עטרת חכמים חלק א י

איסור לכתחלה והספק השני הוא דאף כשמתבטל בזמן איסור משש ולמעלה בס' מ"מ כשמגיע פסח אפשר לומר דחו"נ דאז איסורו במשהו: בבירור שני ספיקות אלו בראי' מצמר גמלים וצמר רחילים שטרפן זב"ז כו' שמותר לכתחלה לצרף פשתן ולא מיקרי מבטל איסור כיון שכבר נתבטל בעודו היתר בהיתר גם מוכח מזה כיון שנתבטל שוב אינו חו"נ. ויש סעד לדברי אלה מדברי בעה"ת בסי' נ"ה ומובא במרדכי פ' כ"ש דין תקנ"ד ומה שמאריך בדין תערובות בס' קודם פסח אי אמרינן חו"נ בפסח והביא ג"כ הראי' מצמר גמלים כו' ולא הזכיר לספק מחמת דין היפר בהיתר אי בטיל או לא א"ו כמש"כ דאף אי היתר בהיתר לא בטיל מ"מ מתבטל משש ולמעלה שאז הוא איסור בהיתר וכנ"ל. א"כ אינו מובן דעת הראבי' שבמרדכי הנ"ל שחולק על דברי בעה"ת הנ"ל וסובר דכיון דלא חל הביטול בהיתר בהיתר ע"כ אסור בפסח במשהו ואמאי לא נימא דאף דהיתר בהיתר ל"ב מ"מ נתבטל כשיעשה איסור בהיתר והיינו משש ולמעלה עד הערב. שוב ראיתי שכבר קדמוני בקושי' זו מהרי"ל בתשובותיו סי' רי"ד והנני מעתיק כל דבריו וז"ל וזה ימים רבים הקשה לי על ראבי' דתלי טעמא בדהיתר בהיתר ל"ב אמאי לא יתבטל כשיגיע שש ואם נימא דאזיל הראבי' דאפי' בשש הוי במשהו א"כ הני דקיימי כוותי' במ"ש באגודה דנהגינן לאסור בשר יבש וכל הני אטו יאסרו חטה בע"פ הא כל אפי' שוין ומנהג להתיר וקצת נ"ל לחלק דאין ח"ונ להקל ולבטל כיון שאינו בעין אבל כשנמצא בעין בע"פ בטל טעמו עכ"ל הרי דלחומר הקושי' הוצרך המהרי"ל לדחוק דל"א ח"ונ ולבטל וסברא זו יפלא מאד דהא באמת בטל הוא ומותר לאכול אותו התערובות בע"פ משש עד הערב מטעם שדנין שאז מתבטל גם מדברי המג"א בסי' תמ"ז ס"ק יו"ד שכ' ולפ"ז מ"ש בס"ב דבטל בס' צריך לאכלו קודם פסח עכ"ל. מבואר דלא נחית לדברי המהרי"ל דהא לדעת מהרי"ל דוקא בנתערב קודם זמן האיסור הוא דאמרי' כיון דהיתר בהיתר ל"ב ומשש ולמעלה אינו ח"ונ להקל ולבטל וע"כ חו"נ בפסח אבל אם נתערב אחר שש בזמן איסור דהוי התערובות תיכף איסור בהיתר ובטל שוב אינו חו"נ בפסח א"ו דלא נחית המג"א לסברת מהרי"ל הנ"ל ועוד מלשון הש"ע שכתב חו"נ משמע שהי' שם ביטול כבר ובפסח ניער מבטולו הראשון ולסברת מהרי"ל הוי כלא נתבטל כלל וע"כ אוסר בפסח במשהו לכן נ"ל דדעת הראבי' הוא באמת כמ"ש מהרי"ל שסובר דגם בע"פ לא מיבטל חמץ בששים וכיון דהיתר בהיתר לא בטיל וצ"ל חלות הביטול משש ולמעלה ע"כ הוא במשהו ע"כ לא הזכיר ראבי' בדבריו מדין חו"נ כמבואר במרדכי פ' כ"ש סי' תק"נ השייך לדין תקנ"ד שלא כ' אלא בזה"ל וראבי' חולק על סה"ת והביא ראי' מנדרים פרק נערה כלומר משם מוכח דקודם לזמן איסור לא שייך תיקון הביטול ה"ה חמץ אינו בטל קודם איסורו ע"כ. הרי דלא נחית כלל לדין חו"נ שלפמש"כ לדעת הראבי' שחמץ מזמן איסורו היינו משש ואילך ג"כ במשהו לא שייך כלל לומר חו"נ אלא כיון שלדעתי היתר בהיתר לא מיבטל לא חל שם הביטול עד שש ואז הוא במשהו אבל לדידן דפסקינן חמץ משש ולמעלה עד הערב הוא בס' אף אם היתר בהיתר לא בטיל ומ"מ מבטל משש ואילך ואין לאוסרו בפסח כ"א מדין חוזר וניעור והשתא דאתינן להכי א"ש דלדעת הסוברים דביטול