עטרת חכמים חלק א קכג

כו' וצ"ל שבקי' לקרא דהוא דחיק ומוקי אנפשי' וע"ד שאמרו מקרא זה אמר דרשוני [כי יוצא מידי פשוטו] ולתרץ זה אמר התדב"א שבכוונה אמר משה רבינו דברים סתומים שיהי' במשמעתן לפני השומעים כאלו כל מה שאומר להם יצא מפי ה' כדי שישמעו לו ויעשו כדבריו אבל באמת כוונת לבו הי' במה שאמר כה אמר ה' כדברי המכילתא או כדברי המדרש רבה. ולז"א התדב"א שלא אמר הקב"ה למשה כו' ולשום איש חרבו על יריכו ולהרוג איש את אחיו כי באמת גם לפ"ד המכילתא והמדרש לא נאמרו לו דברים אלו מאת ה' וכן לפי המד"ר שמביא בס' העקידה לא הי' למשה רק רמז בדברי ה' שירד לדונם וע"כ אמר כה אמר ה' אבל לא שמע מאת ה' שיאסף בני לוי ויאמר להם עברו ושובו וגו' וכעין הנ"ל מצינו ביעקב אבינו בשנותו את טעמו שהי' מדתו אמת ועליו נאמר דובר אמת בלבבו לא רגל את לשונו יעוין במד"ר ובסוף מס' מכות ואמר לאביו אנכי עשו בכורך והתכוון לעצמו אנכי מי שאנכי ויצחק סבר שדבריו מקושרים ואומר לו שהוא עשו בכורו

גם יש להסביר בדברי ספר אור החיים על התורה שכ' שאף שב"ד ההורגת א' לשבעים שנה נקראת ב"ד חבלנית הוא במציאות שאינו דומה במציאות שלפנינו מב' טעמים האחד. כי הראו בזה הפלגת אהבתם בבורא בהריגת קרוביהם. ועוד שהי' מציאות שזולת זה תדבק הרעה לכל ישראל ולזה אמר מלאו ידיכם היום לה' וגו'. יעו"ש ומביא עוד בשם המפרשי' שפסוק זה מלאו ידכם אמר משה רבינו קודם המעשה מעתה לפי תרגומו דהאי קרא ואמר משה קריבו ידכון קורבנא יומא דין קדם ה' וכו' א"ש כה אמר ה' עפ"י דברי ר"ש במשנה בחלק דף קי"א כליל לה' אלקיך אמר ר"ש אמר הקב"ה אם אתם עושין דין בעה"נ מעלה אני עליכם כאלו אתם מעלי' עולם כליל לפני ע"כ וברמב"ם פ"ד מהלכות ע"א מסיים בזה ולא עוד אלא שמסלק חרון אף ה' מישראל ומביא עליהם ברכה כו' יעו"ש ובכ"מ שנ' שכך הי' גירסתו במשנה הנ"ל וכן רמז משה רבינו בפסוק הנ"ל מלאו ידכם וגו' ולתת עליכם היום ברכה ושפיר אמר כה אמר ה' שהכוונה בזה על דבר ה' כדין עה"נ ולפי דברי רש"י בחומש הי' משפטן של אלו כמשפט עה"נ ולכך נהרגו בסייף. והנני חוזר לדברי הראשונים שבני לוי חשבו שגם מה שאמר להם משה עברו ושובו וגו' הוא בדבר ה' והמ"ד במכילתא שמפרש והיכן אמר זובח לאלקי' יחרם ולא מפרש בפשיטות יותר היכן אמר הכה תכה וגו' לפי חרב האמור בעה"נ צ"ל שסובר שלא היה דין עושי העגל כדין עה"נ ונ' דלא יתכן לומר שהי' דינם כדין עה"נ רק למ"ד דכל שלש כתות שנדונו בסייף ובמגפה ובהדרוקן כולם עבדו ע"ג רק שמהם עבדו שלא בעדים או שלא בהתראה ומבלעדם הי' ג"כ עע"ג שלא מתו כמ"ש הרמב"ן וכדברי רש"י בחומש כאותו מ"ד ולכך כתב שלכך נדונו בסייף שנדונו כמשפט עה"נ אבל למ"ד ביומא דף ס"ו ע"ב שלא עבדו ע"ג רק השלשה אלפים שנהרגו בסייף והנשארים לא חטאו במעש' עבודה רק בגיפוף ונישוק או בשמחה בלב כי לא הי' עע"ג ממש רק מעוטן ואין בכזה משפט עה"נ וא"ש בזה מה שהוצרך רש"י בגמ' דף הנ"ל בד"ה זיבח וקיטר לומר שלכך נדונו בסייף כי עדיין לא נתפרש להם ד' מיתות וראיתי בספר צדה לדרך מהגאון המחבר באר שבע שנתעורר על הסתירה הנ"ל בדברי רש"י והניח בקושי' ולפי מ"ש לק"מ

ומה שמקשה עוד בס' הנ"ל דהא כבר נתפרש למשה בהר סיני מכל התורה ג"כ לק"מ די"ל דעדיין לא נתפרש לישראל דין ד' מיתות וכמדייק בלשון רש"י לא נתפרש להם וא"כ לא הותרו בעע"ג כ"א במיתת סייף הנודע להם כמשפט ב"נ והמותרה בפירוש למיתה קלה אינו מותרה למיתה חמורה ולדברי רש"י בחומש למ"ד שהי' משפטם כדין עה"נ אין מהצורך לומר שעדיין לא נתפרש להם הד' מיתות דאף אם ידעו מכל הד' מיתות הי' דינם בסייף כדין עה"נ עוד יש להרחיב דברי' במה שמדייק בתדב"א אם כולם עבדו לעגל בלב שלם כו' וכי בשביל שלשת אלפים שעבדו לעגל בלבב שלם כו' משמעות דברים אלו שבאמת גם בהנשארים הי' עובדים מרובים רק שלא עבדו בלב שלם ופעל משה בתפלתו שנשא להם הקב"ה פני' לקבל' בתשוב' משא"כ לאותן שעבדו בלב שלם שאין לכמותם נשיאת פנים וכדברי הגמ' במגלה דף י"ב ע"א וכי משוא פני' יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפנים יעו"ש: תשובה ל

תשובה שני' על ענין הנ"ל. על מה שכתבתי ולכך הלכה אסתר ברצון ויעל אשת חבר הקני כו' השיג מעלתו דאשה קרקע עולם ימחול מעלתו שלא דק בזה כי דברי הגמ' בסנהדרין דף ע"ד דמשני שם אסתר קרקע עולם אינם רק על קושי' הגמ' והא אסתר פרהסי' הי' שקאי על מה שלא מסרה א"ע למיתה תיכף כשנאנסה להיות נבעלת לאחשורוש ויעוין שם דברי הרמב"ן במלחמות והר"ן שכתבו והא דאמרי' קרקע עולם לפי שיכולי' לכוף אותה על כן על כרחה. ובכי הא אין למסור עצמה למיתה שהרי אפשר שאפי' תמסור עצמה יכופו אותה לדבר עבירה. והר"ן מסיים ע"ז ובכה"ג שרי אפי' בשלשה עבירות חמורות כו' יעו"ש ולפי דבריהם י"ל דהיכא שא' רוצה להרוג את ערוה אם לא תמציא א"ע לפתות פלוני שמייחד לה שיזנה עמה שהיא בכה"ג בכלל תעבור ואל תהרוג ובפירוש כ' הרשב"א למס' מגלה דכשהלכה אסתר מרצונה הי' הדין שתהרוג ואל תעבור יעו"ש וצ"ל לדידי' דעכ"ז לא עשתה שלא כדין כיון דהלכה להציל את ישראל אבל בתוס' סנהדרין יומא יבמות לא מצינו שתהא אשה בכלל תהרוג ואל תעבור כ"א כשכופין אותה שהיא תביא על עצמה הנואף דלפי דבריהם הכוונה במ"ש קרקע עולם משום דהיא אינה עושה מעשה וכן מפרש רש"י יהי' איך שיהי' כשהלכה אסתר מעצמה לאחשורוש שהי' נקרא רצון גמור לענין איסור על בעלה מרדכי כמו שאמרה כאשר אבדתי אבדתי לא הותרה לעשות כן כ"א להצלת ישראל ואף שאשה ברצון חייבת מיתה ואין חילוק לענין מיתת ב"ד בין עביד מעשה או לא עביד (יעוין תוס' יומא דף פ"ב סוף ד"ה מה רוצח) מ"מ הותר לה לעשות כן ולמצוה נחשב לה כי עשתה כן להצלת ישראל וכן יעל (ויעוין בשו"ת בית יעקב סי' ל"ט ששגג בזה בכמה דברים] וזה לשון מהרי"ק בשורש קס"ז וכך כ' תוס' רבינו יודא מפריש ביבמות בפ' הבא על יבמתו וכדומה לי שהוא לשון רבינו יצחק עצמו וז"ל והא דפרכינן בפ' מצות חליצה דף ק"ג ובנזיר דף כ"ג גבי יעל והא מתהני' מעבירה כו' עד ולכך הכתוב משבחה ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפי' היא א"א כדי להציל כל ישראל וכן מצינו באסתר שהמציאה עצמה לאחשורוש בשעה שלא הי' תובעה כדי שיתאווה לה ויהי' כח להתפתות לעשות לה בקשתה וכו' עכ"ל מהרי"ק והרי גבי אסתר הי' רק ספק הצלה דאפשר הי' שימלא תאותה בה ולדברי' לא ישית בביטול הגזירה

