עשירית האיפה חלק א עג

ואם הותירו מוכרין ליחידים מ"מ הממונים לא מרויחים ולא מפסידין לעצמן כלום עכ"ל, ואף דהלכה כרע"ק מחבירו כאן פסק הרמב"ם כר"ח סגן הכהנים דמותר נסכים לקיץ המזבח, וכתב הכ"מ הטעם וז"ל דאפשר משום דכיון דר"ח סגן הכהנים הוה מסתמא במילי דמקדש טפי היה בקי, ובמשל"מ כתב שכן משמע במנחות (דף צ')

[ע] שני קרבנות צבור יש שבתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה, פר העלם דבר של צבור, ושעירי ע"ז, (רמב"ם פ"ד דשקלים)

[עא] שני מיני פרכת הן ובאין משני מיני מעות, פרכת של היכל תחת בנין עשויות ולא בא מתרומת הלשכה, אלא מקדשי בדק הבית, אבל פרכת של שערים באין מתרומת הלשכה, (שם)

[עב] שני דברים במקדש באין ממותר נסכים, המנורה וכלי שרת מצותן שיביאו ממותר נסכים, ואם לא הי' מותר נסכים יביאו מתרומת הלשכה, ובגמרא כתובות (דף ק"ו) משמע דמקדשי בדק הבית באו היכי דגבו והותירו כן כתב הכ"מ, (שם)

[עג] שני מיני בגדים, בגדי כ"ג בגדי כהן הדיוט ושניהם באין מתרומת הלשכה, (שם)

[עד] הנה פסקי הרמב"ם במותר נסכים סותרין זה את זה, דבפ"ז (מה' כלי המקדש) כתב השכר שמשתכר ההקדש בשערים אלו נקרא מותר נסכים ולוקחין בהן עולות לקיץ המזבח. ובהלכות שקלים (פ"ד) כתב המנורה וכלי שרת מצותן שיביאו ממותר נסכים ואם לא היה להן מותר נסכים יביאו מתרומת הלשכה, ותירץ במראה הפנים דכולי תנאי מו ים דמקייצין למזבח ג"כ ממותר נסכים וכן אם אין כאן מותר נסכים דכלי שרת הכל מודים דבאין מתרומת הלשכה, וזה טעמו של הרמב"ם דפסק בהלכות שקלים למצוה לכתחלה במותר נסכים לכלי שרת וזה כרע"ק דהלכתא כמותו מחברו לגבי ר"ח סגן הכהנים דאיהו דפליג דמצוה לכתחלה, ובגונא זו לא היה להן מותר נסכים שיביאו מתרומת הלשכה הכל מודים בה לר' ישמעאל אפי' לכתחלה מותר תרומה לכלי שרת, ולרע"ק, ולר"ח סגן הכהנים אם יש כאן מותר נסכים ולא עשה מהן לכלי שרת מודים שמקייצין בהן המזבח כדאמרן, וגם אם אין כאן מותר נסכים לד"ה כלי שרת באין מתרומת הלשכה, ונמצא דנכונים הם כל פסקי הרמב"ם בענין זה דכאן בהל' שקלים ובהל' כלי המקדש דהתם דמיירי לדינא מה יעשו במותר נסכים אם אין צריכין לכלי שרת שכבר נעשין, מקייצין בהן המזבח עכ"ל

