עשירית האיפה חלק א פג

ז"ל תירץ דמשום דזימנין דהוו נפישי קרבנות ולא הי' הכהן המקטיר אברי עולת נדבה מספיק להקטיר לאלתר עד שימתין שיתעכלו קצת מהן על המערכה, ואז הי' מקבל מן המושיטין לו האברין ומניחין על הש השלחן שאצל המזבח והכבש ולפיכך הי' עומד במערבו של כבש כדי שלא יצטרך להפך אחוריו כלפי המקדש כשהי' מקבל מן המושיטין עכ"ל

[קסא] השלחן השני במערב של כבש הי' שמוציאין בכל בוקר כלי שרת הנצרכין לעבודת התמיד, צ"ג כלי שרת כמו"ש במס' תמיד

[קסב] שני השלחנות שהי' באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב כן איתא במשנה כאן, אבל בברייתא במנחות איתא דאחד של כסף ואחד של זהב ? ורש"י תירץ דשיש לבן כשל כסף וכשם שהיו יריאים לתת הקרביים על שלחנות של כסף שלא יסריחו, כך היו יריאים לתת ג"כ לחם הפנים חם על של כסף שלא יתעפשו עכ"ל

[קסג] על של שיש היו נותנים לחם הפנים בכניסתו, דאחר שנאפה פעמים ששהו זמן רב שאין אפייתן דותה שבת הלכך לא עשאו של כסף אע"פ שאין עניות במקום עשירות. מטעם שלא יתעפשו כדאמרן, ואחד של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין, ואחד של זהב מבפנים. פירש הרע"ב דכיון שסלקוהו מעל השלחן של זהב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף עכ"ל

[קסד] ומתרי קראי למדנו דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, דמרבינן בתו"כ מקראי דמשיח שעבר לענין פר ובתולה דדמי לכ"ג המשמש, ויש לנו עוד קרא ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו מכאן שמעלין בקודש ולא מורידין דבצלאל עשה ומשה שהוא גדול הקימו. ואין מורידין מדכתיב את מחתות החטאים האלה כיון שהקדישו הוקדשו, וקשה למה לי תרי קראי? וכתב הטורי אבן וז"ל י"ל דישנו שני אופנים הורדה, אחת בעת שהדבר הוא ממש בקדושתו הראשונה כגון לחם הפנים דהיה עוד בקדושתו דמונח היה מתחלה על שלחן הזהב שבהיכל, וקודם הקטרת הבזיכין עדיין הוא בקדושתו הראשונה ממש בקדושתו הראשונה כגון לחם הפנים דהי' עוד בקדושתו דמונח הי' מתחלה על שלחן הזהב שבהיכל, וקודם הקטרת הבזיכין עדיין הוא בקדושתו הראשונה ממש ואין מניחין על של כסף זאת למדנו מחד קרא, ומקרא השני למדנו לענין משיח שעבר שלענין פר ובתולה דינו ג"כ כמשוח שמשמש אע"פ שאינו בקדושתו הראשונה לגמרי, מ"מ קמ"ל דאף קדושה פחותה כזה ג"כ אין מורידין דעכ"פ עוד קדוש הוא עכ"ל

[קסה] למה היו צריכים שלשה עשר שופרות במקדש ? שני שופרות היו לשקלים לשקלי שנה החדשה ושקלי שנה שעברה, והיה כתוב עליהן על ראשון תקלין חדתין שבו נותנין שקלי שנה זו, וכשמגיע זמן התרומה הגזבר מוציא כל שקלים שבשופר ונותנים ללשכה כדי שיתרמו מהם, ועל השני תקלין עתיקין כתוב על השני, ומי שלא הביא שקלו באותה שנה מביאם בשנה שאחר כך ויניחנו באותו שופר והגזבר סלם ונותנה כשירי הלשכה, השלישי כתוב עליהן קינין היינו תורים גדולים, והד' גוזלי עולה הם בני יונה קטנים וכולן עולות, ופליגי תנאי לר"י בירושלמי מפני התערובות שמא ימות אחד מבעלי קינין ונמצא דמי חטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה, ורבנן לא חיישי להכי וסברי דבשופר של קינין משימין דמי קיני חובה ובכל המעות הנמצאים בו מקריבין קן אחד חטאת, ואחד עולה והשני כולן עולות והלכה כחכמים עכ"ל הרע"ב, (ה) עצים, המתנדב עצים למערכה נותן דמיה לתוכה, (ו) המתנדב לבונה נותן דמים לתוכו וקונים מהן לבונה ומקטירים על המזבח, (ז) זהב לכפרת המתנדב זהב נותנו שם או דמים והוא לכפרת כלומר לכלי שרת שהמזרקים נקראים כפורי זהב וששה לנדבה, (הרע"ב)

[קסו] אבל בתוספתא איתא שהכהנים לוקחין בהן זהב ועושין אותן רקיעי צפוי לבית קדשי הקדשים, וקרוי לבית קה"ק כפרת שהוא מקום בית הכפרת שבו היה הכפרת נתון שם

[קסז] ששה לנדבה, במנחות (ק"ז ע"ב) פריך הגמרא כנגד מי? ופליגי שם אמוראי חזקי' אמר כנגד ששה בתי אבות הכהנים שתקנו להם חכמים שיהא שלום ביניהם, פירש"י בשביל שעורות של הבהמות הנקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין העולות וכל זמן שאין המזבח בטל לא היו לוקחין מן השופרות ואם לא הי' להם שופר אחד אתי לאנצויי הלכך תקנו ששה שלא יטול זה משופרות של זה, ולכאורה משמע שלא הי' אלא ששה בתי אבות והלא היו שבעה דדוקא ביו"ט כל המשמורות שוות, ופי' בתפא"י כיון שכולן ממותרות שהולכין לקיץ המזבח דוקא לימי החול היו צריכין, אבל לשבת א"צ דמעות מוקצה עכ"ל, ולי נראה דהלא לא היו קריבין בשבת עולות נדבה, ע"כ א"ר יוחנן מפני שהנדבה מרובה תקנו להם שופרות מרובין כדי שלא יתעפשו המעות, וזעירי אמר כנגד פר, ועגל, איל, וכבש, גדי, ושעיר דס"ל כרבי דקטן והביא גדול לא יצא, לפיכך כל בהמה ובהמה מששה הבהמות הי' לו שופר שלו, ובר פדא אמר כנגד פרים, ואילים, וכבשים, ושעירים, והמותרות והמעה, ופירש"י פרים כנגד חטאת צבור שאבדו ואח"כ נמצא הראשון ינתן לרעיה ודמיו נופלין לשופר הראשון, אילים כנגד מותר אשמות שהן אילים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם ונופלים לנדבות צבור, והכבשים לאשמות בני שנה כגון אשם נזיר, אשם מצורע כגון שניתקו לרעיה ג"כ כדאמרן ומשום דאלו בני שנה, ואלו בני שנתים לא נוכל להתערב יחד עכ"ל, והשעירים שעירי חטאת צבור של רגלים, והמותרות כגון שהפריש מעות לקרבן והוזלו הבהמות וניתותרו נותן לשופר החמישי, והמעה של קלבון לששי, ושמואל אמר כנגד מותר חטאת, ומותר אשם, ומותר אשם נזיר, ומותר אשם מצורע. ומותר מנחת חוטא, ומותר עשירית איפה של כ"ג, ור' אושעיא אמר כנגד מותר חטאת, ומותר אשם, ומותר אשם נזיר, ומותר אשם מצורע, ומותר קינין, והרמב"ם עזב כולי אמוראי דהכא וסמך על התוספתא (פרק ג) ששה לנדבה כנגד מותר חטאות, ואשמות, ומותר קיני זבים וזבות ויולדת ומותר קרבן נזיר, וקרבן מצורע, האומר מנה זו לנדבה סלע זו לנדבה מביא ונותן לשופר של נדבה ולוקחין בה עולות הבשר לשם ועורות לכהנים, ואלו