עשירית האיפה חלק א עד

דמחלקים בין קטרת יחיד לקטרת צבור, איכא למימר דדוקא במותר הקטרת של צבור הן התם דוקא צריך לחללן על מעות האומנין כבן עזאי, אבל בקטרת דיחיד דהיינו באחד מסממני הקטרת שנמצא אצל היחיד [דקטרת הלא אסיר לעשיתן ביחיד] הלכה כרע"ק בהן עצמן ינתן לאומנין בשכרן כ"כ התוי"ט ע"כ

[עט] אם הקטרת לפטם צריכה כלי שרת פליגי בירושלמי, לחד מ"ד פיטמו בחולין פסולה והכי פסק הרמב"ם, ולחד מ"ד כשרה, ולדעת רש"י בשבועות אפי' בשקידשה לקטרת בכלי אינו פסול מדאורייתא אלא גזירה דרבנן בעלמא משום שאר המתקדשים בכלי, והמכתשת ששוחקין בו הקטרת מבואר כאן בירושלמי דלא הי' לו דין כלי שרת אלא עשאוה ככלי שרת

[פ] מאי דמהני פדיון לקטרת הישינה, ליכא למימר דאם נתקדשה כבר מ"מ אין לו אלא קדושת דמים שיוצא בלי פדיון, ליתא כמו שאיתא בשבועות ובירושלמי כאן דשאני הכא דלב ב"ד מתנה עלי' מפני שידעו מקודם שיהא מותר הקטרת כי הלא עושין שס"ה מנין כמנין ימות החמה ובשנת הלבנה ע"כ נשאר תמיד י"א מנים של י"א יום היתירים ימות החמה על ימות הלבנה, וצריך בע"כ לתרומה חדשה קטרת חדשה, לכן לא קידשו לכתחלה אלא מה דצריך ולא המותר, וכן הדין בתמידין שלא נצרכו לצבור דודאי ששה טלאים מבוקרים ישארו בלשכת הטלאים בכל שנה מר"ח ניסן, ובודאי קדושת הגוף הן מ"מ נפדין תמימים משום דלב ב"ד מתנין עליהן כן מבואר בשבועות ובירושלמי כאן

[פא] הא דתנן במשנה המקדיש נכסיו והי' בהם דברים ראוין לקרבנות צבור ינתנו לאומנין בשכרן, פי' הרע"ב סתם הקדש לבדק הבית, ק"צ כגון קטרת או יינות שמנים וסלתות, והתוי"ט הקשה ע"ז דהלא בפירוש בגמ' כריתות הקשה ע"ז דהלא בהמה תני לה במ"ז ויינות במ"ח אלא מוקי לי' בסממני הקטרת, ובתפא"י פירש דקמ"ל רבותא דלעולם ה"ה בהקדיש קטרת לבד לבדק הבית רק נקט נכסים לרבותא דאע"ג בשאר הנכסים קדשי לבדק הבית אפ"ה הקטרת חל עליו קדושת הגוף

[פב] המקדיש נכסיו [כלומר לבדק הבית] והיתה בהן בהמה ראוי למזבח זכרים ונקבות ר"א אומר זכרים ימכרו לצורכי עולות ונקבות ימכרו לצורכי זבחי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית, דס"ל לר"א דסתם הקדש לבדק הבית ואפי' במידי דחזו למזבח. אבל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח, שהמקדיש תמימים לבדק הבית אינם נפדים אלא למזבח והדמים יפלו לבדק הבית, ובזבחים מוכח דס"ל לר"א דאין אדם חולק הקדש לשני חלקים לבדק הבית, ולמזבח, ר"י אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצורכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית, דסובר ר' יהושע דמידי דחזי למזבח מסתמא למזבח אקדישינהו הלכך זכרים הן עצמן יקרבו עולות. ונקבות ימכרו לצורכי זבחי שלמים ויביאו בדמיהן עולות דכיון דראויות למזבח חלה עליהן קדושת מזבח ואפי' על נקבות שאין גופן ראוי למזבח למה שדעתו להקדישן כיון דלשם קרבן מיהא חזיין לא חל עליהן קדושת בדק הבית, וגם עור הזכרים שהן עולות לבדק הבית, דהנ"מ בשר דלא תפיס לבדק הבית אבל עור תפיס כלומר דמי העור דאע"ג דר"י ס"ל דאדם חולק הקדשו מה שראוי למזבח, ומה שאינו ראוי למזבח לבדק הבית, לא שיהיו כשאר קדשי מזבח שעורותיהן לכהנים דמודה הוא שהעיר לבדק הבית ושאר נכסים אפי' עור העולה, ורע"ק ס"ל ואומר שרואה דברי ר"א מדברי ר"י שר"א השווה מדותיו שכל הנכסים יפלו לבדק הבית ור"י חלק שאר נכסים לבדק הבית, ובהמה למזבח. אמר רבי פפייס שמעתי כדברי שניהן הן שהמקדיש בפירוש כלומר שאמר בהמה ונכסי לבדק הבית ש"מ דדעתו הי' שבין בהמה ובין כל נכסיו ילכו למקום אחד, אבל המקדיש סתם כל נכסיו דעתו להקדיש וכל דבר שראוי, ובירושלמי פריך לר' יהושע דס"ל דזכרים עצמן יקרבו עולות ש"מ דקדושת הגוף אקדישינהו, נקבות היכי קרבו שלמים הרי מכח קדושה דחוייא אתיין דהא אינן ראוי להקריבן הן אלא דמיהן ובעי רעייא, ומתרץ דר"י ס"ל כר' שמעון דאמר כל מילי דלא חזי להקרבה לא נחתא קדושה לגופה דתנן התם המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביאה בדמי' אשם, אם קרב אשמו יופלו דמיו לנדבה, ר"ש אומר תמכר שלא במום אלמא לא קדיש אלא דמי' (שקלים פ"ד מ"ז) וכפירוש המפרשים ז"ל שם, ומכאן אני אומר ג"כ ראי' לפסק הרמב"ם כר"א כיון דר' יהושע ס"ל כר"ש דתמכר שלא במום ולא קיי"ל כן אלא כת"ק א"כ גם הלכה כר"א וא"ש, כמו שיתבאר עוד

[פג] לענין הלכה פסק הרע"ב כרע"ק דהכריע כר"א וכן הרמב"ם ז"ל (פ"ה מערכין ה"ז) פסק ג"כ כר"א ומסיים שם עם הפסוק המובא בירושלמי וע"ז נאמר. ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לד' כל אשר יתן ממנה יהי' קודש, כלומר כל הראוי לקרבן ע"ג המזבח יקרב, ובהלכות מעשה הקרבנות (פ"ה הכ"א) כתב הרמב"ם וז"ל המתפיס עלתו לבדק הבית, וכן המקדיש נכסיו סתם והי' בהן זכרים שדינם שיקריבו עולות אין עורותיהם לכהנים שנא' עולת איש פרט לעולת הקדש אלא ימכרו העולות ויפלו דמיהן לבדק הבית עכ"ל, וכתב בלח"מ וז"ל דברי רבינו ז"ל מן המתמיהין דהיינו כר' יהושע דפליג אדר"א והכא אמרינן בפירוש (זבחים דף ק"ג) דמוקמינן דאתיא כר' יהושע ואפי' לר"י דאמר אדם חולק הקדישו הנ"מ בשר אבל עור תפס והוא פסק כר"א בהל' ערכין כדאמרן לעיל ויש לו טעם נכון מפני שרע"ק סבר כמותו וכי פסק שם רבינו ז"ל בפי' המשנה, וגם בפרק בתרא דתמורה אמרו בחד לישנא דסתם מתני' שסתם הקדשות לבדק הבית אתיא כר"א, וא"כ איך פסק כאן היפך ממה שפסק שם וצ"ע עכ"ל, ובקרבן חגיגה מתרץ דעת רמב"ם דאף דבאמת בזבחים (דף ק"ג) מוקי לה הדרשה של הברייתא הזאת דעולת איש פרט לעולת הקדש איתא בזה"ל ואפי' לר"י דאמר חילק הקדישו הנ"מ בשר אבל עור תפס, פירש"י ז"ל שם וז"ל כלומר ואע"ג דאמר ר"י אדם חולק הקדישו הראוי למזבח למזבח ושאינו ראוי למזבח יהא לבדק הבית לא