עטרת חכמים חלק א קכד

באפס מעשה בפועל בקידוש השם בפרהסי' בהריגת כמה מהחוטאים לא ישוכך קטרוג מדה"ד ע"כ נשאו לבבו לומר בשם ה' וכו' וכדברי התדב"א לכוונת הוצאה אל הפועל מציאות הצלת כל ישראל ולא ידעתי מם הסב לבב כבוד רופ"מ להיות אוהב לטעון ע"ז ובהמצאות ספיקות שבאמת אין להם מקום כלל ומ"ש רופ"מ שהכוונה בכה אמר על המחשב' סגנון פי' זה אין לו מקום כי מלת אמר שהוא לשון עבר הנשלם. והרי הי' עדיין במחשבה לפני השי"ת גם בעת שדיבר משה לבני לוי. ועל דבר שהוא גם בהווה אין לומר בלשון עבר כזה יעוין הוספת בזה בספרי דקדוק כמה דברים שהשמפתי' מן כבוד רופ"מ במכתבי הראשון כי בדברי אגדה חביבה יותר דברים שבע"פ

ועתה לא אכחד תחת לשוני קצת מהרשום עוד אצלו בזה"ל ודע שהמורה בחלק ראשון פ' ס"ה כ' שהושאל לשון אמירה לרצון וחפץ ויעו"ש שכ' בזה"ל וכל אמירה ודבור שבא מיוחסת לשם הם משני ענינים אחרונים רצה לומר שהם אם כינוי על הרצון וחפץ או כינוי על הענין המובן מאת השם והוא אחד אם נודע בקול נברא או נודע בא' מדרכי הנבואה אשר אבארם וכו' ואמנם הכינוי על הרצון והחפץ באמירה ודבור הוא כמו שבארתי מעניני שתוף זאת המלה וכו' עכ"ל ויעו"ש ויעוין באבן עזרא מה שמביא בשם הגאון רבינו סעדי' ז"ל תורף דבריו שהחרון אף על שלא מיחו מעצמם מיד בהריגת אנשים הפונים לעשות העגל ולעבדו וא"כ תתכן לומר שהכוונה בכה אמר ה' כלומר כה חפץ ה' שבראשית המעשה הי' חפצי ית"ש שתמציאו אז עצמיכם להרוג החוטאים והשומעים הבינו מלשון זה שעתה מצוה אותם בשם ה' לעשות כן ולכן שמעו לדבריו ולפי"ז נכון מה שנ' בלשון עבר שבאמת כיון שנתרשלו ולא עשו כן מיד נתגבר קטרוג מדה"ד ולא הי' שן עוד בתשובתם ועשייתם כן בעת שכבר נתפרץ הגדר לשמצה. לולי מרע"ה שעמד בפרץ ובמעשיו ותפילתו כלה חמת ה' ונמחל להם לשעתו עונם בהתרשלות מלנקום נקמת ה' כאשר הי' באמת מחויב ומוטל עליהם לעשות מעצמם ומיד

ומידי דברי בזה עיינתי ומצאתי שהפמ"ג בספרו אשל אברהם סי' שכ"ח הרגיש על דברי המג"א הנ"ל וכ' שביו"ד סי' קנ"ה י"ל דמיירי בחולה שאין בו סכנה אבל להמעיין באו"ה יראה דכ' להדי' דין זה בחולה שיש בו סכנה וצ"ל דשם לא נאמרה הרפואה באכילת שרץ מפי רופא רק מעכו"ם שלא הי' רופא ע"כ לא רצה מהר"מ להתיר על סמך דבריו רק אם ידוע מבלעדי הרפואה זו ודעת לנבון נקל שכל הרפואות שעושין במאכלות אסורות שיש עליהם אזהרת כרת או מיתה לחולה שיש בו סכנה אף שידוע ששייך רפואה כזו לחולאת כזו מ"מ אין להחליט שתהא לרפואות תעלה לאיש ההוא וממילא תמיד ספק בתועלת הרפואה ועכ"ז מותר והיינו משום דגם ספק פקוח נפש דוחה וכ"כ כשהספק מצד הרפואה ואף כשיש רק ספק בסכנה וגם ספק ברפואה מ"מ מותר דגדול כח הצלת נפש מישראל עאכו"כ כלל ישראל מקטן ועד גדול ועשיות שלום בינו למקום כאשר ביאר להדי' בתדב"א ואם למגדר מילתא כאשר כתבתי בקונטרס הראשון ג"כ א"ש כה אמר ה' כי גם זה מצות ה' כמ"ש הרשב"א סוף נדרים ולמשה רבינו נאמר ודאי כן בביאור מפורש מפי ה' שלעת מצוה למגדר פרצה מכין ומענישין אף שלא מן הדין ולכך הזמין את כל יראי ד' לעשות מצוה זו תשובה לא

