עשירית האיפה חלק א סט

להביא השקלים על אחד בניסן מתרומה חדשה הלא צריך לגבות מקודם ומאי שייכות להמן בכאן ? אבל בזה אתי שפיר כיון דשיעור דעולי רגלים היותר רחוק מירושלים הוא ט"ו יום הי' די שיכריזו על השקלים ט"ו יום מקודם אבל בשביל שגזירת המן הי' על י"ד אדר ועל זה נתן שקלים לאחשורש בשביל ישראל לכן הקדים הקב"ה שקלים שלנו לשלו אפי' אם לא יתנו מיד אבל כיון שישראל עוסקים במצות שקלים לקרות הפרשה ולהכריז מצות שקלים תיכף מגין עליהם כמו שמצינו בתענית מיום שקיבל להתענות כבר רצה אלקים מעשיו וא"ש

[נג] מה הוא הלשון פרוס ? ט"ו יום קודם המועד קרוי פרוס המועד, לפי של' יום קודם הרגל שואלין ודורשין בהלכות הרגל, ופרוס לשון פרוסה. דהיינו חצי, והן בר"ח ניסן, ובר"ח תשרי קודם יו"ט או אחריו, וקודם עצרת ט"ו יום, כן פירש הרמב"ם (בהל' שקלים), ובהלכות בכורות כתב ט"ו יום קודם החג בכלל, הרי שסותר עצמו וכן כתב במלאכת שלמה וז"ל והרמב"ם כתב באחד בניסן ואינו נכון דמאחד בניסן עד הרגל י"ד יום הוי עכ"ל

[נד] שלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכתוב בהן א' ב' ג' לידע איזה נתרמה תחלה, וממנה היו קונים הקרבנות צבור ראשונה, ואח"כ מן השניה ואח"כ מן השלישית דקיי"ל תמיד שמצוה בראשון כלומר שהראשון משובח. ובתפא"י פירש וז"ל ואף דכשהגיע זמן תרומה שניה עדיין נשאר מעות בקופה שתרם ראשונה קונה קרבנות הצבור מקופה השניה ומן שלישית, וכשנשתלם מעות שבקופה ג' ועדיין צריכין לקרבנות אז חוזר לשיור שבקופה א' קודם שיחזור לשיור שבקופה ב' עכ"ל

[נה] אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מד' ומישראל ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, ובירושלמי תני מדברין היו עמו משעה שהוא נכנס עד שעה שיוצא. פירוש כדי שלא יאמרו מטעין הוא את המעות בפיו, והקשה שם בירושלמי הלא נוכל למלאות פיו מים ולא יהיו צריכין עמו לדבר כל זמן הזה, ומתרץ שהוא צריך לברך קודם שיתרום הלכך א"א שימלא פיו במים, ועוד איתא שם קוץ לא יתרום מפני החשד, וקרבן עדה פירש מי שהוא בעל שער לא יתרום שמא יביא בשערו מלשון קווצותיו תלתלים וכן פירש הראב"ד, ורמב"ם פירש עני ונבהל להון מלשון קצתי בחיי, תני הגזברין היו מפספסין בקילקון פירוש מפשפשין בשער או בחלוק של צמר שיש לו נימין והיו מפרידין הנימין שלא יחשדנו שהטמין מעות בתוכו, ובחכם צבי (סימן קכ"א) פירש דא"א למלאות פיו מים שאיתא בירושלמי מפני הברכה שצריך לברך התורם את הלשכה, דאף שהתרומה אינו אלא מדרבנן עכ"ז לא יגרע מחלת חו"ל שמברך בשעת הפרשה עכ"ל

[נו] של בית רבן גמליאל הי' נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזרקו לפני התורם והתורם מתכוון ודחקו לקופה, פירוש מתכוונים היו שיפלו שקליהם לתוך הקופה ויקנה מהם קרבנות צבור ולא יהי' משירי לשכה, ובלחם שמים פירש וז"ל הודיעך כאן שני דברים שיש לאדם לדחוק עצמו בהכנת והזמנת המצוה ואף שלא יעלה בידו יש לו שכר על כונתו הטובה, והה"ד שהתורם לא הי' רשאי לכוין לתרום מן השקלים הידועים לו היותם של אדם גדול ודי שיהא יד כל אדם שוה בהן, ויזכה מי שיזכה שיעלו שקלים בתוך התרומה לכך הי' דוחפו לערבו בתוך הקיפה עד שלא יהא מקומו ניכר ולא יודע היכן נפל עכ"ל

[נז] אין התורם תורם עד שישאל מקודם רשות לזה, ויאמר אתרום מהן אומרים לו תרום תרום תרום שלש פעמים, פירוש כדי לפרסם שברשות תורם ולא יחשדוהו שתרם מדעת עצמו כדי ליקח המעות, ועוד דכשאמר לו תרום ידע שיוכל להשגיח עליו בשעה שתורם

[נח] תרם את הראשונה ומחפה בקטבלאות דהיינו עור שלוק כדי שיתנו עליו השקלים שיביאו ממדינות שסמוכים לארץ ישראל שלא יוכלו להביא קודם פסח, ומביאין מפסח ועד עצרת ונותנים אותם ע"ג הקטבלא כדי שיתרום מהן בפרוס עצרת, ולא יתרום מן הדבר שתרם כבר בפסח, וכן שניה ומחפה ג"כ בקטבלאות, ואחר שתרם בעצרת חזר וכסה כל המעות שבלשכה בקטבלאות ונותנים כל השקלים המביאים מבבל וממדי וממדינות הרחוקות, ושלישית לא היה מחפה אחר שתרם בפרוס החג ועושה כן שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום, תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל והשני' לשום כרכים המוקפין לה כלומר סמוכים והשלישית לשם בבל לשם מדי ולשם מדינות הרחוקות, ומ"מ בכל פעם ופעם היו תורמין על שם כל ישראל על הגבוי ועל העתיד לגבות. והרמב"ם והרע"ב מחולקין בדבר הקופות להרע"ב לא היו אלא שלש קופות סך הכל, אבל להרמב"ם היו שני מיני קופות גדולות וקטנות, ולהרמב"ם הכי פירושא שהיו שם שלש קופות גדולות ששם כנסו בתחלה בכל אחד ט' סאין, וקאמר התנא דכשתורם השלש קופות הקטנות תורם הקטנה הראשונה מהגדולה הא' ומחפה הגדולה, ותורם הקטנה הב' מהגדולה הב', וגם אותה מחפה, ותורם הקטנה הג' מן הגדולה השלישית, ולא היה מחפה כדי שתהא ניכרת שבה הי' מתחיל, ויתחיל ממנה בתחלה בפעם שניה כשיכנוס קודם עצרת, ולא יתרום בתחלה בפעם ההוא מאותן שתים שתרם כבר בתחלה בפעם ראשונה, וכתב הרמב"ם בחבורו שבעצרת מתחיל בשלישית ומסיים בשני' ואינה מחפה אותה שנמצא כשתורם בחג שיתחיל בה ונמצא שתרם א' ב' ג' הקטנות מכל אחד מן הגדולות תוי"ט שם

סליק פרק ג'

פרק

רביעי

[נט] בפרק זה יתבאר דין שני מיני שקלים, שקלים ההולכין ללשכה בעצמה, ושקלים ההולכין לשיירי הלשכה, וכן יש שני מיני מותר, מותר התרומה, ומותר שירי הלשכה

[ס] מה הי' עושין עם התרומה ? במשנה איתא כך לוקחין בה תמידין ומוספין ונסכיהם, העומר ושתי הלחם, ולחם הפנים, וכל קרבנות צבור, ופירש