דגר אינו יורש מדאוריי' דא"ל מטעם ברירה א"כ אף כשבא לרשותו נמי וא"ל כנ"ל דיש חילוק בין דאוריי' לדרבנן ז"א דהא עקרו מדאורי' ויש ע"ג שמדאוריי' אינו מועיל ביטול כשבא לרשותו או כשעובדה ומבואר במס' עירובין דף ל"ז אמר רבא לר"נ מאן האי תנא דאפי' בדרבנן ל"ל ברירה ואי' בתוס' ד"ה מאן האי תנא הא דלא אמר ר' יוסי היא דאגודה של ירק הוי מדרבנן משום דסובר כיון דעיקר מעשר מה"ת חשיב לי' כדאוריי' יעו"ש וכן מסיק להלכה היש"ש בדיני ברירה אמנם מדברי הרמב"ם בפ"י מה"ל מעשר הלכה ח' ובפ"ז מה"ל מעשר הל' א' ובפ"ד מה"ל מ"ש הלכה ט"ו מבואר דסובר דאף בדבר שעיקרו מדאוריי' כיון דאין אנו באין לדון כעת רק איסור דרבנן אמרי' בי' ברירה מעתה לשיטת רבא דמוכיח ממתני' דגר ונכרי כו' כתבו התוס' שפיר דא"ל דהטעם משום ברירה דא"כ אף משבאו לרשות הגר נמי דלדידי' ליכא חילוק בין דאוריי' לדרבנן היכא שעיקרו מדאורי' אבל הגמ' רוצה לחזק הראי' אף כשנימא דכל דרבנן אף שעקרו מדאורי' אמרי' בי' ברירה דלפ"ז נסתר ראיות רבא וכאשר פוסק הרמב"ם הנ"ל שבודאי הי' לו ראי' דהילכתא דלא כרבא לכך הוצרך הגמ' לומר תנ"ה במד"א כשירשו אבל נשתתפו כו' ושפיר כתבו התוס' במס' ע"ז דלכך אמרו בגמ' תנ"ה דברישא גר ונכרי כו' י"ל דהטעם משום ברירה לכך מייתי הגמ' ראי' מהברייתא בד"א כו' אבל כשנשתתפו אסור דהכוונה דאף בלא בא לרשות הגר אסור ואי הי' ההיתר מטעם ברירה בדרבנן גם בנשתתפו הי' מותר בכה"ג שלא בא לרשות הגר

וא"ל על דברי הנ"ל דאיך א"ל דהטעם משום ברירה בדרבנן כיון שנתבטל הע"ג. אכתי אמאי מותר לומר טול אתה יי"נ ואני פירות ולזה י"ל דמיי"נ בלא"ה ל"ק דכיון שאין ליי"נ שום תיקון לא הו"ל דין ממון ולא יש להגר שום זכות ירושה בהיי"נ ולכך לא הוכיח רבא רק מע"ג דזכות ירושה פושט גם בע"ג שמועיל בה ביטול קודם שבא לרשות הגר כנ"ל

הן אמת שמדברי הט"ז נראה שסובר דדעת הסמ"ג דמדאורי' מועיל ביטול לע"ג של עכו"ם אף היכא שזכה בה ישראל ובא לידו ואין איסור ביטולו רק אטו ע"ג שעבדוהו ישראל והיינו כדעת הג"א הנ"ל א"כ מסותרים דברי הנ"ל דאף משבא לרשותו של הגר מועיל הביטול מדאורי' ומינה למ"ד דביטול אף מישראל מועיל לע"ג של עכו"ם מועיל ביטולו מדאורי' גם לאחר שבא לידו אבל ז"א דלמ"ד דביטול של ישראל מועיל ע"כ צריך לומר דאחר שבא הע"ג של עכו"ם ליד ישראל אינו מועיל הביטול דאל"כ אמאי הוצרכה התורה לבער ע"ג של עכו"ם הא בביטול בעלמא סגי ובעצמו יכול לבטלה אלא ודאי דאינו מועיל בטולו של ישראל אחר שבאה לידו [יעוין ע"ז דף נ"ב דשמואל רמי כתיב לא תחמוד וגו'] ולפי הנראה מלשון הרמב"ם בפ"ח מהל' ע"ז דין ח' ט' שלא הותנה כלל בע"ג של עכו"ם אם זכה בה ישראל או לא רק אם לא באה ליד ישראל מועיל הביטול וכשבאה ליד ישראל אינו מועיל הביטול ולא ביאר דז"א רק מדרבנן כאשר ביאר הסמ"ג נראה דסובר דכך גזה"כ מיד שבא ע"ג של עכו"ם ליד ישראל הוי ע"ג של ישראל ואינו מועיל עוד הביטול של הנכרי וא"ל דברי רבא דילמא מגבה לה והדר מבטל לה והוי לה ע"ג של ישראל דאף דאין באיסורי הנאה דין זכי' מ"מ אם בא ליד ישראל אין לה ביטול. אבל כל זמן שלא באה ליד ישראל הי' מועיל הביטול אף לאחר שכבשו ישראל את עיר שהעכו"ם בתוכה וכל מה שבתוכה הי' שייך להם שקנו מדין כיבוש מלחמה כמבואר מהא דאיתא בע"ז דף מ"ד דרב הונא רמי כתיב [ד"ה א' י"ד] ויאמר דוד וישרפם באש וכתיב וישאם שמואל ב' י"ב] לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי כאן לאחר שבא איתי הגיתי דכתיב [שמואל ב' י"ב] ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלו ככר זהב וגו' ומי שרי אסורי הנאה נינהו אמר ר"נ איתי הגיתי בא וביטלו ע"כ הרי אף לאחרי שכבשו והי' למלך דוד דין זכי' בביזה מצד הכיבוש ואוצרות המלכים למלך לבד כדאי' בסנהדרין דף כ' וברמב"ם פ"ד מהל' מלכים דין ט' ושאר הביזה נותנים לפניו ונוטל מחצה בראש. מ"מ הי' מועיל הביטול של הנכרי מעתה מקום יש לסברתי הנ"ל דבע"ג של נכרי שנופל בירושה הבאה מאלי' יש חילוק גם מדאורי' לענין הביטול בין קודם שבא ליד הגר לרשותו ובין אם בא לרשותו גם הב"ח ביו"ד סי' מפרש דברי הגמ' בע"ז דף מ"ד משבאת ליד ישראל כו' דר"ל אף שלא זכה בה הישראל ומקיים בזה נוסחא הישנה שבטור משבאת ליד ישראל אף שלא זכה בה רק הוא סובר דז"א אלא מדרבנן וכדאי' בסמ"ג שגזרו בבא ליד ישראל אף שלא זכה בה שלא יועיל הביטול אטו אליל של ישראל עצמו אבל לא משמע הכי פשטות לשון הרמב"ם הנ"ל דנראה דסובר דמדאורי' אינו מועיל הביטול בבא ליד ישראל מדכתב בדין ח' שנאמר פסילי אלהיהן תשרפון באש כשבאו לידינו והן נוהגת בהם אלהות ובדין ט' דייק בלשונו וכ' ע"ז של ישראל אינה בטילה כו' וכן ע"ג של עכו"ם שבאת ליד ישראל ואח"כ בטלה העכו"ם אין ביטולה מועיל כלום ואי כסברת הב"ח דז"א רק מדרבנן האיך שייך לומר דאין מועיל כלום הא הועיל להפקיע איסור דאורי' ואף שיטת הפוסקים שמפרשים דברי הברייתא שבאת ליד ישראל היינו שזכה בה יתכן לפי לשון הברייתא ישראל שמצא ע"ג כו' דסתם מציאה קונה בהגבהה אבל ברמב"ם לא הוזכר כלל ישראל שמצא ע"ג רק ע"ג של עכו"ם שבאת ליד ישראל הרי נראה בעליל שדעתו שעיקר החילוק הוא לענין הביטול בין הגעתה ליד ישראל או לא ולא בענין זכי' וכפי' הב"ח שמפרש דהברייתא מיירי אף במציאה שאין בה זכי' לישראל בהגבהה רק