עשירית האיפה חלק א צה

נותנין תחת כרכוב המזבח מלמטה איזה כרכוב המזבח בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים וצע"ג

[רכח] בירושלמי בעי מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם, והקשו ע"ז הלא איתא במשנה (זבחים פ"י) מוספי שבת קודם שהן תדירין לגבי ר"ח, ותירץ במרה"פ דיש לפרש שאם אין לצבור אלא אחד מהן אז קודמין אבל לא בהקדמת הקרבתן ופשיט ליה שגם לזה קודמין ובתחלה הי' סבור לפשוט מזה דשיר של שבת ושל ר"ח שניהם לפניו של ר"ח קידם אף כאן של ר"ח קודם ומתרץ דשאני שיר של ר"ח כדי לפרסם ולהודיע שהוא ר"ח כיצד הוא עושה שוחט מוסף של שבת ואומר עליהן שיר של ר"ח עכ"ל

[רכט] השקלים והביכורים שניהם אינם נוהגים אלא בפני הבית, שקלים משום דצורך קרבן נינהו וכיון שאין קרבן אין שקלים, וביכורים דכתיב ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ד' אלקיך בזמן שיש לך בית יש לך ביכורים אין לך בית אין לך ביכורים

[רל] מעשר דגן, ומעשר בהמה והבכורות נוהגין בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית דקדושת הארץ לא בטלה הילכך צריך להפריש תרומת ומעשרות, ומעשר בהמה צריך להפריש עשירי, והאידנא אמור רבנן דלא לפרשו שלא יבואו לידי גיזה ועבודה דבשב ואל תעשה מצו רבנן למיעקר דבר מן התורה, ועוד דאין איסור אכילה קודם עישור אלא חכמים קבעו זמן, ובכור בזמן הזה ג"כ מצוה להשתתף עם הנכרי קודם שיצא לאויר העולם כדי לפטרן מן הבכורה שלא יבואו לידי תקלה, (תוי"ט פ"ט דבכורות)

[רלא] המקדיש שקלים וביכורים אם הפרישן שלא בפני הבית קדשי, ור"ש ס"ל האומר ביכורים קודש אינן קודש, פירוש דס"ל לר"ש כיון שכתוב בתורה תביא בית ד' אלקיך אפי' הפרישן בדיעבד לא קדשי ואין שם ביכורים חל עליהן שלא בפני הבית, והרמב"ם פירש המקדיש שקלים ובכורים שיש לו כבר לבדק הבית לא קדשי, ובהל' ערכין פירש טעמו ואמר אבל אם הקדישן הכהן אחר שבאו לידו הרי אלו הקדש. וטעם הדבר לפי שהבכורים לכהנים, ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו דהא הכהן כשבאו לידו והרי הם שלו יכול להקדיש, אבל שקלים דלמזבח הם יכול להקדיש דמחרים אדם קדשי מזבח לבדק הבית, ולא דמי לבכור דתנן דמחרים אדם בין תם בין בע"מ והרי הוא לכהן דשאני בכור דכשהוא תם הוי קדשים קלים הלכך אע"פ שהוא בע"מ אין לחלק דהא משלחן גבוה קא זכי, משא"כ ביכורים דמתחלתן אין בהם קדושת קדשים אלא לכהן ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וזהו טעם של ר"ש (תוי"ט) ואנן קיי"ל כן כר"ש דשקלים קודש הן אפי' בזמן הזה כדאמרן, וביכורים לא קדוש דבירושלמי איפסק הלכה כר"ש

[רלב] גר בזמן הזה מן הדין צריך ג"כ להביא קינו רבעת כסף ואמר ר"ש ביטלה ריב"ז מפני התקלה שלא יהנה ממנו ולכן לא יפריש בזמה"ז. ואם עבר והקדיש קדוש כיון דרק משום תקלה בטלוהו, אבל מעיקר הדין קדשו (ירושלמי כאן)

[רלג] כתיב בתורה אצל שקלים העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, ויש לדקדק למה כתיב בלשון יחיד, ואף דיש הרבה מצות בתורה בלשון יחיד ובלשון רבים, ומ"מ כל שאתה יכול לתת בו טעם תן, הלא כתיב לא תגרעו ולא תוסיפו בלשון רבים אף כאן יוכל לכתוב לא תגרעו ולא תוסיפו על מחצית השקל ויהי' ג"כ העשיר והעני בכלל, ונ"ל לתרץ ע"פ דתנן (פ"ב דשקלים מ"ז) כשעלו מן הגולה היו שוקלין דרכונות חזרו לשקול סלעים וחזרו לשקול טבעין ובקשו לשקול דנרין ולא קיבלו א"ר שמעון אעפ"כ יד כולן שוין, ופירש הרמב"ם בפיה"מ וז"ל כי בזמן שהיו נותנין סלעים סלע סלע הי' נותנין כל אחד ואחד ולא היו נותנין אחד סלע ואחד פחות ואחד יותר וכמו כן בזמן נתינת השקלים שקל שקל הי' נותן כל אחד ואחד ולא הי' אדם מרבה על חבירו בזמן מן הזמנים, והחטאת אינו כן והטעם שנתן ר' שמעון אמת עכ"ל. נמצאת למד דהמצות התורה לא ירבה ממחצית השקל לא נאמר כלל על הצבור ויכולין לתת הרבה יותר ממה שקצבה התורה ולא פחות. אבל היחיד אסור לו לפרוש מן הצבור וצריך לתת כפי שיתנו כולם, וא"כ אתי שפיר שהתירה ציותה דוקא ליחיד שלא ירבה אבל לא לצבור וא"ש, ונ"ל שגם הרמב"ן עה"ת (פ' תשא) רמז זאת

[רלד] ומה שלא נכתב סתם לא ירבה ולא ימעיט ופרט העשיר והד"ל, נ"ל דישנו באמת הרבה מצות בתורה בקרבנות שמביא בעשירות ובעניות וגם בדלי דלות, וחסה התורה על העני שמביא חטאת בפרוטה כדאיתא בכריתות, א"כ הוה אמינא גם הכא הדין כך לכן נכתב לא ימעיט, והטעם נ"ל כי שם הוא קרבן מיוחד על עבירה אחת, אבל כאן התמידין והמוספין מכפרין על עבירות הרבה כנ"ל, ומצינו בקרבן ראיה וחגיגה שכל אחד נותן לפי עשרו כברכת ד' אלקיך אשר נתן לך כמו שאיתא בחגיגה, וכן החטאת יכול לתת בדוקא וביותר, לכן אמרה תורה שדוקא ביחיד יוכל לתת לפי עשרו כדאמרן אבל לא בצבור, כי אין גבהות לצבור אחד על חבירו והכל שוין כעני וכעשיר וא"ש

[רלה] וטעם הזה איתא ג"כ בתוספתא, משכנו ישראל על שקליהן כדי שיהא קרבנות צבור קריבין מהן, משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפאותו, כך אמר המקום ב"ה משכנו את ישראל על שקליהן כדי שיהא קרבנות צבור קריבין מהן מפני שקרבנות צבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהם שבשמים, וכן מצינו בתרומת שקלים ששקלו בני ישראל במדבר שנאמר ולקחת את כסף הכפורים עכ"ל

[רלו] שני קרבנות חוץ הן. מ"מ באין מתרומת הלשכה, פרה אדומה ושעיר המשתלח (משנה פ"ד דשקלים מ"ב), פירש הרע"ב פרה אדומה דחטאת קריה רחמנא ושעיר המשתלח לפי שצריך ליקח שני שעירים ואינו יודע על איזה מהן יעלה הגורל עכ"ל, וכתב הרש"ש דלא מחוור דפשיטא כיון שאין הגורל קובע צריכין להיות בודאי מתרומת הלשכה