עטרת חכמים חלק א קכה

מצד ההבדל שיש מלבד זה בין זכרים לנקבות בדיני מכירה לע"ע שאין אשה נמכרת בגניבה וכן אינה מוכרת א"ע כמבואר במכילתא וברמב"ם והיתר רדיי' באנשים דלא מעלי לא למדנו רק מתיבת ובאחיכם שעיקר פסוק זה נאמר בדין ע"ע שאין בכללו רק זכרים ולא נקבות וצ"ע. ויעוין בפוס' מס' סוטה שכ' שאין זה אלא אסמכתא

ויעוין בספר טורי אבן חגיגה דף ב' בד"ה לישא שפחה שכ' בזה"ל עוד אפשר לי לומר דמאי טעמא כופין את רבו לשחררו למי שחצי' עבד דגבי דידי' ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו דכיון דכבר חצי' ב"ח ומדינא עובד את עצמו יום אחד א"כ אין בו עשה דלעולם בהם תעבודו כיון דביומו לעצמו אין רשות רבו עליו מעתה אפילו בצד עבדות שלו אין בו משום עשה זו כיון דא"א לקיים בו לעולם בהם תעבודו עכ"ל הרי שנחית לסברת רשב"א אבל במה הטעם שמחמת שא"א לעבוד בו לעולם ליכא עשה כלל צ"ע כקושי' הנ"ל מסוגי' דגיטין דמקשה הגמ' לאביי ממעשה דחצי' שפחה. גם תירוץ הראשון עפ"י סוגי' דא"נ דמותר לעבוד באינשי דלא מעלי לא א"ש לפ"ד המ"א דהא פשוט דליכא רשות לעבוד באינשי דלא מעלי רק כ"ז שעומד באוולתו וא"כ לא שייך לעולם בהם תעבודו דהא בידו לעזוב דרכו הרעה ויהי' אסור לעבוד בו

עוד יש לפקפק על תירוץ הראשון שאם נאמר שסובר רשב"א דבבני אדם דלא מעלי אף בחצי' ב"ח שייך מ"ע דבהם תעבודו למה סתם במתני' לכוף הרב שישחרר חצי' עבד וחצי' ב"ח הא משכחת שיהי' איסור לכופו כגון שאותו עבד הוא אינש דלא מעלי ומצוים כן בעבדים כמבואר בש"ס בכמה דוכתי' ומובא בש"ך יו"ד סי' א' סק"ב סתם עבדים יש להם כל המדות רעות יותר מהריקים והפוחזים יעו"ש גם בת"ש ולא מצינו שיוצא מכלל זה כ"א המשוחררים לגמרי ולא בעודנו עוד חצי עבד ובפרט לדעת הרמב"ם חגיגה שנ' להדי' מדבריו שם דחצי' עבד וחב"ח פטור מכל המצות שנשים פטורות שמסתמא מחזקינן אותן כמו שהיו כבר ואין לנו להחזיק בסתם לכשר במעשיו כ"א אחר שנשתחרר כולו שאז בא לכלל ישראל לכל המצות ואף להחולקים על הרמב"ם הנ"ל לא מחוור לומר שעבד שהוא מסתמא מוחזק לאינש דלא מעלי יהי' נדון ככשר גמור מצד שנשתחרר מקצתו ע"כ נוח לי תרוצי השני יותר על נכון

