עשירית האיפה חלק א פה

בקומץ בעלים עכ"ל, וקשה לי על זה מלבד דהרבה רבוותא ס"ל דגם בקרבן יחיד הי' פייסות משום דלא ליתי לאנצויי או דתלוי בראש בית אב כדברי המשל"מ או כדברי תפא"י דוקא על האברים לא היו פייסות כדמשמע בירושלמי, אבל בעיקר הקרבן הי' ג"כ פייסות ואפי' אם נניח דהדין כך דבאמת גם הנו"ב ס"ל ג"כ דקרבן יחיד יוכל לברור כהן מבית אב שירצה וכן מצאתי בהגהת ר"י ברלין ז"ל, אבל מ"מ זה לא יתכן כלל ואפי' אם נאמר דהי' פייס מי שיקריב הלבונה מ"מ לא איכפת לן אם אין לו שיעור קומצו של כהן המקריב, דבשלמא בקומץ המנחה דצריך שיקמוץ בידו ממש צריך להיות בקומצו לא פחות ולא יותר, ואם ישער בקומצו של בעה"ב יש חשש, אבל הכא הלא הכהן אינו קומץ כלום הלבונה אלא מולחו ומעלהו בכלי שרת ע"ג האישים, אלא הספק באיזה קומץ יוצא ידי חובתו אם בקומץ של כהן או בקומץ של בעלים, ומאי איכפת לן איזה שיעור הוא מקריב, דאלת"ה דלמאן דס"ל דגם בקומץ הבאה בפ"ע סגי בדיעבד בשני קרטים לר' יהודה והיאך קומצו, אלא ודאי דבלבונה השיעור דצריך להקריב הוא כקומץ ולא קמץ כלל כן נראה לי ברור, ומאי דאיכא דגרסי בירושלמי בקומצו של כהן גדול כלומר שיהא קומצו גדול, אין הפירוש דיקמוץ הכהן בידו אלא אפשר דלא יצא ידי נדרו עד שיביא שיעור גדול כזה כנ"ל ברור

[קעג] לבונה הבאה בפ"ע אי סגי בדיעבד בשני קרטים או דוקא בקומץ, פליגי בזה תרי אמוראי אליבא דר' יהודא, ופסק הרמב"ם כמ"ד דלבונה הבאה בפ"ע דוקא בקומץ שלם, ואם אמר הרי עלי לבונה איתא במנחות ג"כ וכן כאן בשקלים דלא יפחות מקומץ, וכן פסק הרמב"ם ואזיל לשיטתו דס"ל כמ"ד במנחות דלבונה בפ"ע צריך דוקא קומץ שלם ומינה דלמאן דס"ל דסגי התם בשני קרטין בדיעבד גם הכא הדין כן וכן כתב התוי"ט. אבל בתפא"י כתב כיון דסתם נדרים להחמיר לא מיפטר בפחות מקומץ שלם עכ"ל, ואם להביא לבונה בנדבה ולא קיבל על עצמו בנדר כתב הרא"ש וכן בפיה"מ להרמב"ם וכן נמשך אחריהם הרע"ב דסגי בקורט אחד, אבל בס' שירי קרבן תמה ע"ז מירושלמי שהבאתי לעיל דאיתא שם הרי עלי עץ מביא גיזר אחד דהיינו עץ ארכו אמה הראוי למערכה וכן בזהב כדי צינורא והיינו שראוי לכלי שרת, אבל קורט לבונה שאינו ראוי להקריבו ודאי לכ"ע אינו מביא וכולה סוגיא הכי ריהטא וצ"ע עכ"ל, ונראה מדבריו דאינו יוצא פחות משני קרטים לר' יהודה, ונראה לי דאפשר דמשום טעם זה השמיט הרמב"ם הדין הזה בחבורו ואולי חזר מדבריו אע"פ שהרע"ב נמשך אחריו, ומ"מ נראה לי דלא קשה קושית השירי קרבן, דודאי באומר עלי לא יצא בפחות מדבר שדרכן של בני אדם לקבל בנדר והוא קרבן בפ"ע דמשום זה לא יצא בפחות מגיזר אחד דארכו אמה כשיעור המערכה, אבל אם לא קיבל בנדר אפי' קורט אחד יוכל להביא דהרי נותן לבונה או מעות כמו שפסק הרמב"ם לשופר לבונה שבא ממנו למקדש, וכשיצטרף או שיקחו ממנו לבונה של קטרת דהוא ג"כ אחד מסממני קטרת או יצרפם עוד עם לבונה וקריבים ביחד כדינן בקומץ שלם, ועוד אני מסופק אם נוכל לקחת את המעות שבשופר של לבונה לקטרת כיון דדעת הנודר הי' להקטירן בפ"ע, ואף דהלבונה בקטרת קדושתה חמירא דנכנס להיכל ואולי יעשה ממנה קטרת של יו"כ של לפני ולפנים מ"מ אין משנין מקרבן לקרבן והדבר צריך תלמוד

[קעד] ומה שכתב בתפא"י משום דסתם נדרים להחמיר אם אמר הרי עלי אינו יוצא בפחות מקומץ שלם, לפענ"ד דבריו תמוהין מאוד, דע"כ לא אמרינן סתם נדרים להחמיר אלא אם קיבל על עצמו נדר בלשון דאיכא לספוקי אם נדר בדבר הנדור או בדבר האסור, כגון דאמר הרי עלי כבשר מליח ולא נודע אם של שמים נדר או של ע"ז נדר אמרינן סתם נדרים להחמיר דאמרינן הנודר דעתו לאסור עליו מדלא שתיק כפירוש הרא"ש והר"ן והתוי"ט שם, וסברא אלימתא הוא דאם לא חפץ לאסור טוב היה לו השתיקה אלא ודאי מתכוון לדבר הנדור וסתם נדרים בודאי להחמיר בכה"ג, אבל אם קיבל על עצמו דבר שהוא נדר בודאי ולא נודע לנו אם דבר קטן או גדול נדר פשיטא שיכול לפטור עצמו בדבר קטן ומשנה שלימה שנינו (מנחות דף ק"ז) הרי עלי עולה יביא כבש ראב"ע אומר או תור או בן יונה, ולפי סברת התפא"י דגם בכמות הנדר ג"כ אזלינן לחומרא, קשה נאמר סתם נדרים להחמיר ויביא דוקא שור דמביא הוא ונסכיו במנה, אלא ודאי דכה"ג לא אמרינן סתם נדרים להחמיר, ואם נאמר דלבונה הבאה בפ"ע סגי בשני קרטין ג"כ הכא מצי פטור נפשי' בשני קרטין כנ"ל ברור, וכ"ת למה תנן לא יפחות מקומץ, י"ל דסתם מתני' כר"מ דס"ל דליכא פחות מקומץ בין בתחלה ובין בסוף, ואפי' אם נאמר דהמשנה אתיא ג"כ כר' יהודה בתחלה בודאי צריך לתת קומץ שלם ואם יחסר אח"כ יצא ידי נדרו ומקטיר ג"כ שני קרטין ככל קומץ לבונה דעלמא שבא עם המנחה וא"ש

[קעה] המתנדב זהב סתם לא יפחות מדינר זהב, והוא שהזכיר צורת מטבע אבל אם לא הזכיר מטבע אלא זהב סתם מביא אפי' צנורא שהוא כעין מזלג קטן

[קעו] שני פסוקים יש אצל יהוידע דשני נדבות היו, דבמלכים כתיב אך לא יעשה בית ד' ספות מזמרות וגו' מן הכסף המובא בית ד', ובד"ה כתיב וככלות שאר הכסף יעשוהו כלי שרת וקשה אהדדי, אלא ודאי דשני נדבות היו ומן הכסף המובא במלכים לא נעשו כלי שרת, ומן הנדבה הכתובה בד"ה ממנו עשו כלי שרת

סליק פרק ו'

פרק

שביעי

[קעז] שלש עשרה שופרות היו במקדש. היינו תיבות צרות מלמעלה ורחבות מלמטה עקומות כעין שופר מפני הרמאים שלא יוכלו להכניס ידן לתוכן להראות עצמן כאילו נתנו לתוכן ונוטלין מתוכן

[קעח] ואיך היו הי"ג שופרות עומדין ? ופי' בתפא"י דזוגי זוגי הוי קיימא כלומר שנים שנים כמו שנינו במשנה וא"א להתערב באופן אחר אלא כמו שיתבאר באופן דליכא לאספוקי