עטרת חכמים חלק א קיא

לבו עד האדים בשרו גם קרע בית יד אחד מחלוקו. ונכבד א' הי' אצלו ואחזו בזקנו וגמר בו הנכבד ואמר לו תדע כי יאסרוך כדרך אנשים משוגעים ומדברי הנכבד נא מזעפו והתחיל בבקשה מאת הנכבד שיוציאו מבית חותנו והנכבד החליק לו בדבריו ובחשבו שהנכבד יקח לו לביתו לבש עצמו בנחת בגדי יו"ט ואחרי ראותו כי נכזכ' תוחלתו שהשמיט עצמו הנכבד מקחת אותו לביתו אז אמר קראו לחותני ובבואו אמר לחותנו השבע לי שיהי' הכל כמקדם ולא יזכר מה שנעשה עמדי וכן עשה חותנו לעיניו ומזה עוד לא בטח לבו ובקש שיתן לו חותנו ת"כ ע"ז וכן נעשה אז הלך בהשקט ופשט בגדיו עליונים והשכיב עצמו במטתו. אחר זה נראה ממנו שמאס בחייו באשר לעת ערב בש"ת הנ"ל שתה ריעו האהוב לו ואמר לו לחיים. השיב לכם לחיים אמר לו גם לך לחיים והשיב למה לי חיים באשר מעת החתונה שלי איני שומע כ"א מדבר גט ובליל מוצאי יו"ט ביקש שיתנו לו נייר כ' עליו אין כל חדש תחת השמש אבל יש כאן חדש שלא הי' לעולמים וכל הלילה לא סי' יכול לישן אחר חצות לילה נראה ממעשיו שרוצה ליטול חייו מן העולם שהפיל עצמו ממטתו לארץ גם העמיד עצמו במטתו על ראשו וסיבב ועיקם בראשו כרוצה לשבור מפרקתו עוד קפץ מעל למטתו על הכלונס שעל נקליטי המטה ונשאר תלוי בחצי גופו וראשו למטה כאלו רוצה להפיל עצמו וביום אסרו חג נראה סר וזעף ורעו ששתה לו אתמול לחיי' והשיב לו כמאתמול והשיב לו גם לך ואמר לי לחיים נצחיים: וביום זה החזיק עצמו שלא בנקיות שהשתין במטתו הוציאוהו לנקות משכבו והושיבו על כסא ואמר שרוצה ללמוד בספר תנ"ך נתנו לו תנ"ך חדש ומצא מעשה שאול [לדברי הבה"ב אולי במקרה נזדמן לו במעשה שאול] קרא הקפיטל בכוונה בפי' המלות עמד עלי' ושנה ושלש ורצו לקחת מידו אחז בו בחזקה בקשו מאתו לסיים בדברי טוב ולא רצה ובהפצרה רבה הפסיקוהו ואמר זאת נחמתי שקרה זאת לשאול המלך ושב למטתו שהציע לו בנקיות והקפיד שילבשוהו נקיים ואמר נוסח אני מאמין בע"פ בכוונה ואמר יראו אנשים שיהי' בשעת פטירתי ואצוה בפניהם לדברי בני הבית באמת צוה אז לפני אנשים] ואמר שמע ישראל הרבה פעמים ובהאריכו אמרו העומדין בשכמל"ו והפסיקוהו ונפל לתרדמה וישן מעט בעודו ישן באתה אחותו מק"ק לוברטוב ובהקיצו קבלה בסבר פנים יפות ונשתנה מזעפו ונדמה שהחזיק מחליו והתחיל לאיתנו ולישוב דעתו רק שלא הי' יכול לישן בלילה ואחותו אמרה שאינו כאשר ידומה כי לה דיבר שתתן לו סכין וביום ו' עש"ק אמר דאקטיר א' מה לו לרפואות מבחר תחבולת רפואותיו שיושיבו אצלו ב' אנשים שומרים כי יוכל להיות שידומה שהוא כאחד האדם ובהגיע שעתו יקח סכין ויכרות ראשו גם יוכל שימית איש אחר ובמצב זה הי' עד שבת בראשית שהפסיק מדבר דבר רע גם אל אחותו וחדל מרוגזו ומהות דרכו לפי ראות הכל (לדברי בני הבית פסקו הדאקטורים ללכת אליו כ"א דאקטיר א' הרגיל בבית חותנו ראה אותו בכל יום אך לא ניתן לו שום רפואה) וביום ג' פרשת נח התחיל לישן בלילות ואכל ושתה ומנהגו כאדם בריא וטבעו כבראשונה קודם חליו מעט הדבור מעט הצהלה ושמחת לב רק נוטה לחושב מחשבה ובדברו אליו השיב כהוגן ובישוב הדעת וגם באו אליו מכיריו ושחק עמהן בשחוק קארטין