עטרת חכמים חלק א קו

שהי' בהם ג"כ קרובים דהא הזמין העדים כנ"ל אלא שצריך לכתוב כתובה אחרת ויכולים לכתוב ג"כ הזמן הראשון כיון שראו הקבלת קנין על הכתובה עכ"ל השואל הנ"ל

תשובה לא אדע למה לא שת לבו לדברי הש"ך חוה"מ סי' ל"ו ס"ק ג' דכשמפרשים העדים שלא נתכוונו להעיד אם יש בהם קרוב או פסול גם הכשירים שלא נתכוונו להעיד עדותן בטלה לפי שיטות הרמב"ם והמחבר דראי' לבד פוסל ומסביר הטעם בזה"ל דכיון דקרוב או פסול שבא לראות אין פוסלין שאר העדות ע"כ א"כ ע"כ, כיון שלא בא אלא לראות לא חשיבי עדות א"כ גם הכשרים שבאו לראות לא חשיבי עדות ואין חותכין הדין על פיהם דלא מסתבר לומר דקרובים שבאו לראות לא יחשבו עדות וכשרים יחשבו לעדות עכ"ל. ולפי"ז עוד מגרע גרע היכא שהזמין הבעל ויש מהם קרוב ובשאר אנשים שלא הזמינו יש כשרים ופסולים דאף אם אותן הכשרים נתכוונו להעיד אין בכוונתם כלום כיון שהבעל הזמין אחרים ודינם כאלו לא כוונו לסעיד והם בהשתוות עם עדים קרובים שראו ג"כ ומפסלי כשרים ע"י הפסולים דהוי כראוי כולם שלא בכוונה ובכה"ג נתבטל עדותן כדברי הש"ך הנ"ל

אמנם לענ"ד דברי הש"ך צ"ע שלפ"ד יש לבטל עפ"י רוב עידי הזמה שעדותן הוא שפ' בן פ' הי' עמהם במקום פ' ביום פ' וזה לא שייך לומר שכוונו בשעת ראיית פב"פ ביום פ' להעיד דהא עדיין לא ידעו אז שאותן אנשים יעידו אח"כ עדות מה בשקר על מעשה ביום פ' במקום אחר ואם המוזמין נראו אז גם לפני קרובים ונשים היכא נימא שנתבטל עדות המזימין אם לא שנאמר דשאני גבי הזמה אף שעיקר הזמה הוא מחמת שלא הי' ביום פ' במקום המעשה שהעידו עליו בשקר מ"מ כיון שעיקר העונש המוזמין ופסולם הוא מעת שהעידו ולא אמרי' דין קרוב או פסול לבטל אמירת עדות המזימין שראו אותן ביום פ' במקום אחר אף שראו גם אז קרובים או פסולים כי פעולת הרע והמעשה של המזימין לא הוחל אז כלל שום צד שם עדות על הרואין וצ"ע וכ"כ יש לדקדק בדין אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע שא"צ לעדותן אלא כשנאבד שטר הכתובה וא"כ מסתמא לא נתכוונו בשעת ראייתן להעיד וכיון שראו כל ההמון ביחד לא ימלט שיהי' שם גם הפסולים ובפרט נשים ועכ"ז קשה גם גבי עדות חזקת מחזיק שלש שנים שא"צ לעדותן אלא כשאבד המחזיק שטרו וא"כ במשך שני חזקה מסתמא גם הכשירים לא להעיד נתכוונו ויעוין בספר נתיבות המשפט סי' הנ"ל ס"ק א' שמדחה דברי הש"ך בזה"ל ועוד מעשים בכל יום שמקבלים עדות אף שאומרים שראו ההלואה ולא נתכוונו להעיד אף שאומרים שהי' במעמד כל אנשי בני הבית ולא ראיתי מעולם לבטל מחמת זה עכ"ל ומה שהמציא המחבר ההוא לומר שהש"ך מיירי שהעידו גם יחד בב"ד לא מחוור לפרש כן בדברי הש"ך כמבואר להמעיין ומש"כ הש"ך ומשמע לי' להרמב"ם מדקאמר הכי בש"ס היכי אמרינן להו לשון רבים משמע דאכולן קאי ולא אקרוב או פסול וכן מדקאמר בתר הכי אי אמרת לאסהודי אתי נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ואי דשיילינן לקרוב או פסול לבדו הכי הול"ל ואי אמרו לאסהודי אתי עדותן בטלה א"ו דאין שואלין לקרוב ופסול לבד דאף אי יאמרו למחזי אתי דילמא גם הכשרים יאמרו למחזי ולא יועיל עדותן עכ"ל לא אדע אבין דיש לדחות בפשיטות דנהפוך הוא דאם לא נתכוונו הכשרים להעיד לא נתבטלה עדותן לא ע"י פסולים שנתכוונו להעיד ובין ע"י פסולים שלא נתכוונו להעיד ואין ביטול עדות ע"י הפסולין שיתכוונו להעיד אלא לכשרים שיתכוונו גם כן להעיד לכך הוצרך השאלה לכולם וע"כ מפרשים בפ"ע כל העדים שלא נתכוונו להעיד שאין מתבטל עדותן אף אם נמצא בהם קרוב או פסול ולא מבטלינן במציאות פסול אלא אותן שאמרו לאסהודי קאתינא וכן מורה פשטות לשון הגמרא ואי אמרו למחזי אתינא כו' אלא תתקיים העדות בשאר ומה שמפרש הש"ך אלא תתקיים העדות בשאר כלומר שהתרו בו לאסהודי וכדקתני במתני' ט"כ אינו מובן דהא בזמן שהתרו בו דתני מתניתין קאי על עדים פסולים וכיון שהתרו גלי אדעתי' דלאסהודי אתי ומ"ש המחבר אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד מתקיים העדות בשאר ע"כ הכוונה שאם כולם לא נתכוונו אף שנמצא בהם קרוב או פסול לא נתבטלה עדות הכשירים ובהם מתקיים העדו' אף שגם המה לא כוונו ולא כפירוש הש"ך כ"ז כתבתי דרך הערה בעלמא אבל להלכה ולמעשה קשה שלא לחוש לדברי הש"ך: ומלבד זה שכבר הובא באחרונים דבעדות קידושין מקום יש לחוש ע"פ מ"ש הריטב"א במס' קידושין ד' מ"ג ע"א ד"ה איתמר בזה"ל וכי אמרי' למיחזי אתיתן כו' הנ"מ בד"נ ובד"מ כו' אבל הכא בקידושין אין העדים באים לאמת הדבר בלבד אלא אפי' ידעי' דהכי קושטא דמילתא שקידשה אינה מקודשת בלא עדות ואין לקדושין קיום בלא עדות וגזה"כ הוא וכיון דכן שעת מעשה הוא שעת עדותן וכיון דאיכא צירוף פסולי עדות עמהן עדות כולן בטלה דומי' דבעלמא כשיש צירוף פסולי עדות כשבאים לב"ד להעיד שעדות כולן בטלה וכי אמרי' למחזי אתיתן או לאסהודי אתיתן היינו היכא דאתי למחזי בשעת מעשה כך הורה רבו ז"ל הלכה ולמעשה אבל אין זה דעת המפרשי' ז"ל וראוי להחמיר עכ"ל הריטב"א וע"כ מצריך שם להזמין בכל קידושין עדים כשרים ובנ"ד שהזמין העדים ובהם נמצא קרוב בלא"ה יש לבטל הקידושין מטעמים אחרים כמבואר להדי' בשו"ת מהרי"ו סי' ז' בזה"ל ששאלת על דבר הקידושין שיחדו שני עדים והעדים היו פסולין כו' נראה כיון דיחדו עדים אלו והם פסולין פשיטא דהקידושין לא הוי קידושין אע"ג דהקידושין נעשה בפני המון עם ואיכא למימר תתקיים העדות בשאר כדאי' באשר"י פ' יש נוחלין ופ"ק דמכות שאני התם שלא ייחדו עדים פסולים אבל הכא כיון דיחדו עדים פסולי' א"כ היתה כוונתם שהעדים שייחדו יהי' עדים ולא אחרים כו' ומכ"ש לפי' רשב"ם פ' י"נ שכ' שאם כוונו להעיד דפסלי כל העדות מהני טעמים נראה דצריכין קידושין אחרים ודוקא כגון שלא ייחד עמה בפני עדים לאחר שנודע לו שהקידושין לא הוי קידושין אבל אם לאחר שנודע לו דלא הוי קידושין ייחד עמה בפני עדים ובעל אפי' שלא בפני עדים א"צ לקדשה פעם אחרת דודאי בעל לשם קידושין וכו' עכ"ל ובשו"ת מהריב"ל ח"א כלל י"ז ס"ק ק"א מפלפל בדברי מהרי"ו הנ"ל ומסיק שאין להתיר את האשה ההוא לשוק אבל ממי שנתקדשה בעדים הנ"ל ודאי צריכים לחוש לדברי מהרי"ו והצריכה שתתקדש שנית ודברי הריב"ש בסי' תע"ט הנ"ל ליכא סתירה לדברי מהרי"ו דשאני התם שהעדים המזומנים היו ג"כ כשרים והעידי ראי' אינם עידי קידושין רק שמעידים שראו שאשה זו נתקדשה לפני שני עדים שהזמין הבעל ובעדות כזה לא נפקע ע"י הזמנת הבעל את עדיו שההזמנה אינה פועלת אלא שגמר הקידושין לא יהי' רק ע"י עדיו שהזמין וממילא כל מי שרואה שנגמר הקידושין יכול להעיד שאשה זו נעשית אשת איש כדת ואם יש הכחשה בין הרואים ובין עדים שהזמין הדין כמו בכל ב' כפות המכחישים דעידי ראי' לא גמרו מעשה הקידושין רק הם המעידין שראו שנתקדשה אשה לפני פו"פ שהוזמנו לשם עדות ונגמרו מעשה קידושין על ידם כחק התורה וע"ז מהכ"ת לא יהי' לרואים דין עדים וע"כ חשבם הריב"ש לעדים וא"ש דברי הריב"ש אף לדעת הרא"ה שבריטב"א הנ"ל רק שנשמע מדברי הריב"ש שלא כדברי הש"ך דהא במעשה דהריב"ש מבואר שגם פסולים העידו בב"ד שראו ועכ"ז לא ביטל עדות הכשרין שלא נתכוונו בשעת ראי' להעיד ואי כדברי הש"ך אף לדעת הסוברים דבעי' ראי' והגדה הי' לפסול מצד שהי' השתוות גם בראי' שגם הכשרים לא נתכוונו בשעת ראי' להעיד

