עטרת חכמים חלק א קה

שמעידין כדבריו שלא קידשה בודאי אין מקו' לאומדנא לחייב את הכתוב' כיון ראה מלא לעין כל אמיתות דבריו ותולין שגירשה לטובתה להצילה מאיסור ששווי' אנפשה בשקר והוי כאילו פורש שמגרשה בשביל זה דפטור מכתובה כמבואר ברמב"ן כיון דמצי לומר אנא אעדים סמכתי והיה מה שיהיה מפוקפקים דברי הש"ע הנ"ל כי לא נזכר בסי' הנ"ל דין הנ"ל דאם נתן גט כו' וכמבואר הטעם בחמ"ח סק"ב ואחרי שלא נחית לזה הי' להש"ע לבאר דאף באומר בפני פו"פ והמה מכחישים מ"מ אסור בקרובותיה ויש ליישב ועכ"פ מי ירים ראש להקל במקום שדעת המל"מ פשוט לאסור מבלי שם על לב לחלק כלל בזה רק כשחזר הבע"ד אח"כ רוצה לצדד להקל היכא דעדים מכחישים ובלא"ה נ"ל שאך למותר הפלפול בזה בנ"ד שלפי הנראה מה שאומרה בפירו' בפני פו"פ לא היה תוך כדי דבור לאמירתה שנתקדשה ואם כן הוא אף אם היה צד קולא בהכחשת העדים לא זהו הים מוציאה מאיסור דשווי' באמירה שנתקדשה ומה שאמרה אחר כ"ד בפני פו"פ הוי כחזרה לאחר כ"ד שאינו מועיל ואף שלדעת המל"מ י"ל דכולם מודים היכא שחוזר מועיל אם העדים מכחישים שאני הכא דעדיין עומדת בדברי' שנתקדשה ואינה סותרת דברי' הראשונים ולא הוי חזרה בעיקר האיסור שאסרה על נפשה וק"ל ואף שבודאי אומרת שלא נתכוונה לקידושין אין להקל כיון שדברים שבלב כו' ושפיר תפסו בה הקידושין שהיה פי דברי' במעמד עדים וכמבואר באה"ע סי' מ"ב בחמ"ח ס"ק ד' ואף כשיש לה מיגו דשתקה שריא למוצאי דעת דברי הח"מ הנ"ל והמעיין בשו"ת הב"ח סי' צ"ז יראה מה שנטה שם להקל אינו מצד מיגו רק סברתו שם הוא דאף לדעת החוששין בקדושי ע"א אינו כ"א בצירוף הודאות הבע"ד וכשיאמר הבע"ד שהוא דרך שחוק הוי כאילו לא הודה בקידושין וע"א לאו כלום הוא משא"כ כשהיה לפי דברי הבתולה מעשה הקידושין בפני שני עדים אם כי לבה לא היה עמה להקידושין לא נתבטל מעשה הקידושין אם אמר לשון הקידושין כדין או בידים מוכיחות ואם אחרי החקירה בזה כעת מאתה בזה יוצמח צד ספק ויהיה ג"כ מקום עיון אם יהיה כחוזרת מדברי' ויעוין בח"מ בסי' מ"ח ס"ק א'

סוף דבר דעתי נוטה שיעשה דרך בקשה מהנער שיגרשה והדבר פשוט שאין לעגן הנער בשום אופן אף אם לפ"ד הבתולה אפשר שתמצא עדות במשך זמן כיון דליתנייהו קמן והוי כעדים בצד אסתן ותאסר ומבואר בשו"ת הריב"ש סי' קכ"ג במעשה שאמר איש א' על אלמנה שקידשה בעדים והיא הכחישה אותו שאין לעגנה כלל אף במייחד עדים כל שאין העדים כאן הרי הוא כאלו הם רחוקים הרבה ול"ד להאי גברא דאקדיש באבנא דכוחלא קידושין דף י"ב] דהתם עכ"פ ידעינן דהי' שם קידושין והספק על השווי' ויעוין ביש"ש קידושין פ"ג דין י"ט שמקיל ג"כ בזה ויעוין באה"ע סי' מ"ו ואם סיבת עיגון הנער עיכוב נשואין שלו יגרום שיוכרח לגרש הבתולה הוי ככפי' במקום שצריך בקשה ופיוס כי גדולה בושה וגם נאסר בקרובתי' כמבואר להמעיין

