עטרת חכמים חלק א קיג

שטר אמנה הוא דאינם נאמנים אף באין כת"י יוצא ממ"א כיון דעולה הוא לא חתמו ואין לך עולה גדולה מזו להמציא א"ע לע"ח באפס בירור אם נתמנו לזה מה ראו על ככה לעשות כן הי' להם לחזור ולשאול כהוגן אם במקרה יצאה השאלה שלא כהוגן יעוין במרדכי ר"פ חז"ה סי' תקכ"ד תשובת מר"מ בר ברוך

ואחרי שהי' נראה לעין כל אחר ששחט א"ע עד אחר גמר הגט הי' שפוי בדעת צלולה כא' הפקחין אין להוציאו מחזקת פקח מחמת דבר א' מש"כ שמבקש שיחנטו אותו ולגלח שטרו וליטול צפרניו ואף אם לשטות יחשב לא הי' בזה מעשה ורק אקראי בעלמא ובפרט שתיבת חנוטו אין פירושו חתיכת בשר הגוף ובני מעיים אלא שורשו כמבואר ברד"ק בשרשים שהוא ענין מעשה סמים שעושין למת כדי שיעמוד בשרו לימים רבים שלא ירקב ושלא יסריח ע"כ וכשרופאי' עושים כן בכוונה למען יעמוד כל הגוף ימים רבים חותכין הבטן ומוציאן כל הפרש כדי שלא ירקב הפרש כח ביטול סמים וזה הוא שעושין לקיום החניטה. אבל עצמות שם החניטה אינו אלא מעשה תחיבת ומשיכת הסמים במיני בושם. ואף כשלא נחתך הגוף ולא נתנקה מהפרש יש תועלת זמן מה במשיכת הסמים ע"פ הגוף חוצה ועכ"פ יש במעשה זה נקיון מזוהמת הבשר פני חוץ ויעוין במעבר יבק שמנהג מדינתו בטהרת המתים במיני בושם והדס ואזוב להרבות נקיות הגוף מזוהמתו והי' האיש ההוא שם לבו להקפיד על נקי' יתירה גלה מצפון רצונו שיעשה בו כל המעשים הנ"ל ובלא"ה אין להוציא פקח מחזקתו דאתי' מכח רובא וכמ"ש בטורי אבן למס' חגיגה דרובא דעלמא אינם שוטים כ"א כשהחזיק במעשה שטות או כשהוחזקו בטירוף דעת על דרך שכ' הסמ"ע בסי' ל"ה ס"ק כ' יעו"ש ויעוין בכ"מ פ"ח מהלכות עדות הלכה ט' ואתי' מלשון הגמ' המאבד כל מה שנותנין לו וזה הוא מן המושכלת הראשונות כאשר שפטו בצדק כבוד בד"צ דק"ק לובלין שכל העשיות והדבורים שלא כהוגן שנראה מן הבעל לא הי' רק בעת שהי' במיחוש ומעת אשר הוסר ממנו שב להיות מיושב בדעת צלולה וברורה כנראה לכל העומדים עליו וגם התוודה על העבר

וע"ד ספק השלישי נידן תנאי חזרת המעות שלו והחפצים לאביו לא אחוה דעי דמאי דפשיטא להו לכבוד הב"ד ולכבוד הרב הגדול אבד"ק ווינאווי מספקא לי טובא ואציע דברי הרב שכ' בזה"ל ומה שפקפק על הגט מחמת שכתב השכ"מ בזה"ל אני נותן גט פטורין לאשתי פב"פ בלי כתובה והמעות שלי והחפצים יחזירו לאבי כי הוא עני בעת הזאת ורצו לומר כי זה הוא תנאי בגיטא ומי יודע אם לא כוון ג"כ על כל הנדוניא והחפיצים שהכניסה לו אשתו ג"כ לדעתי אין בזה בית מיחוש או מחמת שלא הי' תנאי כפול רק שמשום זה אין להקל וחוששים אנחנו לדברי הרמב"ן והרשב"ם וסייעתם שסוברים שאצ"ל דברי תנאי רק לחומרא גם יעוין בש"ך חו"מ סי' רי"ג ס"ב ששכ"מ א"צ לכפול תנאו רק בלא זה אין בזה משום תנאי כיון שלא אמר אם ולא אמר ע"מ רק ליתן גט בלא כתובה והמעות שלי והחפצים יחזירו לאביו והוי כשני צוואות וכהאי דספינה כו' וכהאי דביצה דף כ' ע"א הנה לי' ארבעה מאה זוזי לפלניא ולינסב ברתי יעו"ש ע"כ