[עה] מותר הקטרת מה היו עושין בה ? מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על שכר האומנין, ומפרש בבאר שבע דוקא שכר מפטמי הקטרת אבל לא לאומנין אחרים, ולא כמו שנדפס בטעות ברש"י כריתות שכר האומנין של בדק הבית וכן מפורש בירושלמי והרמב"ם והרע"ב ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה כי בכל שנה נשארו י"א מנים שיתירים ימות החמה על הלבנה וכן נשאר מהשלשה מנים של מלא חפניו של כ"ג כי מלא חפניו אינו מחזיק ג' מנים מחללין הקטרת על אותן המעות והמעות קדושים לתרומה ישינה ונותנים הקטרת לאומנים בשכרן וחוזרים וקונים אותם מתרומה חדשה והכי צנוע מלתא טפי ולא למכרם ולחזור ולקנותם, ואין נותנים הקטרת להדיא לאומנים בשכחם, לבן עזאי דס"ל דאין הקדש מתחלל על המלאכה ניחא, ואפי' לרע"ק דס"ל דהקדש מתחלל על המלאכה דוקא בשל יחידים אבל בקטרת של צבור החמירו טפי, א"נ מיירי בשכר פיטום אומני הקטרת של שנה חדשה, וצריך לתת מתרומה חדשה כ"כ התוי"ט בשם התוס'

[עו] אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישינה, ופירשו הרע"ב והרמב"ם אם הביאו שקלים חדשים קודם ר"ח שהוא זמן תרומה חדשה לוקחים מותר הקטרת מתרומה חדשה ע"י חילול, ואם לא הביאו עדיין שקלים חדשים לוקחין אותו מתרומה הישינה אם חללה כבר, ואם לא חיללוה עוד מקטירים אותם כיון שלא בא החדש צריך להביאם מן הישינה וכן איתא ברמב"ם (פ"ד משקלים), אבל בירושלמי פירשו שהחדש במשנה כאן פירושו חודש כלומר שראש החודש הי' בזמנו שהי' חודש חסר וביום ל' דאדר הי' ר"ח ניסן וא"כ בא מן הישן, ושני הדינים ם והפירושים אמת הן להלכה לכן צ"ע למה השמיט הרמב"ם גם פירוש הירושלמי ומובא ג"כ בתוס' רעק"א ז"ל

[עז] בר"ה איתא מימרא דשמואל דאם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה אע"ג דנ"ל מקרא דצריך להביא מן החדש מ"מ בדיעבד אינו מעכב דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, והקשה בטורי אבן מאי קמ"ל שמואל הא משנה שלימה שנינו כאן מותר הקטרת מה הי' עושין בה מפרישין ממנו שכר האומנין ומחללין אותה על שכר האומנין ונותנין אותו לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה אם בא החדש בזמנה לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישינה ? ותירץ דאי ממתני' הו"א דבעי מן הישינה היינו דוקא בשלח בא החרש בזמנו כיון דאין כאן חדש בא מן הישן דהא א"א בענין אחר, אבל היכא דאיכא חדש וישן קמן אם הביא מן הישן אפי' דיעבד לא יצא וצריך לחזור ולהביא מן החדש, קמ"ל שמואל דלא והיינו דנקט שמואל במלתי' לישנא יתירה אם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה כו', ואל תתמה האיך ס"ד דבאין לו חדש יוצא בישן וביש לו לא, דכה"ג מצינו אצל פרי ר"ח ואם יש לו מעכבים זא"ז ואם לית לי' יצא בפחות עכ"ל: [עח] מי שהקדיש נכסיו סתם והי' בהן הקטרת שנותנין לאומנין בשכרן, כלומר כגון שהי' אומן ונתנו לו קטרת בשכרו והקדיש נכסיו ונמצא קטרת [כן פי' הלח"מ], עד שיחזור ויקח אותה ה"ז תנתן לאומנין בשכרן, וכן אם יש בנכסיו אחד מסממני קטרת [רמב"ם פ"ה מערכין ה"י] ופי' שם במל"מ משום דבבלי מוקי למשנה זו באחד מסממני הקטרת ובירושלמי שנותנין לאומנין בשכרן לכן כתב לתרווייהו, והרמב"ם פסק בזה כבן עזאי דס"ל דאין הקדש מתחלל על המלאכה לכן צריך לתתן לאומנין בשכרן בתנאי שמקודם מחללין אותו על מעות ואח"כ חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה, אבל כתב התוי"ט שלדברי התוס'