ויעוין בשו"ת משאת בנימין סי' פ"ח שכ' בזה"ל וחד מפי תרי לא חיישינן לקידושין אמנם אם הבחור יודע ומכיר מי הם הבחורים ששמע מהם בכה"ג נ"ל לכ"ע דחיישינן לקידושין אפילו חד מפי תרי כיון דאפשר לשאול הבחורים כו' וזה ל"ד להאי דר' אבא שהלכו העדים למד"ה או מתו דהתם א"א לשאול העדים כו' אבל הכא בנ"ד דאפשר לשאול העדים ולמיקם עלה דמילתא כו' ואין דנין אפשר משא"א כו' יעו"ש והסכימו לזה הגאונים בעל הסמ"ע והגאון מ' מאיר ז"ל אבד"ק לבוב ונראה מדבריו ומספור המעשה שם דאף אם אין העדים במקום האשה מלבד שלא יהיה במד"ה צריכין שאלת העדים דהוי איכא לברורי ובשו"ת הריב"ש הנ"ל סי' קכ"ג מבואר בזה"ל היכא דאין העדים כאן אף שלא הרחיקו ועתידין המה לחזור אין מעכבין אותה להנשא היכא שהקול לא הוחזק בב"ד בשום א' מהדרכים שנאמרו בו ואין חילוק בין אם הם במקום קרוב או במקום רחוק כל שאינם כאן ויעו"ש באריכות והובא ביש"ש לקידושין פ"ג דין י"ט ויעוין בשו"ת רש"ל סוף תשובה האחרונה וכמדומה שלזה כוון הב"ש סי' מ"ו ס"ק י"ד כי בסי' כ"א בשו"ת מהרש"ל לא נזכר מזה] גם מביא שם שו"ת הרשב"ץ דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין בין מקום קרוב למקום רחוק והיינו ממש ההיא דפ"ק דקידושין והא איכא סהדי ואמרי' השתא מיהו ליתנייהו קמן כו' ומסיים שם מיהו למעשה הכל תלוי ומסור לדיינים יראי שמים אם רואין שיש ממש בדבריו כו' יעו"ש ויעוין בשו"ת ח"צ סוף סי' קל"ה וא"ל דאף לדעת המחמיר להצריך חקירה היינו נגד האשה דיש חשש איסור א"א והכשלת אחרים ורבוי ממזרים משא"כ לגבי האיש אם הוא אומר שלא קידשה דאין חשש איסור לאחרים רק לו מפאת חרגמ"ה וכיון שהוא טוען בבירור שלא קידשה וליכא קלא דאתחזיק אפשר לא מעכבינן אותו מלישא אשה עד הבירור אם העדים ליתנייהו קמן או אפשר לומר להיפך כיון דהיא אומרת שנתקדשה ואיכא סברא דא"ל דקים לה בדבורה כו' המבואר בגמ' אם דלא מחזקינן בסברא זו לבירור לאוסר' בקרובתי' כיון שמכחיש עכ"ז אפשר עכ"פ פועל שיהי' לפי ראות עיני ב"ד שקרובים דברים לאמת אבל בנ"ד בלא"ה אין לעכבו כיון שכבר נתכחשה היא בשנים שאמרה להד"מ אין להמתין עוד על החקירה גם משארי עדים דליתנייהו קמן ולפי דברי' היו ג"כ באותה מעשה הקידושין ומה גם שאין פשוט אם יש בארוסה חרגמ"ה ויעוין באה"ע סי' א' סעיף יו"ד וכן בארוסה ובב"ש שם ובשו"ת מהר"מ מפאדווי סי' י"ד ובשו"ת שארית יוסף סי' כ"ח ובשו"ת ח"צ סי' קכ"ד

