עשירית האיפה חלק א ח

ברצון, ודוקא ישראל המביא מנחה תתקבל ברצון כדאמרן אבל עכו"ם שאף דנודרין נדו"נ כישראל מ"מ קיי"ל דאין מביאין מנחה אלא דוקא עולות, ואף דהתנא סתם (בפ"ה דמנחות משנה ג' וה' וריש פרק ו') דישנו מנחת נכרי וכן איתא בשקלים (פרק א' משנה ו') דמקבלין מהן דבר הנידר והנידב ומנחה ג"כ בכלל זה כמו שפירש שם הרע"ב. אבל הרמב"ם פסק שאין מקבלין מהן אלא עולה בלבד דהכי ס"ל לרע"ק דפליג, וטעמיה דלא פסק כסתם משנה כתב שם התוי"ט בשם הכסף משנה (בפ"ג דמעשה הקרבנות) משום דרב הונא לא ס"ל כותיה דאמר התם (ריש פרק ז' דמנחות) שלמי נכרים עולות נינהו ויליף מקרא דיליף לי' רבי עקיבא עכ"ל, ואפי' שלמים אין מביאים ג"כ כיון דהשלמים היינו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים דדוקא ישראל יש לו זכות לאכול השלמים שזוכה משלחן גבוה, אבל העכו"ם דאינו מהול ומרבינן בגמ' דדינו דערל אפילו ישראל כטמא ואיך ניתנו להם קדשי גבוה דאפי' ישראל ערל אין לו זכות לאכול קרבן שלו, ומזה הטעם ג"כ נ"ל דאין מקבלין מן העכו"ם ג"כ קרבן מנחה דלעשותו כולו כליל א"א שיהא לו קדושת כהן ואם יתנו כל המנחה להכהנים מלבד הקומץ דהעכו"ם פעי כלומר צועק כמ"ש בערכין והוא צר עין שיהי' להכהנים לאכול מקרבן שלו לכן א"א כדאמרן, ועוד נ"ל מה שאינם מקבלים מנחה מעכו"ם עפמ"ש בתפא"י (בהפטרת ר"ח) ע"פ מעלה מנחה דם חזיר כי צריך להיות נדר בגוף ובנפש וחזיר אין אלא סימן אחד של טהרה. וזה הענין עשו אבי אדום צד את אביו בפיו שהי' מראה פנים ולבו בל עמו והעידה התורה: שטמא הוא כי שניהם כאחד טובים ולא בענין אחר כמו עשו שהי' גוף בלא נפש ונשמה, ואולם כח המבטל לזה החזיר, ומנחת עני דאמרינן שויתר הקב"ה חלקו, והענין לפי שאם יחטא האדם חוטא בחומר ורוחני ולכך צותה תורה שיהא קרבן לד' אשר בו רוח חיים וחומר לכפר על נפשו, ואולם מנחה חסר מן רוח חיים ואין בזה אלא חומר לבד והוא גוף בלי נשמה וזה שויתר הקב"ה חלקו דהיינו המיוחס יותר לאל יתברך בענין אצילת הנפש אדם השלם אע"פ שהכל משלו וז"ש מעלה מנחה זה גוף בלא נשמה ובזה ינוצח עשו שהוא גוף בלא נשמה כי הוא מפריס פרסה וגרה לא יגר בלי התעוררות לכונת השם יתעלה והבן עכ"ל, וממילא מובן שעכו"ם אינו כלל בהבאת המנחה וא"ש

באופן אחר נ"ל לבאר ג"כ ע"פ התפארת יונתן דפי' מ"ש במדרש דמנחה ויתר הקב"ה משלו דהנה כל העולות הם כולן כליל ומנחה שיריו נאכלין כדי שיקריבו הכהנים גם המנחה דאל"כ לא הי' רוצין הכהנים להקריב דאין להם שום חלק בה לכן שיריה נאכלין, וזה שויתר הקב"ה משלו דמן הדין להיותו כולו כליל ומנחת כהן דכליל הלא הוא עובד עבודתו לעצמו דקרבן שלו הוא מקריב בכל עת שירצה עכ"ל, אבל לא רצה הקב"ה לוותר לעכו"ם חלק שלו, ולהיות כלול א"א כדאמרן שלא יגיעו למעלת כהן כנ"ל

