עשירית האיפה חלק א צז

תשמורו כלומר שניהם השבת והברית קדושה אחת הוא. ומעתה א"ש אם תזכרו את השבת לקדשו שמרמז ג"כ לברית מילה כדאמרן תזכו להתגבר על עמלק למוחקו, ובזה נ"ל לפרש (רבה תולדות) ע"פ ויצא הראשון אדמוני כיון שראה שמואל את דוד מלך ישראל אדמוני אמר אף זה שופך דמים כעשו אמר לו הקב"ה עם יפה עינים עשו מדעת עצמו הוא הורג ודוד הורג מדעת סנהדרין כמד"א עיני העדה ותמוה, ונ"ל לפרש דהנה עשו נולד במזל מאדים והיה רוצח שהרג את הנפש כי לא תיקן את המיל שיהא טבחא או מוהלא אלא רוצח ממש, אבל דוד מלך ישראל אף שנולד במזל מאדים וג"כ נולד מהול כמו שאמרו רז"ל מכתם מכתו תם שנולד מהול, לכן פחד שמואל הלא העיקר למנות להם מלך שנצטוה ישראל בכניסתו לארץ טרם שיבנה ביהמ"ק הוא להכרית זרעו של עמלק, וכיון שדוד נולד מהול ובמזל מאדים שהיה אדמוני ואיך יוכל להגביר על המזל ולהכרית את עמלק, ואמר לו הקב"ה עשו מדעת עצמו הי' הורג אבל דוד מדעת סנהדרין, דאמרו חז"ל אצל פינחס ויכפר על בני ישראל איזה קרבן הקריב פינחס שכיפר על בני ישראל אלא כל השופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן, ועתה אתי שפיר הלא תיקן מזל מאדים שלו ע"י ששפך דם הרבה של רשעים ותיקן מול מאדים לכן יש בכחו להכרית זרעו של עשיו והוא עמלק כמו ע"י מילה, וגם אחרי שנתלה המן ובניו כתיב ליהודים היתה וגו' וששון זה מילה, וקצת הדברים נרמזו ביערות דבש ע"כ

[רמב] (ב) עוד נראה לי לפרש בדרך אחר, הנה בשבת מלאכת מחשבת דוקא אסרה תורה ובשביל זה הקורע אינו חייב אלא על מנת לתפור הסותר אינו חייב אלא על מנת לבנות. ולר' יוסי אינו חייב בסותר אלא דוקא לבנות במקומו ואם סתר ע"מ לבנות שלא במקומו ג"כ פטור, הרי דעיקר תלוי בהמחשבה ומחשבה אינה נגלית אלא להקב"ה בעצמו והיודע מחשבות ית' נפרע מהמחלל שבת דיודע מה הי' כונתו ומחשבתו, ואיתא במכילתא ע"פ על נסותם את ד' לאמר היש בקרבנו אם אין שאמרו, אם יודע מחשבות שבקרבנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו, ובטענה זו יכולין לחלל את השבת שיאמרו אין מחשבתינו לבנות ולתפור, ומיד בא עמלק בשביל עונש שבת כדאמרן, ומעתה הכי פירושא זכור את יום השבת לקדשו א"כ מאמין דהקב"ה יודע מחשבות, א"כ בזה יוכל להגביר על עמלק כדאמרן וכשימחה. את שמו אז והיתה לד' המלוכה אמן

[רמג] (ג) והנה אמרו חז"ל (מכילתא פ' בשלח) שעמלק בא ע"י הכפירה שנסו את השי"ת שאמרו אם יודע מחשבותינו, ובספרי (פ' דברים) איתא והובא ברש"י שם וז"ל אם שקרת בריבית ובמשקלות הרי דואג מגרוי האויב דכתיב מאזני מרמה תועבת ד' וכתיב בתריה בא זדון ויבוא קלון, ופירש הגה"ק המלבי"ם זצ"ל דהיינו שהאנשים שעוסקים בתרמית בענין המדות והמשקלות שעי"ז כופרים בההשגחה עיי"ש, וידוע שעיקר קבלת שבת להאמין בהקב"ה שברא העולם ונותן ביום הששי משנה לחם השגחה פרטית לכן בשמירת שבת דוחים כח של עמלק ופשוט וברור בעזה"י

