עשירית האיפה חלק א צד

דכיון דדרשא דכל שפסולו בקודש שריפתו בקודש מחטאת ילפינן שנכנס דמו לפנים הלכך מה חטאת פסולה קבלה במקום הקודש ושרפינן לה במקום הקודש. לענין הטומאה נמי אם נטמא בפנים שריפתו בפנים ואם נטמא בחוץ שריפתו בחוץ דמינה ומינה ילפינן (מלאכת שלמה) והכי פסק הרמב"ם (פי"ט מפסוהמ"ק ה"ו) ושורפין בשר שנטמא באב הטומאה שהוא ראשון לטומאה עם הבשר שנטמא בולד הטומאה שהרי הוא שלישי אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו, ותמה בתו"ח דהא אין הלכה כרע"ק מחביריו, ובת"י כתב וז"ל נ"ל בשר קדשי קדשים שנטמא נשרף בחוץ, חוץ בנטמא בולד הטומאה בפנים עכ"ל

[רכו] אברי התמיד היו מעלין אותו בשני פעמים למזבח ובשני מיני כהנים, הכהנים הראשונים נותנין אותן על הכבש מחצי הכבש ולמטה ואח"כ הולכין הכהנים ללשכת הגזית לקרות את שמע, ואח"כ בא כהן אחד הזוכה בהעלאת האברים ומעלה אותן למזבח, ושלשה דעות בזה לפי גירסתם במשנה כאן, דעת רש"י דאברי תמיד של שחר נותנין תמיד מחצי כבש ולמטה במזרחו של כבש עד שיבוא המעלה ומעלה אותן מן הכבש ולמזבח וזה סימן שהן של תמיד שפעמים היו מתעכבין אברי התמיד עד המוסף והי' צריך היכר שלא יקטירו למוספין קודם לעולת התמיד דהא מפקינן מקרא שאין שום קרבן קודם על המערכה לתמיד של שחר הלכך הי' צריך היכר עכ"ל רש"י, ושל מוספין נותנין תמיד מחצי כבש ולמטה במערב, ודעת התוס' דאברי תמיד נותנין תמיד מחצי כבש ולמטה במערב ושל מוספין במזרח, וכן הוא גירסת המפרש למס' תמיד, והוסיף לפרש בזה טעם לפי שהמערכה של מזבח היא במזרחו של כבש לכך נותנים האברים במערבו של. כבש לפנות מקים כשיוליכו אח"כ לראש המזבח על המערכה שהוא במזרח, וטעם שנותנים אותם למטה מחצי הכבש ולמטה ולא מחני כבש ולמעלה שלאחר הקטרת הקטרת חוזרין ומוליכין האברים למזבח ואם היו קרובים למזבח לא תראה הולכה, וכן גרס הרמב"ם (בפ"י מתמידין) וכן בתחינה המיוסדת לערב ר"ה יסר אזי ים כבש ומלחים והובא בתוי"ט, והרע"ב (תמיד פ"ה מ"ג) יש לו דרך אחרת וכתב שדוקא בימות החול היו נותנים אברי התמיד במערב לצד השכינה, אבל בשבתות דשל מוספים חובות היום היו במערב ושל תמיד היו במזרח אז, ונדחק התוי"ט לפרש שגם דעת רש"י הוא כך דמ"ש במזרח הוא דוקא ביום שיש בו מוסף, וכן בפ"ק דיומא כתב ג"כ דנותנים במזרח לפי שהיא שנוי' ביו"כ שיש בו מוסף עכ"ל התוי"ט, והגאון הריעב"ץ בספרו לחם שמים הסכים לגירסת התוס' דאברי תמיד בין יום שיש בו מוסף ובין שאין בו מניחים אותם במערב ושל מוסף במזרח, ואין הטעם של המפרש יפה כיון דמשום לפנות מקום להליכתו דא"כ באברי תמיד אליבא דרש"י ובמוספין אליבא דתוס' שהיו במזרח איך הלכו אלא ודאי שאינם מעכבים הליכתם וכן הקשה לטעמא דהרע"ב שמשום זה מניחים אברי התמיד במערב משום שהיא לצד השכינה א"כ ביום שיש בו מוסף ג"כ קשה למה לא הניחו אברי התמיד במערב משום שהוא לצד השכינה תמידין דתדירי ועדיפי טפי. אלא ודאי שמניחין בשביל זה לצד מערב לזורקן דרך שם ע"ג הלול שבאותו מקום כדי לקיים מצות זריקה, ומערכה גדולה היתה סמוכה לשם בחציו האחר שלצד מזרח ושל מוספין בע"כ לצד מזרח מפני טעמו של רש"י לעשות היכר שלא יקטירם קודם אברי התמיד אלו תמצית דבריו ז"ל, והוא ז"ל הולך לשיטתו בחדושיו על (הלכות בית הבחירה) דהמערכה סדורה בדרום על פני הכבש בחציו של מזרח ומגעת עד אמצעותו שדרך שם עד הלול היו זורקין האברים כמצותו עכ"ל, כלומר ונשאר ח' אמות פנוי להילוך רגלי הכהנים, אבל מ"מ אין חילוק באברי תמיד בין יום שיש בו מוסף לשאין בו מוסף, והאברים של מוסף ר"ח נותנו מתחת כרכוב המזבח מחציו ולמעלה, כן הוא גירסת הרמב"ם והתוס' והרע"ב כדי לדעת שר"ח הוא שהוקבע בזמנו כדפירש"י האי חשיבותא עבדינן להו להיכרא שיכירו דפשיטא להו לב"ד שהוא כהלכתו ולא יגמגם אדם בדבר עכ"ל, אבל לגירסת רש"י נותנין אברי ר"ח סמוך לכרכוב המזבח ולמטה הימנו מעט והיא כשני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב עכ"ל, ומפרש בתוי"ט דברי התוס' דכרכוב המזבח ולמעלה היינו במקום הילוך רגלי הכהנים בראשו של המזבח ממש וקשה דאח"כ איך הי' פייס אחר על כהנים אחרים להעלותם, ועוד דצריך לתת האברים בזריקה ואם היו נותנים אותו על ראשו היאך מקיים מצות זריקה לכן מפרש הריעב"ץ דכרכוב שכתבו רש"י והרע"ב והתוס', לא זה הוא שעל ראשו של מזבח ושל מקום הילוך רגלי הכהנים שא"א כדאמרן אלא כרכוב אחר הי' כדאיתא בזבחים (דף נ"ב) והיינו מקום סובב, וזהו דאיכא בין רש"י ותוס' לרש"י היו נותנים על הכבש תחת הסובב למטה ממנו ובזה הי' להם היכר שהי' מונחים למעלה מחצי כבש, ולגירסת התוס' היו מונחין למטה על הכרכוב שהי' בסובב עצמו עכת"ד הצריך לעניינו

[רכז] אבל הרמב"ם כתב (פ"ו דתמידין) וז"ל נותנים על המזבח למעלה בין קרן לקרן במקום הילוך רגלי הכהנים עכ"ל, וזה ודאי קשה מאוד כדאמרן ונדחק בלח"ש שם לפרש דבריו דעל המזבח דקאמר לא בראשו של מזבח הוא אלא בסובב, ובין קרן דקאמר ר"ל נגד אויר שבין קרן לקרן וגם שם הילוך רגלי הכהנים למתן דמים עכ"ל, ובמשל"מ (פרק י' ממעה"ק ה"ד) הקשה ג"כ קושיא זו וז"ל מ"ש רבינו (פ"ו דתמידין ה"ג) האברים של ר"ח נותנים על המזבח מלמעלה בין קרן לקרן במקום הילוך רגלי הכהנים והלא לא מקיימא זריקה דבעינן שיהיו אויר קרקע מפסיקין, הן אמת שדברי רבינו הן דברי הירושלמי אך אפשר דהירושלמי סובר כר"ש דאמר (זבחים פ"י) שאני אומר עומד בצד המערכה וזורק, אך כבר נדחה סברא זאת התם וכמו שפסק רבינו בהל' בית הבחירה, וא"כ איך כתב דשל ר"ח נותנים על המזבח וצ"ע, ובגמרא סוכה איתא דלאברי ר"ח תרי הכירא עבדינן אחת שנותנים אותם מתחת כרכוב המזבח מחציו ולמעלה כדאמרן, ועוד שמקדמין שיר של ר"ח לשיר של יום עכ"ל, ותמוה לי על הגאון ריעב"ץ ז"ל שמפרש דברי הרמב"ם כנ"ל ושלא כדבריו מבואר בתוספתא שקלים וז"ל ושל ראשי חדשים