אגב גררא אציע דבר מה דרך פלפול בתוס' גיטין דף מ"א ד"ה לישא שפחה כו' מקשי' וא"ת וימכור עצמו בע"ע דע"ע שרי בשפחה כוונתם דמשום מ"ע דפ"ו לא כייפינן רק משום לא תוהו בראה ודי לזה כשיכול לישא שפחה כשימכור א"ע בע"ע ונ"ל לתרץ קושי' זו דלפמ"ש לעיל מלשון הרמב"ם פ"א מהלכות עבדים העובד עבודת עבד בע"ע הנמכר לו עובר בלאו דלא תעבוד אבל מותר לעבוד עבודת עבד בב"ח. והעליתי דלכך למשנה ראשונה הי' מותר לרבו לעבוד בו עבודת עבד ביומו של רבו דצד חירות שבעבד דינו כדין ישראל שאינו נמכר שאין איסור כשמעבידו עבודת עבד כנ"ל ולפי"ז היכא שהעבד שהוא חצי ב"ח מוכר א"ע לע"ע אסור לעבוד עבודת עבד מצד חלק חירות שבו שנמכר לע"ע וכיון שכן תו לא מתקיים בעבד זה בהם תעבודו שהוא עבודת עבד דהא אסור לעבדו בזה וכיון שסרה המ"ע הנ"ל ממילא יש לכוף את רבו שישחררו כדי שיהיה בידו לקיים מ"ע פ"ו שאינו אלא כשיקח בת חורין דמה דלא אמרי' לכוף את הרב על השחרור לצורך פ"ו אינו רק מצד העשה דבהם תעבודו שאינה נדחית רק משום מצוה רבה דלא תוהו בראה. אבל היכא דבלא"ה ליכא עשה דבהם תעבודו לנו לכוף על המשחרר אף רק משום מצות פ"ו לבדה ממילא מיושב קושי' תוס' הנ"ל כמובן שאף אם לא יהיה מכור לע"ע להרב של חצי עבדות שבו כי אם לאחר. מ"מ יהי' אסור להרב של חצי' עבד לעבוד בו ביומו עבודת עבד והוי כמו השוכר ע"ע מחבירו רבו של ע"ע שבודאי אסור לעבוד בו עבודת עבד היכא שזכות עבודתו בו בא בכח זכות המשכיר ודע דקושי' תוס' הנ"ל אינו רק למ"ד כר' אליעזר דאין מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית

וביותר יש להסביר בדברי התוס' בגליון שכתבו בזה"ל וא"ת ימכור לעצמו בע"ע דע"ע שרי בשפחה ואפי' אין לו אשה כו': הא איכא למ"ד כו'. הרי דסתמו התוס' בתחלה דע"ע שמוכר עצמו מותר בשפחה הוא לכ"ע. ובאמת פסק הלכה כחכמים דמוכר עצמו אסור בשפחה. וצ"ל כיון דר"א שסובר דמוכר עצמו מותר בשפחה הוא מתלמידי ב"ש יכולין להקשות אדברי ב"ש שבמתני' דחצי עבד עפ"י שיטת ר' אליעזר ומעתה לק"מ מה שמקשה הטורי אבן לפי תי' התוס' שאינו יכול למכור עצמו בע"ע דגר וחרורי אין נמכרים בפ"ע אמאי אמרו בגמ' יבמות דף ק' ע"א גבי הגדילו התערובות של וולד שפחה וולד כהנת שיחררו אי בעי אין אי לא בעי לא ואמאי לישא שפחה אינו יכול ב"ח אינו יכול כו' הא ספק עבד ספק ב"ח יכול למכור עצמו בע"ע ויהי' מותר בשפחה אבל באמת לק"מ דקושי' הגמ' שם אליבא דהילכתא דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית

אמנם יש לדקדק למה הוצרך שם הגמ' לומר כלל לישא שפחה אינו יכול הא אף אם הי' יכול לישא שפחה ועל דרך הנ"ל מכ"מ מהראוי שיהי' שורת הדין לכוף כל אחד שישחרר את השני כדי שיהי' בידו לקיים מ"ע דפרו ורבו ואף דבחצי עבד וחצי ב"ח לא כייפינן משום מ"ע דפרו ורבו רק משום לא תוהו בראה שאני התם דצריכין לבטל מ"ע דבהם תעבודו שיכול הרב לעבוד בו ביומו משא"כ בתערובות הספיקות הנ"ל שאין אחד יכול להעביד את חבירו וכיון דלא שייך עשה דבהם תעבודו יש לכוף אף רק משום מ"ע דפרו ורבו לבד. ומצינן למימר עוד דהוי בכלל זה נהנה וזה לא חסר וכופין כו' וצ"ע