אגב אמינא שמה שמפקפק מהריב"ל על דברי מהרי"ו הנ"ל עפ"י דברי שו"ת הר"ן שכ' לענין פיסול עידי מודעה דבמילתא דאיסורא לא שייך פיסול עדים ע"י הבע"ד ואף שפוסלם הבע"ד לים לן בה ויכולי' להעיד ששמעו המודעה וה"ה שאין לבטל עדים שראו שקדשה אע"פ שהבע"ד הזמין ביחוד להקידושין עדים אחרים יש לדחות דשאני גבי קידושין כסברת הרא"ה שבריטב"א הנ"ל ובפרט מ"ש עוד שם בריטב"א בד"ה ועוד אמר מורי נ"י יעו"ש דוק ותבין

עוד דבר גדול נשמע מסוף דברי מהרי"ו הנ"ל שהעתקתי לעיל דאתי' ליה מדברי הרשב"ם שהיכא שהעד פסול נתכוון להעיד פוסל כל העדים הכשרים הן שכוונו והן שלא כוונו ולפי"ז מכוונין ומדוקדקים יפה דברי הטופ"מ בסי' הנ"ל מ"ש ע"ש הרמב"ם ונראה שכן באמת גם משמעות דברי הרמב"ם אף שהטור קיצר מדבריו ותפס המכוון שאם א' מעדים פסולים מתכוון להעיד פוסל כל העדות ואם הפסולי' לא נתכוונו אז הוא שיכולין לקיים העדות ע"י הכשרים אף שלא נתכוונו ושלא כדברי הש"ך וכיון שכן ק"ו היכא שבע"ד ייחד והזמין עדים פסולים כמעט אך למותר לפלפל בזה אחרי שכבר יצאה הוראת מהרי"ו בפסול הקידושין ואף להקל ומהריב"ל לא חלק עליו אלא שלא להקל אם נתקדשה לאחר ובספר כנה"ג אה"ע סי' מ"ב מביא גם בשם שו"ת הרש"כ כדברי מהרי"ו וציין עוד כמה שו"ת קדמונים כת' בענין זה א"כ בנ"ד מהצורך שיקדשה שנית ואף אם ייחד עמה בפני עדים אחר שנודע לו שא' מהעדים הי' קרוב י"ל שלא הי' ברור לו שנתבטלו הקידושין והי' לו מציאות סמיכה על הוראת מעלתו ויעוין באה"ע בסי' כ"ח סעיף ט"ז ובס"ס ל"א אבל לענין ז' ברכות מחליט המהרי"ו בעצמו שא"צ לברך שנית וכ' שגם שיעבוד הכתובה קיים מזמן הראשון ויעוין בשו"ת מהרי"ט בחידושיו על הרי"ף ושארי מפרשים במס' קידושין ובסוגי' דשליח נעשה עד מ"ש שם ואפשר אפי' הי' שם עדים אחרים וכו' הואיל כו' מ"ט לא כוונה על הפסולים ולא גרע מנמצא א' מהם קרוב או פסול עכ"ל ונראה שכוונתו כדברי מהרי"ו הנ"ל בשם הרשב"ם דבהזמין עדים פסולים מתבטלו כל שארי עדים שראו הקידושין: