עטרת חכמים חלק א קטז

אמנם נחזי אנן לפי דברי הב"ש בעיר שאין בו רק בארות א"א לכתוב גט ומדברי הש"ע מבואר שכותבין על מי בארות ולא רמז הב"ש שהיא סתירה לדברי הבית הילל גם בשו"ת ב"ח סי' צ' מבואר בעיר שאין בו רק בארות כותבין בארות ובמקום שיש מעיינות וכותבין על מי מעיינות אין כותבין בארות ומטעם השני שכ' הב"ש כיון שהוא בכלל מעיינות ועוד הוסיף שם בטעם כיון שתשמישן ממי מעיינות הם מדרך וסדר הנהגות העולם מששת ימי בראשית כותבין אותם יותר משא"כ בארות שנעשו בידי אדם יעו"ש וצ"ל שהב"ש מודה שאף לסברתו הראשונה אין למנוע כתיבת בארות רק כשכותבין בלא"ה מי מעיינות אבל כשאין שם רק בארות נקרא שפיר מתא דיתבא עליהם ואשר אין להם סיפוק אחר וא"כ בלא"ה אין רמז סתירה לדברי מהרי"ק מדברי הזהר ומעתה בספיקא תלי' כשיש נהר גדול ונהר קטן שפוסק לפעמים אם לכתוב שם הנהר הקטן ובפרט שאף בעת הוויית הנהר הקטן אין הסיפוק ממנו רק למיעוט העיר ולמקצת תשמישן ואם הי' ב' נהרות גדולות ונהר קטן א' כנ"ל הי' לי מקום לצדד להקל שלא למנוע כתיבת הגט כי מה שכותבין כל ספוקי נהרות הוא לרווחא דמילתא במקום שאפשר. ולשנוי ליכא למיחש שאינו אלא כמונע מלכתוב רבוי סימני' ושקר נמי לא הוי שהרי עיקר עמידת העיר על הנהרות גדולים וכנ"ל בשם הזהר ויעוין בהגהות הרמ"א בסוף הסי' אבל אחרי שמבלעדם אין בעירו רק נהר א' עומד לעינינו מ"ש הרמ"א בד"מ שנשתרבב המנהג לכתוב בגט ב' נהרות ורק במקום דאיכא למיחש לעיגון או בדיעבד אין לחוש וכיון שהובאו דבריו בב"ש ונהגו בקהלתו למנוע מנתינת גט שמה נראה שקבלו עליהם להחמיר בזה כדעת הרמ"א ואין להביא ראיות משארי קהלות שלא קבלו עליהם חומרא זו ונשארו במנהגם עפ"י גדולי עירם מזמן קרוב להרמ"א זצוק"ל לכן אין דעתי נוחה שיקרא על שמי דבר חדש כזה התירות נתינת גט בעירו רק במקום שיש עיגון ולכתוב רק הנהר ביאלא. ומה טוב אם היה אפשר לשער שיהי' נתינות הגט בעת יבישות נהרות קטנות

לא אכחד תחת לשוני שבעהמ"ח ספר נודע ביהודא אחרי הוצעת דברים שחלילה לו לשנות מדברי הד"מ המציא להקל לסמוך בכתיבת על נהר א' כשיש בלא"ה סימן אחר בכתיבת שם העיר שמוצרכים לכתוב דמתקרי ע"ש הנקרא בפי האומות יעו"ש וכמו שהוא בעירו. אבל אני מיראי הוראה כזו ויבא מי שלבו שלם כמותו להמציא חדשות ובפרט בעירו של מעלתו שכבר נמנעו מלכתוב שמה גיטין ויש ספק מחמת הנהרות הקטנות ודי למעלתו מה שנטיתי להקל אף בזה במקום עיגון מחמת שע"ז אין ראי' למנהג של איסור ואם יעלה בידו הסכמות הגדולי הדור להתיר בדרך כלל נתינו' גט בעירו נא אל ימנע מלהודיעני. ואם אפשר לא יערב לבבי להיות לסניף להתירא עכ"פ לא אעשה התנגדות כי באמת עיקר כתיבת הנהר אינו רק הסתרבבות המנהג כמבואר בשו"ת הר"ן ואם יעיין בגוף התשובה יהי' לעיניו השגיאות אשר שגה בעל נחלת שבעה מחמת שלא ראה בדברי הר"ן רק קיצור הדברים המובאים ביתה יוסף

