עשירית האיפה חלק א עב

ע"ג זה מפני קבר התהום מהר הבית להר המשחה הרי שני כבשים משיירי הלשכה, ואבא שאול ס"ל דכבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן, ולא קיי"ל כן, מ"מ מבואר בירושלמי שהכהנים גדולים פעמים היו מוציאין על הכבש משל עצמן יותר מששים ככרי זהב ואפילו מוצאין שהי' כבש של פרה עומד לא הי' כ"ג אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותרו ובונה אתו משלו, שהי' מעלה בפרה סילסול הי' בפרה, ושני פרות עשה שמעון הצדיק לא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו ונחלים היו יוצאין מכאן ומכאן כדי שלא יציצו הכהנים ויטמאו, פירוש כדי שלא יבואו ליגע בעוסקם בפרה ויטמאו, וכן איתא בפיוט לפרה כבש פרה כהן עושה אותה משלו ע"כ

[סו] בבבלי איתא וכן בירושלמי (יומא פ"ד ה"ב) ובשקלים (פ"ד ה"ב) ג' לשונות הן של שעיר בסלע, של מצורע בשקל, ושל פרה בשתי סלעים, ואית דמפקי בעשרה זוז, וביומא (דף מ"א ע"ב) א"ר יצחק שתי לשונות שמעתי אחת של פרה אדומה, ואחת של שעיר המשתלח אחת צריכה שיעור, ואחת אינה צריכה שיעור ולא ידענא הי' מיניהו א"ר יוסף נחזי אנן של שעיר המשתלח דבעי חלוקה בעי שיעור, של פרה אדומה דלא בעי חלוקה לא צריכה שיעור, ופירש"י ז"ל כדתנן לקמן מה הי' עושה המשלח את השעיר הי' חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין קרניו עכ"ל, מעתה הפירוש הפשוט בזה דזה הלשון בעצמו דקשר בראש השעיר ובזה בעצמו משלחין אותו ואח"כ מחלק חצי' בסלע וחצי' בראש השעיר וא"ש, אבל לפירוש התו"י ולפי גירסתם שהלשון של זהורית דקשר בראש השעיר בביהמ"ק נשאר שם, ומערב יוה"כ הוליכו לצוק לשון אחר שיהי' מוכן לאיש עתי לקשרו ולחלקו, א"כ קשה טובא מפני מה קבעה הגמרא כאן בלשון של זהורית של ביהמ"ק ואיך שייך לומר שבעי חלוקה הלא לא הלך כלל לצוק, ועוד קשה קושית התוי"ט דלשון של שעיר הפנימי שקשרו ג"כ עליו שיירא ? דהלא במשנה בפירוש קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו ולמה שבק לפנימי ולא מפרש כמה שיעורא ? והתוי"ט תירץ וז"ל נ"ל משום דההיא לא הוה אלא כדי שלא יתערב לא הו"ל שיעור כלל אבל הני כיון דיש בהן צורך הי"ל שיעור וזה של שעיר המשתלח הי"ל צורך לידע אם הלבין עכ"ל, מ"מ קשה למה סתם בגמרא זה הדין, לכן נראה לי לתרץ שתי הקושיות בחדא מחתא דהתו"י לא מפרשי כפירש"י דבעי חלוקה חצי' בראש השעיר וחצי' בסלע, אלא הפירוש דבעי חלוקה חצי' על ראש שעיר המשתלח וחצי' על שעיר הפנימי, ומתורצת קושית התוס' הא דלא נקט נמי של שעיר הפנימי הלא נקט ונקט דהלא מחלק שוה בשוה על שניהם, הס, וכ"ת למה נקיט ר' יוסף של שעיר המשתלח ולא נקט ג"כ של שעיר הפנימי דשוין היו ? י"ל הלא גם על המשנה ג"כ קשה למה נקט התנא תחלה במשנה שקשר על ראש המשתלח ואח"כ על הפנימי הלא שעיר הפנימי חשוב יותר, אלא מה אית לך למימר כיון דהרמז בא בקרא על המשתלח שמכפר על כל העונות ועליו נאמר הם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו לכן נקט ר' יוסף ג"כ הכי אבל באמת שיין הם, ולפ"ז יהא הדין דהלשון של זהורית שהי' קושרין במקדש וכן הלשון ה שני שהלך לצוק ג"כ חולקין אותו ושניהם צריכין כל אחד שיעור שני סלעים כמו שאיתא בבבלי, ואחר שכתבתי זאת מצאתי בריטב"א וז"ל על דברי רש"י ז"ל שקאי החלוקה פירוש לפירושו דמסתמא בזה הלשון שקשורין הוא עצמו ששנוי לקמן דמחלקו והיינו דלא אידכר בשעיר המשתלח אלא לשון אחד, ויש שפירשו דבעי חלוקה שניהן חצי בשל שם וחצי' בשל עזאזל דתרווייהו בעי קשירה כדאסקינן לעיל ופירש"י ז"ל הוא הנכון עכ"ל, וב"ה שכונתי לדעתו הרמה ז"ל, וע"כ לא בחר בפירש"י משום דרש"י ס"ל דאותו הלשון בעצמו הלך לצוק, אבל לשיטת התו"י דשתי לשונות היו בע"כ צריך לפרש כך כמו שפירשתי וברור בעזה"י, ומעתה לפי פירוש זה נפשטה ספיקו של התוי"ט שמסופק מאין בא לשון של זהורית הפנימי, כיון דהתו"י ס"ל שמחלקין את של שעיר המשתלח לשנים א"כ בא מתרומת הלשכה והשני של צוק משיירי הלשכה, ובזה יתורץ למה לא נקיט כלל במתניתין מלשון של שעיר הפנימי כיון דנכלל בזה הלשון של משתלח וא"ש לפי שיטת התו"י, ולפרש"י מאי דלא נקיט במשנה דשקלים מלשון הפנימי כתירוץ התוס' אליבא דר' יוסף כיון דפנימי אינו אלא לסימן בעלמא ואין לו שיעור לא נקט לה, אף כאן נאמר דבשביל זה שהוא אינו אלא לסימן ואין לו שיעור לא חשיב לי' כנ"ל לפרש ע"כ

