עשירית האיפה חלק א צג

קשה דהטעם דהוילון מקבל טומאה לפי שהשמש מתעטף בו ומתחמם בו והאי פרכת הלא אסור בהנאה, ותירץ בתוי"ט בשם התוס' כיון דכייף לי' מיכף עילוי' דארון והוי אוהל הלכך יש לו תורת כלי ומטמא אף בולד הטומאה, א"נ כשהי' נושאים הפרכת ממקום למקום נותן הכלים לתוכה א"כ יש תורת כלי עליהם, התירוץ השני אין לו שייכות כלל לפרכת שבמקדש כי במקדש לא היו נושאין הכלים בפרכת (תו"ח ועי' בהגהת רש"ש), ופרכת דדביר לא שייך תירץ קמא דהלא לא מיכיף כייף עלויה דארון א"כ הדרא קושיא לדוכתי' למה מטמא, ומצאתי במלאכת שלמה שכתב החכם הר"ר סולימאן ז"ל וז"ל ויש לפרש דמיירי בשאר פרכת שאינם תלויות אלא מונחות שהרי שתים היו עושין בכל שנה ושנה, ואותם שהם מונחת יש עליהם תורת בגד ומטמאות, ולא דמי למטפחת ספרים המצויירות שהם טהורות לפי שאינם משמשי אדם, לפי שאלו ברגלים תולין אותם בעזרות בשביל בני אדם הבאים והוו כאילו הם משמשי אדם, וקצת ראי' לזה מדקתני ואם היתה חדשה שוטחין אותה וכתב ואם בתלויה עסקינן ודאי שהיא חדשה שהרי מחדשין אותו בכל שנה, ואפי' אם תהי' מד' וחמש שנים עדיין היא חדשה, אלא נראה דלא מיירי אלא באותם שכבר הניחם וגנזו אותם עכ"ל, ועל מה שאיתא שמטבילין אותה בבית הטבילה של פנים פירוש דטבילת בית הפרווה היתה בקודש עכ"ל, ואינה נראה דשם היתה בית הטבילה לכ"ג ואינה מחזקת אלא אמה על אמה ברום שלש אמות כדאיתא ביומא והפרכת היתה ארכה ארבעים אמה ואינה מחזקת, ובתפא"י פי' דבים של שלמה מטבילין אותו, וגם זה קשה דים שעשה שלמה גלה לבבל כמו שכתב מהריעב"ץ ז"ל אלא ודאי בשאר מקוה גדולה, ובריבב"ן כתב דשוטחין אותה כדי לנגבה אחר טבילה וב"כ וב"כ יראו העם מלאכתה שהיא נאה כלומר ויתנדבו מעות לממונה על הפרכת, (מלאכת שלמה), והראב"ד תירץ איך פרכת מקבל טימאה, דאע"ג דאסורים בהנאה מ"מ כיון שאם היתה של חול היתה ראויה לשמש להתחמם בה לפיכך אע"פ שהוא אסורה בהנאה מ"מ תורת כלי עלי', וראיה לדבר דהא כלים של הקדש אע"ג דאסורין בהנאה מקבלין טומאה מפני שראויין לתשמיש ושם כלי עליהן והכא נמי הכא עכ"ל וא"ש ושפתים יושק

[רכ] מה שמחלק במשנה בהפרכת בין אב הטומאה ובין ולד הטומאה ה"ה בשאר כלי המקדש רק נקט פרכת לאשמועינן הדין אם היתה חדשה ונקט האב טימאה דינא הכי אגב טומאה וטבילה דסכין וקופיץ ואח"כ מביא טומאת שאר בשר קדשים, (תפא"י)

[רכא] פרכת שנטמא באב הטומאה הלא אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, אלא הכא בנטמא ממשקין טמאין מיירי דמטמאין לכלי עכ"פ מדרבנן דגזרינן אטו רוקו וש"ז ומימי רגליו של זב וזבה שהן אב הטומאה דמטמאין לכלים מדאורייתא, ואב הטומאה היינו שנטמאת בשרץ או בנבילה

