עשירית האיפה חלק א עא

לאכול מהן אלא דעשאוהו כחמשה דברים שבאין בטומאה ואינם נאכלים בטומאה כן פירש הראב"ד דקאי אליבא דרע"ק, ובאמת צריך לתרץ לדברי הכל דאף לרבנן שאין אסורין מה"ת מ"מ אם נזרע בתחלה אסור, ולדעת התוי"ט השיריים נאכלין ולדעת הירושלמי אינם נאכלין, ונראה לי לתרץ בזה שאיתא במנחות (דף פ"ד) היכי מקריבין העומר מספיחי שביעית והא בעי לשרוף קומץ ע"ג המזבח ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה, ומתרץ דנמצא לפ"ז יהא עומר בטל ורחמנא אמר לדורותיכם שא"א לבטלו, ובשביל זה נראה לי דג"כ מותר באכילה כיון דבפירוש ריבתה התורה, ובזה נוכל לתרץ מה שמקשה בשיורי קרבן דתיפוק לי' דכתיב ממשקה ישראל המותר לישראל וכיון דאינו מותר לישראל משום שביעית אף לגבוה אסיר, וכתב וז"ל דאין לומר מצותו בכך להביא מן החדש הלא דבדיעבד מן הישן שפיר דמי משא"כ בטריפה שאפשר להביא כשרה נאמר בשאין לו טריפה כתיב עיי"ש, ולא קשה כלום דרחמנא מרבה לדורותיכם היתר גמור הוא כנ"ל, ובמנ"ח הקשה הא אכילת קדשים מ"ע וידחה האיסור דספיחים ? אבל אשתמיטתה הירושלמי דכאן

[סג] ובירושלמי פריך איך נוכל לתת לשומרי ספיחים מעות מתרומת הלשכה איך הקדש יוצא בלא חילול ? ומתרץ נוטל מעות מן השולחני ונותן לקוצרין ולשומרין עד שלא יקרב העומר ומביא מעות מתרומת הלשכה ומחללין עליו פירוש על השכר שקבל מהשולחני, ונמצא שההקדש יוצא לחולין ע"י כן ומשלם להשולחני, ומסיים שם כל מה שיתן הן הן דמיו של הקדש משעה הראשונה שהרי שכרן על ההקדש, ונמצא שזה כמו עכשיו מתחלל ההקדש על מעות השולחני וכך יותר יפה וכן המנהג יפה בפתוחי האבנים כיצד הוא עושה נוטל מעות משולחני ונותן לחוצבים ולסתתין עד שלא הניחן על הדימוס מביא מעות מתרומת הלשכה ומחללין עליה וכל מה שיתן הן הן דמיה משעה ראשונה ע"כ

ובחת"ס על התורה איתא שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כמ"ש הראשונים ז"ל דענבי נזירך כתיב ולא של הקדש בשל הקדש מותר לשמור, וצריך לומר דכשמשמר על מנת להקדישו או מותר אפי' להדיוט דאל"כ לא הוי ממשקה ישראל וכ"כ מו"ז מהרשש"ך ז"ל, ומ"מ נ"ל דדין שביעית נוהג בה לאיסור שריפה, ומה ששורף הקומץ מעומר מפורש במנחות משום דכתיב לדוריתיכם והשיריים מותרין כמו שפירשו התוס' (מנחות דף ה') דאל"כ לא הו"ל ממשקה ישראל, אבל דעת רש"י נראה התם דהעומר בשביעית אינו מתיר אלא הלאו דחדש, אבל משום שביעית ה"נ דאסור עיי"ש עכ"ל