באופן אחר ע"פ התפא"י דלכך מנחה עשירית איפה שלא הטריח הקב"ה לעני יותר מכדי מזון יום אחד דזה שיעור סעודה ליום כשיעור המן כדאי' בעירובין דיום אחד יוכל אדם להתענות, וגם זה הטעם לא שייך בעכו"ם כי אין להש"י חפץ בצומות העכו"ם וא"ש

ובאופן אחר נ"ל לפרש מה שאין העכו"ם יכול להביא מנחה, ע"פ המדרש וז"ל הרי שהביא מנחתו מגולה ומאספמיא וראה המביא את המנחה שקמץ הכהן את המנחה [והקומץ שיעורו כשני זיתים ולא יותר ועשירית האיפה הוא מג' בצים וחומש ביצה] ואכל הכהן את הכל הנשאר אמר המביא אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה [כלומר שיאכל הכהן כפי' יד"מ] והכל מפייסין אותו ומה אם זה שלא נצטער אלא שני פסיעות בין אולם למזבח זכה לאכול אתה שנצטערת כל הצער הזה עאכ"ו עכ"ל, הרי העכו"ם שיביא מארץ רחוקה ויראה שהכהן אוכל הכל האם יתנחם ע"ז כמו הישראל המאמין בברכה שמברכין אותו לעתיד שיזכה בשביל המנחה לברכה וטובה הרבה

ועוד נ"ל לפרש כמו שמביא בתוס' (ב"ב דף מ"ח) דנדרים ונדבות אין באין לכפרה ומה שממשכנין על חייבי עולות בישראל מפני הנדה שלא יעבור על בל תאחר, ומפני זה הטעם מבואר שם במרדכי שמפני זה אין מקבלין צדקה מן העכו"ם מפני שהצדקה בא לכפרה ולא ניחא לן שיהי' להם כפרה, משא"כ נדרים ונדבות שאינם באים לכפרה, ועתה א"ש דהעולות אין אוכלים הכהנים כלום היינו שאינם באים לכפרה אבל במנחה הכהנים אוכלין את שירי המנחות הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים כדאמרן ובכפרת עכו"ם לא ניחא לו, הרי נתברר מכל זה דקדושת המנחה דוקא לישראל שמקבלין ממנו מנחה באהבה

ובאבודרהם (דף מ"ג ע"ד) כתב בזה"ל ונקראת זאת התפלה מנחה מפני שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון חטא וזה שכתב לרוח היום ומתרגמינן למנח יומא עכ"ל, ותמוה מה זה ענין לתפלת מנחה, ונראה לי לפרש דרש"י ז"ל פירש טעם שבחרו בעצי תאנים למערכה לתקן חטא אדם הראשון שנתקן בעלי תאנה. והנה בקרבנות כתוב אדם כי יקריב מכם ופירש במגלה עמוקות בעצי אש של המזבח נתקן חטא אדם הראשון, לכן שפיר לוקחין עצי תאנה, ובמנחה לוקחין שני גזרי עצים ע"י שני כהנים כדאיתא ביומא, ונראה לי לפרש מטעם זה כהן אחד מכפר בזמן מנחה על כלל ישראל וכהן שני לוקח עץ שני בזמן שחטא אדם הראשון בעשירית לתקן חטאו ואתי שפיר, ועוד נראה לי לפרש למה נקרא תפלת מנחה דהנה ידוע מהגמרא ומזוה"ק דלעת ערב מתגברין הדינין כמו דאיתא במכילתא דלעת ערב בו תרמוש כל חיתו יער שמרמז למזיקין, ובזוה"ק (פרשת חי') כתב וזה לשונו צלותא דמנחה זמנא דדינא קשיא שרי בעלמא, ואיתא עוד שם כתיב ואברהם שב למקומו היינו אחר תפלת שחרית ומתחיל צלותא דיצחק שמרמז לדין וחייבי גיהנם צועקין אוי לנו כי פנה היום עכ"ל

ובזה נראה לי לפרש מה דאמרו חז"ל: בתמיד של בין הערבים הי' המצוה של שני גזרי עצים דוקא בשני כהנים ופירש הריטב"א ז"ל וז"ל ולא הי'