עשירית האיפה חלק א פד

השמות הי' כתוב עליהן (א) מותר חטאת (ב) מותר אשם (ג) מותר קיני חובה (ד) מותר קרבנות נזיר (ה) מותר קרבן אשם ומצורע, ועל הו' מותר נדבה סתם, ונדחקו הכ"מ והתוי"ט לפרש דעת הרמב"ם, וכתב במראה הפנים וז"ל הגע עצמך למה הוצרכו לחלקן לששה שופרות הרי הכל הולך למקום אחד כללא דכל המותרות תנאי ב"ד הוא שיקריבו עולות בהמה וע"כ לא דברו הני אמוראי אלא על האי גופי ולמה חלקו לששה דמר מרמז על זה, ומר מרמז על זה עכ"ל, ומיהו מה דפירש"י לכל אחד מהשופרות שלא יתערבו נראה שחולקין בהדין גופי, ובדבר שני שופרות שהן לעתיקין ולחדתין, והחדתין הולכין לתרומת הלשכה, והעתיקין לשיירי הלשכה, כתב הרמב"ם (פ"ב דשקלים ה"ו) וז"ל לא הספיקו להן השקלים שבשלש קופות הגדולות וכלו עד שלא הגיע ניסן חוזרין ותורמין משירי הלשכה עכ"ל, אבל מותר נסכים ליכא אפי' דאמרינן אין קבע מ"מ שכיחי אפשר דמצרפי דמר ודמר בהדי הדדי ולמה לי שופר על זה

[קסח] הא דאמרן לעיל (סימן קס"ז) שהיו ששה בתי אבות, כתוב בציון ירושלים וז"ל ברש"י פסחים (דף נז) כתב ששה ובתענית (דף ט"ו) שבעה, כ"כ הריטב"א תענית, והרע"ב פ"א ממידות ופ"א מתמיד כתב לשבעה וביבמות (דף ט"ו) כתב רש"י ששה, ובמנחות דף ק"ז מבואר דלא הי' רק ששה כדאמרן עיי"ש

[קסט] בתוספתא (פ"ג דשקלים) תניא האומר הרי עלי עצים מביא דמי שני גזרי עצים ונותן לשופר וכהנים לוקחים בהם עצים ומקריבן לגבי המזבח, והרמב"ם כתב (בפי"ג ממעשה קרבנות) דצריך לכתחלה להביא שני גזרי עצים עביין כמחוקות סאה וארכן אמה ואם רצה להביא דמי עצים יביא עכ"ל, ושיעור הזה בשביל שאיתא בירושלמי כאן פי שלא הי' מקום מערכה אלא אמה על אמה, ומבואר עוד שם עוביין באמה שוחקות וארכן באמה גדומה פירוש פחותה ומקום המערכה הי' במזבח שעשה משה אף שבבית הבחירה הי' גדולים מזה, וכתב בתפא"י שצריך להניחם על שפתם המחודד דעל שטח רחבן יכבה האש, וק"ל דתיפוק לי' שלא יהא יוצא מהמערכה וצ"ע

[קע] אמר בפירוש הרי עלי עץ, מבואר בירושלמי שמביא גיזר אחד. וכן פסק הרמב"ם ז"ל, ולמדנו זאת אר"א מתניתא אמרה כן שזה קרבן בפ"ע, וזה קרבן בפ"ע הא תנן שנים בידם שני גזרי עצים דקרבן תמיד של בין ערבים, הרי דכל אחד משני הכהנים הביא קרבן, ומכאן קשה לי למה פסק הרמב"ם דזר אינו חייב מיתה אלא א"כ סידר שני גזרי עצים הלא כיון דגיזר אחד מיקרי קרבן הרי כבר חייב מיתה בשביל גיזר הראשון וצ"ע, ודע דעצים לכל הקרבנות אינם מביאים אלא משל צבור, לכן היחיד בודאי יכול לתת עצים בשני אופנים, עצים בעצמו שיקריבו בשבילו דמיקרי ג"כ קרבן ויוכל להביא ג"כ מעות או עצים למערכה וצריך למסרם לצבור ככל קרבנות צבור וצריך שיהי' חדשים שלא שימשו בו הדיוט ע"כ, ומשל צבור דוקא דלמדנו גז"ש מה אש משל צבור אף עצים משל צבור

[קעא] בירושלמי כאן מביא ג"כ מעשרה שלחנות שעשה שלמה דפליגי תנאי אם היה מסדר לחם הפנים בכולן אלא בזה דוקא שעשה משה, וכן במנורות עשרה שעשה שלמה ג"כ אם הי' מדליק בכולן או דוקא בזה של משה, ואינו מבואר אם בבית שני הי' ג"כ אלו השלחנות והמנורות או לא, ומפני שהרמב"ם השמיטן ולפי שנראה מגמרא יומא אצל הכ"ג שהלך לפני ולפנים נראה דלא היו, והנה בילקוט מלכים איתא וז"ל ולמה הוסיף שלמה שלחנות ? כדי להרבות זרעים ולכך נתן חמשה מימין כנגד ימין העולם שהוא דרום שמשם טללי ברכה וגשמי נדבה יוצאין בעילם מימין ולכך נתן חמשה משמאל שמשם הרעה יוצא לעולם. אמר שלמה שבזכות השלחנות יודחו הרעות מישראל, והמנורות עשר וכל מנורה הי' בו שבעה נרות הרי כנגד שבעים אומות שכל זמן שהנרות דולקות האומות נתכבשים, וכן עשרה כנורות להרבות גשמים שלא היו צריכים במדבר לגשמים אבל בא"י צריכים לגשמים הרבה עכ"ל, א"כ קשה לי הלא במשנה כאן אינו חושב אלא י"ג שולחנות הלא בבית שני הי' צריכין ג"כ לאלו דברים שנשנו בילקוט שלא היה צריכין במדבר וצ"ע

[קעב] האומר הרי עלי לבונה צריך להביא קומץ שלם, התוס' במנחות מביא דברי הירושלמי כאן דנחלקו אם שיעור קומץ של בעלים הוא או של כהן הוא עכ"ל וז"ל הירושלמי לבונה לא יפחות מקומץ דלמדנו מלחם הפנים ופריך מאי להלן בשני קומצים אף כאן שני קומצים, וא"ר אילא כלום למדנו מקומץ אלא ממנחת חוטא, ומאי להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר פסול, אר"י מלתא דר"א אמרה המתנדב מנחה מביא בקומצו של כהן ר' חזקי' בשם ר' ירמי' ואפי' בקומץ בעלים עכ"ל, ופי' בק"ע מדילפינן מלחם הפנים דעושין פייס והלא לא ידעינן באיזה כהן מתרמי הקומץ אם גדול אם קטן, ותירץ לו ר' חזקי' דיוכל לשער בקומץ בעלים ויוכל לתת לכל כהן שירצה בלי פייס ושפיר נוכל לשער, ופי' דשפיר למדנו מלחם הפנים אלא כיון דראינו במנחה סתם דדי בקומץ אחד, דכל קומץ קרבן בפ"ע ע"כ כונתו, ופנ"מ פירש דמקומץ של מנחת חוטא למדנו דקומץ החסר פסול, ומלחם הפנים למדנו לענין הנודר קומץ, ועם פירושם נוכל לתרץ בהמשנה (מנחות) דתנן האומר הרי עלי קומץ אתיא כ"ע כיון דהנודר מלחם הפנים גמרינן וכיון דקיי"ל דבלחם הפנים צריך דוקא קומץ שלם אפי' בסוף, ואפי' לר' יהודה דס"ל דבסוף סגי בי"ש בשני קרטין וכר"ש דקורט אחד דלבונה שבאה למנחה, אבל בציון ירושלים שם משבש הגירסא דודאי גם באומר עלי לבונה למדנו ממנחת סולת כמו בבבלי וכן הגיה הגר"א ז"ל, ובמלתא דר' יוסי ור' חזקי' פירש"י כמו שהבאתי בשם התוס' דפליגי בקומץ מי משערין בקומץ הכהן או בקומץ הבעלים, ותמה בציון ירושלים איך נעלם מהמפרשים דברי תוס' אלו והניחו בצ"ע שפירשו באופן אחר דלא כהתוס', ועוד יש לפע"ד לעיין בפירושא דהק"ע דפי' דאצל לחם הפנים שהי' בפייס לכן צריך לתת קומץ ע"פ ידו של כהן אבל בנודר בפ"ע יכול לתת לכהן מבית אב שלו איזה שירצה לכן שפיר יוכל לתת