עטרת חכמים חלק א קיח

ואין ראוי לכתוב על אותו חניכה דמתקרי לכן נהגו לכתוב וכל שום וכו' ע"כ וכמו כן בכה"ג שהשם כאחד אפשר לפקפק שאין ראוי לכתוב דמתקרי ע"כ תמכתי דברי על דברי הלבוש הנ"ל שאף שדעתו דפוזין ופוזכא כשם אחד הוא לכתוב בשם פוזין לבד עכ"ז נשאר במנהג לכתוב דמתקרי' פוזנא. סוף דבר לפי סגנון השאלה תשובתי וכאשר דעתי נוטה שנכון יותר שלא לכתוב בארות ובשם העיר יוכתב פעסט דמתקרי פעשט והנהרות שהמה בעיר אחרת מעבר לגשר א"צ להזכיר

לבי אומר לי שיש חשש פ"פ אם המנהג באובין להקדים שם בודין כקריאת ההגרים וכמבואר ביש"ש הנ"ל בשם מ"כ שהטעם שבארץ הגר לשון הגרי חשוב קודם. משא"כ בכתיבת שם פראג דשם רובא דרובא יודעים בלשון אשכנז וכן לפ"ד יש"ש שם מסברא דנפשי' שהולכין אחר יסוד שם העיר ובודאי שם יסוד העיר פעשט בשי"ן כקריאת ההגרים שהמה יסדוהו ולפ"ד בכה"ג יש לכתוב זה לשם העיקרי ולצאת ממבוכה זו יותר הי' נכון לדעתי אם יהיה בהסכמת גדולים לכתוב רק שם פעסט בסמ"ך שיש בזה כדי סמיכה על דברי הש"ע שבכה"ג אינו אלא שם אחד בשינוי מה וכותבין כפי שנקרא בפי בני עמינו ואף המועטים מבני עמינו שקורין פעשט יודעים ומבינים בקריאת השם פעסט בסמ"ך שהוא העיר השגורה בפיהם לקרוא בשי"ן ושם חד הוא ולאשר נמשכתי למ"ש מעלתו שבאובין כותבין אובין דמתקרי' בודין כתבתי בראשונה כנ"ל אבל יותר פשוט בעיני לחשוב ששגגה פלטה קולמסו בזה או הטעה מפי איש לא ידע האמת כי לא יאומן שיהי' המנהג מתנגד למה שמבואר להדי' בספרי הפוסקים הנ"ל שבאובין מקדימין שם בודין וכותבין בודין דמתקרי' אובין. וכן נשמע גם מדברי מהרא"י בפסקי' בסי' קפ"ה שנכתב בזמנו דמתקרי' אובין כו' והרי רמזתי זה בתשובתי לעיל במ"ש סוף דבר לפי סגנון השאלה תשובת

המעיין בפלפול היש"ש בסי' הנ"ל על אודות כתיבת קאזמיר לפ"ד דקאזמיר וקאזמירז כחד שם הוא יראה שדברי הנ"ל ישרים. עכ"ז לא אומר קבלו דעתי שאף לפ"ד בזה אין חשש פסול כשיכתוב פעסט דמתקרי' פעשט וצידוד דברי הנ"ל אינם רק איך יוכשר יותר ליסד לכתחלה בכתיבת השם והרי גליתי דעתי ומר באתרי' יעשה כפי הישר בעיניו בהסכמת גדולים המעיין בתשובה הראשונה שבס' גבורת אנשים יראה אשר עלה בהסכמה מהגאון מ' מאיר זצ"ל אבי הש"ך ז"ל ומהגאון א"ז בעל מג"ש זצ"ל שלכתחלה לא הי' לכתוב בעיר בריסק כ"א זה השם שהוא שם ישראל ולא לכתוב דמתקרי' ברזישטשא וז"ל הגאון מ' מאיר זצ"ל קורא אני תגר על הרב הגדול מהרמ"ו שכ' בס"ג שלו פוזין דמתקרי' פוזנא כו' ונ"ל שבנ"ד אף בעל הש"ע מודה שלא לכתוב דמתקרי' בריזשטשא שהרי כ' אם ב' הלשונות דומין זה לזה שלא לכתוב אלא שם העברי ונדון זה נמי הוי דומין כו' עכ"ל וכן הוא ביש"ש נידון כתיבות שם פוזין שלא ישר בעיניו מה שכותבין דמתקרי' כו' יעו"ש ודעת המסדרים בפוזנא ובריסק ודומיהן הי' שבכה"ג שיש הוספת אות א' הוי כשם אחר: ויכול להיות עוד שבזמן התחלות הסדור הי' שם המקום בפי רובם ישראל כשם הא' ולמעוטם בשם הב'. וכ"כ בספר גא"נ הנ"ל ובכה"ג בב' שמות צריכין לכתוב בודאי שניהם ובמתקרי' כדין מרים ופורתא שרה אבל לא כן בשם פעסט שלפ"ד כבוד מעלתו בעצמו זה שמו בפי כל בני עמינו ופפסט ופעשט כחד שמאיע"כ לא אבין טעמו של רופ"מ וטעם הגדולים אשר אתו בהסכמה שהחליטו בפשיטות שיוכתב דמתקרי כו' ויעוין גם בספר פמ"א ח"א בתשובה על אודות כתיבת שם עיר פרויסמיץ הרי הראיתי שנטיית דעתי במ"ש לעיל נראה יותר נכון לפי הסכמת גאוני קדמונינו

ומ"ש על אודות הבארות שאין בהם הוספת סימן כיון שמצא בכל העיירות אין להם שם ביחוד מכוון היטב לפי דברי הד"מ בסי' קכ"ח ס"ק ד' שכ' בזה"ל נראה לי דמהאי חששא נשתרבב המנהג לכתוב ב' נהרות בגט דתו ליכא למיחש דמיתרמי כולי האי עם ב' שמות דנהרות נקראים כן כו' ע"כ. הרי שלא החזיק ליתרון הכשר סימן רק מחמת הוספת השמות שלכל אחד מב' נהרות שם בפ"ע משא"כ בארות שאין לנקבם בשם פרטי דברי ידידו נצח הדוש"ת באהבה הק' ברוך תאומים פרענקיל

תשובה כד

שאלה במעשה שהי' באיש א' אשר נלקח לצבא אמר קודם הליכתו לאחד במעמד עדים שיתן גט לאשתו ויהי' ידו כידו ופיו כפיו

תשובה מלשון העיטור שמביא הטור בא"ע ריש סימן ק"מ וממ"ש בסי' קל"ג ע"ש האלפסי [אך שליתא כן בלשון האלפסי שלפנינו] מבואר שאין ליתן לכתחלה גט בלא עידי חתימה וכך הוא דברי הש"ע בסי' קל"ג וביש"ש גיטין פ' השולח סי' מ"א כ' שכך מבואר מלשון הא"ז ותקנה גמורה היתה להצריך גם עידי חתימה ומסיק היש"ש בסי' הנ"ל גם בפ"א בסי' יו"ד דאף במקום חשש עיגון אין להקל ליתן לכתחלה גט בלא ע"ח שהוא נגד התקנה ויש לחוש ללעז כיון שנוהגין כ"ע תמיד לחתום עדים בגט יעו"ש. עכ"ז לענ"ד ביד הב"ד להמשך לדעת הב"ח בסי' ק"ל ס"ק כ' להקל במקום עיגון למסור לפני עידי מסירה גט בלא עדי חתימה כי בדרבנן הולכין אחר המיקל ובפרט שלפי דעת רש"י המובא בתוס' גיטין דף ג' ע"ב ד"ה כ"א [וברש"י שלפנינו ליתא] ודעת ר"י בעל התוס' והרשב"א בחידושיו שם ודעת הרא"ש בפ' השולח אף לכתחלה ל"צ עידי חתימה ורק ע"ד עצה טובה למד ר"ג להחתים העדים ואף שגם לדידן שקורעין הגט ואין תועלת לראי' בעידי חתימה נוהגין תמיד להחתים עידי חתימה [יעוין בתה"ד סי' רל"ב המובא בב"ש ריש סי' ק"ל] עכ"ז לא מפני שאנו חוששין לכתחלה לעשות הגט עצהי"ט לכל הדיעות נוסף להחמיר במקום עיגון. והרי כ"ע מודים דבדיעבד כשר גט כזה ועיגון כדיעבד הוא לפי דברי הב"ש וממילא בגוונא דידן שאמר להשליח ליתן גט לאשתו יכולין לעשות כמ"ש מעכ"ת שהשליח בעצמו יכתוב הגט וימסרנו לפני עידי מסירה וכדברי העיטור הנ"ל שמביא הטור בסי' ק"מ לענין דיעבד בגוונא כזה ומקום עיגון כדיעבד דמי אמנם דברי הב"ש במ"ש בזה"ל והיכא דאמר לשלשה שיכתבו ויחתמו ומת א' מהם י"ל דבמקום עיגון ודחק כשר שלא יחתמו כלל כו' צ"ע כיון דהבעל בעצמו אמר בפירוש שיחתמו קשה לכאורה להקל שימסור גט בלא חתימה ואי כדברי הב"ש כן הוא אינו מובן לכאורה לשון הטור שם בסי' ק"ל שכ' בזה"ל לפיכך אם אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי לא אמר כלום כו' יעו"ש איך שייך לא אמר כלום הא יש הכשר שלא יחתום אף א' מהם וימסרו הגט בעידי מסירה א"ו צ"ל או שהטור מיירי שאמר בפירוש כתבו וחתמו כמו שמוכרח לומר לפי דברי הב"י בסי' ק"כ שמלת כתבו לבד לישנא קייטי הוא וצ"ל כתבו וחתמו או כדברי הפ"ח שם שבמלת כתבו גם החתימה במשמע וע"כ א"א להם למסור בלא עידי חתימה הרי משמע לכאורה דהיכא שיצא מפי הבעל שיחתמו אין למסור גט בלא עדים חתומים אבל בגוונא דידן שלא אמר הבעל להשליח רק שיתן גט לאשתו יכולין לעשות כנ"ל אם לא נשמע מדבריו בעת מינוי השליח שנתכוון לגט עם ע"ח או לגט שיוכתב ע"י סופר אחר ואשר הביאני לכפול בדברי אלה הוא אשר ראיתי במכתב מכבוד מעלתו שכתב לשון הבעל שאמר שיתן הגט לאשתו ולא אדע אם קולמסו דכבודו הרמה פלטה אות יתירה או הבעל אמר כן הגט בה"א ידוע ע"כ חושש אני אולי דברו אז עמו באותו מעמד מענין כתיבת גט ע"י סופר וע"ז הי' דברי הבעל להשליח שיתן הגט כו' ומעתה הדבר מסור לכבוד הוד מעלתו בצירוף מופלגי דיינים לפי רוחב בינותם בדברי העדים והשליח בשם הבעל ואם אין פקפוק חדש הנני להסכים לדעתם להקל כנ"ל דכל בדרבנן הלכה למעשה כדברי המיקל שתצא זו בהסכמת כל הראוי' ובפרט במקום עיגון גדול כזה ולגדור בכל האפשרי מפני חשש לעז נכון שתצא הוראה זו בהסכמת כל חכמי קהלתו הראוי' להוראה דברי ידידו נצח הדוש"ת: הק' ברוך תאומים פרענקיל