ועפ"י דברי הנ"ל היכא שהחצי' ב"ח מורה עצמו לע"ע לרבו של חצי עבדות שבו אין רשאי רבו לעבוד בו עבודת עבד יש לפרש שאפשר זה כוונת הגמ' ב"ב דף י"ג ע"א שאני הכא דאגוד איכא. גוד ליכא [יעוין שם ברש"י ובאס"ז שכתבו כמה פרושים] כלומר דלכך אין העבד יכול לומר להרב גוד אתה דהא הרב יפסיד שלא יהיה רשאי לעבוד בו כלל עבודת עבד אם יקנה חצי חירות שבו לע"ע. משא"כ שמניח אותו חלק ב"ח לגמרי וחולק עם העבד בימים שביד הרב לעבוד עמו ביומו עבודת עבד ודע עוד שמדברי רש"י שם בב"ב ד"ה ה"ג כו' שאין הע"ע נמכר אלא לשש מבואר שס"ל דעבד משוחרר יכול למכור א"ע בע"ע ודלא כדעת התוס' בגיטין

ובדרך פלפול לחדודי יש ליישב דקדוק א' בברכות דף מ"ז ע"ב דאי' שם אמר ר' יוסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו כו' כריב"ל דאמר כו' ואמר ריב"ל תשעה ועבד מצטרפין מיתיבי מעשה בר' אליעזר שנכנס לבהכ"נ ולא מצא שם עשרה מיד שיחרר עבדו להשלימו לעשרה שיחרר אין לא שיחרר לא. תרי איצטריכא שיחרר חד ונפיק בחד והיכא עביד הכי והא אמר ר"י שיחרר עבדו עובר בעשה כו' ע"כ ולכאורה אינו מובן קישור דברים הנ"ל דהא קושי' זו על ר' אליעזר והיכי עביד הכי אינו שייכא אחר דמשני הגמ' תרי איצטריכא לי' ודרך הש"ס לומר בכה"ג גופא ונ"ל בהקדים קושי' הצל"ח מה מקשה הגמ' והכי עביד הכי דילמא עבד זה ששיחרר ר"א הי' ח"ע וחב"ח שדין נותן לפי משנה אחרונה לשחררו וצ"ל דא"כ מה רבותא דר' אליעזר במה ששיחרר עבדו לצורך המצוה דהא בלא"ה הי' מחויב ועומד לשחררו ובלי עיכוב אף יומא חדא כמבואר מלשון הרמב"ם בהלכות ק"פ ומדבריו בפי' המשניות פסחי' על משנה דחצי עבד כו'

אמנם דבר פשוט דאף למשנה אחרונה כופין את רבו לשחררו שאין דין כפי' זאת אלא כשכבר העבד בן י"ג שנים שאז עליו מצות פ"ו אבל בעודנו קטן שאינו בכלל בר מצוה אין על האדון חיוב לשחררו ולמה נפסיד אותו זכותו באותו חצי עבד שיעבדנו בימי' שהוא לרבו עד שיהי' בן י"ג שנים ואף שנוכל לומר כיון דעכ"פ יהי' מוכרת לשחררו בעת שיגדיל תו לא שייך בעבד כזה מ"ע דלעולם בהם תעבודו מכ"מ אף שאם רוצה הרב לשחררו בעודנו קטן לא עביד איסור מכ"מ אם אינו רוצה לשחררו רק להחזיקו עד שיגדל אין למחות על ידו וכיון שכן חוזרת ונראית לכאורה קושי' הצל"ח הנ"ל דילמא העבד ששחרר ר"א הי' רק חצי עבד וגם הי' קטן והי' ביד ר"א להחזיקו לעבדותו עד שיגדיל העבד ולצורך צירוף עשרה לא חש להפסידו ושיחררו ועל עשה דלעולם בהם תעבודו לא עבר בשיחרור זה כיון דבלא"ה לא שייך בעבד כזה עבדות לעולם בהם תעבודו דהא צריכין לשחררו כשיגדיל וצ"ל דאכתי א"ש קושי' הגמ' הנ"ל דכשם שאין מצטרפין לעשרה שני עבדים או שני קטנים כן אין לצרף עבד עם קטן לשמנה ישראלים וכיון שכבר הי' לר"א בתוך אותן עשרה עבד אחד כדברי הגמ' ונפיק בחד לא הי' מציאות עוד שיועיל לצירוף אותן עשרה גם קטן וא"כ ע"כ צ"ל שאותו עבד ששיחרר ר' אליעזר הי' גדול ולא קטן וא"א עוד לומר שהי' רק חצי עבד ומקשה הגמ' שפיר והיכי עביד הכי ונכון הקישור הנ"ל

דברי ידידו נצח הדוש"ת באהבה רבה

הק' ברוך תאומים פרענקיל