עטרת חכמים חלק א קט

לדעת הרמב"ם ואיך יכול לגרשה ויעוין בגוף התשובה הנ"ל בשו"ת הרא"ש שאין לשונו שם כמו שכ' בשמו הטור גם ביש"ש חולין פ"א סי' ד' תפס בפשיטות להלכה דעת הרמב"ם וכן בשמלה חדשה סי' א' ובדין הפתאים ביותר כו' כ' בת"ש אף דלכאורה הי' נראה לחלק דדין זה אינו רק לענין עדות כו' ומסיק דאין לחלק וכ' בזה"ל וכן משמע בד"מ בהדי' שכ' כן עיין בח"מ סי' ל"ה כל דיני שוטה עכ"ל ש"מ דס"ל דכל הפסולים התם בכלל שוטים פסולים נמי הכא ע"כ. הרי שלפ"ד הת"ש גם הד"מ תפס להלכה לחומרא כדעת הרמב"ם [ויעוין בסי' ט"ז בשו"ת מהרי"ט חלק אה"ע] ומה שמדחה מעלתו ראיות הב"י מחגיגה די"ל דהברייתא שני' שלא נאמר בה רק המאבד מה שנותנין לו חולקת אברייתא קמייתא לא מחוור דמה"ת נאמר דפליגי ברייתות אהדדי. ואם כדברי מעלתו כן הוא למה אמרו שם בחגיגה דף ד' אמר רב פפא אי שמיעא לי' לר"ה הא דתני' איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנין לו הוי הדר בי' כו' יעו"ש הרי אף לדידן מוכרח לומר דברייתא זו חולקת אראשונה ממילא י"ל דר"ה ידע מברייתא זו ולהלכה סובר כברייתא אחרינא וכדעתו בפירוש אותה הברייתא שהכוונה שיהי' כל השלשה סימני' מעלתו דעל ברייתא קמייתא ודאי לק"מ דסברה מקרע כסותו ומאבד מה שנותנין לו לחדא מילתא וכנראה להדי' מדברי הש"ס שם יש לדחות דבודאי מצד הסברא אין שיווי גמור באותן שני מעשה שטות ויש צד גריעות בכ"א מה שאין בהשני ואין א' נלמד מכלל השני ועכ"ז א"ש דברי רב פפא אי שמיע לי' לר"ה הא דתניא איזהו שוטה המאבד כל מה לו הוי הדר בי' כו'. ומה שמסיק שם בגמ' דדמי להא דהכוונה דהא טעמא של ר"ה שאין מחזיק המקרע כסותו לשוטה דאימור בעל מחשבות הוא ממילא לא הי' להחזיק המאבד מה שנותני' לו לשוטה דגם בזה שייך טעם זה דאימור בעל מחשבות ע"כ אי הוי שמיע לי' דברי ברייתא שני' שהמאבד מה שנותנין לו הוי שוטה ולא תלינן דבעל מחשבות הוא כמו כן הי' הדר מסברתו לתלות המקרע כסותו שהוא בעל מחשבות ובפרט לפי הפי' שמביא הפמ"ג ביו"ד סי' א' במש"ז ס"ק י"א שהמאבד מה שנותני' לו אין הכוונה שזורק בידים רק שאינו מניחו במקום המשתמר בודאי יותר היה לתלות תו בזה הוא מצד שהוא בעל מחשבות מלתלות העושה בידים קרעים בכסותו בבעל מחשבות אבל בעצם השתוות השטות לא ראי' זה כראי' זה ואם נחית התנא דברייתא למחשב במנין מדויק כל הדברים אשר בהם נקרא שוטה וזולתם ליכא עוד מידי להחזיקו לשוטה הי' לו לבאר שגם המאבד מה שנותנין לו הוא סימן של שוטה וכאשר באמת תנא דירושלמי בר"פ מי שאחזו מחשיב כל הארבעה ובזה"ל סימן שוטה היוצא בלילה והלן ביה"ק והמקרע כסותו והמאבד כו' ואי' שם ר"ה אמר והוא שיהי' להם בו דאל"כ היוצא בלילה קניסרופיס כו' המקרע כסותו והמאבד ה שנותני' לו קינוקוס (מפרשי' בעלי מחשבות) כן הגיר' בירושלמי דגיטין ובפ"א דתרומות הגי' כמו שמובא בתוס' חגיגה ואי' במפרש שסלוקיקס קובקוס שניהם מיני חולי של מחשבה עכ"פ הרי מבואר כדברי הנ"ל דלתלות מצד בעל מחשבה שוים ב' המעשים אבל במעשה השטות משתני' דאל"כ קשה למה הצריך ר"ה שיהיה כל ארבעתן בו הא די בג' יוצא יחידי ולן ומקרע כסותו או יוצא יחידי ולן בביה"ק ומאבד כו' כ"ז כתבתי לרווחא דמילתא להחזיק דברי הב"י במ"ש לראי' לדברי הרמב"ם אבל בודאי פשוט שאם באמת אין ראייתו של הב"י ראיה לנו לומר שהיה לרמב"ם ראיה אחרת או מצא כן בפירוש באיזה ירושלמי או תוספתא גם יכול להיות ששפט כן מסברא דנפשיה שאין לחלק כלל בין מעשה שטות באחד מאותן ד' דברים או המטורף ודעתו משובשת תמיד באחד מדברים אחרים וסבר שלכך פרטו התנאים אותן ד' דברים להורות דאף שבאלו יש מקום לתלות שאינו עושה לשטות וכדברי הגמ' בטעמו של ר"ה מ"מ מחזיקינן בעושה א' מהם לשוטה או כדברי הב"י שלדוגמא בעלמא נקטי תנאי ברייתא איזה ממיני סימני שוטה וממנם יובן על כל דבר שטות גדול וכלשון מהרי"ק שמובא בב"י ואם יראה בעיני כבוד מעלתו דלאו דוקא הני דפ"ק דחגיגה אלא שדברו חכמים בהווה כו' ויראה בעיני כ"ת שהגיע זה לשטות גדול כמו הני דפ"ק דחגיגה כו' יעו"ש ויעוין בד"מ סי' קי"ט סק"ד שכתב שמהרי"ו בתשובה סי' נ"ב הוא מן החולקים אדעת רבינו שמתה וסובר כדעת הרמב"ם והמעיין בדברי מהרי"ו בתשובה הנ"ל יראה שכל דבריו בזה אמר מסברא דנפשי' בהכרעת שכל שאין סברא לומר שמלבד אותן ד' דברים אין שם שוטה על העושה דברים של שטות אמנם באמת דברי הד"מ צ"ע דנראה לי שמהרי"ו לא אמר דבריו רק בעושה מעשים רבים של שטות ובכה"ג ודאי גם רבינו שמחה מודה דהא בודאי יש כמה וכמה משוגעים גדולים ומעשיהם נוראים לכל רואיהם ואין בהם אף אחד מאותן ד' דברים ובהדיא אי' בירושלמי קורדייקוס אין בו אחד מאלו ע"כ צ"ל שעיקר הפלוגתא של רבינו שמחה וסייעתו והרמב"ם אינו רק במי שהוא בכל מעשיו כבן דעת רק בדבר אחד דעתו מטורפת ומשובשת שלדעת הרמב"ם דינו כשוטה ולדעת רבינו שמחה כיון שבשאר דברים דעתו נכונה אין להחזיקו לשוטה מחמת שטות בדבר אחד כ"א כשעושה דרך שטות א' מד' דברים המכר בגמ' וקורדייקוס הוא שדעתו מטורף מצד רוח רעה הרי אינו בכלל ישוב הדעת בשום דבר ע"כ אף מה שלא נראה ממנו מיני שטות הד' דברים לשוטה יחשב