ז"ל השואל קשה לי על הרשב"א בחידושיו לשבת דף ד' סוף ד"ה הא דאמרי' שכ' בזה"ל ולי נראה שאני התם דכיון דחצי' בן חורין לית בי' משום בהם תעבודו משום צד חירות שבו והאי אמתא דהוי עבדי בה אינשי איסורא משום שהרבים היו נכשלין בה התירו לו לשחררו וכפוהו עכ"ל שלפי סברתו קשה מסוגי' דגיטין דף ל"ח ע"א דמקשה הגמ' שם ואביי משום איסורא לא כו' מעשה בחצי' שפחה כו' יעו"ש ולפי דברי רשב"א הנ"ל אינו ראי' כלל ממעשה דחצי' שפחה דהתם לא הי' איסור בשחרורה דלא שייך בחצי' שפחה בהם תעבודו מצד חירות שבה

תשובה זה יותר מעשרים שנה אשר הגיע לאזני קושי' הנ"ל שאיזו מופלגי תורה בק"ק פרעשבורג הפליגו לתמי' זו ותרצתי אז לפום רהיטא כדברי כבוד הדרת מעלתו כיון דאותה אמתא היתה לזונה הי' מותר לרדות ולשעבד אף בחלק חירות שבה וכדאי' בב"מ דף ע"ג ע"ב. דאם ראית שאינו נוהג כשורה מנין שמותר להשתעבד בו ת"ל לעולם בהם תעבודו ובאחיכם כו' יעו"ש ממילא ליכא מניעה מלקיים מ"ע דבהם תעבודו בחלק שפחה שבה והמשחרר אותה עובר בעשה

ועתה לאהבתי להשתעשע בפנינו אמרותיו נדמה לי לדחות תירוץ הנ"ל ועלתה לי ליישב דברי הרשב"א הנ"ל בדברים פשוטים שמה שכ' הרשב"א דכיון דחצי' בן חורין לית בי' משום בהם תעבודו משום צד חירות שבו כוונתו דלמשנה אחרונה שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ובטל כיון דעובד את רבו יום א' וכו' אין ביד האדון להטיל שום עבדות על חצי' עבד וחצי' ב"ח ולא לתבוע ממנו שום שירות ושימוש דיכול החצי' עבד לומר הרי בי חצי ב"ח ואותו חלק אינו משועבדת לעבדך ואין עלי חיוב להעביד חצי' ב"ח שבי למען תגיע לזכותך בחצי' עבדות שבי ע"כ לא שייך כלל מ"ע דבהם תעבודו וכ"ז למשנה אחרונה אבל למשנה ראשונה שהי' על החצי' עבד חיוב לעבוד את רבו יום א' כו' ככה יעשה כל ימיו יום לעצמו ויום לרבו בהם תעבודו בימים שמשועבד לעבוד לרבו ודמי קצת לעבד של שני שותפין אף שאין לכל א' בו רק חצי' מ"מ אסור לכ"א לשחררו מחלקו

