עטרת חכמים חלק א קכו

השמטות משות חלק יו"ד אמר המלב"ה אל תאשימני קורא יקר על אשר לא הובאת לך גם התשובות האלה אשר הצגתי הנה בתוך חלקי התשו' המסודרים ע"פ הש"ע לא בי האשם כי השגתי אותם אחר אשר כבר התחלתי להדפיס ולא יכולתי עוד להציגם במקומם הראוי ולכן באו הנה ובתוך המפתחות ציינתים כפי סדר הש"ע למען ירוץ קורא בו: תשובה כו

ז"ל השואל נשאלתי מי שהי' לו בן למול בשבת במקום שאן שם מוהל אחר והמוהל תיקן צפרניו מע"ש ובשבת נסדק צפרניו ולא יוכל לעשות מהו שיתקן צפרניו ואת"ל דאסור מהו שיתקנו ע"י אחר

והשבתי דשאלה זו נשאלה מכבוד חתן הגאון בעהמ"ח יד דוד ז"ל והעלה להתיר הא' דהוי כצפורן שפירשה רובה באו"ח סי' שכ"ח סל"א] דשרינן ליטלו ע"י אחר ונסדק גרע מפירשה רובה ופשיטא דיש להתיר ע"י אחר והב' דבנחתך במקום הסדק הוי כמו אשה שחתכה להעביר הלכלוך דשרי מטעם מלאכה שאצ"ל (ועיין בנקה"כ יו"ד הלכות נדה סי' קצ"ט) עכ"ד

ולדעתי הוראה זו אינה מכוונת מכמה טעמים הא' מ"ש דאם חותך רק מקום הסדק הוי כמו אשה שחתכה להעביר הלכלוך מידה דשרי אינו דומה כלל להתם דכאן אי אפשר מבלי שיחתוך גם ממקום שאין בו הסדק ואז הוי תיקון גמור וא"ל דהוי אינו מתכוין ז"א דהוי פסיק רישא דניחא לי' ואסור הב' מ"ש דהוי כמו אשה שחתכה להעביר הלכלוך דשרי מטעם מלאכה שאצ"ל וכסברת הנקה"כ במחילה מכבודו לא דק כלל והוא דלכאורה צריכין אנו להבין דברי הש"ך איך החליט לדינא דשרי לחתוך הצפורן הואיל וגבי האשה הוי מלאכה שאצ"ל ולא שם לב לדברי הריב"ש בשו"ת סי' שצ"ד והובאו דבריו במג"א סי' ש"ג ס"ק כ"ב דבחתיכת צפורן אף דהוי מלאכה שאצ"ל חייב וראייתו ברורה דהרי גם במשכן היו גוזזים העורות אף שלא היו צריכין להצמר וכל מלאכות שהיו במשכן אם עשאן בשבת חייב עליהן א"ו דטעה בכוונת הריב"ש וכן ראיתי הרבה מאחרונים שלא הבינו דברי הריב"ש על בוריין. דלכאורה ראיות הריב"ש תמוה מאד דמנ"ל שהיו גוזזים העורות במשכן הא אפשר שע"י העיבוד נפל הצמר ומה"ת להוכיח דיהא מלאכת הגוזז נבדל משארי ל"ט מלאכות דבכולהו במלאכה שאצ"ל פטור ובגוזז יהא חייב מה שלא מצינו בש"ס וכן משמע מדברי רש"י פ' כלל גדול דף ע"ג ד"ה והגוזז כו' שכתב הגוזז וכל שארי מלאכות שייכי בצמר של משכן ומשמע ודאי דגוזז דומיא דשארי מלאכות וממילא חתיכת הצפורן דהוי תולדה דגוזז בצריכה לגופא הוא דחייב א"ו דכוונת הריב"ש דבחתיכת צפורן בכל גוונא חייב אף דלא צריך לצפורן אלא אזיל לאיבוד אפ"ה חייב אף לר"ש דפוטר משאצ"ל שהרי הנטילה הוא המלאכה וא"א לעשות המלאכה בענין אחר וצריכה לגופא היא א"כ דהריב"ש ז"ל יסבור דאף במלאכה שאצ"ל חייב בגוזז זה לא עלה ע"ד מעולם וע"ז שפיר הביא הריב"ש ז"ל ראי' דבחתיכת הצפורן הוי מלאכה הצריכה לגופא שהרי הגזיזה הי' במשכן שלא לצורך הצמר רק לצורך העור רק דלא הי' אפשר לעשות בענין אחר והוי מלאכה הצריכה לגופא וא"כ התינח בסתם נטילת הצפורן אז הוי מלאכה הצריכה לגופא וחייב לדעת הריב"ש כיון דא"א בענין אחר אבל באשה שטבלה בסי' קצ"ט שפיר כתב הש"ך דהוי מלאכה שאצ"ל ופטור הואיל ואינה צריכה לחתיכת הצפורן כלל רק להסיר הטיט שבין צפרנים ויכולה להסיר ע"י קיסם או בדבר אחר שפיר הוי מלאכה שאצ"ל ופטור וא"כ אין מקום ג"כ לסברת חתן הגאון בעל יד דוד