[סז] הדברים הבאים משיירי הלשכה הן כבש שבונין מהר הבית להר המשחה להוציא עליו פרה האדומה, וכבש שהוציאו עליו שעיר המשתלח, ומזבח העולה, וההיכל והעזרות, וכן אמת המים שבירושלים, וחומת ירושלים וכל מגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה, ועכו"ם שהתנדב מעות לדברים האלו או לעשות עמהם בחנם אין מקבלין ממנו, ואפי' גר תושב שנאמר לא לכם ולנו לבנות בית וגו' ולכם אין חלק, (רמב"ם פ"ד משקלים)

[סח] משני דברים אסור להרויח לא בשל הקדש, ולא בשל עניים, בשל הקדש משום דאין עניות במקום עשירות, ולא בשל עניים דלמא מתרמי עני וליכא למיתיב לי'

[סט] עוד יש שני מיני מותרות, מותר תרומה ומותר שיירי הלשכה, היינו אחר שנשאר שנעשה מהן תיקון צרכי העיר, ועוד מה שנשאר ממותר התרומה שנשאר בקופות מר"ח ניסן שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה, ופליגי תנאי בזה וקיי"ל דתנאי ב"ד הוא על כל המותרות שיהא כולן קריבות עולה לקיץ המזבח וכן פסק הרע"ב (פ"ד מ"ד) כרע"ק מחבירו, אבל הרמב"ם (פ"ז מכלי מקדש הי"ג) כתב וז"ל מל' יום לל' יום פוסקין שער היין והסלת עם הממונה על הנסכים, אם הוקרו נסכים מספק להן כמו שפסקו עמי, ואם הוזלו מספק להן כשער הזול והשכר שמשתכר ההקדש בשערים הוזלו נקראו מותר נסכים ולוקחין בו עולות לקיץ המזבח ואין מקיצין את המזבח בעולות העוף, ופירש הראב"ד מותר נסכים וז"ל וכל מחויב נסכים מביא מעות ולוקח מזה הממונה ואם יש לו ריוח הוא הנקרא מותר נסכים ממנו לקיץ המזבח, ואע"פ שאמרו אין משתכרין בשל הקדש הנ"מ פירות אבל נסכים צרכי צבור לוקחין,