ומה שרצה כבוד מעלתו להמציא שאם השטות מצד חולה מרה השחורה שאנו קורין מלאנקאלי אינו בכלל שוטה לא מחוור דתחת שם מלאנקאלי הוא גם משוגעים גמורים כידוע לאשר יש לו ידיעה קצת בהספרים מחוברים בזה ועל מי שאחזו קורדייקוס מפרש הרמב"ם שרוח רעה מבעתו ובהלכות שחיטה פ"ב משוה דין שחיטת חש"ו ומי שאחזו רוח רעה. ובפי משניות פ"ב דשבת על משנה המכבה את הנר כו' או מפני רוח רעה כתב בזה"ל רוח רעה קוראים לכל מיני החולים הנקרא בערבי מלקוניא כו' יעו"ש שביאר להדיא שהוא החולה האוהב התבודדות הרי שגם זה לקרא רוח רעה וממילא אם הגיע האדם בעל מלאנקאלי להתמיד שטות בדבר שמורה על טירוף דעת בודאי הוא מכלל השוטים לשיטת הרמב"ם וכל עוד שלא יצא אל פועל כזה רק שמתבודד מחברת אנשים וחושק לישב יחידי ובחושך אינו בשם שוטה. ולכך אפשר מדייק הרמב"ם בלשונו פ"ב מהלכות גירושין במ"ש מי שהיתה רוח רעה מבעתת אותו שהכוונה בזה שהגיע לכלל בלבול דעת וכמו שמבאר בפי' משניות ר"פ מי שאחזו והכל הולך אל מקום א' לפי שיטת הרמב"ם אם נראה באדם טירוף דעת ומשובשת תמיד בא' מהדברים הוא שוטה יהיה סיבתו מה שיהי'

