עשירית האיפה חלק א צא

ג' פירושים נא ונאה ותאיפנה רבה פירוש אפויות הרבה אופה ומטגנה ואח"כ אופה עוד הפעם, ל"א רבה גדולה ומרוקעת ודקה וזה נוייה ואית לה מטגנה תחלה ואח"כ אופה ואיכא טיגון נא ונאה דגדולה היא, ל"א תאיפנה רכה שירככנה בשמן הרבה וזה נוייה תחלה מטגנו ואח"כ אופה ואיכא נא ונאה עכ"ל

[רה] לענין קידוש חביתי כ"ג אית כאן פלוגתא בירושלמי אם מקדש תחלה ואח"כ חוצה או חוצה ואח"כ מקדש, והוא פלוגתא בין ר' יוחנן ור"ל כאן בירושלמי היפך מבבבלי וכיון דקיי"ל כבבלי ושם מבואר דס"ל לר' יוחנן דחביתי כ"ג דאע"פ שקריבה לחצאין מחציתה בבוקר ומחציתה בערב מ"מ אינה קדושה לחצאין שאם נותן חצי עשרון בכלי זה וחציו בכלי זה לא קידש ויוצאה לחולין אלא מביא עשרון שלם מביתו ומקדשו ואח"כ חוציהו ע"כ

[רו] תנאי ב"ד הי' שיהיו הכהנים ניאותין במלח ובעצים באכילת קרבנות שאוכלין בחלקן אבל לא יתנו מלח המקדש בחולין שלהם, לשין הרמב"ם (פ"ח דמעילה ה"ו) וקיצר בזה הרבה ומבואר שם במשל"מ שאף בחולין שאוכלין בעזרה כשאכילת קדשים היא מועטת שאוכלין חולין בעזרה כדי שתהא אכילת קדשים על השובע, ואף באכילת חולין הללו צורך קרבן הם מ"מ אין נותנין להם מלח ולא הותרה מלח כי אם בקדשי קדשים הנאכלין בעזרה, אבל באוכל קדשים קלים חוץ לעזרה לא, ותבלין דחולין שנותנין בקרבנות מותר לתת מלח של הקדש כ"כ התוס' בפ' הקומץ (דף כ"ג) ד"ה חולין עכ"ל, ומבואר עוד במשל"מ (הלכות שחיטה) דרש"י ז"ל ס"ל דאסור להכניס חולין בעזרה ואסור לאכול חולין קודם בעזרה דצריכין לאכול מקודם חולין כדי שיהא נאכל על השובע הקדשי קדשים בפנים, ומה דמתירין לתת דתבלין חולין בחלקם בקדשים צ"ל דדוקא באכילת קדשים קלים שנאכלין בכל העיר דוקא הותרו אבל לא בקדשי קדשים, ועוד י"ל דשאני תבלין שנתערבו בקדשים ונתבטלו ונפקי מתורת חולין ומש"ה שרי, ומלח קודש דהי' תנאי ב"ד דהי' דוקא בקדשי קדשים כדאמרן דע"כ צריך לאכלן בעזרה דשם אסור להכניס מלח חולין ולאכלן שם, ודעת הרמב"ם דאם היו אוכלין קדשים מיעוטין דצריך לאכול חולין מקודם אכלו אפי' בעזרה כיון דס"ל ז"ל בחולין בעזרה מדרבנן הוא משום אכילת קדשים התירו, וה"ה שמביאין שם מלח חולין לחולין שאכלו מקודם ע"כ

[רז] על הפרה שלא יהיו מועלין באפרה הי' גם ע"ז תנאי ב"ד דמן התורה אין מועלין באפרה, אבל כיון דחזו רבנן דקא מזלזלי בה גזרו מעילה באפרה, כיון דחזו דקא פרשו מאפר הזאה אוקמוהו אדאורייתא כן פירש הרע"ב, ובגמרא מפורש דחששו דוקא משום ספק טמא מת כגון סככות ופרעות, ופירשו להזות משום מעילה

[רח] על עצים דתנן, פירוש כיון דהי' במדורת בית המוקד עצים ונתחממו הכהנים שם כנגד המדורה ע"ז הי' צריך תנאי ב"ד כיון שזה לא הי' צורך קרבן, אבל הרמב"ם פירש דלקחו הכהנים עצים לבשל קרבנותיהם, וצ"ל דוקא בקדשי קדשים שצריך לבשלן ולאכלן בפנים ע"ז צריך עצי קודש, אבל קדשים קלים שמותרין לאכול בכל העיר בודאי אסור לקחת עצי הקדש, אבל נראה לי כיון דיש מ"ע על הכהנים לאכול הקרבנות דהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אפי' בקדשים קלים, ואיתא בשבועות (דף ט"ו) אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מתאכלי הרי דאוכלין בעזרה, וסברא שצורך קרבן ג"כ הוא ולב ב"ד מתנה ג"כ ע"ז כנ"ל דלא גרע מהציקנין דהותר להם ליהנות מעצי הקדש בשריפות הנותר והטמא כדאיתא בפסחים, וכ"ת מלח למה לא הותר להם בקדשים קלים, דשאני מלח דאינו מ"ע להשימם באכילות קרבנות אלא דוקא בעיקר הקרבן הנשרף ע"ג המזבח אבל אכילת קרבנות מ"ע היא

[רט] ועל הקינין הפסולות שיהא באות משל צבור הי' ג"כ תנאי ב"ד לדברי ת"ק דמהחויבין קינין מביאין מעות ונותנים לשופר וב"ד לוקחין מעות לקינין והבעלים הולכין להם וסומכין על ב"ד שיקריבו קיניהם, ואם פרחו הקינים או נמצאו פסולים תנאי ב"ד שיקחו אחרים מדמי הלשכה ומקנים אותם לבעלים ויוצאין בהן ידי חובתן ואף דלא היה אצל הקרבן והאיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו צריך לומר דתקנות נביאים ראשונים במעמדות קאי נמי אקרבנות יחיד כן פי' בתוי"ט אבל ר' יוסי ס"ל דלא הי' תנאי ב"ד שיתנו מתרומת הלשכה הפסולות ופסק בירושלמי הלכה כדבריו

סליק פרק ז'

פרק

שמיני

[רי] על שני דברים גזרו חכמים על הכלים הנמצאים בשוקים וברחובות אפי' במדברות שיהיו בחזקת טומאה שמא בזב או במת נטמאו, וכן על הרוקין הנמצאים שם בחזקת טומאה שמא מזב וכיוצא בו הוא הרוק הזה

[ריא] קיי"ל כר' יוסי דס"ל דכל הרוקין הנמצאין בירושלים באמצע הדרך ג"כ גזרו עליהן כשאר הרוקין הנמצאין בכל מקום, וכל הרוקין הנמצאין בצדדים בירושלים טהורים שהפירושים הן שמהלכין בצדדין כדי שלא יתטמאו במגע עמי הארץ, ובשעת הרגל שבא מצדי הדרך טהורין שכל ישראל טהורין ברגל, ושבצדדין טמאין שהטמאים ברגל מועטים והן פורשין לצידי הדרכים כן פסק הרמב"ם (פי"ג מאבות הטומאה הי"ח) ומבואר בגמ' פסחים (י"ט ע"ב) כל היכי דלא גזרו ואע"ג דאיתחזק זב שראינוהו עובר בשוק זה שנמצא בו הרוק ג"כ טהורים, אף דמהמשנה לא נראה כן, ואף דהתם מביא מהרישא ולא מדעת ר' יוסי מ"מ ע"כ כיון דקיי"ל כר' יוסי קאי על ר' יוסי ג"כ דלא גזרו אלא דמחולק בין ברגל ובין בשאר ימות השנה כן כתב מרה"פ על הירושלמי

[ריב] כן לא גזרו על כל הכלים הנמצאים בירושלים וכולן טהורין אפי' נמצאו דרך ירידה לבית הטבילה, חוץ מן הסל והמגריפה והמרוצה המיוחדין לקברות, והרמב"ם פסק כר' יוסי דס"ל הכי, ומה שאיתא במשנה חוץ מג' דברים אלו השמיט הרמב"ם דפשיטא כיון דמיוחדין לבית הקברות טמאים הם: