עשירית האיפה חלק א עז

פירוש עד כמה מטיא החריבות שלו וצריך לחפור יותר עמוק. זה הכל הי' נחוניא יודע, וידע ג"כ באיזה מקום לחפור ובא"י מקום טרשין והרים, וחכמה גדולה היא, ואע"פ שצדיק גדול היה כדאמרן איתא בירושלמי שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ולמדין משני פסוקים דכתיב וסביביו נשערה מאוד, וכתיב עוד קרא ונורא הוא על כל סביביו מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים ונענש ומת בנו בצמא ר"ל

[צג] (ז) גביני כרוז כך שמו של האיש המכריז. בכל בוקר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנם וישראל למעמדיכם ושומעים קולו מיריחו כן מפרש בירושלמי שנשמע קולו ח' פרסאות, אבל בבבלי איתא שלשה פרסאות, והרמב"ם קורא אותו הממונה, ממונה על הזמנים, וכתב וז"ל זה שעל הזמנים הוא ואנשיו משמרים את הזמנים כיון שהגיע עת הקרבן מכריז הוא או אחד מאנשיו ברשותו, ואומר עמדו כהנים לעבודה ולוים לדוכן וישראל למעמד וכיון שישמעו קולו יביא כל אחד למלאכתו עכ"ל, ומשמע מזה שלאו דוקא בבוקר הי' מכריז אלא אפי' כל היום כולו הי' עומד על משמרתו להזעיק את סדר העבודה לעשות בזמנו כמו המוספים והתמידים של בין הערבים ג"כ, ולקמן יתבאר דתרי כרוזי עבדינן שידעו הלוים לדבר בשיר

[צד] (ח) בן גבר על נעילת שערים לנעול השערים בערב ולפתחן בבוקר ואין התוקעין תוקעין בכל יום לפתיחת שערים אלא ברשותו ושלש תקיעות לפתיחת שערים תוקעין, (הרמב"ם)

[צה] (ט) בן בבא על הפקיע, פירש הרע"ב להלקות הכהנים והלוים שנמצאו ישינים על משמורותיהם שהיו שומרים את המקדש בלילה, מי שהיו מוצאין אותו ישן היו חובטים אותו ושורפים את כסותו, ובירושלמי מפרש הפקיע הפתילות של מנורה של בית השואבה כדאמרינן מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם היו מפקיעין פתילות, ומה שכתב הרע"ב להלקות הכהנים השיג התוי"ט דלא דק דלא מצינו מלקות אלא לגבי הלוים, ושני הפירושים של הרע"ב מחולקין בבבלי וירושלמי וגם הרמב"ם והראב"ד, והרמב"ם מפרש ג"כ זה שעל הפקיע הוא זה שממונה על השומרים ונקרא ג"כ איש הר הבית שמסבב על הלוים בכל לילה וכל מי שישן על משמרו מלקה אותו במקלו ושורף את כסותו, הרי שכתב הרמב"ם שמלקה אותו במקל, והתוי"ט כתב ברצועה דהרצועה שמלקין בה נקראת פקיעה ולכך נקראת פקיעה שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות אלא מופסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש ביותר, ופקיעה לשון פיסוק וסדקים כמו מבלאי מכנסי הכהנים היו מפקיעין לשון קריעה כך פירש"י יומא (דף כ"ג), מיהא בפ"ק דמדות איתא חובטו במקל והיינו כהרמב"ם, ופי' במלאכת שלמה וז"ל ונראה לפרש שהוא מקל וראשו עב ומופסק לחתיכות ובירושלמי משמע שהי' מזווג את הפתילות למנורה והי' יודע להקפותם ולהעבותם ואימתי צריך לעשות דקים ובשביל שהוא שוה ההטבה בין לילות ימות החמה ולילי טבת הארוכים שלא ופחות ולא יותיר הי' מזווג הפתילות עכ"ל, ומה שכתב התוי"ט דכהן אינו לוקה. תמוה דהרי מצינו בפירוש במשנה אם הוציאו אגודל אצל הפייסות לוקה ג"כ כהן, וכן מצאתי אח"כ בלחם שמים, ואתי שפיר דברי הרע"ב

[צו] (י) בן ארזה על הצלצל המעמיד כל המשוררין ע"פ כלי שיר

[צז] (יא) הוגרס בן לוי על השיר, והוא עורר בכל יום המשוררים העומדים על הדוכן לומר שירה בפה ועל פיו תוקעין על הקרבנות. ואמרו עליו על הוגרס בן לוי שהי' מנעים את קולו בזמר וכשהי' נועץ אגודלו בתוך פיו הי' מוציא כמה מיני זמר והי' כל אחיו הכהנים נזקרים לו בבת ראש

[צח] (יב) בית גרמו על מעשה לחם הפנים שהי' אומנות גדולה לעשות אותם כמין תיבה פרוצה והיו אומנים בעשייתו ובאפייתו לרדות מן התנור שלא ישבר ושלא יתעפש, וחכמים אחרים באו מאלכסנדריא שהיו ג"כ בקיאין במעשה לחם הפנים אבל ברדייתו לא היו בקיאין, בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא הי' מתעפשת, ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ומתעפשת, ולכן כפלו להן שכרן משום כל פעל ד' למענהו דבתחלה היו נוטלין י"ב מנה ואח"כ כ"ד מנה, ולר' יהודה בתחלה כ"ד ואח"כ מ"ח מנה כדאיתא בבבלי ובירושלמי, (שם)

[צט] (יג) בית אבטינס על מעשה הקטרת, פירש הרע"ב שם משפחה שהיו בקיאים לפטם הקטרת ומכירין בעשב ששמו מעלה עשן וכשהי' מערבין אותו עם סממני הקטרת הי' עשן הקטרת מתמר ועולה כמין מקל עכ"ל, וכתב הב"ח דע"כ תרי מיני מעלה עשן היו דאל"כ כפי שמבואר לקמן דלא החזירו אותם אלא משום כל פעל ד' למענהו תיפוק דהקטרת פסול אם חיסר מעלה עשן, אלא ודאי מעלה עשן דמחויב לבוא בסממני הקטרת הכל היו יודעין, אבל מעלה עשן שהי' עולה כמקל לא היו יודעין כי אם בית אבטינס ולא רצו ללמד שלחו אחרי אומנים אחרים, של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כמין מקל ופוסה ויורדת ושל אלו פוסה מיד. וכל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא וכפלו להן שכרן כדלעיל שיחזרו למקומן

[ק] (יד) אלעזר על הפרכת וזה שעל הפרכת ממונה על כל אורגי הפרכת והרוקעין בהן שיהא מוכנות להיכל ולשערים, ושתי פרכת היו עושין בכל שנה להבדיל בין קודש לקודש הקדשים, וי"ג פרוכת היו במקדש שני, שבע על שבע שערי העזרה ואחת על פתח האולם, ואחת על פתח ההיכל, ושתיים בין קודש הקדשים, ושתים כנגדן בעליה (רמב"ם), ומבואר בתוספתא שכל ערב יוהכ"פ היו מקפלין את הישינה ונותנין חדשה

[קא] (טו) ופנחס על המלבוש. פירש הרע"ב שהיו ממונים להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטם אחר העבודה עכ"ל, והרמב"ם מפרש שזה הממונה על מעשה בגדי כהונה הי' עוסק ג"כ בהכנת בגדי כהנים הדיוטים ובבגדי כהן גדול ובאריגתן ומתחת ידו נעשית הכל ולשכה הי' לו במקדש: