עטרת חכמים חלק א קי

נראה בה מסימני שטות הנאמרים בחגיגה אינה מגורשת מדאורייתא ואם יודעת לשמור גיטה ולא עצמה אסור לגרשה משום גרירה. והדברים פשוטים וברורים לדעתי

ובזה א"ש שגם לרב הונא שבירושלמי שסובר שאין דין שוטה רק בעושה כל הד' דברים ומהם שמאבד מה שנותנים לו אעפ"כ משכחת נשתטית שיכולה לשמור את גיטה שאינה אסורה רק מדרבנן כהוכחת רב פפא מלשון המשנה דדין נשתטית אינו תלוי בסימנים הנאמרים לענין שוטה רק שיהיה בה סימני שטות המראים מהותה בעסקי השמירה ויעוין בשו"ת מהרש"ל מ"ש העתק מראבי' מחלוקת קדמונים שרבינו שמחה צידד להתיר בנשתטית שהיה לה דעת קלישא צרור וזרקו אגוז ונטלו וכתב דבכה"ג הוי יודעת לשמור את גיטה וחלקו עליו חכמי דורו והעלו דלענין לשמור גיטה צריכה דעת כפעוטות ואף שיודעת לשמור גיטה מ"מ אם אינה יודעת לשמור א"ע אין לגרשה וכ' שם מהרש"ל בזה"ל וסתם שוטה אינה יכולה לשמור את גיטה סימן זה של צרור וזרקו כו' נאמר בקטן וקטנה ולא בשוטה דגריע טפי מקטנה ואינה מתגרשת כלל אפי' ביש לה אב אלא בשיכולה לשמור את גיטה וסתם שוטה אינה יכולה לשמור את גיטה ואפשר אף עתים שוטה עתים חלומה אסור אפי' בדיעבד דאין אנו בקיאין בזה וגרע טפי מבדיקת קטן וקטנה מהיום דעתי נוטה לאסור עליו אפי' בדיעבד כו' אפי' יכולה לשמור את גיטה ע"י בדיקה אלא שאינה יכולה לשמור א"ע כו' עכ"ל יעו"ש ולשונו זה מבואר דאף דסתם שוטה מחזקינן לאינה יכולה לשמור את גיטה מ"מ מועיל לזה בדיקה אבל בט"ז לאה"ע סי' קי"ט ס ק י"ב אף שצידד הרבה להקל על הבעל מצד שעתה בדורותינו שיש חרגמ"ה שלא לישא אחרת על אשתו אתה מפסידו על זה שיהי' כל ימיו בלא פו"ר וכו' יעו"ש עכ"ז לא התיר רק שישא אשה על אשתו וכ' בזה"ל אבל להתיר לה ליתן לה גט אפי' אם מותר מצד הדין כיון דיודעת לשמור גיטה ודאי אין לנו היתר זה כיון דיש סרך איסור דאורייתא באינה יודעת זה ואין אנו בקיאין כ"כ לדעת מסי נקראה שימור לגיטה כו' עכ"ל ואם כי מורה הוראה אני ומעודי לא הלך לבי להיות כמגיס דעת ח"ו נגד ושם חכם מחכמים אשר טבעם יצא בחבוריהם הטהורים ובפרט נגד רשכב"ה גאון הגאונים הט"ז זצ"ל עכ"ז לרוב כי נכמרו רחמים על הזוג שהפירוד ביניהם טוב לשניהם הי' על דעתי לומר שבכה"ג שטוב לפני האשה שתתגרש כי יש תקוה שעי"ז תשיב לאיתנה והוי כהצלת בספק פקוח נפש אין להחמיר כחומרת הט"ז שהוא יחיד בדבר זה ולא הוזכר לדעתו זה בב"ש שהי' לעיניו הט"ז על אה"ע וגם בשו"ת רש"ל מבואר שלא כדבריו וכן מסתימת הש"ע ובפרט שבאמת יפלא למה נאמר שאין אנו בקיאין בבדיקה זו בשלמא לענין עתים חלומה י"ל שחשש מהרש"ל פן בעת שנראית לנו כתלומה עוד בה טפשות באיזה דברים דהא יש שוטה שהמה נראים כפקחים לכל דבריהם מלבד בדבר א' שנתגלה בו השטותו וכ"כ בסמ"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א ובמהרי"ו בסי' נ"ב מבואר שחשש ע"ז במעשה שנשאל ממנו שדמו להחזיקה בעתים חלומה אבל הבדיקה אם יודעת לשמור את גיטה מהכ"ת לומר שאנו אין בקיאין בזה

