עשירית האיפה חלק א ע

הרע"ב לאתויי קטרת, אבל באמת שייר התנא עוד הרבה, ואלו הן המלח לקרבנות והעצים, ושכר עשיית הקטרת, ושכר עשיית לחם הפנים, והעומר ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו, וכן פרכת של שערים, ובגדי כהונה שעובדים בהם במקדש, היינו של כ"ג, ושל כהן הדיוט, והמנורה, וכלי שרת כשלא הי' מיתר נסכים, וכן הנסכים שמביאין לבהמות הנמצאות בירושלים או בחוצה ממקום קרוב לה דקרובין ממנה, דבאין עולות, וכן הנסכים לעולה ששלח עכו"ם ממדינה אחרת בלא נסכים, וכן החביתין שמקריבין אחר מיתת כ"ג ולא מינו אחר תחתיו, וכן שכר המבקרי מומים שבירושלים ושל הת"ח המלמדים לכהנים הלכות שחיטה וקמיצה, ושכר הנשים המגדלות בניהן לפר אדומה, ושכרן כפי שיפסקו להן ב"ד, וכן שכ השומרים שמעמידים הב"ד בשנת השמיטה שהוא הפקר שישמרו מקצת ספיחין להבאת העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מהחדש, ואפי' התנדב לשמור בחנם אין שומעין לו משום בעלי זרוע שיפרשו הכל מאותו המקום שאלו שומרים עומדים שם, וכן שכר מגיהי ספרים שבירושלים, ודיינין שדנין את הגזלנים בירושלים ושכרן צ' מנה בכל שנה או יותר, אע"פ שלא רצו, כדי צרכן ונשיהם ובניהם ובני ביתן (תפא"י בהלכתא גבירתא) ואף שישנו הרבה עוד מזה במס' שקלים ובשאר מסכתות, וגם ישנו הרבה מזה שפליגי בהן הרמב"ם ושאר רבוותא לדינא מ"מ העתקתים כאן כי נקבצו כולן ובאו יחדיו וכל אחד ואחד שישנו עוד במס' שקלים יתבארו בעה"י כל או"א על מקומו, ובתוספתא מוסיף עוד הסירות, והיעים, והמזמרות, והמזרקות, וכלים שהכהנים נאותים בהם דג"כ באין ממעות תרומת הלשכה