[רכב] שני קולות יש לולד הטומאה דמטבילין אותה בפנים דאינה טעונה שילוח חוץ למחנה שכינה ואינה צריכה הערב שמש, אבל אב הטומאה של תורה טעינן שליח דהמכניס טמא שרץ במקדש חייב וצריכה הערב שמש ושוטחין אותה בחול הוא מקום פנוי בהר הבית סביב לעזרה מבחוץ, אבל לא בעזרת נשים דאין טבול יום נכנס לשם

[רכג] כיצד הי' מעשה הפרכת, פרכת עבייה טפח ועל ע"ב נימין נארגת ועל כל נימא ונימא כ"ד חוטין ארכה מ' אמות ורחבה כ' אמה ומשמונים ושתי רבוא נעשית ושנים עושין בכל שנה וש' כהנים מטבילין אותה ע"כ במשנה, הפרכת היתה עשוייה מד' מינים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש וכל מין ומין תוכו כפול ו' וארכה מ' כמדת פתח האולם שהי' כך גבהו ורחבו אמה ושמונים ושתים רבוא כך הי' מנין החוטין שהיא נעשית מהן, ויש מפרשים מנין דנרי זהב שהיו מוציאין עלי', ויש ספרים שכתוב בהן ובשמונים ושתים ריבית כלומר דפ"ב נערות בתולות היו מתעסקות בעשייתה כלומר שלא הגיעו עדיין לווסתן שלא יהא שם חשש נדות והפרכת צריכה טבילה דכלים הנגמרים בטהרה צריכין ג"כ טבילה לקודש. וש' כהנים כתב הגר"א ז"ל דמדאורך הפרכת מ' ורחבה כ' הו"ל סביב ק"כ אמה ואמות כלים בת ה' טפחים הו"ל סביב ת"ר טפחים, ומדרצו הכל לזכות במצוה אחזוהו ש' כהנים כל אחד בשתי ידיו דהו"ל נמי ת"ר טפחים עכ"ל, ואף דבגמ' אמרינן דגוזמא הוא, פי' בת"י שהמספר באמת מכוון מ"מ גוזמא שיבקשו תמיד ש' כהנים לזה וא"ש, אבל תמה למה הפסידו בכל שנה כך מעות הרבה הלא בעד קס"ד רבוא דינרי זהב ואח"כ יגנזו אותן דהלא שם לא הי' מצוי לא אבק ולא שום ליכלוך ודחק לתרץ, אבל במלאכה שלמה כתב מחמת עשן הקטרת שמקטירין בהיכל שני פעמים ביום וחוץ מהקטרת של לפני ולפנים, ונ"ל ג"כ מחמת עשן היוצא מנרות המנורה בכל יום וא"כ שם אין עניות במקום עשירות וא"ש

[רכד] כתב המשל"מ (ה' כלהמ"ק הט"ו) וז"ל הגירסא הנכונה בירושלמי כאן חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן וארי מכאן. מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן, וחורנא אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן, מעשה חושב ארי מכאן וארי מכאן, והכונה היא דכולהו ס"ל דמעשה רוקם הוא פרצוף אחד ומעשה חושב הוא שני פרצופין, ופליגי בשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל דח"א דפי' פרצוף אחד ארי מכאן וארי מכאן והיינו מעשה רוקם ושני פרצופין הוא ארי מכאן ונשר מכאן הוא מעשה חושב וזה פירש"י, וח"א דמעשה רוקם היינו פרצוף אחד היינו ארי מכאן וחלק מכאן, ומעשה חושב דהוא שני פרצופין היינו ארי מכאן וארי מכאן כפי' הרמב"ם, ובגמ' שלנו מעשה רוקם הוא מעשה מחט, ומעשה חושב הוא מעשה אורג והרמב"ם השמיטו ותמה במשל"מ והניח בצ"ע, ותמה עוד על הרמב"ם דגבי פרכת שהוא דבר הנוהג לדורות כתיב מעשה חושב יעשה אותו כרובים, ורבינו לא ביאר במעשה פרכת שתהיינה צורות כרובים וצ"ע עיי"ש

[רכה] קיי"ל ראשון ושני שניהם טומאתן מן התורה, וקיי"ל כרע"ק דס"ל בין שנטמא באב הטומאה ובין שנטמא בולד הטומאה מקום טומאתו שם שריפתו אם נטמא בפנים שורפין אותו בפנים, ואם נטמא בחוץ שורפין אותו בחוץ,