בס' לא אמרינן חו"נ דהוי כנאבד ממיעוטו אין לחלק בין אם הי' היתר מב"מ גמור או לא דאף דבכה"ג לפמ"ש בשם הר"ן בנדרים מדאורייתא לא שייך ביטול מ"מ הוחל הביטול משש ואילך שאז הוי איסור בהיתר הרי נתיישבה קושייתי הנ"ל ועתה נחזי אנן במעשה דידן שהתערובות זיעת יי"ש מן התבואה ברובא מזיעת יו"ש שלתפוחי ארץ ניתוסף בזמן היתירו אינו מינו כי הועמד היי"ש במים ושב להיות גם מבשא"מ ושם ביטול ברוב מב"מ לא הי' אפשר לחול כלל מעולם דהא אז עדיין זמן היתר והיתר בהיתר ומב"מ לא שייך ביטול כנ"ל. ע"כ כניתוסף א"מ עליו ולדעת הש"ך הנ"ל דל"א סלק את א"מ כאלו אינו אין כאן כלל ביטול ואסור מדאורייתא ככל תערובות איסור מבשא"מ בפחות מס' דעוברין על תערובות כזה כל בל יראה מדאוריי' ולא שייך דברי המג"א בסי' תמ"ז דהיכא דנתערב מב"מ קודם פסח מותר לאחר הפסח כיון דמאורייתא מיבטל בטל אלא היכא שלא נתוסף בתערובות זו אינו מינו קודם זמן איסור וחל הביטול ברוב מדאורייתא מזמן איסור ואילך (שוב מצאתי בפמ"ג יו"ד בשער התערובות חלק ד' פ' א' שמפלפל בדברי הר"ן בנדרים הנ"ל בנפקותא שהמציא שם המכוון קצת מהדברים שכתבתי לעיל יעו"ש וברוך השם שזיכני לקיים מסברא דנפשאי בתוספת מרובה לפי הצורך לענינינו

ומלבד כל הנ"ל קשה לפסוק הלכה למעשה כדברי המג"א הנ"ל דהוא לשיטתי' אזיל שהחליט לכלל מונח דהיכא דלא עבר על בל יראה מדאורייתא לא קנסו ואתי' לי' כן מדין המוזכר בסי' תש"ב דחמץ נוקשה אפילו בעינא אינו אסור בהנאה אחר פסח והי' דעת המג"א דגם בנוקשה איסור ב"י וב"י מדרבנן וע"כ לא קנסינן ליה שלא עבר מדאורייתא על ב"י ומצד הנחה זו הוצרך המג"א בס"ק ס"ו להמציא חילוק בדוחק בין הך דנוקשה ובין דין ח המופקד אצל נכרי וקיבל עליו אחריות כו' יעו"ש ודבריו שם ל ישרו להגאון מהרא"ו זצ"ל וז"ל בביאורו וכ"ז אינו שוה לי דמנ"ל לחלק עכ"ל וע"ק לדעת המג"א מהא דפסק הטור בסי' תמ"ח בשם בה"ע ומביאו המג"א בסס"ק א' סי' תס"ז ס"ק יו"ד דנכרי שמביא דו לישראל בשמיני של פסח צריכין לגדור מפני זה שאם מתכוון ישר לזכות אסור בהנאה לאחר הפסח הרי להדיא דאף דיום אחרון אינו אלא חומרא דרבנן בעלמא לדידן דבקיאי' בקביעי דירחא וליכא שום צד וחשש הערמה לבא לידי איסור ב"י דאורייתא עכ"ז קנסי' לאסור בהנאה לאחר הפסח. גם הרשב"א בשו"ת סי' קע"ח הי' מסופק בדין זה אם בכה"ג מותר בהנאה לאחר הפסח ובדעתי נ"ל שלא נסתפק רק ביו"ט אחרון שאין כלל עוד איסור חמץ דאורייתא ואפשר דמודה הרשב"א בגוונא אחרינא במשהה חמץ בתוך הפסח אף בגוונא שלא עבר על ב"י אלא מדרבנן מ"מ קנסי' ליה ובישוב דברי הר"ן שנראה דבריו סותרים זא"ז דבפ"ק ובפ' כ"ש כ' דהמפקיד אצל נכרי והנכרי קיבל עליו אחריות כיון דצריך לבער מדרבנן אם עבר ולא ביער אסור לאחר פסח ובר"פ אלו עוברין אחר שמסיק דגם חמץ נוקשה צריך ביעור מדרבנן דילמא אתי למיכל כ' בזה"ל ומיהו מסתברא כיון דביעורא מדרבנן בעלמא הוא אם השהא אותו ולא ביערו לאחה"פ מותר בהנאה עכ"ל וכבר נתעורר הפר"ח בסי' תמ"ז ומתרץ דשאני חמץ נוקשה שאינו ראוי לעבור עליו בב"י וב"י אבל בחמץ שביטלו אע"פ דהשתא אינו מחויב לבערו אלא מדרבנן וכן חמצו של ישראל שהופקד אצל נכרי מדרבנן צריך ביעור כיון שראוי לעבור עליו בב"י קנסוהו רבנן לאסרו בהנאה ולפ"ד הפר"ח יש לספק בגוונא שכתב המג"א שנתערב מב"מ ברוב קודם פסח אם דמי לנוקשה כיון שכבר נתבטל איסור החמץ או כיון דמ"מ חמץ בתערובות משכחת ג"כ שיהי' קאי בב"י דהיינו אם נתוסף עוד מעט מהחמץ לבטל הרוב