ומדי דברי בדברי הט"ז לא אכחד תחת לשוני אשר לא הבנתי בדברי קדשו באותו הס"ק ראשית דבריו בזה"ל ובשו"ת מהרי"ו סי' נ"ג כ' ח"ל ומתוך פסק שכתב מר הוא מטעם דלא שייך גרירא באשה זו ואפי' הי' כדבריך מ"מ מאן ספין לחלק כדברי רבותינו ולומר שלא גזרו אלא היכא דשייך גרירא כו' ולפי פסק שלך משמע שהמתירים מביאין ראיה מן קטנה שהתיר ר"ת לגרשה משום דלא שייך בה גרירא שכ' בספרים שלהם דלאו בת תשמיש הוא ה"ט לא מצאתי בכל הספרי' שבידי עכ"ל אשתומם כשעה חדא דאישתמטי' דברי התוס' דבפ' ב' דקידושין דף מ"ג בשם ר"ת וז"ל אע"ג דאמר שם דמשום גרירא אסורה ה"מ בגדולה והיא שוטה לפי שיש לה תאוה ובני אדם להוטים אחרי' כו' אבל קטנה דלאו בת תאוה היא ליכא למיחש כלל ומתגרשת עכ"ל הט"ז ולע"ד נראה שלא נעלם מן מהרי"ו דברי התוס' הנ"ל. ובמעשה שהיה השאלה לפניו ע"כ הי' דבר מה לסיבה וכן מורה לשון מהרי"ו במ"ש שלא היתה שוטה זו בת תשמיש וע"כ דמו המתירין אותה לקטנה וכתבו שטעם ר"ת בקטנה משום דלאו בת תשמיש הוא ע"ז השיב מהרי"ו שלא מצא לשון זה דלאו בת תשמיש הוא וכוונתו דאין טעם בה בקטנה רק משום דלאו בת תאוה היא וממילא אין לדמות לה שוטה שהיא בת תאוה ואף אם מחמת איזה סיבה לאו בת תשמיש היא אין לדמותה לקטנה להוציאה מכלל גזירת חכמים שגזרו בכל סתם שוטה שאינה יודעת לשמור א"ע ובזה ישבתי גם שארי קושי' הט"ז על מהרי"ו וממילא אין לדחות דברי המהרי"ו מהלכה דכל היכא שאינה יודעת לשמור א"ע אף שעכ"ז לא שייך בה גרירא אין להתירה ודברי מהרי"ו מובאים בד"מ סי' קי"ט עאכו"כ שאין להמציא לצדד היתר במה שכ' כבוד מעלתו בסעיף ג' ובפרט שהט"ז בעצמו אף שדחה דברי מהרי"ו כתב בזה"ל שזה הי' נראה להתיר במקום שאין חשש גרירא זנות ויש לה דעת לשמור גיטה אע"פ שאין לה דעת לשמור א"ע אלא שאינו כדאי להכריע להקל נגד הגדולים שאמרו להחמיר הלא המה רבינו אפרים וראבי' ורש"ל כ' ע"ז בתשובה שיש להחמיר כדבריהם עכ"ל אמנם לא ידעתי אבין דברי הט"ז ולא מצאתי כלל בכל דברי הראבי' ומהרש"ל שבתשובה הנ"ל זכר דבר מדין הדומה לדין הנזכר במהרי"ו הנ"ל וכל פלפולם שם אינו אלא במחלוקת שהיה ביניהם שדעת רבינו שמחה הי' שלשמור גיטה לא בעי רק דעת קלושתא כמו צרור וזרקו. גם רצה לומר דטעם גרירא אידחי מהלכה ולא בעינן שתהא יכולה לשמור א"ע מהפקר. וחלקו עליו וכ"כ חלקו במה שרצה לצדד עכ"פ להקל להתיר לו לישא אשה עלי' מצד מצות פו"ר וגודל עיגון שלו ונטה מהרש"ל לכל דבריהם גם באיסור לישא עוד אשה שאמרו מוטב להפסיד נפש א' מישראל מלעשות קלקול לדורות והב"ח קבע להלכה להתיר לו לישא אשה עלי' ובתנאים המבוארים בב"ח וליחד לה בית בפ"ע ושישמרנה ממנהג הפקר כו' ע"כ למ"ש הט"ז בזה"ל ונראה לסמוך ע"ז שלא כדברי מהרש"ל שכ' שאין לו תקנה שאינו מסתבר כלל דניחוש על חשש שינהגו בה הפקר דזה הוא לדורות הראשונים שהי' מותרים לישא אחרת. נמצא שלא הי' להבעל הפסד בזה ותיקנו חז"ל לטובת האשה משא"כ בדורותינו יעו"ש עכ"ל ג"כ נפלאים בעיני דתקנות חכמים שלא לגרש שוטה שאין יכולה שתשמור א"ע בודאי אין ביד כל ב"ד לבטל והוי ככל דבר שנאסר במנין ובפרט שהחשש שחששו לגרירה יש גם בזמנינו. רק שמצד חר"ג הבעל מעוגן ובא לידי הפסד ומעולם לא עלה על דעת רבינו שמחה להקל. רק שסבר שאין הלכה כמ"ד משום גרירא ועכ"ז לא סמך ע"ז ורצה לצדד להקל שישא אשה על אשתו השוטה ומשום ביטול פו"ר ורבינו אפרים וסייעתו השיבו לו שגם במקום ביטול פ"ו קמה ונצבה חר"ג ולזה הסכים מהרש"ל אמנם הב"ח וסייעתו סוברים להקל במקום ביטול פ"ו לישא אשה עלי' והיא תשאר בשמירה מהפקר כמו כל נשים שוטים בעודן תחת בעליהן. ע"כ צע"ג לבוא עד תוכן כוונת הט"ז בכל מה שכ' כנ"ל

סוף דבר דין שוטים אם ידעינן שיכולה לשמור את גיטה וא"ע. יכולים לגרשה מרצונה ואין בזה נגד חרם ר"ג דאף דשוטה אין לה רצון מ"מ עכ"פ לא הוי גט בע"כ אם היא אומרת בעצמה בישוב דעת ולא מתוך טירוף שרוצת לקבל גט וכעין זה מצאתי בשו"ת מהר"ם מפאדווי וכן נראה מדברי המהרש"ל בתשובה והקשה עלי בזה כי לא מצינו בביאור במה תקרא בשם יודעת לשמור את עצמה וודאי הכל תלי בעוצם בינת המורה והב"ד אשר לפניהם האשה. ודורשים וחוקרים על כל מהותה ומשפט מעשי' אם היא גדורה מחשש עזובה להפקיר לבני אדם ובנ"ד נלע"ד באם מבורר בבדיקה שיודעת לשמור את גיטה יעוין גיטין דף ס"ד] חולת אותו השטות בהלוך בבגדים צואים אינה מוחזקת לשוט' בשאר דברים ואין נראה ממנה בשום דבר הסרת מסוה הבושה [יעוין רש"י ביבמות דף קי"ג ע"ב ד"ה שמשלחה] בחזקת יודעת לשמור א"ע תגורש לכתחלה כדת אחרי השגת הנצרך והיא למראה עיני יודעת וד' יודע שלא הייתי נמשך לדברי אלה אם לא מצד שיש בגרושין תקנת הצלת נפשה מחשש שגעון גמור כמבואר בדברי מעלתו וכמובן מאליו לדעתי די בזה לנטיית קולא בדבר שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן כי יסור חשש איסור דאורייתא עפ"י בירור גמור שיודעת לשמור גיטה ואינה בכלל משלחת וחוזרת: דברי הדו"ש הק' ברוך תאומים פרענקיל

תשובה יח שאלה מק"ק לובלין

תוכן כל הענין אחר הגביות עדות שנעשה קודם המעשה הנוראה ד' יציל את בני ישראל מזה וכיוצא והן ממה שהי' אחר המעשה שלא יארע עוד ח"ו בבית ישראל

איש אחד גרוש מאשתו ראשונה רך בשנים נשא בתולה ממשפחת רמה בשמנה ימים בחודש אלול שנה עברה תקפ"ב והי' בבית חותנו מעת נשואין והי' האיש ממעט השיחה עם אנשים גם עם בני נעורים כערכו לא הי' מרבה להתרועע ולא נראה ממנו לב שמת: ויקר מקרהו שבליל שמחת תורה אחר צאתו מהתפלה ובא לבית חותנו נפל בחולי הנופל ר"ל ונקרא לו הדאקטיר ואמר הדאקמיר לפי הבנתו בא לו החולה מעגמת נפשו וביום שמחת תורה קודם חצות יום בא לו החולה ר"ל פעם שנית ונחלש ושכב על מטתו אחר ערך שלש שעות נראה ממנו כעס גדול ורץ בחדר משכבו אנה ואנה כמטורף דעת ובכל הקרב אליו להניאו ממרוצתו. הכה לדחוף בזעף חמתו. והשליך בגדיו עד הפשילו חלוקו לאחור ונתגלה בשר גופו ובצפרניו שרט על