ולהסיר תמיהתו על הד"מ דהא בשוירי נכתב גט רק על נהר א' ולדינא דגמ' בודאי לא היה חילוק בזה בין במקום עיגון או לא אפשר לומר לפי הנראה מדברי הלבוש המובא בב"ש בס"ק י"ג כוונתו בכתיבת מתא דיתבא על נהר הוי תיבות נהר אף בלא שם סימן להעיר ולכך כשאינו יושבת על נהר וכתב דיתבא על נהר הוי כשינוי בשם העיר ושם הנהר הוא רק סימן לנהר אשר לכך אין השינוי פוסל בשם הנהר לפי"ז ע"כ צ"ל שבזמן הקדום לא הי' מצוין שיהי' עיירות עומדים על נהר ומקרא אני דורש דכתיב אשר על הנהר שפשטותו מורה שהי' זה לסימן סמוך להעיר דאל"כ מה סימן יש בכתיבה שעומדת על הנהר ומינה כשהי' כותבין גם שם הנהר הוי כב' סימנים ורבוי סימנים שאינם מובהקין בצרופם נחשבו זה לזה כסימן מובהק לכך כשנכתב דכיס נהרא הי' לב' סימנים ונגד זה כותבין בזמנינו ב' נהרות דהא עתה נהר לבד אינו בגדר סימן כלל אחרי שכמעט לא שכיח שימצא העיר שאינו עומד על הנהר או אפשר גדרו בזה מעת נודע שנתרבו עיירות ששמותיהם שוות אבל העיירות שכבר הנהיגו בנתינות גט לא עזבו מנהגם שלא יהי' כהוצאת לעז על העבר גם אפשר לומר היכא שיסוד הנחת שם העיר הי' על איזה מקרה לא חשו בזה שיהי' מצוי עוד עיר ששמה כשמה

תשובה כג לכבוד הרב המאור הגדול המופלג ומפורסי' וכו' מוהר"ר ישראל וואהרמאן נ"י אבד"ק פעסט

ז"ל כבוד מעלתו ובאמת לענ"ד נ' כי הטעם הראשון שכ' הב"ש בסי' הכ"ח ס"ה ט"ז אין שייך לדעתי בעיר גדולה למאד כמו אויבין ופעסט אשר בארותי' הנה לאלפים לחוש שמא יתקלקלו כולן וגם לטעם הב' אין שייכות כלל במקום דליכא מעיינות שנאמרו שנכללו בהן לכן נכון לפורטן בגט כו' והגאון אבד"ק פ"ב כ' אלי שאפשר כי מתחלה כאשר נתייסד לכתוב גיטין באובין ואלט אויבין לא הי' שם בארות במספר רב כמו עתה לכן פה הסכים עמדי להזכירן בגט דעדיין לא ניתן גט פה וכעת הבארות רבות הנה לאלפים עכ"ל כת"ה

תשובה דברי הגאון הנ"ל יש לדחות דהא מובא בב"ש ס"ק י"ז מלבוש ע"ש שו"ת מהרי"ל אם נוסף נהר מחדש כותבין ואין חוששין ללעז הראשונים דשאני נהר דיש לו פרסום ע"כ וכוונתו דרק בורות ואגמים אין להזכירן שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו לנכתב אחר שנעשו משום דבורות ואגמים אין להם פרסום א"כ יקשה בעיר שנעשו בה בארות אמאי כותבין בה בארות נחוש שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו הבארות לנכתבו אחר שנעשו ומדלא כתב בש"ע דין זה רק בבורות ואגמים נשמע דמה שכתב לעיל דכותבין בארות הוא בכל גוונא ואף בנתחדשו בארות כותבין מאז והלאה מזה מוכח דרק בורות ואגמים אין להם פרסום מאימת נתחדשו בעור משא"כ בארות וגם שמענו מסתימת דברי הש"ע דאין מזכירין בורות ואגמים אף כשעדיין לא ניתן גט באותה העיר וצ"ל דכיון דבעיר שכבר ניתן גט ונתחדש אח"כ בורות ואגמי' אין כותבין בורות ואגמי' ע"כ אין כותבין בשום מקום כדי שלא נחלק בין עיר לעיר וה"ה בבארות לפי המנהג דאין כותבין בעיר שנתחדשו הבארות מחדושן ואילך מטעם דכיון שכבר סידרו בה גיטין קודם שנעשו הבארות חוששין ללעז גיטין הראשונים כי לא ידעו ההמון שלא נתחדשו אלא מקרוב ומטעם זה עצמו יש למנוע מלכתוב גם בעיר אחרת בחשש לעז כשיראו שבעיר א' כותבין בארות ובעיר א' אין כותבין ולא השכילו המון לומר דבמקום שאין כותבין נתחדשו מחדש כי אם לא הי' מקום לחוש לזה באמת הי' לכתוב הבארות בגיטין שמה מעת שנתחדשו הבארות ולהלאה

