עשירית האיפה חלק א פח

שיהא הכהנים נאותין מהן לקרבנותיהן ע"כ, והשתא אתי שפיר הלא אנן לא קיי"ל כבן בוכרי א"כ לא צריך תנאי למלח אלא היה התנאי לעצים וישנו ג"כ שבעה כנ"ל

[קצ] התקנות אלו יתפרשו על הסדר אחד אחד, נסכים של עכו"ם דמביאין משל צבור דוקא בעולה דאין מביא קרבן אחר אלא עולה ונסכים לחודייהו אין מקבלין מהן, וכן אפי' הביא נסכים עם הקרבן אין מקבלין ממנו משום דטמאים הן אלא מקבלין ממנו דמי נסכים, ואם לא שלח ממדינת הים מקריבין משל צבור, ואם הנכרי הוא כאן אמרינן לי' הביא נסכים

[קצא] גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים שהפרישן בחייו. א"נ נשאר מעות שלא זכו ישראל מההפקר כי תיכף במותו כל נכסים שלו הפקר הן, ואז מקריבין הקרבנות שלו והנסכים משל צבור

[קצב] בענין עשירית האיפה של כ"ג שמתי ראיתי להעתיק כאן מספרי דקה מן הדקה (סימן ז') וזה לשוני שם, אם מת כ"ג ולא מינו אחר תחתיו פליגי בזה תרי תנאי בשני מקומות במנחות ובשקלים והן ר' יהודה ור' שמעון, לר"י מביאין עשירית האיפה שמביא כ"ג בכל יום והיא הנקראת מנחת חביתין משל יורשין, אבל לר"ש משל צבור. ושתי תקנות הי' בדבר זה, מן התורה משל צבור כיון דחזו דמדחקא לשכה משום דבבית שני לא הי' כ"ג ממלא שנתו והי' בכל שנה כ"ג חדש התקינו משל יורשין, כיון דחזו דפשעו אוקמוהו בתקנתא של ד"ת, הכי מפרש בגמרא בשני מקומות כדאמרן בירושלמי שקלים ובבבלי מנחות בפרק התכלת, הרמב"ם ז"ל פסק לתרווייהו, פסק בהלכות שקלים כר"ש דבאה מתרומת הלשכה ופוסק בהל' תמידין כר"י דמשל יורשין, ותמוה איך מזכי שטרא לבי תרי, ודחק בכ"מ ליישב דס"ל דההלכה כר"י דמשל יורשין ובהל' שקלים כתב את הדין הזה אגב גררא דאידך שכתב שם שהם מתנאי ב"ד, והתוי"ט הסכים לפירוש זה, אבל הרואה יראה שזה דוחק גדול דאגב גררא פסק דלא כהלכתא, ועוד דלא הזכיר כלום בהל' שקלים שהוא מתנאי ב"ד דכך כתב כ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה, ואף דקאי על כל התנאים שם מ"מ קשה טובא, ובלח"מ תירץ דהרמב"ם ס"ל ד דשני מחלוקת הן ובמנחות פליגי לענין ד"ת ופסק כר"י דמד"ת בשל יורשין ובשקלים איפליגי בתנאי ב"ד ור"ש ס"ל שהוא מתנאי ב"ד מתרומת הלשכה. וכיון דנראה שם דר' יוסי לא פליג ע"ז ומודי ליה בזה א"כ הוי תרי לגבי ר' יהודה, ועוד דר' יוסי נימוקו עמו לכן פסק כר"ש ע"כ בקיצור תוכן כוונתו ז"ל, אבל עדיין לא נתקררה דעתי בזה כיון דבתמידין דהוא עיקר הלכה זאת ועכשיו אחר התנאי ב"ד בא מתרומת הלשכה הי' צריך לפסוק דבאה מתרומת הלשכה

[קצג] לכן נ"ל לתרץ דע"כ שני דינים אמת להלכה הן בודאי ר"ש ור' יהודה הלכה כר' יהודה ואפושי בפלוגתא לא מפשינן ושם וכאן פלוגתא אחת הוא, מ"מ לא קשה לפע"ד דמי לא משכחה לה דהיורשים אין להם כלום ממאי לגבות מהן, ואפי' יש להן ולא ירשו מאביהם ג"כ אינם חייבים לתת כמו שפירש התוי"ט דלכך קרי להו יורשים דדוקא שהי' לאביהם מעות ונתחייבו הנכסים צריכים לתת אבל בלאו זה אינם מחויבים, ואף דהתוי"ט כתב זאת דוקא אליבא דר"ש כיון דעיקר החיוב הי' מתרומת הלשכה, מ"מ משום תקנה תקנו חכמים דבעת שהיו ממנין כ"ג אדעתא דהכי מינוהו כדי שיתחייבו הנכסים, אבל אליבא דר' יהודה כיון דמן התורה משל יורשין, וכשם שחייבה התורה לכ"ג בעצמו כך חייבה התורה ליורשים, אבל הא ודאי יוכל היות שחין להם מעות ומאין ניקח להביא מנחת חביתין ? וכ"ת ליבטל ולא יקריבו, ליתא דבגמרא אמרו בפירוש (מנחות דף נ"ב) אמר רבא סולת מנחת תמיד הרי הוא לך כמנחת תמידין. ופירש"י ז"ל מה תמיד אינו בטל אף היא אינה בטילה, אלא ודאי דאף דד"ת מן היורשין מ"מ משכחת לה דלית להו כדאמרן, ובאה מתרומת הלשכה, והשתא אתי שפיר כיון דכ"ג גדול מאחיו גם בעושר בודאי יש לו ומביאין היורשין כדאמרן ומילתא דלא שכ שכיחא הוא שיתנו מתרומת הלשכה לכן פסק שם בעיקר הדין דשכיח כר' יהודה דבאה מן היורשין, אבל בשקלים מבאר שם כל הדברים הבאים מתרומת הלשכה ושבאו משירי הלשכה ומבאר והולך דהתמידין והמוספין באין מתרומת. הלשכה, ואח"כ כתב עוד דמנחת חביתין ג"כ באה מתרומת הלשכה כלומר דמשכחת לה כדאמרן וברור בעזה"י כן נ"ל ומקום הניחו לי מן השמים

[קצד] ובספר מנחת חינוך כתב וז"ל אם לא מת כ"ג רק עבר מחמת מום, נראה כיון דדרשינן תחתיו מבניו זה דוקא במת, אבל אם לא מת אין מקריבין לא משלו ולא משל צבור והניח בצ"ע, ותמוה לי הא כתיב מנחת תמיד מה תמיד לא בטל אף הוא לא בטל אלא ודאי דמקריבין תמיד בין יש כ"ג בין אינו. וחוץ מזה אישתמיטתי' מיניה ירושלמי מפורש כאן וז"ל לא כוף דבר שמת אלא אפי' נטמא ואפי' נדחה ממום, ופירש בפנ"מ לאו דוקא אם מת כ"ג קריבה מנחתו משל צבור אלא אפי' נטמא או שנדחה מחמת מום ואיני יכול להקריבה בעצמו ואז מוטל החיוב על הצבור וקריבה משלהן וכן תני ר"י בן פזי דבר דיליה ואפי' נדחה ממום עכ"ל הירושלמי וצ"ע גדול עליו

[קצה] ושלימה היתה קריבה בין בבוקר ובין בערב ואין כופלין שמנה ולבונתה, הרמב"ם (פ"ז) מתמידין

[קצו] אם מת כ"ג או נטמא אחר שהביא בבוקר עשירית האיפה של מנחת חביתין ומינה אחר תחתיו בו ביום מביא הכ"ג השני ג"כ עשרון שלם מביתו וחוצהו, נמצא שיש כאן שני חצאין, שני חצאין קריבים, ושני חצאין אבודין, ושני האבודין צריכין עבור צורה ואח"כ שורפין אותן בעזרה

[קצז] ומבואר עור בירושלמי כאן כשהכהן מתקרב תחלה לעבודה מביא עשירית האיפה שלו ועובדה בידו אחד כ"ג ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם עבודתן כשירה, וכן איתא בתוספתא דשקלים וכן צריך לגרוס בתו"כ