אמנם מל' שכ' גבי נוקשה ליכא כלל ב"י וב"י אף מדרבנן וחיוב ביעורו מדרבנן בעלמא הוא נרא' יותר לומר שסובר אינו משום לתא דב"י וב"י כעין של תורה אלא מחמת גזירה דשמא יבוא לאכלה אסרו רבנן להשהותו וצריך לבערו מפני התקלה כדין חיוב ביעור כל האיסורי' היכא דאיכא למיחש לתקלה כעין זה כ' בש"ות ח"צ סי' פ"ו בענין תערובות משהו בחמץ שאינו חיוב ביעורו משום ב"י וב אלא מפני חשש תקלה וע"כ אם עבר עליו הפסח מותר אבל גבי מפקיד חמץ אצל נכרי וקיבל עליו הנכרי אחריות אף שמדאור' אינו בב"י ויש עליו איסור ב"י וב"י מדרבנן כ"כ בביטול חמץ שמדאוריי' בביטול בעלמא סגי ואחר שנתבטל אין עוד בב"י וחכמים הוסיפו שיהי' בב"י וב"י מדרבנן אף אחר הביטול ממילא ה"ה גבי תערובות מב"מ אף שמדאורייתא ברובא בטל מ"מ כיון שהצריכו שם חכמים ששים ואם נתבטל בפחות מששים הוי מדרבנן כלא נתבטל וחל עכ"פ מדרבנן על אותו תערובות ב"י וב"י ועוד מבואר דהא גם בשו"ת פנ"י סי' י"ד מסיק דהיכא דעבר אב"י מדרבנן אף בגוונא דלא שייך חשש ערמה קנסי' ליה לאסור אחר פסח דהא דברי הב"ח שמביא המג"א בעצמו סי' תמ"ז ס"ק מ"ב שכ' בזה"ל ואם נתערב פחות מכזית חמץ בתבשיל אפי' נודע קודם פסח ועבר ואשהי' ואין שם ס' ליכא למקנסיה כיון שלא עבר עליו שהרי אין שם כזית ומ"מ אסור לאכלו דכיון שאין שם ס' טעם חמץ קטעים אלא סגי ליה בפדיון ולזה נתכוון הרמ"א בהג"ה ע"כ כ"ז הוא מדברי הב"ח ומ"ש המג"א תחלה ומיהו במב"מ כו' המה דברי עצמו שהופסק באמצע הדיבור שמביא בשם הב"ח הרי דאף בתערובות פחות מכזית דליכא ב"י מדאורייתא מ"מ מצריך הב"ח פדיון ולהשליך הנאה לים המלח א"כ אף בתערובת מב"מ ברוב דלא עבר בב"י מדאורייתא עכ"פ יש למקנסי' שישליך הנאת החמץ שבתוך התערובות עוד אני נבוך מה שראיתי בפמ"ג או"ח סי' תמ"ז ס"ק מ"ב שכ' בזה"ל ומ"ש המג"א ומיהו במב"מ כפי הנראה הם דברי עצמו והפירוש יבש ביבש חד בתרי דאסור בפסח לאחר הפסח שרי דלא עבר על ב"י כנוקשה בסי"ב עכ"ל ולא אבין למה כתב דוקא יבש ביבש אף בלח בלח בתערובות ברוב אינו אסור אלא מדרבנן ואסור להשהותו לפי מה דפסקינן דלא כדעת הטור סי' תמ"ז וקשה עלי להמציא שהי' דעת הפ"מג דבתערובות לח בלח שאין הביטול נראה וכמות חלקי איסור והיתר אם מעט ואם רב סמוי' מן העין ויש לחוש להערמה דלמא לא הי' התערובות רוב היתר ומערים לומר שהי' רוב ע"כ אף שלפי דבריו שאומר שהי' רוב היתר ולא עבר אלא מדרבנן קנסי' ליה וכמו גבי חמץ המופקד אצל עכו"ם אף שקיבל הנכרי אחריות ולא עבר אלא אדרבנן קנסי' ליה מחשש הערמה שמא לא ק בל הנכרי אחריות והוא אומר שקיבל עכ"פ נראה לעין שמי' להגאון בעל פמ"ג איזה כוונה שהכריחו לפרש דברי המג"א רק בתערובות מב"מ יבש ביבש אבל צ"ע דבתערובות יבש ביבש מב"מ ברוב להתירו אחר