וליתר שאת אציע עוד לעיני כבודו לשון הנב"י ח"ב חיו"ד סי' קס"א וז"ל ומ"מ גוף דין זה שיהי' מותר לא"א לזנות ברצון כדי להציל נפשות אינו תורה ולא ישר בעיני מה שראיתי באיזה תשובות וכו' וכמדומה אני שהוא תשובת בית יעקב באנשי' ונשים שהנכו בדרך וקם עליהם ארכי לסטים א' בשדה עם חבורי' ליסטי' שכמוהו להשיג את כולם וקמה אשה אחת מהם וכו' והתחילה להשתדל עם ראש הליסטים בדברים עד שפיתתו שנתאוה לה ונבעלה לו וע"י כן הצילה את בעלה ואת כל הנפשות ופסק בתשובה ההיא ששפיר עבדה ומצוה רבה עבדה ששדלתו לזה להציל נפשות רק שאעפ"כ נאסרה על בעלה. והביא ראיה מאסתר ואני אומר כו' כשם שאין מתרפאין בג' עבירות הללו כך אין מצילין בהם נפשות ואונס דרחמנא שרי באשה שקרקע עולם היא היינו שהיא אנוסה על גוף הביאה היכא שאינה אנוסה על גוף הביאה והיא משתדלת לזה להציל נפשות לא מיקרי קרקע עולם ואיש ואשה שוין ויהרוג ואל יעבור ואסתר שאני שהיתה להצלת כל ישראל מהודו ועד כוש ושם היה בהוראת מרדכי ובית דינו ואולי ברוה"ק עכ"ל הנב"י וכתבתי על הגליון לפי דבריו אכתי צ"ע ביעל ששדלתו לסיסרא שיבוא עלי' בעת שהיה כבר מן הנרדפי' ויעוין תוספות סנהדרין ויומא הנ"ל ולפי פי' התוס' ורש"י דקרקע עולם אינה עושה מעשה כו' י"ל אף כשמשדלתו לזה מ"מ כיון דגוף האיסור הזנות היא בלא מעשה ממנה אינו בכלל הדין דתהרוג ואל תעבור שאינו רק כשמביאה הנואף על עצמה שהיא עושה מעשה הזנות ואולי יש סברא לומר שלהצלות ישראל מותרת לשדלו שיתאוה לה ויעשה הוא מעשה הזנות ולא היא והשתדלות שממנה אינה עצמות איסור העריות אלא גרם לדבר ערוה שלא יהיה בהמעשה ממנה כ"א הבועל ולא אמרו תהרג ואל תעבור כ"א כשהזנות ממנה במעשה דבג"ע הדין כן אבל השתדלות אינו ג"ע ואין זה מכלל הדין שיהרג ואל יעבור ויש להאריך בזה וציינתי גם מדברי הרמב"ן והר"ן ובעה"מ ובפרט דברי השאלתות דרב אחאי פרשת וירא שיש מדבריו ללמוד הרבה בדינים הנ"ל הרי די ביאור כוונת דברי הראשונים שכתבתי בקיצור אמרים כי חשבתי שיש לכבוד רופ"מ ספרים הנ"ל שרמזתי ומעשה דאסתר הי' על ספק הצלה ומבואר בגמ' ובאו"ח סי' שכ"ט דפקוח נפש דוחה שבת ואפי' כשיש כמה ספיקות ספק חי ספק מת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק עכו"ם ספק ישראל גם כשרופא א' אומר צריך וא' אומר א"צ מחללין. מדברי או"ה כלל נ"ט דין ל"ה בשם מהרי"ל בחולי נכפה שרצה עכו"ם להאכילו שרץ העוף שמסיים שם בזה"ל ואם אין הרפואה ידוע אין בידי להתיר עכ"ל ומובאים דבריו ביו"ד סוף סי' קנ"ה ובמג"א סי' שכ"ח ס"ק א' צריכין ביאור ובאו"ח סי' תרי"ח לענין איסור אכילה ביוה"כ מבואר ג"כ דיני הדחי' בספק פ"נ עאכו"כ שהי' ביד משה רבינו שרמז מהש"י באמירתו אלו ועתה הניחה לי שהדבר תלוי בו וכמש"כ בתדב"א אמר הקב"ה למשה ועתה הניחה לי וגו' מיד הי' פ"פ למשה כו' יעי"ש ופשוט שידע משה שבתפלה לחודא