עטרת חכמים חלק א קיז

בארות שאין דין זה לא כדעת המחבר והקדמונים הנ"ל דלדידהו גם מעיינות לא הו"ל למיכתב ולא כדעת החולקים עליהם שלדעתם צריכין לכתוב גם בארות וע"ז א"ש גם תי' הב' של הב"ש הנ"ל דהיכא דכותבין מעיינות סומכין להשמט בארות משום דבארות בכלל המעיינות ויוצאי' כדעת החולקים

שוב עיינתי בס' בית הילל שמוזכר בב"ש וה"ז לשונו ס"ה בהג"ה וי"ח וס"ל דיש לכתוב כל סיפוק העיר ופרושו כל סיפוק העיר היינו הנהרות ומעיינות אבל לא בארות עכ"ל הרי שהב"ה מפרש כן. בכוונת הי"ח שמביא הרמ"א וחיזק הב"ש על ידו שכך המנהג והי' קשה לו ממ"נ כנ"ל או שלא יכתוב מעיינות או יכתוב גם בארות והוצרך לתרוצו אבל לדינא אין נ"מ דהיכא שאין מעיינות רק נהר ובארות ואין כותבין רק הנהר בלא"ה א"ש די"ל שתפסו לנהוג כדעת המחבר שאין לכתוב רק הנהר והיכא דאיכא מעיינות וכותבין מעיינות כדעת הי"ח ולא בארות טעמם כמ"ש הב"ש

היוצא מזה שאין לומר חילוק תירוץ הא' של הב"ש לתירץ הב ולולא דמסתפינא הי' נ"ל לומר דמתא דיתבא אפשר לא א"ש לכתוב רק על נהרות מעיינות או בארות של רבים שהמה לכללת בני העיר להספקתן מהם אבל לא על בארות של יחידים שעשה כל א' בחצר ביתו שאין על כל א' רק שם באר יחיד והי' לי מקום בזה ליישב הגי' אשר לפנינו בשו"ת מהרי"ק ס"ס ק"ו מ"ש בשם רבינו יחיאל מפריש ולא הי' צורך למה שמגי' הב"י בסי' זה בדברי מהרי"ק שתחת הכתוב שם שאין לכתוב בארות כ' הב"י שצ"ל שיש לכתוב בארות והי' לי בזה מבוא ראי' מריש מ"ק כי יש סמך לחלק כנ"ל מסוגי' במ"ק דף ד' ע"ב יעו"ש ובדף ה' ע"א ויעוין בשו"ת הרדב"ז בח"א סי' קפ"ב שכ' בזה"ל ותו שאין כוונת לשון מותבא כו' אלא שבאים לדור ולהתיישב בה מפני שהיא קרובה לים לישא וליתן עם הספינות הבאים וכו' עכ"ל וכן י"ל בנהר דונייא שסמוך לפעסט ושמעתי שמימיו טובים יותר מימי הפלומפין ובפרט לבישולים ובלא"ה הרבה ספוקי העיר ממנו

ועל אודות הפלומפין יש עוד לספוקי כי מי יודע אם בל' ב"א פלומפף בכלל שם באר סתם היות בנין פלומפין אינו כבנין באר ויש לו שם בפ"ע בלע"ז וה"ז לשון הג"פ בס"ק נ"ב וגומות וחפירות הנובעי' דנקראים מעיין אם כתב בארות הוי שינוי ולא מיקרי באר בלשון ב"א כיון דאין לו פי באר בנוי על פי הגומא כפי הבארות. עוד כ' בזה"ל גם מעיין המושך מים מקור נביעתו על הארץ אינו נקרא באר בלשון ב"א ואע"ג דמצינו בארו של מרים כו' עכ"ל וידוע שגדולים ורבים ילכו לאורו של הג"פ בהוראותיו הרי מקום פתחון פה ללעז ב"א אם יאמרו שאין לפלומפין שם באר בלשון ב"א ולפי הנשמע ממש כל הבארו' בפעסט ובאובין ושארי עיירות גדולות שבהם ג"כ בארות או פלומפין למאות ולאלפים כי אין לעשות חילוקים בנוסח גט במדינה אחת בין פיר לעיד ובפרט בין אובין לפעסט התכופים כעיר שחוברו לה יחד על דעתי רצון כבוד רופ"מ לצאת בזה מ"ש בד"מ שנשתרבב המנהג לכתוב בגט ב' נהרות ומחמת שבפעסט ליכא מעיינות ורק נהר א' ידמה להשלים במה שנכתוב בארות אמנם לענ"ד כדאי לסמוך על ס' בית מאיר שהי' גאון מובהק וצדיק מפורסם וה"ז לשונו בספרו הנ"ל בסי' קכ"ח ואני מעיד שראיתי מסדרין גיטין בכל יום בק' ליסא ואין שם שום נהר כ"א מי מעיינות ובלי ספק משום דכל שעת הדחק כדיעבד ואם בקהלה תמיד יצטרכו ללכת אל עיר אחרת לסדר גיטין אין לך שעת הדחק גדול מזה ומי לא ארי' נמי דפעם יתרמי ע"ז עיגון והוי כדיעבד גמור ובזה יצאנו אף חומר משמעות הד"מ עכ"ל וכדבריו כן הוא בצורך גט שכ"מ בשעה חדא וכדומה לזה והרי הד"מ בעצמו השמיט החומרא הנ"ל מהגהותיו בש"ע ואם לחשוך אדם לומר שיש לחוש לחומרא זו מהראוי שכתיבת בארות ג"כ לא יועיל כי עתה בזמנינו בארות בכל העיירות וליכא סימן רק מצד הזכרת הנהר שיקוב בשמו מפורש בגט ויש להוסיף בזה טעם למנהגינו שאין כותביוןבארות כשיש נהר כי הזכרת בארות לא יוסיפו תת סימן על העיר היות בארות בכל העיירות שעשוין להסתפקות העיר לרבים וליחידים. משא"כ במעיינות שמצינו כמה עיירות שאין להם שום סיפוק ממי מעיינות או שאין בהם כלל מעיינות גלוים: וע"ד כתיבת שם העיר פעסט שבפי כל ישראל ואומות דייטשין נקרא פעסט בסמך אך בפי ההגרים אשר המה עיקרי בני המדינה נקרא פעשט בשין ימנית וכ' ע"ז כרופ"מ ולפי שהשנוי גדול וכו' למכוון הראשון יותר גרע מקאזמיר קאזמירז ופוזין ופוזכא כו' עכ"ל כת"ה ולבבי לא כן ידמה דלפמ"ש הב"ש בסי' קכ"ח ס"ק פ' מבואר שכל שאינו שם אחר רק שבאותו שם מחולקים קצת כותבין שם ישראל לבד וקאזמירז הוי כשם אחר משא"כ בגוונא דרומנברג בג' או בקוף שאין החילוק אלא בהברת אות אחת מאותיות אותו השם ומה לנו לחלק בין הנושאים הא כמו שיש הפרש בהברה בין סמך לשין ימנית כן החילוק בין הברת ג' לקוף ויעוין שו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סי' מ"ט שמובא בשו"ת מהר"א ששון סי' כ"ט מש"כ בשם שול שנכתב בס' סול שכ' שהי' נראה לו דאף לכתחלה יכולין לכתוב בסמך כו' יעו"ש ויעוין בפסקי מהרא"י סי' רנ"א מ"ש בדין שם רעדיש הרעדיש שכ' דאף לכתחלה כשר בחניכה לבדו וכי ה"ג הוי כחניכה וכן הוא לדעת מהרשד"ם כשהחילוק אינו רק בין סמך לשין יעו"ש ואף שמסיק שמ"מ לכתחלה יש לכתוב בשין מ"מ הכא שבפי כל עמינו שם העיר בס' נראה לדעתי שלא הי' מהצורך לכתוב דמתקרי פעשט כמו שאין כותבין רוטינבארק דמתקרי רויטנבארג הלא כן פשטות משמעות דברי הש"ע והב"ש שאין כותבין דמתקרי רק בב' שמות שאף שהעיקר כאשר נקרא בפי בני עמינו מ"מ כותבין על שם הב' שבלשון הכותי' דמתקרי' אבל לא בשם א' שאין החילוק בקריאתו אצלינו ואצל א"י רק בהברת אות א' מן השם קל או כבד כמו ג' וק' ס' ושין

אמנם בינותי בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב שכ' בזה"ל נסתפקתי אם יש לכתוב רוטנבורג בג' כו' וכן נורבערג אוישפערג כו' כל הני קוראין ומזכירין בסוף המלה בג' וקרוב בעיני שגם בכ' גלחות נכתבים בג' ואעפ"כ אנו כותבין לפי דעתי כולם בק' לפי שמוצא הלשון שנון וצח יותר כך הוא מבג' ובמדינה שמזכירין ל' אשכנז צח ושנון מדברים כך ואחר שנון לשון אשכנז אנו כותבין בגיטין וכו' עכ"ל. דברים אלו מורים שאף שנקראי' ונזכר בסוף המלה בג' אעפ"כ יש לכתוב בקוף שכן יפה לקרותו בשנון לשון אבל בש"ע ובב"ש לא נזכר מזה דבר ובפירוש כתב הב"ש שרוטנבארק הי' נקרא בפי ישראל בקוף וע"כ נכתב הוא בגיטין בקוף ממוצא השנוים הנ"ל בין המשמעות מדברי המהרא"י ובין המבואר בפשיטות הכוונה בש"ע ובב"ש יש צמיחת ספק בכתיבת פעסט בשין אבל כמעט רחוק לחשוב שבשין שנקרא בשינוי הוא לשון צח דא"כ שינו מדתם ההגרים שדרכם של ההגרים לדבר בלשנא קלילא כמ"ש במרדכי פ' המגרש בשם תשובת הריצב"א ובשם זה שנקרא בפירוש אשכנזים בסמך המה ההגרים קוראין בשין שהברתה כבדה ושנון יותר מסמך: וראה זה מצאתי במכתב אלי' שער ג' סי' יו"ד שכ' בזה"ל והאי דמהרא"י ג"כ לא קשי' דהתם חילוק הלשונות הי' בארץ אחד והי' נודע שהאומרי' רוטנבארק בקוף הי' צח ושנון ומש"ה לכתחלה צריך לכתוב כן כו' עכ"ל לפי דברי אלה אין כן בספק בשם עיר אשר אין אתנו יודע לומר בה באיזה אות יותר צחות הקריאה ומי יודע אם לצחות ושנון אומרי' ההגרים פעשט בשין או לטעם אחר ביסוד לשונם והרי המדברים בלאטין קורין פעסטיני א"כ עיקר השם פעסט בסמך וידוע ומוזכר בפוסקים שלשון לטיין היא הצח בין שארי לשונות עמים ע"כ נראה יותר שקריאת פעסט בסמך הוא מצחות הלשון כיון שכל האשכנזים קוראים כן ואחריהם לילך לדעת מהרא"י בדין כתיבה בגט ע"כ הי' אפשר נכון לכתוב רק פעסט בסמך באשר אין זה כדין עיר שיש לה ב' שמות וכמ"ש לעיל ומהרי"ט בתשובותיו סי' ק"ו בכה"ג שכותבין רק כפי שנקרא וכמשמעות דברי הש"ע ומהרי"ק בתשובותיו סי' ק"ו שבכה"ג שכותבין רק כפי שנקרא בפי בני עמינו ויעוין בספר תורת גיטין בסי' קכ"ח ס"ק ט' שמציין על דברי הרמ"א בס"ג רק שם ישראל כ' בזה"ל וכן אם ישראל קוראין בגימל ונכרים בכף משא"כ בפוזין כו' (שוב פקחתי עיני ומצאתי שבס' מכתב אלי' שער הנ"ל בריש סי' יו"ד העיר על השנוי' הנראה לכאורה בין דעת מהרי"ק ומהרי"ו גם בג"פ מפלפל בזה) אמנם היות הגיע לאזני מפי שאירי החריף המופלג מ' בער אופנהיים נ"י מק"ק דרעזין שבסביבת קהלתו ובכמה מקומות בארץ הגר סמוך לספר שמע באזנו מהרבה אנשים מבני עמינו שקוראין פעשט בשין כקריאת ההגרים ע"כ אחוה דעי גם אני שיוכתב פעסט דמתקרי פעשט ודומה לזה מצינו בדברי הלבוש שמובא בב"ש אף שהוחלט לדעתו שאין צריך לכתוב רק פוזין מ"מ לא עזב לכתחלה ולכתוב פוזין דמתקרי פוזנא הרי שעכ"פ לא מגרע כתיבת דמתקרי ויעוין ביש"ש גיטין פ"ד סי' ל"ב שכ' בשם מהרי"ב שבאובין כותבין בל"א בסוף היינו בודין דמתקרי' אויבין וכן הוא באה"ע בהעתקות השמות מהרב דמשק אליעזר יעו"ש והייתי נבוך בזה לענין פעסט אם לא להקדים לכתוב פעשט כי בארץ הגר משפט הקדימה ללשון ההגרים כמבואר שם ביש"ש גם מלשון מהרא"י סי' קפ"ה דבאויבין כותבין דמתקרי אויבין. אמנם אנכי הרואה מתוך מכתב כבוד רופ"מ שהכתיבה באויבין להיפך אויבין דמתקרי בודין. גם לפי דבריו הנ"ל דהוי כשם אחד מלת דמתקרי' הוא רק לרווחא דמילתא ויש לתפוס לעיקר והתחלה כאשר יקרא בפי רוב ישראל ועל הכתיבה דמתקרי לבי הי' מהסס קצת שהרי הרא"ש בפ' השולח כ' בזה"ל והעולם נוהגין כה"ג לפי שנהגו הנכרים באשכנז שקורין יהודים בחניכה הקרוב ללשון עברי