בישוב דעת באין שום שמץ חולי או בלבול דעת גם רעו שנדבר עמו לו לחיים בקרו בכל יום ונראה ששב לאיתנו ובישוב דעת כי לא ראה ממנו שום דבר רע רק שישב כחושב מחשבה לפעמים שאלו אותו מה אתה חושב ואמר שילכו משם כל העומדין ולריעו לבד יגיד מחשבתו ואחר שהלכו כולם אמר לרעהו שאינו חושב מאומה וביום ה' שבוע זאת בקרו רעהו הנ"ל ודבר עמו ועמד לפניו כלי כתיבה וכ' לו שיר מליצה וביאר לו הענין וגם הוא כ' שיר מליצה בתוך כך הובא לפניהם חתיכה ציטץ בגראטין אמר מה היא צעלימליך גערו בו על דברו דברי שטות ללא צורך והלך לחדר משכבו וקרא לרעו שילך עמו לחדרו אמר לרעו למי יעשה מלבוש מזה הציץ ענה אותו לחמותך אמר לו לא כן ואמר לו ריעו הדעתך שיעשו מלבוש לאשתך מזה הציטץ אז אמר זה הציץ הוכן לאחותו נייטשא קודם בואה לדברי הבה"ב ראה את הציטץ הזה קודם בואה] למחרת פרשת נח התרעם לפני נכבד אחד על אביו שלא טוב עשה לו במה שהשיאו לגדול הערך והנכבד נחמו במאמר רבה ב"ב חנא שהלך להיכי דמדלי' באשר הוא בת מזלו וביום זה סיפר לחותנו קורותיו שבעת נסעו לנשואין בלילה קודם יום שהוקבע לנשואין יצא יחידי בלילה ונדמה לו שבאו לפניו דמות אנשים ונבהל מאד ואמר שסיפר תיכף הדמיון הזה לר' זלמן גיסו של אביו ור"ז הנ"ל דבר על לבו להוציא הדבר מדעתו ואח"ז אמר שרדפו אותו אוצרי אוצרות ובליל ש"ס הנ"ל כאשר הלך על הגאניג שלפני הבתי כסאות נבהל מדמיון דומה לדמיונות הנ"ל ואמר שחולי נופל ר"ל קרה לו בעודו מוטל בעריסה בן ב' שנים וגם חצי שנה קודם הנשואין הראשוני' קרה לו החולי הזה ולדברי הב"ב התרעם ביום ו' עש"ק פ' נח תרעומת עצום בסדור דברים נכונים בבכיות לב איך שאחותו וגיסו בעלה הי' בעוכריו שהשתדלו בשידוך גדול מערכו שאינו ראוי לכך ואמר שמזה נצמח לו עגמת נפש בלתי הכיל ועושה עצמו כמשוגע למראה ענים וכה אמר להם א"י מה לעשות ומה יהיה בסופו ואתם סבורים שיעשו שידוך עם גדולי הערך אני אראה לכם איך תעשו עוד שידוכים גדולי הערך. גם באותו יום כתב על נייר עוד מה שמורה על הסכמתו לאבד נפשו כי כן כ' בזה"ל לאביו אל תצטער ואל תאבד עצמך לדעת כי כן נגזר עלי מיום הולדת אותי וכן הוא בן לר' חנינא בן תרדיון וכן להרמב"ן ז"ל ובשבת פרשת נח אמר לפני הנכבד שהתרעם לפניו אתמול על אביו שעשה עמו שידוך גדול הערך דברים בלא טעם ונדמה להנכבד שדעתו לא צלולה באשר אמר חפץ אני להיות טוב ולעשות תשובה בליל מוצאי ש"ק בא אליו א' מבני הנעורים ולקח לילקי שלו ועשן ולא נראה ממנו שום שמץ רע רק שאמר שחפץ לישן ולכך הלך מאתו בשלום

גוף המקרה הנוראה שלא ישמע עוד בישראל למחרת השבת ביום א' פרשת לך קם בהשכם לאור הבוקר באין הרגש רע ממנו (לדברי הב"ב הלך בבית ולחש בשפתיו שאלו חותנו מה הוא לוחש השיב מתפלל אני ברכת שחר) ובהיות חותנו בבהמ"ד בתפלת השחר נשמע כי שחט עצמו וכן הי' שגנב סכין והלך לבה"כ בלי ראות ושם נשחט כי מצאו שם דם הרבה ומזה המקום עד החדר ששם נמצא לא הי' שום דרך אחר כ"א דרך הגאניג שלפני בית הכסא לחדר א' שהוא פתוח בעלי' שלו והחדר גבוה יותר משתי קומות רק שהחדר הי' מלא קדרות ומהעלי' אשר הי' דרך שם נפל או קפץ עד