עטרת חכמים חלק א קטו

בבל נראה שהי' מפרש שבבל הנזכר שם הוא שם כל המדינ' ונהרדעא יצא הכלל לענין זה ולכך לא נתנו בגמ' קיצותא רק לנהרדעא שהיא עיר אחת בתוך המדינה וממילא נשמע שבשאר כל המדינה פוסקים כר אבל עדיין י"ל שכ"ע אינם פוסקים תמיד כרב

ומתחלה עלה על דעתי שהאיכא מאן דאמר שמביא שם האלפסי סבר כפי' רש"י שיש בבל שהוא שם עיר ומשמעות הגמ' הנ"ל דקאי על עיר בבל לכך מיאן בפירוש האלפסי דכמו שנתנו קיצותא לעיר נהרדעא כמו כן הי' להגמ' ליתן קיצותא לעיר בבל א"ו השמיענו דכ"ע פוסקים כרב ורב אלפס סבר כדברי התוס' דבבל הוא רק שם המדינה וע"כ צריכין לדחוקי בלשון הגמ' לכך לדעתי ליכא ראי' דלא הוצרך ליתן לה קיצותא רק להעיר שבתוכה נהרדעא. שיוצא מכלל המדינה לענין זה נתנו קיצותא אבל הדרנא בי כי באמת ישיבת רב היתה בסוריא שהוא מחסיא אחת מערי מדינות בבל ואף אם יש גם עיר בבל בודאי לא נתכוין כאן בגמ' לזה שלא מצינו ישיבות רב בעיר בבל ולמה השמיטו עיר מחסיא שהוא עיקר ישיבתו בה וע"כ אף לשיטת רש"י לא נתכוון הגמ' כאן רק למדינת בבל עכ"פ מבואר מדברי האלפסי הנ"ל שהי' מפרש כן שקאי על מדינת בבל הרי להיפך מדברי מעלתו (ויעוין בקידושין דף ע"א עד היכן הוא בבל כו') ואין זה דוחק כ"כ מה שהוזכר בתחלה סתם בבבל אחרי שמפרש בגמרא מיד הכוונה דהיינו מלבד עיר נהרדעא שבבבל וכזה מצינו בכמה מקומות

תשובה כא לכבוד הרב וכו' דקיק סטריזב. שאלה באחד שניתן נו שם בעת שנימול זאב דוד וכן נקרא לס"ת ובפי העולם נקרא וואלף דוד האיך לכתוב בגט וזה דבר התשובה. לדעתי נראה נכון בזה כדעת הנ"ש לכפול כתיבת השמות רק שתחת המכונה יוכתב דמתקרי והיינו מי ששמו בנימין יעקב בפי העולם נקרא וואלף יעקב יש לכתוב בנימין יעקב דמתקרי וואלף יעקב ועד"ז מי ששמו זאב דוד יוכתב זאב דוד דמתקרי וואלף דוד ואף לפ"ד הכית מאיר שכ' במי ששמו יעקב ישראל ונקרא רק בשם ישראל שאין לכתוב יעקב ישראל דמתקרי ישראל דלשון זה משמע דשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו י"ל דרק בכה"ג. כי תורף כוונת הב"מ שמלת דמתקרי הוראתו כל חילוף ותמורה במבטא הן מצד שנוי באותיות או בנקודות ודלא כאשר נכתב מבטא קריאת שמו אבל אם אין השתנות רק בגרעון וחסרון לא שייך מלת דמתקרי עד"מ כששמו ראובן ונקרא שמעון הרי חילוף ותמורה וכן כששמו יעקב ונקרא יעקל שייך ג"כ לכתוב דמתקרי דהא עכ"פ יש תמורה באות אחת אבל כששמו ראובן שמעון ואינו קרוי אלא בשם שמעון דליכא כאן השתנות במבטא הקריאה רק שמחסרין א' משמותיו ע"ז לא יתכן לדעת הב"מ לכתוב דמתקרי ע"כ כתב כשיוכתב על יעקב ישראל דמתקרי ישראל והיה משמעותו שיש בשם ישראל עצמו שינוי מה בנקודה אבל בנ"ד ששמו זאב דוד כשכותבין דמתקרי וואלף דוד מתפרש שפיר דמתקרי על חילוף ותמורה דהא תחת שם זאב בא במבטא הקריאה שם וואלף ובפרט כשנחליט דמי שיש לו שני שמות שניהם לחד שמא יחשב והרי השינוי בקריאה באותו שם שעיקר שמו זאב דוד ומתחלף בקריאה לשם וואלף דוד ויש חילוף ותמורה בעצם בטוי שמו ובל"ז כבר נתבאר בספר תורת גיטין ובשו"ת בית אפרים שהסכימו לדיעה אחת שאין לחוש לדברי הב"מ הנ"ל ע"כ לכתחלה יש לכתוב כנ"ל זאב דוד דמתקרי וואלף דוד

וע"ד שאלתו דכ"ת שנכתב זאב דמתקרי וואלף דוד לא אכחד תחת לשוני שנטיית דעתי שיש לצדד להכשיר בכה"ג בדיעבד ובפרט במקום חשש עיגון דהא דעת הב"ש במ"ק במי ששמו יהודא משה יש נכתוב יהודה המכונה ליב משה ואף שבמ"ב לא הזכיר מזה ומטין לומר שחזר מדבריו הראשונים והסכים לדעת הנ"ש עכ"ז אם היה בדעת הב"ש בעת שחיבר המ"ב שאם יוכתב כמ"ש במ"ק בטל הגט הי' עליו להזכיר בפירוש ביטול דבריו הראשונים למען יסיר המכשלה באיסור א"א איו שהיה שקול בעיניו הכתיבה כפי דעתו במ"ק או כפי דעת הנ"ש. ועכ"פ לא היה על דעתו שיש חשש פסול אם יוכתב כמ"ש במ"ק ויעוין בבית מאיר ס"ד שכ' בא' שנקרא ביום הלידה ב' שמות יעקב ישראל וכן עולה לתורה וחותם בשטרות ובפי העולם לא נקרא רק בשם ישראל לבד שיש לכתוב יעקב ישראל בלא דמתקרי ואם כ' יעקב דמתקרי ישראל כשר בדיעבד ע"כ הרי משום דנזכרים ב' שמותיו אף דקודם תיבת דמתקרי אין זכרון רק שם יעקב דהוי כחצי שם משמותיו הניתנים לו בשעת המילה ונקרא גם בהם לתורה וחותם בשטרות מ"מ כיון דגם החצי השני משמותיו נזכר אחר דמתקרי לא מיקרי שנוי בשם ועד"ז י"ל בדינו של הב"ש במ"ק הנ"ל שכותבין יהודה דמתקרי ליב משה דהתחלת יהודה הוא אח' משמותיו ואחר דמתקרי ליב נזכר גם השם השני דהיינו משה וכיון שהעולם יודעים שנקרא לתורה יהודה משה ובפי ההמון נקרא ליב משה וכל אלו השמות נזכרים בגט למה יפקפקו לחשוב שאין זה המגרש כלום חסר להם משמותיו הידועים להם. הן אמת שהב"ש כ' יהודה המכונה כו' אבל הבאים אחריו נראה נכון יותר לכתוב גם בזה דמתקרי. אמנם להלכה ולמעשה בטלו דעתי מזה מכל וכל נגד הנמצא מפורש כבר בשו"ת כבוד שאירי הגאון המפורסם וכו' מהו' זלמן מרגליות נ"י שהחליט לפסול בכה"ג בדיעבד ואפשר נטו לדעתו גם משארי הגדולים שהעריכו תשובותיהם בענין הנזכר ע"פ התעוררת הרב המערער ואככה אפצה פה לנטות להכשיר בדבר שכבר נקבע בספר מגאון ישראל בדורינו נפסול ואם טוב בעיני כבודו לתקנת העגונה ישלח דברו לגאונים המפורסמים בדור ואם רבים יסכימו להכשיר בדיעבד אז לא יבעתוני בזה שאתו של כבוד שאירי ידידי הגאון המפורסם וכו' ואמציא א"ע לומר הנני לכל אשר יקראוני להיות במנין המתירין כסניף לאריות: דברי ידידו הדוש"ת הק' ברוך תאומים פרענקיל. תשובה כב