הן אמת כי דברי הריב"ש תמוהין אצלי במ"ש דבחתיכת הצפורן בכ"ע חייב הואיל דהוי מלאכה הצריכה לגופא כיון דא"א בענין אחר דהוא נגד רבותינו רוב הראשונים חדא נגד רבותינו בעלי התוס' במ"ס שבת דף צ"ד ע"ב ד"ה אבל בכלי חייב כו' שכתבו להדי' דהיינו כר' יהודה דמחייב במלאכה שאצ"ל עי"ש. הרי דס"ל ז"ל דגם בנטילה הוי מלאכה שאצ"ל. ועוד דבתוס' בכורות דף כ"ה ד"ה ואמר ריש לקיש כו' והרא"ש ורמב"ן בסוגי' שם כתבו להדי' דבתלישת הנוצה מן הצואר של עוף לשחוט הוי מלאכה שאצ"ל ואמאי הא א"א לשחוט בע"א לדעת הריב"ש. עכ"פ דברי חתן הגאון בעל י"ד אינם עולים יפה. הג' מה שהעלה הוא ז"ל דאם חתך רק מקום הסדק דהוי כמו צפורן שפירשה רובא דשרי לטלו ע"י אחר לא דמי כלל דהתם הטעם הואיל ורוב מהצפורן פרוש ומצערתו לכך שרינן לטלו שפיר משא"כ כאן דהצפורן במקומו עומד רק דהצפורן נסדק הוי כגוזזז ממש

אמנם לענ"ד יראה דהמוהל בעצמו רשאי לתקנו אף דלגבי' הוי פסיק רישא דניחא לי' כיון דאינו מתכוון לגוף המלאכה וראייתי מהא דאמרו בשבת קל"ג אמר מר בשר אע"פ שיש שם בהרת יקוץ כו' הא ל"ל קרא דבר שאינו מתכוין הוא ודבר שאינו מתכוין מותר אמר אביי כו' ורבא אמר אפ"ת ר"ש מודה ר"ש בפסיק רישא ולא ימות כו' ואביי אליבא דר"ש האי ובשר מאי עביד לי' כו' באומר לקוץ בהרת דבנו קמכוון ואי איכא אחר ליעבד אחר עד דמסקו באומר לקוץ ובליכא אחר יעו"ש ולכאורה קשה למה נטר הגמ' מלהקשות הקושי' דואי איכא אחר עד דמסקו באומר לקוץ בהרת דבנו קמכוון ולמה לא הקשו מיד ארבא דאמר לעיל אפ"ת ר"ש ומודה בפסיק רישא כו' הו"ל להקשות ואי איכא אחר ליעבד אחר דבאחר הוי פסיק רישא דלא ניחא לי' ובאב הוי פ"ר דניחא לי' א"ו באינו מכוון לגוף המלאכה אף דהוי פ"ר דניחא לי' שרינן גבי מילה להכי לא קשה להו רק אאומר דמתכוון לקוץ בהרת בנו דגלי דעתי' דמכוון לכך וע"ז שפיר פריך ואי איכא אחר ליעבד אחר וא"כ בנ"ד נמי שרי לחתוך הצפורן אף דגבי' הוי פ"ר דניחא לי' מ"מ כיון דבחתיכת צפורנו אין כוונתו לתקן הצפורן רק דיהי' יכול לפרוע והוי כמו בהרת דשרינן לאב למול אף דניחא לי' לטהר בנו (ועיין מ"ש הגאון מו"ה אליהו מווילנא ביו"ד סי' רס"ו ע"ש) זה הנראה לדעתי ובקשתי שטוחה לפני כבוד הדרת גאונו נ"י להוריני ם עפ"י חוות דעתו הרמה והנשאה: הק' אברהם חיים בהרב הגאון מ' שמעון אפפנהיים האבד"ק פעסט תשובה מה שהשיג מעלתו על דברי חתן הגאון בעל יד דוד. יפה כוון מעלתו בזה ואני לעצמי כתבתי כן עם עוד כמה תשובות על גליון ספר הנ"ל גם היסוד שבנה על דברי הגאון בעהמ"ח ס' סדרי טהרה הוא ג"כ רעוע דאף שהגאון הנ"ל החליט שמדברי הרמב"ן והרא"ש בפ"ג דבכורות מבואר שסוברים כדעת הפוס' בפ' המצניע דף צ"ד ע"ב דחתיכת צפורן אם אינו צריך להצפורן הנחתך הוי מלאכה שאצ"ל מ"מ חזר וכתב בזה"ל ואף אם תרצה לומר דמ"ש הרמב"ן והרא"ש שם דהוי גיזה שלא לצורך גופה דוקא התם דהאי תלישה לאו לצורך היא אלא לצורך השחיטה אבל היכא דהיא לצורך העור אע"פ שאינו צריך לגיזה ס"ל דחייב עליו ואף בנ"ד כן שהרי חתיכת הצפרנים ג"כ לאו לצורך ליפות הגוף אלא לצורך טבילה שלא יחוץ הצואה שתחתיו ע"כ נראה כדברי הש"ך והמג"א עכ"ל ולפי"ז פשוט כדברי מעלתו דרק גבי קציצת צפרנים לצורך טבילה הוי משאצ"ל משא"כ בקוצץ לצורך מילה שהקציצה הוא כדי שיתוקן הצפורן מאצבעו לפרוע בו גם שכח הגאון הנ"ל דבקציצה בכוונה במדה מעשה אומן המוהל לצורך הפריעה יש מלאכה אחרת והיא מלאכת מחתך ועיין שבת דף ע"ד ע"ב וברמב"ם פי"א מהלכות שבת דין ז' ובמ"מ שם סד"ה הנוטל קיסם והמעיין בצדק יראה דבכה"ג כשחותך המוהל בסכין קצת מהצפורן על דרך שיהי' אצבעו מתוקן וראוי לעשות הפריעה קאי לכ"ע בחיוב מלאכת מחתך והוי מלאכה הצריכה לגופא ככל קוטם ומחתך. והמעיין בחדושי רשב"א לשבת דף צ"ד ד"ה פוטר הי' ר"ש כו' יראה שיש מקום לומר דכשנתקלקל הצפורן בסדיקה או שבירה בגוונא שנהנה האדם בתיקונו יש לדמותו לשיטתו לתופר יריעה כו' עי"ש

ומה שפלפל מעלתו על דברי הריב"ש מהרמב"ן גם בס' סדרי טהרה פלפל מדברי הריב"ש על הרמב"ן להטמיק הענין. אציע לשון הריב"ש בסי' שצ"ד שכ' בזה"ל הנה בכאן אסור דנהנה בהשרת השער כיון שהוא רוצה בהפרדס השערות המדולדלים והמקושרים שהם מונעים ההפרדה בזולת השרה. א"כ נהנה הוא בהשרה כו' ואע"פ שהשערות הנושרים אזלי לאיבוד מה בכך כיון שהוא נהנה במלאכה שהרי הנוטל צפרניו בכלי אע"פ שא"צ לצפרניו אלא אזלי לאיבוד חייב אפי' לר"ש דפוטר במלאכה שאצ"ל שהרי הנטילה היא המלאכה וכן בשער כו' עכ"ל מבואר שהריב"ש אחז סברת הרשב"א ודעתו שכיון שנהנה אדם בהשרת השער הקשורים שא"א לו להשירן כ"א בתלישה מגופו כ"כ גבי צפורן כי נפשו קצה שיהי' עוד בגופו והתלישה והגזיזה הוא המלאכה אשר עלי' דעתו לעשותה להנאתו וא"כ אין ראי' לסתור דברי הריב"ש מדברי הרמב"ן והרא"ש פ"ג דבכורות דשאני בתלישת נוצות לצורך שחיטה שהתלישה אינה להנאתו שיהי' חפצו בתלישה רק למנוע חשש קלקול בשחיטה ובכה"ג דמי למוציא המת לקוברו דאף שמונע בזה הטומאה להלאה מיקרי מלאכה שאצ"ל כיון שאין בזה הנאת תיקון קלקול מעבר רק לגדור למנוע להלאה ויעוין במג"ש דף צ"ד ודעת לנבון נקל להרחיב הדברים עוד יותר בהסברת דברי אלה בכוונת דברי הריב"ש שלא יהי' מקום סתירה לדבריו מדברי הרמב"ן הנ"ל ובזה יובן טעם מחלוקת תוס' ורש"י בשבת דף צ"ד ע"ב שרש"י סובר דנטילת הצפרנים מיקרי מל הצריכה לגופה לכך מפרש דס"ד דפטרי רבנן בכלי הוא מטעם שאין דרך גזיזה בכך והתוס' לשיטתייהו שסברתם שם [בדף צ"ד] שאיני קרוי' מלאכה הצריכה לגופא רק היכא שיש צורך באותו דבר שהמלאכה