עשירית האיפה חלק א עח

[קב] שני מיני מפתחות היו בביהמ"ק, המפתחות של כלים לצורך התמיד נשנין במסכת תמיד, אבל כאן במס' שקלים איתא דז' אמרכלין וז' מפתחות בידם הן המפתחות של חדרים שהי' בהן ממין הקדש (תוי"ט תמיד פ"א)

[קג] שני מיני ממונים היו על מעות הקדש, שלשה גזברין ושבעה אמרכלין, הגזברין השלשה הן שממון הקדש תחת ידם והם פודים הערכין והחרמין וההקדש וכל מלאכת הקודש בהם נעשית, והאמרכלין הן למעלה מן הגזברין ומה היו עושין שבעה מפתחות עזרה בידם רצה אחד מהן לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כולן והגזברים נכנסים אחריהם ומוציאין מה שהן צריכין, (הרע"ב)

[קד] ובתוספתא שקלים חושב ממונים אחרים יוחנן בן גודגדי על נעילת שערים, בן טופפת על המפתחות, בן קופאי על הלולב, בן איזיי על הדוכן, בנימין על תנורין, שמואל על החביתין, ובן מקלט על המלח, בן פלח על העצים עכ"ל

[קה] הכא משמע שלא היו אלא ס"ה עשרה גזברים ג', והז' כדאמרן אבל בברייתא דתמיד משמע דהיו י"ג גזברין, ומתרץ הראב"ד ז"ל דג' ממונים על ערכין וחרמות והקדשות כדאמרן, ועשרה מהן לא הי' ממונים ע"ז אלא שאר מעות הלשכות והגזברים נחלקין על האמרכלין כגון י"ב גזברים תחת שש אמרכלין דהיינו שני גזברין לאמרכל אחד דגזבר שנשאר תחת אמרכל שביעי יכול להיות שהי' אותו הגזבר ממונה על כל כך דברים שהיה אותו אמרכל די לו להיות עסוק בזה הגזבר לבדו, ולא פליגי אלא דהכא לא איירי אלא בג' שהיו על ערכין עכ"ל

[קו] בשני דברים אין פוחתין, אין פוחתין משלשה גזברין ומשבעה אמרכלין, ואין עושין שררה על הצבור פחות משנים דכתיב והם לקחו את הזהב ומיעוט רבים שש שנים, אבל אלו שנים שאותן קיבלו רוב הציבור עליהן והם בן אחיה שעל חולי מעיים והי' דבר שבממון להוצאות על רפואות, וכן אלעזר שעל הפרכת ג"כ עסק ממון גדול לקנות הצמר והשש הנצרך להפרכת, והתוי"ט הקשה הלא יש עוד שנים פתחיה שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין ג"כ בדבר שבממון הן ויחידים הם והניח בצ"ע. ותירץ במרה"פ דמנחוניא חופר שיחין לק"מ הוא לא הי' חופר אלא שהיה ממונה על אלו שחופרין בורות כדי שיהא המים מצונים והוא הי' יודע להוציא מים לעם בישוב וגם במדבר והגזברים היו משלמים והוא הי' כמו אינזינער עליהם וא"ש, ופתחיה כתב הרמב"ם שהוא היה כמו סוחר ועושה חשבון עם הגזברים עכ"ל, ולי נראה מפתחיה לא קשיא מידי לפי פירוש השני שכתבתי למעלה שהוא הי' החכם היודע להורות בענין הקינים והנשים היו נותנין מעותיהן לשופרות שבמקדש ולא היה לו שום ט עסק שבממון וא"ש כנלענ"ד: [קז] הרע"ב מביא שהי' ה' מדרגות של שררות והן כ"ג, סגן, קתילקין, אמרכלין, גזברין עכ"ל. ומה מעשהו של הקתילוקין דשנים הי' שהיו איתא בירושלמי המלך וכ"ג כשהוא חותם הגזבר חותם ונותנו לאמרכל, אמרכל חותם ונותנו לקתילוקי, קתליקין חותם ונותנו לכ"ג, כ"ג חותם ונותנו למלך ע"כ בתיו"ט בשם הירושלמי, אבל קיצר כי שם איתא עוד דהכ"ג חותם ונותן להמלך וכשהוא מתיר המלך רואה חותמו ומתיר, כ"ג רואה חותמו ומתיר, קתליקין רואה חתמו ומתיר, אמרכל רואה חותמו ומתיר גזבר רואה חיתמו ומתיר עכ"ל

[קח] ובתפא"י מפרש הממונים שלא הי' להם עסק בממון חוץ מהשנים דאמרן בזה האופן וזה לשונו, הממונה לחותמות והממונה לנסכים הרי שנים היו ממונין לדבר אחד לחשוב יחד כל ערב, ושנים אלו על הפייסות והקינין אין להם עסק בממון אלא מורים, והקטרת בפנים נעשית ולא בא ממנה ליד הממונה ברשות הדיוט וכן בגדי כהונה, ולחם הפנים לא היו ממונים אלא על המלאכה דמסרו להם הקמח עכ"ל, ובחדושי מהרי"ח תירץ דידוע הי' לחכמים דלא היו אלא שנים יחידים בן אחיה ואלעזר והי' לכל אחד עוד שני אלא משום כבוד הגדולים הללו לא חשבו אותם וכן איתא בהגהת רש"ש עיי"ש

[קט] שני מיני בקר גדולים וקטנים היינו שור ועגל זכרים ונקבות נסכיהם שווים הי' ג' עשרונות סלת בלול בחצי הין שמן ויין לנסך חצי ההין וחותמן עגל: [קי] איל בן שתי שנים נסכיו היו שתי עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין וחותמן זכר

[קיא] לשני מיני קרבנות היו נותנין חותם גדי, גדי משמש עם נסכי צאן ומשמע שני מינים כבשים בני שנה, וגדיים, גדולים וקטנים זכרים, ונקבות, וגם משמש למצורע עני ג"כ נותנין חותם גדי וגם צריך להביא עמו לוג שמן שנעשה על טהרת הקודש וגם הי' מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה, ומפני שלא היה בהן נסכים לא מיירי בזה

[קיב] שני מיני שמן מביא המצורע והוא הנקרא חוטא, העשיר ביום טהרתו והוא הנקרא חוטא עשיר והיינו כיון שמביא שלשה כבשים בני שנה לטהרתו דהיינו אחד לאשם ואחד לחטאת ואחד לעולה דהיינו תשעה לוגין ג' לוגין לכל כבש וכבש ולוג אחד למתן בהונות, מ"מ תמוה לי למה בחוטא עשיר נותנין לו הלוג לבהונות יחד עם יתר הנסכים, ולחוטא עני הי' צריך להביא הלוג מביתו, ובודאי הלוג שמן שקנה במקדש היתה יותר בזול מהשמן על טהרת נסכים שצריך ליקח חוץ למקדש היינו דאמרי אינשי בתר עניא אזלי עני תא וצ"ע דהרי כל עצמן של הנסכים שמכרו במקדש כדי שיהא להם שמן על טהרת הקודש

[קיג] כיצד היו עושין שני הממונים על הנסכים היינו יוחנן על החותמות, ואחיה על הנסכים, מי שהי' מבקש נסכים הולך אצל יוחנן ונותן לו מעות ומקבל ממנו חותם, בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לו חותם, ומקבל ממנו נכסים, ולערב באין זה אצל זה ואחי' מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות ושם היום הי' כתוב עליו, ובירושלמי למי שגם שם החודש והשבוע היו כתובין עליו מפני הרמאין