נידן כתיבת שם העיר בגט. נכון כמ"ש מעלתו ומה לספק בזה אחרי שכבר נשקע שם הראשון זה שמונים שנים ובכל אותו הזמן ואפשר מיום הוסדה לא נכתבו שמה גיטין שיהי' מקום לחוש שההרגל בכתיבת שם הראשון עד שלא נשתקע כולו שנכתבו בגיטין גרם שנא יהיה השם נשתקע אצל אנשי העיר היהודים אשר מטעם זה כותבין בכמה קהלות גם השמות הראשוני' שאף שנשתקעו בקריאה בפי ההמון לזכר עולם המה עפ"י כתיבת הגיטין משא"כ בעירו. אמנם מצד השינוי בקריאה ובכתיבה בשמות נהרות קטנים ההולכים שמה בצד אחר מהעיר יש ספק גדול הא חדא

ושנית שמעלתו כ' בזה"ל והם כמוצא מים אשר יכזבו מימיהם ולפעמים יחרבו ויבשו ולא נמצאו אם יבוקשו עכ"ל והנה מצאתי מובא בשם ספר משפטי שמואל שמביא שו"ת מהרי"ק על נהר שלפעמים הוא פוסק שאם ברוב הזמן המים מצויין אף כי לעתים רחוקים המה מכזבים מ"מ שם נהר עליהם. ומקרא מלא הוא ונהר יחרב ויבש וכיון בשעת כתיבת הגט המים לים מכסים וכן ברוב הזמן שפיר מיקרי יושבת על הנהר דבתר רוב ישיבתה אזלינן כו' עכ"ל וי"ל שמה שתני מהרי"ק כיון שהוא לעתים רחוקים וכן ברוב הזמן כו' הוא משום דאזיל לשיטתי' [וכמו שמבואר בב"י סי' קכ"ח] שאין לכתוב כ"א רוב ספוקי העיר אבל למנהגינו שמבואר בש"ע שכותבין כל ספוקי העיר וכ' כב"ש ס"ק ט"ז ואיירי אפי' אם הרוב מסתפקי' מן אחד מ"מ כותבין כולם עכ"ל א"כ אפשר דאף נהר הפוסק לפרקים נכתב בגט בעת שמים בתוכה רק כשאין מים בתוכה לשקר מוחלט יחשב כשיוכתב דיתבי על נהר פלוני כיון שאז אין להם הסתפקות ממנה וגם אין עליו בעת ההוא שם נהר דמדברי הכתוב ונהר יחרב ויבש אין ראי' רק שנקרא בשם נהר קודם שנחרב אף שיחרב ויבש אח"כ או י"ל דל"ד למיעוט הסתפקות דעכ"פ יש למיעוט בני העיר בתדירות הספקה ממנו ויתבא המתא גם עליו תמיד לספוק מה משא"כ בנהר קטן שפוסק לפעמים שאין להחשיב ישיבת הנהר עליו

עוד בה שלישית שבב"ש ס"ק ט"ז כ' בתחלת דבריו טעם לדברי הספר בית הילל במניעת כתיבת בארות משום דלפעמים מתקלקלין לכך לא כותבין כלל כדי שלא תחלוק בין גיטין אלו לבין גיטין הראשונים ולפי"ז לכאורה אין לכתוב גם הנהר הפוסק לפעמי' אף בעת שהמים בתוכה והנה בספר גט פשוט סי' קכ"ח אחרי שמביא דברי שו"ת מהרי"ק הנ"ל כ' בזה"ל אמנם בזהר פרשת בלק כ' וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר על הנהרים מבעי' לי' מאי על הנהר ודאי הכי הוא דעל חד נהרא קיימא תדירא ע"כ. אלמא דאם הנהר פוסק אין כותבין דיתבא על נהר עכ"ל ודעת לנבון נקל שלפי דברי מהרי"ק שמצריך שלא יהיה הפסק רק לעתים רחוקים אין סתירה מדברי הזהר די"ל דשארי נהרות פוסקים לפרקים ואחרי שאותו הנהר שכיוונה התורה עליו שהוא נהר פרת כמבואר שם בתרגום בודאי אינו פוסק כלל לכך תפס הזהר כפי האמת וכתב קיימא תדירא אף שגם בהפסק מועט מיקרי ג"כ על הנהר אבל עכ"פ הי' נראה מזה דנהר שפוסק לפעמים אינו בכלל נהר ואם כי אין מביאין ראי' ממדרש מ"מ לסמך מה תופסין בכמה שו"ת קדמונים ראיות כאלו בפרט בדברים שאין להם יסוד פלפול בגמ':