גם מדברי התוס' בחגיגה בד"ה דרך שטות במ"ש בזה"ל דהכא ל"ד דהכא כיון שהוא שוטה באחת ודאי יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר עכ"ל. יש לדעתי סמוכין לדברי הרמב"ם דאל"כ מנ"ל להגמ' להקשות על ר"ה דילמא דעת ר"ה דכשם דבעשיות שטות בדבר אחד לא מחזיקינן לשוטה לכל דבר כמו כן גם במעשה שטות של אחד מאותן ג' דברים אין להחזיק לשוטה לכל דבר ולכך מצריך שיהי' כל שלשתן בו ואפשר לומר עוד דהוא הדין בעושה שלשה מיני שטותים אחרות בקביעות שהוא שוטה והתנא אמר בהווה ומה"ת להקשות כ"כ בפשיטות אי דעביד להו דרך שטות אפילו בחדא נמי א"ו כדעת הרמב"ם שזה הוא מן המושכלת הראשונים שמי שעושה דבר של שטות בתמידיות דרך שטות הוא בחזקת שוטה לכל דבר

גם מל' הטור באה"ע סי' קנ"א בדין מי שנשתתק במ"ש בקיץ שואלין אותו אם רוצה בפירות של חורף ובחורף אם רוצה בפירות של קיץ אם ישיב הן ודאי שוטה הוא כו' נ"ל לכאורה שסובר בהחלט כדברי הרמב"ם דאל"כ למה כ' ודאי שוטה הוא הא לא נראה בו א' מד' סימנים ומשום שטות דדבר א' משארי דברים אין להחזיק לשוטה ודאי ומבדיקה זה לא נתברר עליו רק שטות בדבר א' ואף שיש בו גם ריעותא דהשתתקות מ"מ מה"ת להחזיקו לודאי שוטה ולהקל כשקבלה אשתו קידושין מאחר אחר הגירושין מזה דא"צ לגט משני. אמנם גם לשיטת הרמב"ם יש לי קושיא בדין נשתתק ולא עלתה לי תירוץ מרווח ע"כ אפסוק כעת מזה ובאמת כל הפלפולים בזה לענין הוראת הלכה אך למותר כי מי יקל ראש לאמר הכרעה בין גדולי פוסקים קדמונים ולעשות מעשה להקל נגד דעת הרמב"ם שנתקבלה להלכה בטור וב"י ות"ש

אמנם לבי אומר לי שבלא"ה בדין אשה שנשתטית אין לתלות במחלוקת שבין הרמב"ם ורבינו אביגדור ורבינו שמחה והריב"ש ומהרי"ק. הן דברי רבינו אביגדור שמביא במהרי"ק סי' י"ט המה במרדכי ר"פ מי שאחזו בדין בעל המגרש שנראה ממנו מעשה שטות אם דינו כשוטה וכמו כן המה דברי מהרי"ק לענין איש שנסתפקו בו אם דינו כשוטה אם היה מועיל הרשאתו שהרשה לאשתו לבזבז בנכסיו כן דברי הריב"ש בסי' תס"א לענין דין הקנאת יתום שהיה מטורף אבל לא נראה בו סימני שוטה וכן לשון רש"י בחגיגה ד"ה איזהו שוטה האמור בכ"מ שפטור מן המצות ומן העונש ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר ע"כ גם לשון רבינו שמחה משפוריא המובא בב"י סי' קי"ט אף שנזכר בו פעמים לשון נקבה נראה שהוא טעות הדפוס ותופסין לשון ראשון ואחרון שמורה בפירוש שאמר דבריו על המגרש שלא מחזקינן אותו בחזקת שוטה לגרש עד שיראו בו סימני שטות המפורשים בפ"ק דחגיגה וזהו סיום לשונו ובעוד שלא ראינו סי' זה אפילו בדיקה לא צריך והרי הוא בחזקת פקח עכ"ל אבל לדין אשה שנשתטית שלקבלת הגט אין צריך דעתה ואין המניעה בגירושין רק מטעמים הנאמרים ביבמות דף קי"ג ע"ב מדאורייתא כי אינה יודעת לשמור את גיטה ומדרבנן כי אינה יודעת לשמור א"ע. העיקר תלי במה שנראה ממנה בזה אם יודעת לשמור גיטה ועצמה יכולים לגרשה אף לכתחלה ואם אינה יודעת לשמור גיטה אף שאין