[סא] שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, ור' יוסי ס"ל דאף הרוצה מתנדב שומר חנם, אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור, ופסק הרע"ב כחכמים דקרבן יחיד אינו משתנה לשל צבור, והנה בזה אם קרבן יחיד משתנה לשל צבור רבו הדעות, בשקלים כ"ע מודי דמשתנה משל יחיד לשל צבור, אי משים דאין גופן קרב, ועוד דלא חיישינן שמא לא ימסרם לצבור יפה כגון נשים ועבדים, כיון דרחמנא אמר דכהנים [למאן דס"ל דכהנים אינם מחויבין מן התורה בשקלים] ונשים ועבדים לא יהי' להם חלק בקרבנות כי כשמסרו לצבור ליכא למיחש דילמא לא ימסרם יפה משום דניחא להם שיקריבו משלהם ג"כ דלאו ברשיעי עסקינן מאחר שרואים דאפי' בשותפת דידהו אין חפץ לד' שיהי' להם חלק בקרבנות צבור לא חיישינן כן כתב המשל"מ, ובשעה"מ כתב הטעם בשקלים מש"ה מקבלין מהן לכתחלה דאמדינן דעתי' דודאי מוסרים לצבור יפה כיון שכבר נתבטלו בשקלים של כל ישראל, ואע"ג דמטבע חשוב ולא בטיל היינו משום חומרא דרבנן בעלמא, אבל שיהא נחשב כשמקריבין למחר תמ"ו משלו הא לא הוי, ואע"ג לכתחלה אם אינם מוסרים לצבור לא מקבלין מהן אף דבטלים ברוב שקלים, היינו משום דהו"ל כמבטל איסור לכתחלה בידים. וכיון שכן נמצא דאין מרויח כלום לאחר שנתערבו עכ"ל, ובדברים אחרים לחד תירוץ הירושלמי דוקא במכשירין ד"ה מודי כגון עצים ובגדי כהונה שמשתנים אבל לא בגופו של קרבן דאין משתנה, ודעת הרמב"ם כל בגדי כהונה אינם באים אלא משל צבור ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה מוסרו לצבור ומותר, ואינו מפליג בין עבודת יחיד לעבודת צבור ובלבד שימסרם לצבור כמו שאיתא ביומא שס"ל לר"ה שדוקא עבודת יחיד מותר כמו שיתבאר, ושומרי ספיחים שאין מקבלים שומרי חנם פירש במשל"מ דהיינו טעמא דשאני שומרי ספיחים דלעולם יש לשומר חלק בהם, כיון דעומר ושתי הלחם באין משל צבור בהא דוקא חיישינן דלמא לא ימסרם יפה דסבור השומר דמה שב"ד אומרים לו שימסרנו יפה כדי שיהא לכל ישראל חלק בהן במצוה, ומש"ה אינו מוסר יפה דניחא לי' שיקריבם משלו, ולהמאירי דעת שלישית בזה דאפי' בגדי כהונה אינם משתנים לקרבן צבור כי אם לקרבן יחיד כגון קרבן יחיד שהכהן בעצמו מקריב שלו, וכש"כ הקרבנות עצמן של צבור שאינם באים משל יחיד, ודעת רביעית בזה דדוקא כ"ג שגדול בתורה מותר לו להתנדב בגדי כהונה אבל לא אחר זו דעת התוס', דעת חמישית לפירש"י ז"ל אפי' כ"ג לא יכול להתנדב בגדי כהונה אלא לעבודת צבור שאינה צריכה כל כך לצבור, כגון הוצאת הכף והמחתה שאינה אלא לפנות מקום, נראה לי דהה"ד לתרומת הדשן או להוצאת דישון מזבח הפנימי והמנורה ולהרמת הדשן דכולה חדא טעמא, דעת ששית ג"כ לרש"י דדוקא קריאת הפרשה דאינה אלא לצורך עבודה ולא עבודה ממש מותר, אבל לשום עבודה אחרת לא, ומה דאיתא ביומא דבגדי כ"ג ביוה"כ ל' מנה ואם רצה להוסיף מוסיף משלו, נוכל לפרש כיון שהציבור נתנו ל' מנה נוכל אח"כ להוסיף משלו אבל כולן משלו אסור, ובתו"י יומא פירשו ג"כ וז"ל אלו משל צבור היינו אם אינו רוצה אבל אם רוצה עושה משלו לכבוד. ולתפארת עכ"ל

ובספר גבורות ארי לבעל שאג"א על מס' תענית הקשה לפי מאי דקיי"ל דעצים של הקרבנות בין של יחיד ובין של ציבור ע"כ משל ציבור כדאמרינן (במנחות דף כ"ב) מה מזבח של ציבור אף עצים ואש משל ציבור ואפי' בקרבן יחיד ולרבנן דס"ל (בב"מ דף קי"ח) לענין שומרי ספיחים דחיישינן שמ לא ימסרם יפה קשה איך אמרינן (בתענית דף כ"ח) שאפי' לשכה מלאה עצים שהיו אלו מתנדבין משלהן דילמא לא ימסרנו יפה ותירץ דבגופו של קרבן כגון ספיחים לשתי הלחם והעומר דהן מן התורה ומן התורה בעי מסירה חיישי רבנן לשמא לא ימסרנה יפה, אבל במכשירי קרבן כ"ע מודו שהוא קרבן יחיד ומשתנה לקרבן ציבור ואע"ג דמדרבנן אינו משתנה אפ"ה במסירה סגי וכיון דאינו צריך מסירה אלא מדרבנן כ"ע לא חיישי לשמא לא ימסרנו יפה ובזה משוה הבבלי והירושלמי עי' שם

[סב] ספיחי שביעית פליגי בה תנאי, לרבנן אינם אסורים אלא מדברי סופרים, שפיר מביאין מהן עומר ושתי הלחם בשביעית, אבל לרע"ק דס"ל דספיחין אסורין מן התורה איך מביאין ? ובירושלמי מקשה עומר מה שיזרע בתחלה הרי קומץ על השיריים שאינם נאכלין, ומתרץ דבאמת אסורים