עשירית האיפה חלק א פב

השתחויה בפישוט ידים ורגלים, והתוס' והרע"ב פליגי בענין השערים, הרע"ב פי' ע"פ הירושלמי דלרבנן לא היו אלא ז' שערים ולאבא יוסי י"ג שערים, אבל התוס' פירשו דלעולם היו גם לרבנן י"ג שערים, אבל שבעה שערים היו גדולים וששה קטנים, וכנגד הקטנים לא היה השתחויה

[קנה] האיך היו משתחוים ואיזה הן הי"ג שערים, ד' בצפון, וד' בדרום. שלש במזרח ושתים במערב, שערי דרומים סמוכים למערב ושמותם שער העליון, שער הדלק, שער הבכורות, שער המים, שערי צפונים ג"כ סמוכים למערב ושמותם שער יכניה, שער קרבן, שער נשים. שער השיר, שערי מזרח שער נקנור, ושני נ"י פשפשין קטנים וגם הם בחשבון אחד בימינו, ואחד בשמאלו, שני שערים במערב שלא היו להן שם

[קנו] פירוש שמות השערים שבדרום, שער העליון להר הבית אינו משמש כלום. בסמוך לו שער הדלק הוא שער של לשכת העץ שהיה בדרום עזרה שבו מכניסין עצי המערכה שדולקים על המזבח ונקראת ג"כ לשכת בית העצים, וכתב הרש"ש דבמידות איתא לשכת עץ של כ"ג ונדחקו בזה הרבה על שמו אלא פשוט שדרך שם מכניסין עצים למערכה, שער הבכורות הסמוך לו שמכניסין דרך שם הבכורות הנשחטין בדרום. ואינו יודע למה דוקא בכורות הלא כל קדשים קלים נשחטין בדרום ? וסמוך לו שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים מהניסוך בחג, בצפון שער יכניה שבו יצא המלך יכניה בגלותו, סמוך לו שער הקרבן שבו מכניסין קדשי קדשים לשוחטן בצפון, שער הנשים שבי נכנסים נשים לסמוך על קרבנן לדברי ר' יוסי דס"ל נשים סומכות רשות, ולדברי ר' יהודה לעמוד על קרבנן, סמיך לו שער השיר דרך שם היו מכניסין כלי שיר. במזרח שער ניקנור, ובירושלמי מפרש שפעם אחת עלה נקנור סרדיוט ממלכי יון וחנה כנגד שער זה והיה מניף ידו על ביהמ"ק ואמר אימתי תפול העיר הזאת והבית הזה בידי ואחריבנה, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום ונפלו עליו וקצצו ידיו ורגליו ותלאוהו לפני השער הזה וקראו שמו ניקנור ע"כ, ונראה לפרש דמקודם נקרא שמו ג"כ נקנור דבמשנה יומא מפרש שהי' מזכירין אותו לשבח דנעשו נסים לדלתותיו שהלך לאלכסנדרא של מצרים להביא דלתות ובחזירתו עמד סער גדול בים לטובעו נטלו אחד מהן והטילוה לים להקל מעליהם בקשו להטיל האחרת אמר להם הטילוני עמה מיד נח הים מזעפו וכיון שהגיע לנמל של עכו היתה מבצבצת ויוצאת מתחת דופני הספינה, (מדות פ"ב)

[קנז] כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משער נקנור מפני שנעשה בו נס, וי"א מפני שנחשתן מצהיב כלומר כזהב לפיכך לא הי' צריך לעשותן של זהב, ובדבר שער המים ס"ל לראב"י, בו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית, וראה יחזקאל בנבואה שהיו יוצאים מבית קדשי הקדשים דקים כקרני חגבים וכשמגיעים לשער הזה מתגברים ונעשים כמלא פי פך קטן והיינו דקרי לי' מים מפכים, ובמדות מביא השער הזה והטעם אינו מפרש שם, והרע"ב שם פירש כראב"י, וכתב התוי"ט נראה דלא פליג אלא מוסיף ע"כ, ובירושלמי ערובין קירא לשער הנקנור שער האיתון והוא משמש כניסה ויציאה של עזרה הגדולה איתון לשון ביאה, ושבעה שמות לו שער הסור, שער היסוד. שער חרסית, שער איתון, שער התוך, ושער החדש, שער העליון, שער הסור שהי' שם טמאים פורשים על דרך סורו טמא, שער חרסית שהוא מכוון כנגד זריחת החמה, שער האיתון שמשמש כניסה ויציאה, שער התוך שהוא מיוסד בין שני שערים, שער החדש ששם חדשו סופרים את ההלכה, שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל והחיל ועזרת נשים, ומעלה יתירה בבית העולמים ושתי פשפשין היו לו לשער נקנור אחד בימינו ואחד בשמאלו כלומר שני שערים קטנים בתוך הגדול, ופי' הרמב"ם כמו שעושין דלתות קטנות שעושין בתוך שערים גדולים כדי שיהי' נוחין לפתוח בכל עת שירצה עכ"ל, ושנים במערב שלא הי' להם שם, וכתב התוי"ט דאלו שני השערים בכותל מערבי של עזרה המקפת ביהמ"ק היו וקטנים היו ולא היו משמשין כלום אלא לעת הצורך גדול כמו מפני האויבים וכיוצא בזה, וטעמא שלא היו משמשין כלום לפי שמיעוטו של עזרה הי' במערב עכ"ל, ונ"ל לפרש דעד היום בכל הבנינים הגדולים עושין ג"כ דלתות הנקראות (נויט-טיהרען) לשריפה ר"ל, ואין כל חדש תחת השמש כי כבר הי' לעולמים ע"כ, שני השערים שהיו במקדש ראשון במערב העזרה לא היו בבית שני ואפ"ה השתחוו כשהגיע שמה

[קנח] איזה מקומן של שלשה עשר שלחנות שהיו במקדש ? שמונה של שיש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרביים, ושנים במערב של כבש, אחד של שיש ואחד של כסף על שיש היו נותנים האברים, על של כסף כלי שרת, ושנים באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב על של שיש היו נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין, ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם התמיד עכ"ל המשנה ונפרשם אחת על אחת

[קנט] מה שנשנה כאן שעל שלחנות של שיש היו מדיחין את הקרביים וכן איתא בתמיד (פ"ג מ"ה) קשה הלא הי' ג"כ לשכת המדיחין בעזרה שהיו מדיחין שם קריבי קדשים כן הקשו הראשונים ז"ל, ותירץ בתפא"י דיש שני מיני בני מעים הכרס והקיבה שמלאין רפש הי' מדיחין בלשכת המדיחין, ויתר בני מעים על השלחנות של שיש אצל הננסין עכ"ד, אבל להמפרש בתמיד ולהתוי"ט ש תי פעמים מדיחין פעם ראשונה בלשכת המדיחין בצנעא, ובפרהסיא הרי שמדיחין בשני מקומות ובשני אופנים בצנעה ובפרהסיא, ואגב אורחא יתבאר דלהדחה כשר דוקא מים סתם, אבל שני מיני מימות פסולין להדחה, מים שיש להם שם לוי ומימי הכיור, ותמה במשל"מ שהרמב"ם השמיטה והניח בצ"ע

[קס] על של שיש נותנין האברים להקטירם ע"ג המזבח, וקשה הלא האברים של עולה היו מוליכין תיכף ומניחין בחצי הכבש ולמטה ? ותירץ הרא"ש ז"ל דיש שני מיני אברים אברי קרבנות צבור מוליכין תיכף להכבש ואברי עולות היחידים מניחין האברים על שלחן עד שמעלין זה אחר זה, והראב"ד