הקדרות הי' ערך קומת אדם אחד ונמצא שם הרבה קדרות שבורות ומזה הלך דרך פתח א' לחדר אחר שבצידו ושם נשאר מתגולל באחת הזוית והדאקטורים ציוו שלא יזיזו ממקומו ויכסוהו שם בכרים וכסתות להחם אותו ובערך שתי שעות אחר חצות היום באו שם אנשים הרבה ודאקטורים ונדמה להם שיש בו דעת קרב אליו אחד ושאלו מתחרט אתה על שעשית ככה והרים ידיו למעלה ורמז בידיו אמר רצונך להתוודות והרכין בראשו אמר לפניו נוסח אשמנו ועל חטא עד אות יו"ד והכה בידו על לבו כנהוג בווידוי ונראה להעומדים כוונתו וחרטתו עד שנתעורר בכי רב ומספד כבד לכל העומדים עליו והאיש שאמר לפניו הוידוי לא ידע עוד הנוסח בע"פ ועמד בשתיקה. הניעו האיש הנשחט בשולי בגדיו ולא הבין האיש כוונתו ורשם הוא על כסותו דמות כתיבה ואמר לו האיש עשה במתון אולי אוכל הבין וכן עשה ואעפי"כ לא הבין רמיזותיו ונתך לו האיש קרייד וכתב בידו על קדרה אחת בקשתי להתודות אז נראה בעליל לכל שיש בו דעת והוא מתודה ומתחרט וציוה הדאקטיר להעלותו מזה וכאשר הוגלה פתח עיניו אמר הדאקטיר לשאלו סיבת המעשה וכאשר שאלוהו הרים ידו למעלה אמר הדאקטיר אמרו לו שיכול לחיות וישתדלו שיחי' ובאמרם אליו כ' בלה"ק מה לי לחיות ולעשות עוד עבירות בקשתי מהדאקטורים הצדיקי' הרוצים לחיות נפשות לקרב מיתתי התחילו אנשים לדבר ביניהם מענין הגט ונשאל אם רוצה לאכול פירות יאגידוס וקירשין הרכין לאו אמרו נשאל בפשיטות אם רוצה לגרש את אשתו שאלוהו כן והרכין הן וזה לשון העד שנחתם על הגט באמת אין אני יכול לכווין המלות עתה כמו שיצאו מפי אז העדות הנגבה אחד עשר יום אחר המעשה אך הברור לנו באמת אגיד בדקתי אותו מעט באכילת פירות ושכב ולא ענה כלום אמרתי לו ווילט איהר געבין גט אייער ווייב תיכף לקח קרייד וכ' אני נותן אודר ליתן גט פטורין לזוגתי פלונית בלא כתובה והמעות שלי והחפיצים אחזור לאבי כי הוא עני בעת הזאת אמרתי לו וועלכי פלונית וכ' פלונית בת פלוני אמרתי איהר אליין וועט קענין גט געבין אודר מאכין איין שליח הביט על האנשים. וכ' ר' געציל ב"ר פינחס זאל זיין איין שליח ועוד נאבד מהשאלה ויובן מתוך דברי התשובה

וזה דבר התשובה. ע"ד השאלה שלפי דברי העדים החתימה והמסירה נשאל מהבעל בזה"ל ווער זאל זיין עדים אויף דעם גט אז איהר גיט גט אייער ווייב גט כדת והרכנת הבעל הי' אחר גמר דברים הנ"ל וע"כ דעת המעררין שיש לדין שלא הרכין רק על עשיות ע"מ כפשטות משמעות הדברים אז איהר גיט כו'

תשובה הן אמת שלפ"ד הר"ן באלפסי פ' המגרש בד"ה והיינו דקתני כו' גם עידי חתימה המה כעדי מסירה שהרי הגט יוצא מת"י בעדים הללו בידוע שהבעל מסרה לו ונמצאו כאלו הם עצמם מעידים על המסירה כו' יעו"ש ולפי"ז יפה מתפרש לשון השאלה הנ"ל גם על ע"ח וכ"כ יש לפרש לשון הנ"ל גם על ע"ח לפ"ד הרשב"א בחידושיו למס' גיטין דף ד' ע"א ד"ה לעולם ר"א היא שכ' בזה"ל ק"ל דלא שייך לומר מזויף מתוכו אלא בשחתומין עליו פסולי עדות בגיטי נשים שחתומין בו נכרי' כדאי' לקמן דף י"ב או פסולי קורבה כו' אבל כאן שעידיו כשרים רק שחתמו שלא לשמה ואף הן אינם צריכי' לחתום לשמה מאי פסול איכא כיון דע"ח לא כרתי כו' ונ' דמש"ה קרי ליה