ולענ"ד מ"ש בשכ"מ לא בעי תנאי כפול לא דק דדברי הש"ך מקורם מדברי הרמב"ן במלחמות במס' ביצה בסוגי' הנ"ל שכ' בזה"ל וכאן נמי לא תלה מתנתו בנשיאות בתו שאלו תלה אותו בהן תנאי קיים לפי שמעולם לא אמרו תנאי כפול בשכ"מ שכל דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי בין במעשה בין בתנאי שלא יהא צריך לדקדוקי התנאים ותטרוף דעתו עליו כו' ע"כ יעו"ש הכוונה מבוארת דבמתנת שכ"מ א"צ דין תנאי שהוא מתקנת חז"ל לקיים דבריו לכל רצונו בלי קנין ובלי תנאי כפול הכל הולך אחרי גילוי דעתו אבל אין זה הפנין כשנותן ש"מ גט לאשתו שאם הנתינה על תנאי צריך שיהי' בדיני התנאים לשיטת הפוסקים דמצרכינן לעכובא כל דיני תנאים והרי איתקן שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מייתי כו' כי אין קיום הגט בכלל הדברים ששייך בהם לומר דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי ומה דמדמה הרב בפשיטות לדין הבו ארבעה מאה זוזי לפלוני כו'. צע"ג דל"מ לשיטת הבעה"מ שכ' שהטעם בדין הנ"ל שכ' מפני שהמעשה קודמה לתנאי ז"א אלא במתנת שכ"מ שמיחשב באמירת שכ"מ ככתובים וכמסורים ע"כ מיד כשאומר הבו ארבעה מאה זוזי הוה גמר המעשה לכן אין התנאי שאח"כ שאמר ולינסוב ברתי מועיל לעקור המעשה כך סברת הבעה"מ וזה לא שייך בנ"ד כן סברת רש"י ותוס' שם גבי נזיר אינו מגלח

אמנם מבואר ברמב"ן שם בשם ר"א משבחא דבהדי שליח לא בעי ת"כ וה"ה לכל דיני תנאי דאדעתא מאי דקאמר לי' משוי שליח דוקא ע"כ [וכן מבואר בב"ש סי' קמ"ד ס"ק ח'] מובא בר"ן ובפ' האומר לקידושין ובפ' מי שאחזו כ' בזה"ל איכא למימר דבמתנה בהדי שליח שאני כו' לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך גילוי דעתו כו' יעו"ש וגם בעיטור וברשב"א פרק מי שאחזו ובשו"ת הרא"מ ח"ב סי' כ"ב פוסק בפשיטות כן להלכה ויעוין במל"מ פ"ו מהלכות אישות ואף לדברי האלפסי פרק מי שמת שכ' בזה"ל גרסי' פ' יו"ט כו' ההוא גברא דאמר הבו לפלוני כו' מ"ט לישנא קמא לישנא דמתנה הוא בין בזוזי בין בברתא הילכך אי בעי תרווייהו שקיל ואי בעי חד מנייהו שקיל אבל לישנא בתרא כו' ע"כ וכן הוא ברמב"ם פ"א מהלכות זכי' דין כ' ובסמ"ג ובטוש"ע חו"מ סי' רי"ג וי"ל דוקא בכה"ג שיש ב' מתנות מה"ת לומר דתלי א' בחבירו ע"כ תלוי ברצון המקבל לזכות שניהם או באחד משא"כ הכא בנ"ד שלא הי' כח השכ"מ להיות מצווה שאשתו תפסיד כתובתה ע"כ בודאי הי' דברים אלה קשורים למה שכתב בתחלה בדרך תנאי שהנתינות הגט אינו אלא על תנאי שהמעות והחפיצים יהי' שייכים לאביו אף דלא כתב לשון אם ש"ה דבוודאי כוונת המגרש דרך תנאי ובפרט שלא היה כאן שום עקימת שפתיים והרכנה המועלת לענין מנוי שליחות הגט ונתינתו לדעת התוס' שע"י ההרכנה נודע לו שמתרצה ולכך לא בעינן שמיעת קול ומדמה להו לתן גט זה לאשתי ויעוין בדבריהם דף ע"ב ד"ה קולו וכן דעת הרבה מקדמונים ודלא כר"ת וסייעתו והרמב"ן בעצמו בחדושיו שם מביא דברי התוס' הנ"ל וכמו שנודע לנו רצונו על נתינת הגט כן נודע לנו שהי' רצונו שיחזירו מעותיו לאביו וכוונת לבו הי' בודאי שעל אופן זה ממנה שליח לנתינת הגט והרי גט זה הי' ע"י שליח והרי גלה להשליח רצון משלחו ואם שינה בטל שליחותו [ויעוין גיטין ד' כ"ט ע"ב ובתוס' שם ד"ה שקיל חפץ] ובפרט שתחילת הדברים שכ' אני נותן גט פטורין לאשתי בלי כתובה בודאי קשורים ומצומדים ול"ד לההיא האומר הבו ד' מאות זוזי ולינסב ברתי דהתם המה ענינים נפרדים ואין להחשיבו לתנאי ומתנה כמו שכ' האלפסי הנ"ל ויותר מתבררים דברים להמעיין בהתה"ד בסי' ש"נ יעו"ש וכיון שהי' גילה דעתו להשליח שהריצוי על הגט הוא על אופן שלא תקח כתובה והמעות והחפצים יחזירו לאביו הי' מוטל על השליח ליקח כתב פטורין על הכתובה או להתנות בדרך תנאי למען תקום ולא ישונה מרצון משלחו גם לא אדע איך התנהגו בסדור הגט שמדרך לשאל הבעל או השליח אם יש תנאי בגט למה היה תשובת הבעל או השליח ואם הודיעו להאשה קודם קבלת הגט מדברי הבעל הנ"ל

סוף דבר מאד מאד אני נבוך בדבר הזה מטע' שכתבתי ואשר עוד יש להאריך בזה כמובן מאליו. וגם מה שמחליט הרב הנ"ל שהנדוניא אינו בכלל כתובה מתלי תלי במחלוקת קדמונים המובא בקיצור בב"ש סי' צ"ג ס"ק כ"א וכבר האריך בזה הריב"ש בתשובותיו סי' שי"ז במעשה כעין גוונא דידן שהבעל אמר להשליח שלא יתן הגט ליד האשה אלא אחרי שתמחול לו כל זכות שיש לה אצלה מחיוב כתובתה אם צריכה שתמחול גם הנדוניא. רק בזה נכונים דברי הרב הנ"ל כיון שכ' בלשון והמעות שלי והחפצים יחזירו לאבי שלא הי' הכוונה של הבעל רק על המעות שהי' לו מאביו דע"ז שייך לשון חזרה ואכתי יש מקום ספק דילמא הי' כו נתו שיחזירו לאביו כל מה שהי' לו מאביו בלי גרעון והוצאת חליו וקבורתו יהי' ממעות שהי' לו נדוניא דהוי ג"כ שלו לדעת הפוסקים דאף נדוניא בכלל כתובה שאינו אלא לחוב עליו רק שיש עוד לצדד דכיון דלא עברו עדיין שנתיים מיום חתונתו והי' שייך תקנת שו"ם עדיין הי' כולו או חציו לגמרי בחזקת הבעל ולהלכה ולמעשה צע"ג דספק ממון בזה הוי ספק זיקה

אם לא כפל השליח התנאי מבואר בשו"ת הרא"מ ח"ב סי' כ"ב ודבריו שם צע"ג דהא פשוט דאם הדין שצריך השליח לכפול התנאי אם לא כפל הדין דתנאי בטל ומעשה קיים הרי עיות שליח בשליחתו ובטל שליחתו ואין במעשה הגט כלום ומצאתי שכבר נתעורר ע"ז בספר מכתב אלי' שער ה' ו' דף קנ"א ע"א גם דברי מהריב"ל ח"א כלל ד' סי' כ"ה דף כ"ו ע"א צריכים עיון ובקשתי מאת כבוד הדרת החריפי' המופלגים בד"צ דק"ק לובלין שלא ימצאו א"ע עוד להטריח אותי בענין זה כי מיראה הוראה אני ובפרט עתה שכבדו עיני וכחי תש וטרדות תלמודי רבו עלי ע"כ קשה עלי ליקח מועד לענינים אחרים ויקריבו נא דבריהם לפני גדולי הדור אשר עיניהם פקוחות באור התורה ולהם משפט הכרעה בעוצם שיקול דעתם וגבורתם במלחמתה של תורה דברי הדו"ש ה"ק ברוך תאומים פרענקיל. תשובה יט

לכבוד ש"כ חביבי הרב המאור הגדול החריף המפורסי' נ"י ע"ה פ"ה כ"ש מוהרר נתן נטע סג"ל לנדא אבד"ק אושפצין והשאלה יבואר מתוך התשובה

אתמול הגיעני מכתב מעלתו עם הגט והיות עיני חלישות ומנוע אני לקרות מתוך הספרי' קשה עלי טורח תשובתי עכ"ז לבל