[סד] לשון שבין קרניו פירש הרע"ב וז"ל לידע אם הלבין ונתכפרו עונותיהן של ישראל והני אינם צורך קרבן לפיכך אינם באים מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא ממה שנשתייר בלשכה אחר הפרשת התרומה, וכתב התוי"ט ואיכא לספוקי בלשון שבשעיר הנעשה בפנים כדתנן התם ובלשון שקושרין בפתחו של היכל כדתנן התם ספ"ו עכ"ל, וכתב ע"ז בתוס' רעק"א וז"ל בתו"י יומא (ס"ד ע"א) דמפרש כן לשון של זהורית דהכא היינו מה שהיו קושרין בפנים עכ"ל כמו שמפרש לעיל ובא מתרומת הלשכה, ובתוס' חדשים כתב ולא ידעתי מאי מספקא לי' כיון שבין קרניו דיש לו רק סמך מקרא בא משירי הלשכה מכש"כ הנך, וא"ל דגם משירי הלשכה לא יביאו דלא גרע מחמת העיר וכל מיני צרכי צבור שבאים משירי הלשכה עכ"ל, הנה מה דפשיטא להגאונים ז"ל בעל תוי"ט ותוס"ח דהי' לשון של זהורית על פתחו של היכל חוץ מזה שבין קרניו ולא מספקא להו אלא מאיזה מעות בא ? תמוה לי מאוד הלא לא הי' כלל כמו שאבאר בס"ד דאיתא ביומא (פ"ו מ"ח) שאסור להתחיל בעבודה עד שבא שעיר למדבר, ס"ל לת"ק שהיו השומרים עומדים על אבנים גדולים ומניפין בסודרין ומזה ידע הכ"ג שבא שעיר למדבר ור' יהודה ס"ל שהולכין מיל וחוזרין מיל ומזה ידע, ור' ישמעאל ס"ל והלא סימן אחר הי' לשון של זהורית הי' קשור בפתחו של היכל וכשהגיע השעיר למדבר הי' מלבין ופירש שם התוי"ט דת"ק ור' יהודה ס"ל כדאיתא בברייתא בגמרא (יומא דף ס"ז) בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים ומתביישים התקינו שיהי' קושרים על פתח אולם מבפנים ועדיין היו מציצין ורואין הלבין כו' התקינו שיהי' קושרין אותו חצי' בסלע עכ"ל הגמ' ולבתר הך תקנתא מנין היו יודעין עכ"ל התוי"ט. ומפרש המשנה לכל מ"ד כדאית לי', פירוש קודם התקנה פליגי בזה ת"ק ור' יהודה ור' ישמעאל, דהיא ס"ל דעל פתח האולם הי' קשור, ור' ישמעאל ס"ל דעל פתחו של היכל, או אולי שקודם התקנה מודה ר' ישמעאל לדידהו שהי' קשור על פתחו של היכל אכן אחר התקנה ס"ל לר' ישמעאל דעל פתחו של היכל ודאי לא היו מציצין בו ולא צריך לקשרו חציו בסלע, ור' יהודה ות"ק ס"ל התקנה לכן לא הי' שם לשון של זהורית על פתחו של היכל ולכן קשרו אותו על הסלע, א"כ לפ"ז לא הי' לשון אחר אלא או שבסלע והוא שבין קרניו, או זה שעל פתחו של היכל או של אולם דהוא הוא בעצמו וכיון דאיתא במשנה שזה בא משירי הלשכה א"כ מאי מספקא לה וצע"ג, ולהבין הדבר יותר דאיתא ביומא (דף ל"ט) שמ' שנה קודם שמת שמעון הצדיק הי' הלשון של זהורית תמיד מלבין מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין, ואיתא עוד בר"ה (דף ל"א) שתקנה זאת שקושרין אותו על הסלע לשון של זהורית תיקן ריב"ז ואז תלמיד יושב לפני רבו היה ואמר מלתא ואסתבר טעמי' וקבעוה רבי' בשמיה בין שאר התקנות של ריב"ז, הרי דמקודם לא הי' לשון של זהורית בין קרניו כ"א על פתח אולם או על פתח היכל ואח"כ בסלע הרי בפירוש דלא הי' שני מיני לשונות א"כ פשיטא שהיה משיירי הלשכה כמו זה שבא אח"כ וצ"ע

[סה] הרי דלמדנו דשני לשון של זהורית הי' בשעיר המשתלח כדאמרן, אחת בביהמ"ק שלא יחליפו ומסירין אותו תיכף כדי שלא יהא מחמר אחריו ביו"כ, והשני מוליכין ערב יוה"כ לצוק שיהא מוכן למחרת שיקשרו אותו בין קרניו ולחלקו לשני חלקים חצי' קשור בסלע, וחצי' בין קרניו כמבואר ביומא, וכן עשו לו כבש להוליך עליו השעיר והיו עושין ג"כ כבש לפרה האדומה והיו עושין שני גשרים זה