והנה יש לספק אי אמרי' שווי' אנפשי' כו' אף במקום שההיפך מדבריו ידוע לכל העולם ולכאורה א"ל דתלוי בטעמי' שמבואר בקדמונים על שווי' אנפשי' דלטעם שהוא מגדר הודאת בע"ד כמאה עדים לא שייך בגוונא כזה הודאת בע"ד לפי המבואר בתוס' יבמות דף פ"ח ד"ה אתי גברא וקאי דבדבר הנראה וידוע לכל לא אמרינן תרי כמאה כו' יעו"ש אבל לטעם הפוסקים דשווי' אנפשי' הוא מטעם נדר [יעוין שו"ת מהרי"ט ח"ג סי' א' ובקצה"ח סי' ל"ד ס"ק ד'] י"ל דאמרי' גם אם ידוע לכל שמשקר ולכאורה יש לעיין בהא דאי' במס' ביצה בדק בקינה של תרנגולין מעיו"ט ולא מצא כו' והלא בדק יפה [כן הוא לגי' הרש"ל בח"ש ויעוין בחלופי נוסחאות] ויל"ד לכאורה מה בכך שאומר שבדק יפה הא בודאי משקר לפי ה"א דלא נחית לדברי ר' יוחנן דמשכחת ביצאה רובא וכו' ובכיוצא בזה אפי' אלף עדים מעידין מחזקינן אותם למשקרים כמבואר באריכות בשו"ת הרשב"א סי' צ"ח על שאמרו אנשים שנתברר להם שחי יב"ח בהמה שנמצא בה יתרת המטריף. וא"ל דהכלל שמסרו חז"ל כל שתשמישו ביום נולד ביום הוא רק ע"ד רוב אבל ע"צ המיעוט אפשר ימצא יוצא מן הכלל [וכן מבואר כן לענין שדבר בו הרשב"א ויש"ש חולין פ' א"ט סי' פ'] ולכך הי' מועיל הגדת האיש שבדק יפה לולא דתלינן בדר' יוחנן שיוצאה רובא ז"א דא"כ יוקשה אמאי תלינן בדר"י כיון שגם זה הוא מיעוטא דלא שכיחא כמבואר בגמ' הנ"ל דר"י לא שכיחא א"כ הוי ספק השקול דלמא הי' ממיעוט דשתשמישן ביום נולדים בלילה והוי ספק השקול בדבר שיל"מ ואסור א"ו דהכלל כל שתשמישן ביום כו' נמסר בהחלטה שלא ימצא אפי' במיעוטא דלא שכיחא שיולד בלילה א"כ מוטל להחזיק המגיד שאמר שבדק יפה למשקר ומאי מקשה הגמ' והלא בדק יפה א"ו צ"ל לכאורה דקושי' הגמ' דעכ"פ מהראוי לאסור הביצה להאומר שבדק יפה מטעם דשווי' אנפשי' כו' הרי נראה מזה דאף בדבר שידוע לכל העולם שקרו נאסר עליו מטעם שווי' אנפשי' והיינו מטעם נדר אמנם יש לדחות ולומר דגם בס"ד ידע המקשן די"ל דיצאה רובא וחזרה רק דסבר דביצאה רובא ג"כ אסורה כיון דגמר הלידה הי' בלילה ומתרץ הגמ' דילמא יצאה רובא וכו' וכדר"י שמתיר בזה. אולם יש לפקפק דלמ"ד עם יציאת כולה נגמרה אפשר בדבר שתשמישו ביום אינו נולד בלילה אף אם יצאה רובא ביום וחזרה כיון דיציאת רובא לא היה הגמר הלידה מן הנמנע שיצא אח"כ בלילה שאז הגמר ומלבד זה יש לעיין דאף אי לא אמרי' דין דשווי' אנפשי' בדבר ששקרו ידוע לכל י"ל היינו דוקא באם הוא בעצמו חוזר מדבריו אבל כשאינו חוזר מדבריו האיך שייך להתיר לו מה לנו אם אוסר ע"ע דבר המותר לעינים ומקשה הגמ' שפיר והלא בדק יפה והאיך שייך לומר מותרת דמשמעות הדין דקאי על בעל הביצה שבדק ומותרת לו הא הוא עדיין סרוך בשטותו לומר שבדק יפה ואף שאנו מתירין לו הוא לדעתו יחזיק לאיסור דברי הדו"ש

תשובה יד כבוד הרבני המופלג ובקי כש"מ מוהרר יוסף נ"י משידליב מו"צ דק"ק בריגל

זה לשון השואל ע"ד המעשה שנזדמן שקדש אשה ברבים והזמין עדים שחתמו על הכתובה שהמה יהיו עידי הקידושין ואח"כ נתוודע שא' מהעדים הנ"ל הי' קרוב להבעל אך הי' שמה עוד בני אדם שראו נתינת הקידושין וקבלת קנין על הכתובה ויש שהיו רוצים לומר שצריך קידושין אחרים ולי הי' נראה שא"צ ובפרט שכבר הי' אחר המעשה וגם הי' אנשים אחרים שראו בנתינת הקידושין כנ"ל הגם שלא ייחד אותם וכי משום נמצא א' מעידי יחוד קרוב או פסול עדותן בטלה ואפי' לדעת רש"י והרמב"ם דבכוון להעיד לבד סגי הא כ' הש"ך דהאידנא כיון דמזמין עדים לקידושין לאו כל כמינייהו דקרובים להיות עדים בעל כרחייהו וא"כ הכא דהזמין עדים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול דהוציא כל השאר מכלל העדות ולא נצטרפו עם הקרובים יכולים אח"כ לסמוך על העדים שראו הקידושין הגם שלא הזמינם לעדות דהא כ' הריב"ש בסי' תע"ט ומביא הרמ"א בסי' מ"ב דאפילו ייחד עדים יכולים אחרים שראו נתינת הקידושין והמעשה להעיד ואף