ולפי"ז לפי דברי הרשב"א הנ"ל שמשום תקנת העבד שהי' בידו לישא אשה לא הי' מתירין לרבו שיעבור על מ"ע דבהם תעבודו א"ש דברי המשנה מגיטין דף מ"א מי שחצי' עבד כו' שלפי משנה ראשונה שאמרו שח"ע וחב"ח יעבוד את רבו יום א' כו' לא הי' ביד הרב לשחרר אותו דהא קם בעשה דבהם תעבודו בזמן שאותו העבד חייב לעבדו ע"כ כשאמרו להם ב"ש תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם חזרו ב"ה וביטלו דבריהם הראשונים וממילא אין הרב יכול להעביד לרצונו את העבד הנ"ל בשום עבדות משום שביד העבד להשמיט א"ע מלעשות לו עבדות מאומה מצד חצי חלק ב"ח שבו וכנ"ל ובכל אשר יעשה פתיכ' בי' עבדות מצד חירות שבו ע"כ לא שייך בעבד כזה בהם תעבודו ושפיר יכולין לכוף את הרב שישחרר את העבד כדי שישא אשה ולא הי' חזרת ב"ה רק מח"ע וחב"ח אבל בחצי' שפחה וחצי' ב"ח דלית גבה מצות פ"ו הדין כמשנה ראשונה וכמבואר בפוס' גיטין דף מ"ב ע"א ד"ה יום של רבו וביותר ברמב"ם פ"ז מהלכות עבדים דין ז' שכ' בזה"ל אבל השפחה תשאר כמות שהיא ועובדת את רבה יום א' וא"ע יום א' עכ"ל ושייך גבה עשה דבהם תעבוךו ומקשה הגמ' שפיר לאביי ממעש' דחצי' שפחה וחצי' ב"ח דסברת רשב"א הנ"ל אינו רק גבי עבד שחצי' ב"ח ולא גבי שפחה כנ"ל ברור

וראי' לדברי הנ"ל מלשון רש"י במתני' גיטין דף מ"א תקנתם את רבו שאינו חסר כלום ע"כ ולכאורה אינו מובן דהא איתא במכילתא וברמב"ם פ"א מהלכות עבדים כל עבד עברי אסור לישראלים שקנוהו להעביד בדברים שהם מיוחדים לעשות עבדים כגון שמוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו שנא' לא תעבוד בו עבודת עבד אינו נוהג בו אלא כשכיר שנאמר כשכיר כתושב יהי' עמך כו' יעו"ש א"כ מפסיד רבו של עבד זה חצי' ב"ח שאינו יכול להעבידו עבודת עבד וחסר השתדלות זה וצ"ל דלפי מה דאי' שם עוד במכילתא וברמב"ם דלאו דלא תעבוד לא נאמר רק על ע"ע הנמכר אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו גם בחצי' עבד וחצי' ב"ח כיון שחצי חירות אינו מכור לרבו ומה שעובדו יום אחד הוא לטובת עצמו של עבד שנגד זה יעבוד לעצמו ביום אחר בחלק העבדות הוי עבודתו ביומו של רבו בחלק חירות שבו כעבודת ישראל שלא נמכר שמותר להשתמש בו אף עבודת עבד. ודמי לישראל שאומר לחבירו עבוד בי היום עבודת עבד ונגד זה יעבדיני עבדך למחר. ולכך סתם במתני' עובד את רבו יום אחד דמשמעותי' שביום זה עובד אפי' עבודת עבד ולא כשכיר ולכך א"ש דברי רש"י מה שכתב ולא חסר כלום. והרי שפיר מקוים בו בהם תעבודו דאי מצד מניעת עבודת פרך שאסור אף בישראל שלא נמכר ואף באנשים שאינם נוהגים כשורה כי לא הותר בהם רק עבודת עבד אבל לא עבודת פרך כמבואר להמעיין והמדקדק היטב בלשון הרמב"ם זה לא מיקרי הפסד דהא עיקרו של עבודת פרך הוא כשמעביד הרב את עבדו בדברים שאינם צריכים לו

ובלא"ה אף בעבד כנעני גמור אינו אלא רשות וכ' הרמב"ם בפי' סוף הלכות עבדים בזה"ל מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך. ואע"פ שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו כו' יעו"ש וההיתר בעבודת פרך לא נשמע כלל מקרא דבהם תעבודו רק מדיוקא דקרא דבאחיכם בני ישראל לא תרדה בו בפרך. הרי שבכלל הלשון דבהם תעבודו אין רק עבודת עבד ומחמת הפקעת זכות שיעבוד זה הוא שאמרו כל המשחרר עובר בעשה וכיון שכן גם בחצי עבד וחצי ב"ח יש איסור לשחררו לפמ"ש שביומו של רבו עובד את רבו גם עבודת עבד: ודחוי' תרוצינו הראשון וקם תרוצי השני הנ"ל בכוונת דברי הרשב"א: ובלא"ה צריך תלמוד אם גם בנקיבות דלא מעלי יש להתיר לרדותם בחזקה ולהשתעבד בהם כי ז"ל הרמב"ם אנשים שאינם נוהגין כשורה מותר לרדותן בחזקה ולהשתעבד בהם משמעות אנשים למעוטי נשים ויש מקום סברא לחלק בזה בין זכרים לנקיבות