ומ"ש מעלתו לחנק לפי תירוץ א' שבב"ש בין בארות מרובי' לאלפי' ובין מועטין לא יתכן לדעתי האם ניתן הדבר לשיעורין ומי ישים הקצבה במנין הבארות ולפ"ע בתי העיר ויעוין בספר גט פשוט סי' קכ"ח בס"ק מ"ו שכ' שטעם המנהג בגיטין מעיירות היושבין על חוף הים שאין כותבין ימא רבא משום דכיון דגם לרבינו יונה דכל הימים נקראים גדולים ומ"מ איכא ימים קטנים שהם שלולי' שנפרדי' מן הים הגדול דאין ראוי לקרותם ים הגדול ואין אדם יכול לתת קצבה ולומר שלולית זה אינו נקראים הגדול וזה נקרא ים הגדול ואף שמסיים הג"פ שם שנראה לו שבעיר חדשה שאין בה מנהג עדיף לכתוב ימא רבא כהסכמת הב"י לענין ברכה ואין לחוש לשנוי כיון דכתוב קורא לים זה ים הגדול עכ"ל לדעתי אין דבריו מוכרחים בזה לדינא גם מובן מאליו שאף אם נתפוס בזה דעת הג"פ אין ללמוד ממנו לענין הבארות כי מרחק רב בין הנושאים וכמעט מנוע מליתן קצבה במנין הבארות ע"ד משל אם נעשה לחק כשיש מאה בארות בעיר יכתוב בארות מטעם דלא שכיח שיתפשט קלקול במאה בארות. עכ"ז נצטרך לומר דהיכא דליכא אלא תשעים ותשעה בארות אין לכתוב בארות. א"כ תו א"א שיוכתב בארות אף במקום שיש מספר מאה דהא יש לחוש שיתקלקל באר אחד ויחסר מהמנין הקצוב ונצטרך לפסוק מלכתוב ונחלק בין גיטין אלו לבין גיטין הראשונים ואם נאמר שבעיר שהי' כבר מי בארות אף בהפסק איזה מהן יושאר המנהג שמה גם להלאה בכתיבת הבארות בגיטין ובשאר עיירות שלא הי' מעולם כ"א צ"ט בארות לא יכתוב בארות יהי' כמילתא בלא טעמא ודרך סלולה ללעז לפמ"ש דמדברי הש"ע וב"ש משמע דצריכין להרחיק גם החילוף כתיבה בין עיירות ובפרט הסמוכים כמו פעסט ואובין

ומלבד. כל הנ"ל הלא בספר ג"פ בס"ק נ"ג כ' טעם אחר שחששו שמא יצמח טעם לכתוב בורות במקום בארות יעו"ש שסמך דבריו מלשון הב"י ומי יודע אם התפשטות המנהג במניעת כתיבת בארות לא הי' מטעם זה ומה שלא חששו לטעות מה גם במעיינות י"ל דשאני מעיינות דלא טעו אינשי בשם מעיין ועכ"פ כיון שבאמת אין אנו יודעים טעם ברור על התפשטות המנהג לכתוב מעיינות ולא בארות א"א לנו לחדש דבר כי גם טעם הב' של הב"ש נראה לכאורה מופרך מפשיטות לשונו בעצמו שכ' תחלה שבאמת המנהג כך הוא שאין כותבין בארות משמע דלעולם אין כותבין בארות אף היכא דליכא מעיינות וכן ראוי לפי טעמו הא' ולפי טעמו הב' יש לחלק בין היכא שיש מעיינות שמוזכרי' בגט להיכא דליכא להזכיר מעיינות בגט וכמו שכ' רופ"מ א"ו צ"ל בכוונת הב"ש דבמקום דאין כותבין בגט רק נהר י"ל שעושין כדעת המחבר בשם הקדמוני' שאם העיר יושבת על הנהר אין לכתוב לא בארות ולא מעיינות ולא הקשה להב"ש רק על המקומות שנוהגין שכותבין בגט נהר או מעיינות ולא