פורים

[רמד] (ד) בהנס של פורים אמרתי לבאר בקצרה כפי שלמדתי מדברי רבותינו ז"ל הראשונים והאחרונים, והוא כי מעת שברא הקב"ה את עולמו עשה זה לעומת זה כחות הטהרה, וכחות הטומאה, והתכלית הכל שיגבר האדם על יצרו הרע הבא מכחות הטומאה, אמרו חז"ל המן מן התורה מניין דכתיב המן העץ וגו', כלומר בחטא עה"ד טו"ר אשר גבר על האדם גבר אז היצה"ר כי הנחש והמן שניהם ענין אחד כמבואר במדרשות חז"ל דעל הנחש רכב ס"מ והוא היצה"ר והשטן ומלה"מ וכן המן, ואיתא במדרש נחש והמן שניהם פתחו באף הנחש אמר אף כי אמר אלקים וגו' והמן אמר אף לא הביאה אסתר המלכה וגו' הנחש אמר לשה"ר על בוראו ולית מאן דידע לישנא בישא כהמן, הנחש ביקש להרוג את האדם ולישא את חוה וכן המן חפץ לבלוע את היהודים ושניהם מה שבקשו לא ניתנו להם ומה שבידם ניטל מהם, המן שתי אותיותיו הראשונות מן שמו הם 'מ'ה בגמטריא 'א'ד'ם, והיינו דאמרו חז"ל בקום עלינו אדם זה המן, וכן הנו"ן שבסופו מרמז לנו"ן שערי טומאה כי עשה א"ע עבודה זרה וחפץ שישתחוה לו וכן פי' באלשיך הקדוש שזרש אשתו וכל חכמיו התחכמו לצרף נו"ן כחות הטומאה אשר לעומת נו"ן שערי בינה שבקדושה להתגבר נגד מרדכי אולי יוכל לו, וכן פי' במגילת סתרים להגה"ק מליסא ז"ל, ובתוספות ביאור לרבינו המהר"ל ז"ל בספר אור חדש מה שנצחו את המן ונתלה ביום הבאת העומר, וזה לשונו הק' כי יום הבאת העומר מונין נו"ן יום עד העצרת ודבר זה הי' גורם מעלת ישראל שהיו גוברים על המן שעשה עצמו ע"ז והי' רוצה להגיע עד המדרגה של נו"ן וכאשר ישראל מביאים העומר לפני הקב"ה הם מתעלים עד חמשים והוא שבועות שבו ניתנה התורה משער החמשים לכך מונין הספירה עד יום מ"ת ומשם היו גוברין על זרע עמלק ע"י דביקות ישראל לד' על ידי התורה כי בכחו ההתחלה שהיא הבאת העומר וממנו מתחילין לספור נו"ן יום בכח זה, ולכן בכח יום ראשון של עומר הוא יום נו"ן של מ"ת שמשם גוברין על כח המן עכ"ל, ובזה תבין מה שאמרו חז"ל אין השם שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, כי בעמלק כל כחות הטומאה כדאמרן ואין אני והוא יכולין לדור, והוא כחו של ס"מ ותיכף מה שעבדו ע"ז בימי נבוכדנצר הי' ג"כ כחו, וסעודת אחשורש ג"כ להתגאל בפת בגו ויינו של עכו"ם וכולו משום סרך ע"ז, וכיון שנכשלו ישראל ע"י גירוי המן הזה עמד שרו של מעלה ושל מטה לקטרג, ואת עשרת אלפים כ"כ אשר נתן המן על ישראל לאבדם היינו דיש עשרה כחות דמסאבותא ג' עליונות וז' תחתונות שמרמזין עליהם ז' שרי פרס ומדי כמו שמפרש במגילת סתרים וכן פי' בחתם סופר שעשרת בני המן היו כנגד עשר ספירות דטומאה כנ"ל ול"נ לרמז ג"כ עשרת אלפים ככר כסף כנגד הנ"ל. ומרדכי התגבר מענין הקטרת עשרה זהב הכף האחת כנגד עשר ספירות קדושות וביטל כח עשר כחות הטומאה הנ"ל כי תרגום של מרדכי מרא דכיא היא