תשובה כה

תשובה לק"ק סטאשיב הגיעני מכתבו ע"ד השאלה באשה עגונה מצד זיקת יבם וע"א מעיד שמת בעלה ואח"כ בתה ואחרי רואי מדברי מעלתו הטיות דעתי להצריכה חליצה וכדעת הב"ח בעד מעיד שניתן לו בן ולגדור בפני חשש אתה מצריכה כרוז לכהונה כקושי' הב"ש בסי' קנ"ז ידמה שיש תקנה כשתשבע האשה שלא תנשא לכהן ובודאי יסודו מדברי רבינו ירוחם שמובא בקיצור בב"י ובב"ש סי' קנ"ו גם בס' בית מאיר בהשגתו על הט"ז הוסיף לו להקשות שעכ"פ הי' לו להשביעה וכנ"ל אמנם לדעתי אין לנו לחדש דבר מה שהוא נגד פשטות סוגי' הגמ' והפוסקים קדמונים וללעג הרבה יחשב אם אציע כל המקומות בפוסקי' ובשו"ת שמבואר בהדי' מדבריהם שמחמת חשש הצרכת כרוז וכו' היא עגונה לעולם. וכ"כ בתוס' במס' שבת דף קל"ו ע"ב ואם הי' תקנה בשבועה אין בזה עיגון תשבע ותחלץ והנני מעתיק הנמצא בזה בספר רבינו ירוחם בחלק חוה נתיב כ"ה ח"א דף ק"ע בזה"ל אין זה מהחבור נסתפק להר"ח ז"ל אם יש לדבר פתח היתר כשתדור האשה זו ע"ד רבים שלא תנשא לכהן כו' ובסוף דבריו כ' הרב ז"ל ומאן דמשתכחי להאי מילתא פתח ומתרגם לה על אתר אתר ומוסיף בה שמעתא דהילכתא מובליכא מאני לבי' מסותא עכ"ל מלה במלה הרי לעינים שכל הדברים הנ"ל אינם רק הגה"ה נוספת בשם איזה חכם אשר לא שמענו שמעו וגם