עשירית האיפה חלק א עו

דכתיב ונתן הכסף וקם לו, ואם קבל לספק ג' סאין בסלע והוזלו ועמדו ד' סאין בסלע נותן ד' בסלע דלא גרע מהדיוט רלא קני אלא במשיכה כן פי' הרע"ב, וכתב ע"ז הגאון רעק"א זל"ל וז"ל דאמרינן בקדושין (דף כ"ט ע"א) דאם קנה מן הקדש במנה ולא הספיק למושכו עד שעמד בסאתיים אינו נותן אלא מנה ולא אמרינן בזה לא יהא כח הקדש, דאלו הדיוט לאו במי שפרע קאי וא"כ קשה ממתני' דהכא, וברמב"ם (פ"ט ממכירה ה"ב) דדוקא במכר הקדש כההוא דקדושין שקונה בכסף יכול לחזור והסכים לו שם הראב"ד והביא ראי' ממשנה דהכא, אבל דעת הר"ן דהיכא דיהב גזבר מעות על פירות ידועים והוזלו לא מצי לחזור דלא אמרינן בזה לא יהא כח הקדש גרע מהדיוט דהא הדיוט בעי לקבולי מי שפרע, ומשנה דהכא שאני כיון שלא הי' הסלתות בעין לא קנה הקדש קנין גמור, ולפיכך אם רצה לחזור חוזר הגזבר וא"ש עכ"ל, ועי' בתפארת ירושלים שמשוה דעת הרמב"ם והר"ן ז"ל

פרק חמישי [פז] התנא מונה כאן ט"ו ממינים שהיו במקדש כמו שיתבארו, ושלשה פירושים יש בזה מה שמונה שמותיהן, חד אמר שהכשרים והחסידים שבכל הדורות הוא מונה, ואע"פ שהיו בדורות הרבה שכמעט מן הנמנע הוא לומר שכל היותר כשרים היו כולן בדור אחד, ופירוש ב' שעל שם הממונים הראשונים שנתמנו על כך הי' כן שמם, לפיכך נקראים הבאים אחריהם על שמם, ופירוש ג' שהתנא שבמשנה מונה הממונים שבימיו, וכתב התוי"ט הסברה הפשוטה הוא כך, ונפרשן כל אחד ואחד מהט"ו ממונים כסדר המשנה

[פח] וכתב הרמב"ם כל אחד מהט"ו ממונים היה תחת ידו אנשים הרבה כדי להכין המלאכה שהוא ממונה עליה, כלומר שהם היו כמו דרעקטארען על הדברים הללו

[פט] (א) יוחנן בן פנחס היה ממונה על החותמות, כלומר שיתן חותם לחייבים הקרבנות שיקבלו נסכים כמו שיתבאר עוד לקמן, ועוד הי' בזה ממונה שני דנקרא אחיה וע"י שניהם יקבלו הנסכים כמו שיתבאר עוד, (ג) מתתיה בן שמואל על הפייסות להורות סדר הגון בזה, ודע שהיו שני ממונים על הפייסות אף שלא נשנה כאן אלא אחד בודאי הוא הי' הראש, וז"ל הריטב"א ביומא שני ממונים היו על הפייסות הנוטל מצנפת שממנו מתחיל המנין לא הי' יודע סך המנין, והאומר המנין לא הי' יודע ממי נטל, המצנפת, וכתב הרמב"ם וז"ל זה שעל הפייסות הוא מפיס בין הכהנים בכל יום עד שיהי' כל איש ואיש עושה מלאכתו שזכה בה בפייס וארבע פעמים בכל יום היו מפייסין עכ"ל, כלומר שמתכנסין לפייס ע"ד בבית אלקים נהלך ברגש כמו שאיתא ביומא

