עטרת חכמים חלק א קב

במנאפים לענין חיוב מיתה ומלקות נכון הוא לשיטתו ביבמות דף כ"ד כאשר ביאר כן להדי' שם בחדושי הרשב"א וריטב"א ובנ"י ליישב קושי' התוס' שם ודוק היטב בכל זה

תשובה יא שאלה מכבוד הרב המאה"ג החריף ומפורסי' מ' נתן נטע סגל לנדא אבד"ק אושפצין

עובדא באשה שנשאת בחודש טבת תקפ"ח ודרו יחד עד קודם פסח תקע"ח ולפי הודאת הזוג לפני ולפני בד"צ לא דרו יחד מחמת ריחוק מקום עד ר"ח שבט תקע"ט והתחילו שוב לדור יחד ובערב שבועות תקע"ט ילדה בן שעודו חי ולפי הודאתם לפנינו הודתה האשה לבעלה י"ד יום אחרי הלידה שהבן הוא מאחי' שהיתה בביתו כמה שבועות ובליל ש"ק שלפני ר"ה תקע"ט אנסה וממנו נתעברה ושאלנו אותה למה לא צעקה והשיבה כי לא הי' אתם בבית שום אדם כי' אחי' הרגיל קטט עם אשתו ויצאה מביתו ללון בבית אחר ע"כ לא צעקה והפרשנו אותה מבעלה עד יפרוש להם ע"פ דתה"ק כן תורף דברי השאלה הנוגע לדין וכבוד הרב השואל כתב פלפול בזה

תשובה מקור הדין יסודו מדברי רבינו יונה שמביא הרא"ש בסוגי' דפ"פ שסובר דאשת ישראל שאמרה נאנסתי נאמנת ואינה אסורה לבעלה אף היכא דליכא אלא ס' אחד ובב"י שם מביא דברי המ"מ בפי"ח מהלכות א"ב דין יו"ד יעו"ש במ"מ שמבאר שמחלוקת קדמוני' בזה הן באשת כהן שאמרה נאנסתי קודם שארסתני והן באשת ישראל שאמרה נאנסתי או שטוענת בשתיהם מ"ע אני שיש מן המפרשים סוברים שמותרת לבעלה ויש מן המפרשים חולקי' בזה ואומרי' דלענין איסורא בכה"ג דליכא אלא חדא ספיקא איסורא הואי ואין משגיחין על דברי' ומלשון ראבי' שבמרדכי כתובות פ"ב דין קמ"ה בראשית דבריו במעשה באשה שנתייחדה כו' (שמובא בהגהות רמ"א סי' קע"ח ס"ג) שמדייק דלא אבדה מיגו שלה נרא' דלולי המיגו לא היתה נאמנת לומר שנבעלה באונס אף שלדעתו אין ריעותא במה שנתייחדה והרשב"א בחידושיו לכתובות המובא באס"ז בסוגי' דפ"פ כ' בזה"ל אע"פ שראיתי לגדולי המורים שאמרו שאפי' בטענת קודם שארסתני נאנסתי א"נ מ"ע אני אינה נאמנת כו' משום דספק סוטה כדאי' בירושלמי כו' יעו"ש. הרי נשמע מדבריו שגדולי המורי' חלקו בזה ואף שדעתו שם להקל הרי הוא עצמו בחידושיו שמובא עוד באס"ז שם בסד"ה וז"ל הרשב"א והא דאתי' כו' מסיים בזה"ל והדבר צריך תלמוד עכ"ל וביותר צ"ע שבמשמרת הבית המיוחסת להרשב"א בית ד' שער ב' בספק התערובות ביאר להדי' דבספק א' הוי ספק סוטה וכ' בזה"ל ואלו א"א שראינו שנבעלה אין תולין דבר תורה להקל משום חזקה דכשרות שהרי שור שחוט לפניך כו' ומה שאמרו בפ"ק דכתובות ולדרוש להו דאונס לישראל מישרי שרי ומותרת לבעלה אע"פ שראינו שנבעלה דשאני התם שראינו דתחילת ביאה באונס כו' עכ"ל ואם הי' דעת המה"ב בדברי רבינו יונה דכשאומרת נאנסתי מותרת לבעלה מאי מקשה מסוגי' ולדרוש להו דהא שם תאמר שנאנסה ותהי' מותרת א"ו שדעתו שם כשידוע שנבעלה דינה כדין סוטה הרי זה היפך מכל מ"ש בחידושיו המובא באס"ז יעוין במהרי"ט בחידושיו לכתובות שמאריך בדברי הרא"ש הנ"ל ומסיק להחמיר שאינה נאמנת להתיר א"ע לבעלה באומרת נאנסתי ויעוין בשו"ת נב"י ח"א באה"ע סי' ס"ט שכ' דברי הב"י בא"ע סי' ס"ח שמביא דעת הרמב"ם ודעת המ"מ דבאומרת ברי לי אינה נאמנת וע"ז כ' בזה"ל והנה לכאורה דיעה זו אין לו שחר דלכ"ע היכי דלא אתחזיק איסורא ע"א נאמן באיסורין אפי' בשלו כו' וא"כ למה לא תהא נאמנת לומר שנאנסה כו' ואי משום שיש כאן רוב דרובא ברצון וא"כ במקום רוב אין ע"א נאמן כו' א"כ מעשים בכל יום כו' יעו"ש אריכות פלפולו וצ"ע עליו שלא שת לבו לדברי הפנ"י בזה במס' קידושין דף ס"ג ובק"א דשאני במקולין שאין העד סותר הרוב כי אינו אלא מברר איזה חתיכה מן המיעוט ואיזו מן הרוב ולדעתי כן כוונת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושיהם ליבמות ר"פ האשה רבה שהקשו ג"כ ממקולין ולדינא אסקו שם הרמב"ן והרשב"א דע"א נאמן אפי' במקום חזקה

עוד שם בחידושי הרמב"ן דבדבר שבערוה בין הוחזק בין לא הוחזק אין ע"א נאמן כי אין דבר שבערוה פחות משנים וכ"כ הרמב"ן בחידושיו ריש מס' גיטין וכן דעת הר"ן לאלפסי פ' התקבל בפלפולו שם בדין האומר לשליח צא וקדש לי אשה שכ' בזה"ל הו"ל דבר שבערוה ואינו פחות משנים אע"ג דלא איתחזיק איסורא כו' יעו"ש ובמק"א נתעוררתי שלכאורה ים סתירה לדבריו אלה ממ"ש בעצמו בקידושין פ' האומר קדשתי את בתי כו' יעו"ש מ"ש הפנ"י בכוונת דבריו שם. עכ"פ שמענו שדעת הרמב"ן והר"ן הנ"ל דבדבר שבערוה אף היכא דליכא חזקה אין ע"א נאמן וא"כ צ"ע למה כ' הנב"י שאין שחר לדעת הסובר דאין האשה נאמנת לומר נאנסתי כו' הלא עכ"פ ס' איסור מחמת זנות רצון הלא הוי דבר שבערוה וי"ל שמפני כך אין האשה נאמנת דמגז"ש כי מצא בה ערות דבר דילפינן דבר דבר מממון ילפינן דבעינן ב' עדים הן לאיסור כדאי' במס' קידושין דף ס"ו ובריש מס' סוטה. או להיתר כדאי' ריש מס' גיטין וריש פ' האשה ואין מקום לומר להאמינה רק לפי שיטת מהר"מ בתשובות מיימוני להלכות אישות סי' ג' שמדבריו שם נראה דאין דבר שבערוה כו' אינו רק היכא שהעד מעיד נגד חזקה וכן דעת מהרי"ק בשורש ע"ב אבל לא הי' למראה עיני מהרי"ק דברי הרמב"ן והר"ן הנ"ל ואף שלדעת הרמב"ן והר"ן בדעת רבינו יונה שנאמנת האשה להתיר א"ע לבעלה אין טעמם מחמת ע"א נאמן באיסורין כ"א מצד חזקת היתר בצירוף ברי דידה. הן אמת שבחי' הרשב"א שבאס"ז הנ"ל מבואר דאתי' גם מטעם ע"א נאמן באיסורין וי"ל שדעתו דאף בדבר שבערוה היכא דליכא חזקה ע"א נאמן אמנם עכ"ז לא אכחד לומר שלא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאיך שייך להאמינה מדין ע"א נאמן באיסורין הלא כיון שמסופקים בה אם זינתה באונס או ברצון ובשותקת אוסרי' אותה הרי מספיקא אנו חוששין שמא זינתה ברצון וא"כ היא שעברה ברצון בזנות עריות דא"א תעבור גם על איסור סוטה לבעלה כדין החשוד על דבר שאינו נאמן באיסורי' שחשוד עליהן וכשאנו דנין לספק בה דילמא זינתה ברצון איך אפשר לצאת מספק זה עפ"י עדותה על עצמה הלא גם זה מכלל הספק אם יש לה נאמנות על איסור סוטה או לא ושאלתי זה לכמה לומדים ולא עלתה להם ליישב. ודוחק גדול לומר שמ"ש הרשב"א שם בחידושיו בזה"ל ולא גרע פ"פ ממי שראנוה שנבעלה וצווחה ואומרה אנוסה היא דנאמנת. והרי היא כחתיכה ספק חלב ספק שומן דע"א נאמן עליו ואע"פ שזו עדות אשה בגופה הא אמרינן דנאמנת כדאיתא בברייתא לקמן דף י"ג זו היא עדות שהאשה כשירה לה כלומר לעצמה כו' ע"כ תורף כוונתו כיון שאין חושדין שום אדם על אסורי' ומאמינים איש או אשה באיסורים ואף כשמעידים לעצמם ממילא י"ל דאף ברואין הזנות אם יכולין לתלות שהיא אנוסה אין לחושדה על זנות ברצון אם לא כשרואין ששותקת או מכחשת אבל כשאומרת שלא זינתה ברצון דיינינן כאילו לא הוחל עליה ספק זנות רצון דאין חושדין אדם על איסור אם לא דומיא דסוטה דרגלים לדבר ואף שסמוכין לזה שאח"ז מסיק הרשב"א שם דגם בשותקת מותרת עכ"ז קשה להסב כן בלשון הרשב"א וצ"ע

ודע דבנ"ד שלפ"ד האשה בעצמה הי' זנותה בעיר ובכה"ג אלים יותר הרוב דרצון לפ"ד הרמב"ם בריש הלכות נערה בתולה. דסתם זנות בעיר הוא ברצון ועיינתי וראיתי בכנה"ג על טור אה"ע סי' ס"ח שכ' בזה"ל אם נבעלה בעיר אינה נאמנת לומר נאנסתי דליכא חזקה בגופה גם ליכא חזקה דכשרות דאיכא רוב דרצון דאונס לא שכיח הר"מ אלשקיר סי' צ"ד עכ"ל ובהגהותיו שם על הב"י מביא תשובה כ"י להר"ש טרוקי שמפלפל בדברי הרא"ש הנ"ל וסיום דבריו בזה"ל ואין ספק דראוי להלוך אחר המחמיר והם הרמב"ם והתוס' והמרדכי בשם רבותיו דלא שרינן אלא משום מיגו עכ"ל ומ"ש בשם רבותיו דמרדכי כוונתו על דברי ר"ש וראב"י במעשה דאשה שנתייחדה כי לא ישר בעיניו לומר דשאני התם כיון שנתייחדה אבדה חזקת צדקת והרבה דברים נדמה לי להרצות בזה ונסגותי אחור כי לא לבי הולך לחוות בזה דעתי ע"ד הכרעה למעשה ודברי מועטים שכתבתי אינם רק על דרך הערה והנני שולח לכבודו גם העתק מתשובה בענין כזה שבשו"ת פמ"א ח"ג סי' כ"ב ואודיע שגם בש"ת נב"י ח"ב יש בכזה פלפולים גדולים בחלק אה"ע סי' י"ד ט"ו ט"ז י"ז. במעשה שהיה באשה שנפרד בעלה ממנה כמו שנה ומחצה ונתעברה וילדה וטענה שנאנסה מאיש רשע כי בעלה עזבה בבית דירה רחוק הרבה מכפר והעלה להקל אם מוחזקת לבעלה לצנועה ומאמין לדבריה שנאנסה ונפלאתי שלא העירו על דברי המהב"א שהבאתי לעיל דמדמי לספק סוטה ובפרט באשת ישראל דיש סברא לומר דרובא רצון ואונס יש לה קול חשוב כרגלים לדבר לחזק הספק שזינתה ברצון כעין דין סוטה שמצד רגלים לדבר שנסתרה אחרי הקנוי אסרה תורה עד לבירור ע"י השתי' אף שצעקת שלא פעלה און במעשה זנות ויש להאריך בכוונת הירושלמי בזה המובא בדברי הקדמונים ובמל"מ

ודע דלכאורה דמיתי לומר שאף אם נאמר שגם הרשב"א סובר כדברי הרמב"ן דבדבר שבערוה אף היכא דלא איתחזיק אין ע"א נאמן מ"מ א"ש לענין אשת ישראל שאומרת נאנסתי להאמינה בסברתו שמדמי לדין ספק חלב ספק שומן שע"א נאמן. די"ל דבאשת ישראל אף בספק אחד יש להתיר מצד חזקה ואין האיסור אלא מדרבנן משום רובא דרצון שאינו אלא מדרבנן לפ"ד התוס' או משום שיש