[צ] (ד) הממונה הרביעי הוא מרדכי, ונקרא בשני שמות מרדכי ופתחיה, ולמה נקרא שמו פתחיה שהי' פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון, והוא הי' ממונה על הקינין פירוש מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדות שמביאים קיני חובה נותנין מעות לשופרות שבמקדש, והממונים על השופרות לוקחים המעות ומביאין בהן הקינין והי' צריך לזה חכם גדול ובקי כדאמרינן קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות ומשמע מזה שהיו הנשים צריכין שאלת חכם והוא הורה להם הדינים, וכן נוכל לפרש שהי' כמו ת"ח שהורה להכהנים הדינים בהלכות קינים אם הי' ספק בדבר כנ"ל, והרמב"ם פירש שהממונה שעל הקינים הוא שפוסקין עמו שימכור הקינים לקרבנות כך וכך בסלע, והשיג עליו הראב"ד ז"ל דהרמב"ם פירש ג"כ אצל הממונה על הנסכים שפוסקין עמו על הנסכים כן, וכתב ע"ז לא כן כי הממונה על הקינין ועל הנסכים אינו אלא גזברות בעלמא, וכל מי שהיה חייב קינין מביא לידו או הקינין בעצמן או דמיו ונותנן לשופר והוא משתדל להקריבן ואינו מתעצל, וכן על הנסכים הי' ע"ז איש ממונה ולוקח במעות של תרומת יינות ושמנים וסלתות מבעה"ב עכ"ל, ובירושלמי כאן ובבבלי מנחות מבואר חכמתו של מרדכי ג"כ בזה דפעם אחת יבשה ארץ ישראל ולא הי' יודעין מהיכן להביא עומר והי' תמן חד אילם דהוה יהיב חדא ידא על גגות, וחד ידא על צריפים ואייתיני' קמי' דפתחי' אמר להו אית אתר דמתקרייא גגות צריפין, או צריפין גגות אזלין ואשכחין, ופעם שני נשרף כל העולם כולו ולא היו יודעין מהיכא להביא עומר והי' תמן חד אלם דהוה יהיב ידי' על עיני, וידא על סוכרא אייתינהו לגבי פתחיה אמר לון אית אתר דמתקריא עין סוכר או סוכר עין ואזלין תמן ואשכחון, ועוד פעם אחת ג' נשים הביאו קיניהן אחת אומרת לעינתי, ואחת אומרת לימיתי, ואחת אומרת לזיבתי, זו שאומרת לעינתי סברין מימר שופעת כמעין אמר לן בעיינא סכנית, זו שאומרת לימתי סברין מימר שופעת כים אמר לון בימה סכנת, זו שאומרת לזיבתי סברין מימר זבה ממש אמר לון זאב בא ליטול את בנה, ולפי דעת אחרים היו צריכין כל אחת קיני חובה שהוא אחד לחטאת ואחד לעולה, אבל אלו משום סכנה נדרו ואינם צריכין כי אם קינים של עולות, ודע דמרדכי הוא פתחי' שישב בסנהדרין והי' יודע ע' לשון דלאו כל הסנהדרין צריכין להבין ולדבר בע' לשון, אלא בדיעבד אפי' שנים שבסנהדרין שיכולין לדבר וכולן ראויין לשמוע ה"ז ראויין לסנהדרין, ג' הרי זו בינונית ד' הרי זו חכמה ע"כ, ולמדנו גודל חכמת מרדכי

[צז] (ה) בן אחיה על חולי מעים, והוא הי' כמו רופא לפי שהכהנים הולכים יחיפים על הרצפה [של שיש] ואוכלין בשר הרבה ושותין מים הי' מעיהן מתקלקלין וצריכין תמיד לרופא לומר להם הסם פלוני טוב למעים, ובירושלמי חמר זה למשלשל, וחמר זה לעצירות לפי שאסור להם לשתות יין בעת עבודה לכן צריכין לרופא

[צב] (ו) נחוניא חופר שיחין היה ממונה לחפור בורות שיחין ומערות כדי שיהא מים מצויין לשתות לעולי רגלים, ומפרש בירושלמי והוה ידע דין כיף מקורר מיא כלומר מוצא מים צנונים, והאי דין כיף אית ביה שרברובי, ועד היכן שרברובותי' מטיא כלומר איזה מקום חמין ועד היכן מגיע תמימותיה כן פי' הק"ע, ובפנ"מ פי' שידע שתחת הסלע הזה יוצא מקור מים חיים ואיזה שיש תחתיו חריבות ויבישות ועד כמה הגיע אותו הכיף